היא עדיין מאוהבת בעיר: דופלקס קטן בבניין ישן בשכונת הדר בחיפה

"ידעתי שהמעבר לחיפה זה רק עניין של זמן", אומרת מעצבת הפנים מרב שדה. ''לפני כ-15 שנה, כשהילדים היו קטנים, נסעתי אתם ברכבת לחיפה. הלכנו לגן החיות והסתובבנו, והיה בה משהו שכבש אותי. שילוב שאין בשום עיר אחרת בארץ – של ים, הרים, חורש ואדריכלות נהדרת. אמרתי לעצמי שכאן אני רוצה לגור, אך זה לקח זמן, כי הבטחתי לילדים שלא נעבור דירה עד שיסיימו את בית הספר. ביום שבו איתן התחיל בגרויות, התחלתי לחפש דירה בחיפה''.

שדה נולדה במרכז הארץ, עברה בחייה לא מעט דירות והמהלך אינו קשה לה. היא העמידה למכירה את דירת הגג שבה חיה עם שני ילדיה – הגר הבכורה ואיתן – בכפר סבא, והתחילה לחפש את הבית הבא שלה, בחיפה. מה שלא לקחה בחשבון הוא המהירות שבה הצליחה למכור, לזוג הראשון שבא לראות.

''אני, לעומת זאת, רק התחלתי לעשות לעצמי סדר בכל שכונות חיפה'', היא מספרת. "הייתי נוסעת מהמרכז כמעט בכל יום לראות דירה". על כמה דרישות לא היתה מוכנה לוותר: נוף לים, כמה שפחות מדרגות שמובילות לבניין, חדר לכל אחד מילדיה, מקום למשרד ביתי, נכס שמיועד לשיפוץ (''כי אין מצב שאגור בדירה שלא אני עיצבתי ותכננתי") וחניה. "לקח לי כמה חודשים להכיר את שכונות חיפה, למיין, לסנן, להבין מחירים, מיקומים, דמוגרפיה, נוף, אדריכלות, פוטנציאל. חיפה היא עיר מורכבת בהרבה מתל אביב, ומזכירה יותר את ירושלים בשכונות המאוד מאופיינות שלה".

שכונת הדר מצאה חן בעיניה מאוד, ''אבל הדעות עליה היו כל כך חלוקות בקרב תושבי העיר והשכונה עצמה.. טענו שהיא מוזנחת, אלימה, מלוכלכת, ללא התייחסות מצד העירייה. מצד שני, בכל פעם שהסתובבתי בה הייתי מוקסמת. מכל מקום נשקף המפרץ, ויש בה בניינים בכל סגנונות הבנייה הקיימים בארץ – ממבנים עות'מאניים דרך בתים טמפלריים ועד בניינים בסגנון הבינלאומי. כאן שוכנים מוזיאון ותיאטרון חיפה, גלריות וסטודיות של אמנים, מסעדות ובתי קפה, שוק תלפיות והעירייה, והיא גם במרחק הליכה אל העיר התחתית והנמל".

ואז הגיע הסימן: "יום אחד נסעתי לראות דירה ב'הדר עליון'. כשנכנסתי לרחוב הס הלם בי זיכרון עמום – לפני כמה שנים עברתי כאן עם חברה טובה, התיישבתי על גרם מדרגות שפינוזה מול נוף הנמל, ואמרתי לחברתי, כאן אני אגור. ואכן, זה הרחוב שבו רכשתי דירה".

מדרגות שפינוזה, המובילות במורד הכרמל מבית החולים בני ציון עד לעיר התחתית. את דיוקנו של הפילוסוף ציירה עליהם האמנית החיפאית טטיאנה בלוקננקו(צילום: מרב שדה)

כשעוצרים לנוח, זה מה שרואים(צילום: מרב שדה)

הדירה מבחוץ(צילום: מרב שדה)

הדירה קטנה בהרבה מזו שעזבה – כ-75 מטרים רבועים בשתי קומות, כולל מרפסת. שתי ספות ענקיות מילאו את הסלון, ארון ויטרינה הסתיר את מדרגות העץ, במטבח היו אריחים פרחוניים ומדכאים למראה. חדר הרחצה שימש גם כחדר הכביסה והיה צפוף מאוד, ובקומה השנייה היו שני חדרים ריקים וחדר רחצה נוסף, שלא היה בשימוש שנים רבות.

לפני השיפוץ. רצפה בוהקת ווילון שמסתיר את הנוף(צילום: מרב שדה)

מטבח חסר קסם(צילום: מרב שדה)

ורהיטים גדולים מדי(צילום: מרב שדה)

"ובכל זאת היה בה משהו שגרם לי להרגשה טובה, ראיתי את הפוטנציאל'', מספרת שדה. מה שהכריע את הכף היה נוף המפרץ, שנשקף מהמרפסת הקטנה. אחרי יומיים סגרה את העסקה.

הדד ליין: חודש

לוח הזמנים היה לחוץ: רק חודש עמד לרשותה לשיפוץ ולמעבר. הקבלן הקבוע שאתו שדה עובדת הגיע עם צוותו מרחובות, ששה ימים בשבוע. מבחינה מבנית נעשו שינויים מינוריים בלבד: היא העבירה את הכניסה לחדר הרחצה מהסלון לחדר השינה, וכך הרוויחה קיר עבור פינת אוכל, ואגף קטן ופרטי משלה. בנוסף הורחבה מעט היציאה למרפסת, ונבנה בה ארון שירות, שאליו הועברו מכונות הכביסה והייבוש. "נאלצנו להתקין משאבת מים, כי לא היתה אינסטלציה בצד הזה של הבניין, אך זה ללא ספק היה שווה את ההשקעה".

הווילונות הוסרו, הנוף התגלה(צילום: יאנה דודלר)

ומשתקף גם במראה שנתלתה על הקיר לצד שולחן האוכל(צילום: יאנה דודלר)

תשתיות הדירה הוחלפו ומוקמו נקודות חשמל, תאורה ותקשורת חדשות. יתר השינויים היו עיצוביים: אריחי הגרניט-פורצלן הבוהקים כוסו בפרקט אלון, חדרי הרחצה שופצו מהיסוד, ובמטבח הוחלפו אריחי הקיר, הברז והארונות העליונים. הוויטרינה למרפסת היא החלון היחיד שהוחלף, מטעמי חיסכון. הקירות, שהיו ירוקים-ורדרדים, נצבעו בלבן שלג, מעקה המדרגות בשחור, ושני ארונות חדשים הוזמנו – אחד למרפסת, והשני לחדר השינה.

הארון שחסם את גרם המדרגות הוזז(צילום: יאנה דודלר)

לטובת פינת עבודה(צילום: יאנה דודלר)

המראה ממעלה המדרגות. מינימל קומפקט(צילום: יאנה דודלר)

ארונות הכיור בחדרי הרחצה הם ארונות ישנים שמוחזרו, בסגנון ששדה מיישמת בפרויקטים רבים. האריחים החדשים לבנים ופשוטים, וכך גם הכלים הסניטריים. "היה לי חשוב שהדירה תקרין צניעות ופשטות, בדיוק כמו הבניין, הרחוב והשכונה בה היא ממוקמת", היא מסבירה.

רהיט ישן בתור ארון כיור בחדר הרחצה בקומה התחתונה(צילום: יאנה דודלר)

ובזה שבקומת הגג(צילום: יאנה דודלר)

בצמוד לחדרה של הבת(צילום: יאנה דודלר)

כבדרך נס הדירה היתה מוכנה בזמן למעבר, ואז נותרה משימת המיון של החפצים מהדירה הקודמת, שהיתה כמעט כפולה בגודלה. חלק נמכרו, חלק נמסרו, וחוק חדש נקבע: "אחד נכנס, אחד יוצא". היום, בדיוק שנתיים לאחר המעבר, שדה ושני ילדיה – איתן הוא חייל והגר קצינה בקבע – עומדים בכלל שקבעו לעצמם. עכשיו מאחלת לעצמה שדה יותר פרויקטים בשכונה שהפכה לביתה, שכן היא עדיין נוסעת מדי יום למרכז.

''עברו שנתיים ואני עדיין מאוהבת בעיר", היא מסכמת. ''בעיני אפשר להשוות אותה לתל אביב של שנות ה-80, שזה העשור שבו עברתי לגור בה, כשהשתחררתי מהצבא. אני אוהבת את האיטיות שיש פה. לא צופרים כשיש פקק, לא מתעצבנים כשיש תור ארוך. אני לא ממעיטה בערכה של תל אביב, אבל יש פה את כל חיי התרבות והחברה שיש בכל עיר גדולה בעולם".

• בסוף השבוע הקרוב תיפתח הדירה לסיורים במסגרת אירועי ''בתים מפנים חיפה'', המתקיימים יחד עם אירועי ''באוהאוס חברתי'', ביוזמת עיריית חיפה ובית הגפן. לפרטים נוספים לחצו כאן. 
  

תוכנית הקומה התחתונה(תוכנית: מרב שדה)

ותוכנית הקומה העליונה. 75 מ''ר בסך הכל(תוכנית: מרב שדה)

• עיצוב ותכנון: מרב שדה
• קבלן: גילי בורשטיין, זן ארט
• בדים וטפט: oblibop
• רהיטי וינטג': מפעם, שוק הפשפשים, חיפה
  

----------------------------------------------------------------------------

לחצו לסיור נדיר בקרביהן של ממגורות דגון (צילום: גדעון לוין)