האב שלא שחרר, המחזר שלא ויתר: המשוררת הבריטית שיצאה לחופשי

היא חייתה בצל אביה השתלטן, שלא הרשה לה להתחתן עד גיל 40: עד שהגיע רוברט בראונינג, אז משורר פחות ידוע ממנה, וחילץ אותה לחיים של זוגיות במדינה אחרת

עופרה עופר אורןפורסם: 23.11.19 14:20
אליזבת בארט בראונינג. "חיי נסובו סביב ספרים וחלומות"  (צילום: Hulton Archive/GettyimagesIL)
אליזבת בארט בראונינג. "חיי נסובו סביב ספרים וחלומות" (צילום: Hulton Archive/GettyimagesIL)

 

רוברט בראונינג, משורר ומחזאי בריטי שחי ומת במהלך המאה ה-19, נחשב בעיני רבים לאחד מגדולי המשוררים הוויקטוריאניים, אך לא רבים יודעים שבתקופת חייו היתה דווקא אשתו, אליזבת, בעלת מוניטין ספרותי גדול משלו. ההערכה אליה היתה כה רבה, עד כי תמונת דיוקן ממוסגרת שלה הייתה תלויה בחדר השינה של המשוררת האמריקנית הנודעת אמילי דיקנסון, שהעריצה את שירתה של בראונינג.

עד שמלאו לה ארבעים חיה אליזבת בארט בראונינג בצלו של אב מדכא ושתלטן, שאסר עליה להינשא לאיש או בכלל לעזוב את הבית. האב היה אדם אמיד מאוד, שהפיק את עושרו ממטעים של קני סוכר בג'מייקה.

 

אליזבת, אחיה ואחיותיה חיו בילדותם חיי נוחות פריבילגיים, שאיפיינו את מעמדם. הם גרו בבית מידות ששכן באחוזה עצומת מימדים בהרטפודשייר, רכבו על סוסי פוני, ערכו פיקניקים בטבע, אירחו והתארחו, והפיקו הצגות תיאטרון ביתיות. אבל בשלב מסוים החלה אליזבת להתרחק מחיי החברה, והתעניינה בספרים יותר מאשר בעיסוקים המקובלים על בני המעמד שלתוכו נולדה. "חיי נסובו סביב ספרים וחלומות", העידה לימים, "וחיי הבית דמו בעיני רק לזמזום מעודן של דבורים שנשאר ברקע."

 

היא החלה לכתוב שירים והרבתה לקרוא. בטרם הגיעה לגיל עשר, כבר הספיקה לקרוא כמה ממחזותיו של שייקספיר, ולמדה גם שפות. כשהייתה בת עשרים פרסמה את ספר השירים הראשון שלה. בערך באותה תקופה התערער מעט מצבו הכספי של אביה, והמשפחה נאלצה לעזוב את אחוזתה, ולעבור לגור בבית שכור, בדבון שבדרום מערב אנגליה.

 

 

יש שסברו שמחלותיה נבעו מהמורא שהטיל עליה אביה  (צילום: Hulton Archive/GettyimagesIL)
    יש שסברו שמחלותיה נבעו מהמורא שהטיל עליה אביה (צילום: Hulton Archive/GettyimagesIL)

     

    עוד בנעוריה לקתה בריאותה של בארט. עמוד השדרה שלה נפגע, והיא סבלה מחולשה של הריאות. יש הסבורים כי מחלותיה לא נבעו אלא מעריצותו של אביה, שהגביל את דרכה, והטיל עליה מורא. גם מותו בטביעה של אחיה הכביד מאוד על נפשה המיוסרת, ובמשך כחמש שנים היא הסתגרה בחדרה, סירבה לצאת מהבית, שקעה בקריאה ובכתיבה, והמשיכה לפרסם את שיריה.

     

    אהבה זוגית או רק חמלה?

     

    אחד משיריה, שאותו הקדישה לרוברט בראונינג, הגיע לידיו. הוא שלח לה מכתב, ובו כתב "אני אוהב את שירייך בכל לבי, מיס בארט היקרה". בראונינג היה אז בן שלושים ושלוש, ואליזבת – מבוגרת ממנו בשש שנים. הוא ניהל חיי חברה תוססים, והיא, כאמור, הסתגרה בביתה. היא כבר הצליחה מאוד כמשוררת, והוא עדיין לא זכה לתהילה.

     

    בראונינג החל לחזר אחריה, למורת רוחו של אביה, שהעדיף, כאמור, לראות אותה לא-עצמאית ותלויה רק בו. גם בארט עצמה חששה. היא לא בטחה באהבתו של בראונינג, חשדה שהיא נובעת מתוך החמלה שחש כלפיה, ולא הייתה בטוחה שזו תהווה בסיס איתן לאהבה או לקשר זוגי. היא הציעה לו ידידות בלבד, אבל הוא לא ויתר. שנה אחרי שכתב לה את המכתב הראשון, נישאו בחשאי.

     

    אליזבת בארט בראונינג כתבה את מחזור שיריה "סונטות מן הפורטוגזית", שבו תיארה את אהבתם. הנה השיר השביעי במחזור, כאן בתרגומי:

     

    פְּנֵי הַתֵּבֵל שֻׁנּוּ, אֲנִי סְבוּרָה,

    מֵאָז שָׁמַעְתִּי אֶת אוֹתָן פְּסִיעוֹת

    שֶׁל נַפְשְׁךָ נָעוֹת, חֲרִישִׁיּוֹת,

    בֵּינִי לַתְּהוֹם שֶׁאָז עוֹד נִפְעֲרָה –

     

    הַמָּוֶת שֶׁאָרַב לִי וְקָרָא.

    אַהֲבָתְךָ לָכְדָה אוֹתִי פִּתְאוֹם,

    לִמְּדָה מִקְצָב חָדָשׁ וְאֵיךְ לִטְעֹם

    אֶת יְשׁוּעַת הָאֵל אֲשֶׁר בָּרָא,

     

    וּלְהַלֵּל כָּל מֶתֶק כְּשֶׁאַתָּה

    קָרוֹב בְּתוֹךְ יְקוּם שֶׁהִשְׁתַּנָּה.

    בַּנּוֹכְחוּת שֶׁלְךָ שֶׁמֵּעַתָּה

    נִמְצֵאת בְּכָל מָקוֹם כְּמַנְגִּינָה.

     

    קוֹלָם שֶׁל מַלְאָכִים וְשִׁירָתָם,

    שִׁמךָ אֲשֶׁר נִשָּׂא בְּפִי שְּׁכִינָה.

     זוהי סונטה פטררקית (ע"ש המשורר פרנצ'סקו פטררקה), שבה, כרגיל בסונטה, יש 14 שורות, שסדר החריזה שלהן שונה מזה של הסונטה השייקספירית. מהשיר ניתן להבין עד כמה קצה אליזבת בארט בחייה לפני שהכירה את בראונינג, ועל מחשבות "הַמָּוֶת שֶׁאָרַב לִי וְקָרָא" שהציפו אותה. היא מתארת בשיר גם את השינוי שחל בה, את האושר והמשמעות שהעניקה לה האהבה ונוכחותו של בעלה, ואת התחושה שהעולם מלא בצלילי המנגינה של שמו.

    זמן קצר אחרי שנישאו, עזבו בני הזוג את אנגליה ועברו לגור בפירנצה שבאיטליה, שם חיו עד יום מותה של אליזבת. אביה לא סלח לבתו על נישואיה, והתנכר לה עד שהלך לעולמו.

     

      מי היה המשורר ששירו על זוג אוהבים מבוגר הפך ללהיט ענק?

       

      צילום:  Keystone/GettyimagesIL
      אנשים ז'ק פרוור (צילום: Keystone/GettyimagesIL)

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      עופרה עופר אורן
      |
      |
      נולדתי בתל אביב, אבל מעולם לא חייתי בה. אני סופרת, עורכת ומתרגמת. כתבתי תשעה ספרי פרוזה - האחרון שבהם: "רצח בבית הספר לאמנויות" - וספר שירה אחד, "מה המים יודעים על צמא", וזכיתי לקבל מידיו של יצחק רבין את פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. הנחיתי במשך כמה שנים סדנאות כתיבה בבית אריאלה ושימשתי לקטורית בהוצאה לאור גדולה. אני גרה עם אריק, בקריית אונו. בקרו באתר שלי - סופרת ספרים