3 השוטרות היחידות שמשרתות כפרשיות: 'מי שנכנס לא רוצה לעזוב'

הן מפזרות הפגנות, מחפשות נעדרים ומרגיעות אוהדי כדורגל אלימים. רוצה גם? אל תבני על זה, ג'וב מנצח לא מחליפים, ומי שעולה על הסוס לא ממהרת לרדת ממנו

על הסוס (מימי ןלשמאל): דנה חזן, רות כנן וליטל איזנבוים  (צילום: קובי קואנקס)
על הסוס (מימי ןלשמאל): דנה חזן, רות כנן וליטל איזנבוים (צילום: קובי קואנקס)

יש רק שלוש נשים כאלה בארץ: שוטרות בתפקיד פרשיות. הן מפזרות הפגנות, מחפשות נעדרים ומרגיעות אוהדי כדורגל אלימים. איך הן הגיעו לתפקיד, ומה הוא דורש?

 

 

"אין דבר כזה להזניח סוס"

דנה חזן (42), גרה בחדרה ומשרתת במחוז תל־אביב. נשואה ואם לשתיים (תשע ושנה):

 

דנה חזן. "פרשית כבר 20 שנה" (צילום: קובי קואנקס)
    דנה חזן. "פרשית כבר 20 שנה"(צילום: קובי קואנקס)

     

     

    "אני פרשית כבר 20 שנה. התחלתי לרכוב בגיל 14, בצבא שירתי כשוטרת בתפקיד מדריכת פרשים וכמה שנים אחר כך התגייסתי למשטרה ושובצתי לתפקיד פרשית. היום אני רכזת יחידת בעלי החיים של מחוז תל־אביב. בחו"ל יש הרבה יותר נשים בתפקיד הזה, בעוד שבארץ זה תחום גברי יותר".

     

    איך את מסבירה את זה?

    "אין לי מושג. אולי בארץ בנות חוששות יותר להגיע לתפקיד".

    דנה חזן: "כשאתה נמצא על סוס בהפרות סדר גדולות ובהפגנות, יש לך יתרון. הגובה מייצר הרתעה ומפחית חיכוכים מיותרים. השימוש בסוס הוא אמצעי הרבה יותר עדין מאשר כוח של שוטרים שעומד כחומה אנושית מול מפגינים"

     

    יש לך סוס קבוע?

    "היה לי. לסוס הראשון שלי קראו שקיל, ואחריו היה לי סוס שקראו לו איילון. היום, בגלל התפקיד שלי, אני רוכבת בכל פעם על סוס אחר. יש 16 סוסים ביחידה, לכל פרש מוצמד סוס שאיתו הוא עובד ובו הוא מטפל".

     

    מה כולל הטיפול בשגרה?

    "כל פרש אחראי על הסוס שלו במאה אחוז (מובן שהפרש לא נמצא 24 שעות ביחידה, אז יש מטפלים נוספים שאחראים על כך בשוטף). בבוקר בודקים שהסוס שתה ואכל (תערובת שכוללת אספסת ועוד), מטפלים בפציעות קטנות ועוקבים אחרי מחלות. בנוסף מברישים ורוחצים אותו. לכל סוס יש תא משלו וצריך לפזר נסורת על הקרקע ולהוציא אותו למגרש להתאוורר. אין דבר כזה להזניח סוס".

     

    הפרש צריך לבנות מערכת יחסים עם הסוס?

    "לסוס אין נאמנות כמו לכלב. הוא מזהה שפת גוף והתנהגות, ואם תבצעי דברים מסוימים, הוא יאפשר לך לרכוב עליו. לכן כל פרש יכול לרכוב על כל סוס. שקיל, למשל, הגיע אליי אחרי שהיה אצל פרש אחר, והיינו יחד שש־שבע שנים. הוא היה סוס מדהים אבל מאוד פחדן: חשש מאוטובוסים, חשש ללכת על הכביש, לא אהב אזורים עם תנועת מכוניות. הייתי צריכה לעבוד איתו על זה. במשך חודש התאמנו יחד במגרש, ורק אז יצאנו יחד לשטח. כשהוא פחד או ניסה לברוח הייתה לי שליטה עליו, הוא היה מאה אחוז קשוב אליי".

     

    מתי מתעורר הצורך להשתמש בפרשים?

    "בהפרות סדר גדולות ובהפגנות. כשאתה נמצא על סוס יש לך יתרון, הגובה מייצר הרתעה ומפחית חיכוכים מיותרים. השימוש בסוס הוא אמצעי הרבה יותר עדין מאשר כוח של שוטרים שעומד כחומה אנושית מול מפגינים. בהפגנות האתיופים בתל־אביב, לדוגמה, אפשר היה להיכנס לצומת עזריאלי שנחסם על ידי מפגינים, עם הסוסים, וכך אפשרנו לכבאית להיכנס ולכבות רכב בוער.

    "עוד דבר חשוב שסוסים עוזרים בו הוא איתור נעדרים. הייתי באירוע שבו חיפשו ילד שברח מהבית. יחד עם פרש נוסף (פרשים עובדים בצמדים) מצאנו אותו בטיילת בבת־ים. ניגשנו אליו בעדינות, דיברנו איתו, הרגענו אותו ובדקנו שזה אכן הוא. באירוע אחר אדם מבוגר, חולה אלצהיימר שהלך לאיבוד, נמצא באזור חוף הצוק באפיסת כוחות. הגענו אליו בדקה ה־90".

    דנה חזן: "במשחקי כדורגל, אם יש קטטות בין אוהדים, מספיק שאנחנו מגיעים עם הסוסים ואנשים מתפזרים. יש לנו גם הרבה מאוד חיפושי נעדרים. כשנמצא נעדר בזכותנו או בעזרת סיוע שלנו, זה סיפוק גדול"

     

    איך הסוסים מגיעים למשטרה?

    "זה תהליך ארוך. פעם בשנה יוצאת משלחת לחו"ל, בדרך כלל להולנד או לבלגיה. הולכים לחוות, רואים סוסים, רובם זכרים, בודקים כל מיני פרמטרים כמו גובה, גיל ואופי הסוס. מדובר בסוסים בגילאי ארבע־חמש. הסוסים מגיעים למכללה הלאומית לשוטרים בבית־שמש, למרכז ההדרכה, ושם הם עוברים אילוף בסיסי. משם הם מופנים ליחידות ומוצמדים לפרש שעושה איתם הכשרה מבצעית. הכשרה של סוס יכולה להימשך שנה".

     

    הבת הגדולה שלך רוכבת?

    "התפוח נפל רחוק מהעץ. אבל ליחידה מתגייסים גם חסרי ניסיון ברכיבה, בקורס של ארבעה חודשים לומדים הכל".

     

    "שואלים איך קוראים לסוס, אנחנו פחות מעניינים"

    ליטל איזנבוים (44), גרה בחיפה ומשרתת במחוז צפון, רווקה:

     

    ליטל איזנבוים. רוכבת מגיל שמונה (צילום: קובי קואנקס)
      ליטל איזנבוים. רוכבת מגיל שמונה(צילום: קובי קואנקס)

       

      "התחלתי לרכוב בגיל שמונה. נשלחתי לרכיבה טיפולית, בהמשך רכבתי והתחריתי, והאהבה לסוסים נשארה. כשהשתחררתי מהצבא היה לי ברור שזה מה שאני עושה. בדיוק חיפשו פרשית, קצין אג"מ רצה בחורה ולא גבר וכך התמזל מזלי. מאז 1998 אני ביחידת הפרשים של המשטרה, אנחנו 14 פרשים במחוז צפון ואני האישה היחידה".

       

      איך מתייחסים אלייך הפרשים האחרים?

      "כמו לכל אחד אחר. התרגלו, אני חלק מהנוף. הקבוצה בדרך כלל לא משתנה, מי שנכנס ליחידות האלה לא רוצה לעזוב, אין כמעט תחלופה".

      ליטל איזנבוים: "סוס זה לא כלב, את לא נכנסת לתא והם מכשכשים בזנב. הם מזהים לפי ריח, מזהים התרגשות, קול או תנועה"

       

      ואיך הציבור מגיב כשהוא רואה פרשית?

      "לפעמים אומרים: 'וואו, לא ידענו שיש בחורות על סוס'. למעט זה, אין תגובות חריגות. בדרך כלל שואלים איך קוראים לסוס, אנחנו פחות מעניינים".

       

      ואיך קוראים לו באמת?

      "צור. אנחנו כבר ארבע שנים יחד. סוס זה לא כלב, את לא נכנסת לתא והם מכשכשים בזנב. הם מזהים לפי ריח, מזהים התרגשות, קול או תנועה. כך הוא יודע שזו אני. אם אני ארכב עליו הוא יתנהג אחרת מאשר אם מישהו אחר ירכב עליו. כל סוס מתרגל לפרש שלו. לאורך השנים היו לי כמה סוסים, חלק הפסיקו להתאים בגלל גיל או מטעמי בריאות".

       

      ומה עושים איתם אז?

      "סוסים שיוצאים מהמערך נמכרים במכרז שמוציאה משטרת ישראל".

      ליטל איזנבוים: "בסוף משחק כדורגל, הסוס שלי נפל. ההמון רץ אליי בניסיון לעשות בי לינץ', הרגל שלי נתקעה מתחת לסוס, ולא יכולתי לעלות עליו חזרה"

       

      יש גם סוסות נקבות או רק זכרים?

      "יש רק סוסה אחת בירושלים. האופי של הסוסים הזכרים יותר רגוע, לנקבות יש תקופת ייחום והן יותר בעייתיות בתקופה הזו".

       

      איך נראית שגרת היום שלך?

      "אנחנו עובדים במשמרות, ויש גם משימות. מגיעים לאורווה, מחברים את העגלה (שבאמצעותה מעבירים את הסוסים) לרכבים, מוציאים את הסוסים, מעלים אותם, נוסעים לנקודה שאליה אנחנו אמורים להגיע, ומתחילים במשימה. תמיד יש משימות ותמיד יש עבודה: הפגנות, חיפושי נעדרים, סיורים במקומות מוכי פשיעה, מקומות שלניידות קשה להגיע אליהם, יערות, סמטאות צרות, חופי ים, משחקי כדורגל. באחד ממשחקי הכדורגל לא היה צפי לבלגן במשחק. הגענו שני פרשים, אבל בסוף המשחק התחיל בלגן, אוהדים עלו על הכבישים הראשיים והחלו יידויי אבנים. נדרשנו לפזר אותם ובשלב מסוים התפצלנו, השותף חתך ימינה ואני שמאלה. הסוס שלי איבד שיווי משקל ונפל על הכביש. ההמון רץ אליי בניסיון לעשות בי לינץ'. הרגל שלי נתקעה מתחת לסוס, לא יכולתי לעלות עליו חזרה. פעלתי על אוטומט. הדבר היחיד שחשבתי זה איך אני עולה על הסוס ומצליחה להרחיק את ההמון. במזל היה שם שוטר שניגש אליי ועזר לי לשחרר את הרגל, הרמתי את הסוס והמשכנו הלאה".

       

       

      "יש לי סוסים גם בבית"

      רות כהן (38), גרה במושב איתן ומשרתת במחוז דרום, נשואה לשוטר ואמא לארבעה (שמונה, תאומים בני חמש ובת שנתיים וחצי).

       

      רות כהן. פרשית כבר 14 שנה (צילום: קובי קואנקס)
        רות כהן. פרשית כבר 14 שנה(צילום: קובי קואנקס)

         

        איך משלבים עבודה כזו עם ארבעה ילדים?

        "עם הרבה עזרה של המשפחה. פעם אני, פעם בעלי, מה שמתאפשר".

         

        כמה שנים את ביחידה?

        "14 שנה. גויסתי ליס"מ לכיש, ואז נפתחה היחידה הזו במחוז דרום. חיפשו פרשים ואני מגיל צעיר אוהבת סוסים. ברגע ששמעתי מיד ביקשתי העברה. לשמחתי התקבלתי לאחר שעברתי הכשרה".

        רות כהן: "בהפגנה גדולה של בדואים, היינו על הסוס במשך שעות תוך כדי זריקות אבנים. אני לא נחתי והסוס לא אכל או שתה, זה היה לא פשוט"

         

        ספרי קצת על העבודה.

        "אנחנו עובדים הרבה באזורים הומי קהל, עושים סיורי שגרה של ביטחון שוטף, הנוכחות שלנו מסייעת מאוד. במשחקי כדורגל, אם יש קטטות בין אוהדים, מספיק שאנחנו מגיעים עם הסוסים ואנשים מתפזרים. יש לנו גם הרבה מאוד חיפושי נעדרים. כשנמצא נעדר בזכותנו או בעזרת סיוע שלנו ושל יחידות נוספות, זה סיפוק גדול. נכחתי בהרבה הפגנות. פעם הייתה הפגנה גדולה מאוד של בדואים בנגב, ביישוב חורה. במשך שעות ארוכות היינו על גבי הסוס. מדובר במאמץ קשה תוך כדי זריקות אבנים, שעות שאני לא נחתי בהן והסוס לא נח, אכל או שתה. זה היה לא פשוט. הפגנה אחרת, של חרדים באשדוד, כללה חסימת כבישים וצמתים ראשיים. בעלי, שמשרת ביס"מ, היה על רכב המכת"ז (מכונת התזה לפיזור הפגנות באמצעות זרנוקי מים, שר"א). כל הזמן היינו בקשר עין. הוא דאג לי כשהוא יושב במשאית ואני על הסוס מרחוק, זה היה מצחיק. הכל עבר בשלום.

        "מה שאני מאוד אוהבת לעשות זה הדרכות בבתי ספר במסגרת עבודת המשטרה בקהילה. אנחנו מגיעים לבתי ספר, מציגים בפני הילדים את הסוסים ומסבירים על היחידה. כיף לשמוע את התגובות וההתעניינות. יצא לי להגיע לבית הספר של הילד הגדול שלי וזה היה מרגש".

         

        הילדים שלך רוכבים?

        "כן, יש לנו שני סוסים בבית, הילדים מאוד נהנים לרכוב וגאים בכך שאמא שלהם פרשית במשטרה".

        רות כהן: "במשחקי כדורגל, אם יש קטטות בין אוהדים, מספיק שאנחנו מגיעים עם הסוסים ואנשים מתפזרים. יש לנו גם הרבה מאוד חיפושי נעדרים. כשנמצא נעדר בזכותנו או בעזרת סיוע שלנו, זה סיפוק גדול"

         

        איך את מסבירה את זה שאת האישה היחידה אצלכם ביחידה?

        "אנחנו יחידה יחסית קטנה, 13 פרשים, ואין תקנים שמתפנים. זו יחידה שאנשים משרתים בה לאורך שנים. כשיוצא מכרז אני יודעת שגם נשים ניגשות, אבל בדרך כלל אלו שעוברים את הראיונות והמבחנים הם גברים".

         

        איך מתייחסים אלייך?

        "אצלנו כולם שווים. בכלל, כל השנים שירתי ביחידות שהיה בהן רוב גברי. אני רגילה לזה והם רגילים אליי, אנחנו שנים יחד. יש יחסי חברות קרובים וזה כיף, אני אוהבת מאוד את העבודה".

         

        יש יתרון לאישה פרשית?

        "אני לא רואה בזה יתרון או משמעות. צריך להתאים לתפקיד".

         

        איך קוראים לסוס שלך?

        "צורן, אנחנו יחד כבר שנתיים. לפניו היו לי ארבעה סוסים".

         

        קשה להיפרד מסוס?

        "אפשר להגיד שכן. את נקשרת לחיה, יש מערכת יחסים, את עובדת איתו תקופה ונוצר חיבור. אבל מתרגלים, זו עבודה וזה קורה שצריך להחליף או שיש חוסר התאמה או שהסוס מגיע לגיל שהוא לא יכול להמשיך לשרת".

         

         

        וכמה גברים יש בתפקיד?

        ==================

         

        63 פרשים גברים משרתים ביחידה לבעלי חיים של המשטרה. היחידה כולה מונה 156 שוטרים (המחולקים בין המחוזות): 90 כלבנים (מתוכם חמש נשים) ו־66 פרשים, מתוכם שלוש נשים.

         

        הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי פרנקו, סגנון: זוהר מאירי)
        הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי פרנקו, סגנון: זוהר מאירי)
         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד