הכי יפה פגום: כך למדתי את התורה היפנית שרואה את היופי בשריטות

להעלות 3 קילו זה מושלם, ולא להצליח בהכל גם זה מושלם: פילוסופיית ה"וואבי סאבי" מזכירה לנו לחבק את כל מה שבאופן טבעי נסדק ובסוף מתכלה, כלומר את עצמנו

ענת לב אדלרפורסם: 19.11.19 04:04
ענת והמדריכה מורן. "ענתי, היא אמרה, שלושת רבעי בריכה זה מושלם, כי זה הכי טוב שלך עכשיו" (צילום: דנה קופל)
ענת והמדריכה מורן. "ענתי, היא אמרה, שלושת רבעי בריכה זה מושלם, כי זה הכי טוב שלך עכשיו" (צילום: דנה קופל)

אחד הספרים שאני הכי אוהבת לחזור ולקרוא בהם הוא "וואבי סאבי", שקניתי בגלל השם המוזר והעטיפה המסקרנת, אבל גיליתי בו תבונה עתיקה ורכה, שמסוגלת להזיז הרי תודעה. הספר, שנמצא אצלי על מדף הספרים שצריך לחזור ולקרוא בהם שוב ושוב, וזה מה שאני עושה, מציג את עיקריה של פילוסופיה אסתטית יפנית עתיקה, ששמה כשמו – "וואבי סאבי", ושתכליתה לאפשר לנו לחבק את חוסר המושלמות של חיינו.


בבסיס הפילוסופיה החכמה הזו נמצאת ההנחה, שכל הדברים סופם להתכלות, לדעוך, להיסדק, להישבר, להיעלם, להפוך להיות פגומים, ולכן תמציתה הוא להכיר מראש באסתטיקה של הפגום, המתכלה, הסדוק והשרוט. בואו נאהב ונקבל מראש את מה שלא מושלם, את מה שלא משוייף וממורק, את מה שלא טוטאלי. בתמורה, הוא, בדרכו הצנועה והענווה, יהפוך להיות שלם, ויסיר מדרכנו את מכשולי התודעה המערבית הבוהקת, שהתרגלנו אליה עד כי אנחנו לא שמים לב שהיא מסנוורת את עינינו, ומונעת מאיתנו להגיע למטרה.

ומהי המטרה? להרגיש טוב עם עצמנו, עם מה שהשגנו, ועם מה שיש לנו כרגע. זה בערך מה שכל תורת זן / מודעות עצמית / לאהוב את הרגע / לחבק את עצמנו / להסתדר עם מה שיש וללכת למכולת – מבקשת מאיתנו לעשות. רק שכל אחד קורא לזה אחרת.

 



לצקת זהב לתוך הסדקים


לרוב, תפיסה זו של הוואבי סאבי מגוייסת לתחום עיצוב הבית, כאשר מכניסים לתוכו חפצים ששיני הזמן שייפו, אביזרים שחלוף הרגע הטביע בהם חותם ונשך בקצותיהם, בדים דהויים וכסאות סדוקי רגליים

"מה שהיא לימדה אותי בשיעור האחרון זה לא רק לשחות. זה ללטף את הסדקים של הסגנון הלא מהוקצע שלי".

 – ואלה מלמדים את התודעה שלנו להתנהל בשלווה גם בתוך מה שאינו, לכאורה, מדוגם. וראו זה פלא, אט אט מתאווה התודעה שלנו לצקת לתוך הסדקים הללו זהב נוזלי של קבלה והשלמה – שימלא אותם, ויאפשר לנו לחיות בשלום בעצמנו ואיתם. ואכן, באסכולת הוואבי סאבי תמצאו גם כלים סדוקים יפהפיים שזהב נוזלי ממלא את קמטי הזמן שניקוו בהם. שווה לחפש חומרים על הפילוסופיה הרכה הזו, ולהיתרם ממנה.


למזלי, בשיעור השחייה האחרון שלי, כאשר רטנתי באוזני כל מי שהיה מוכן לשמוע שאני מאוכזבת מכך שאני שוחה רק שלושת רבעי בריכה ולא בריכה שלמה, גיליתי שמורן, המדריכה שלי (שהיא בכלל במקור מדימונה, וחיה עם החבר שלה בתל אביב), היא פילוסופית של וואבי סאבי. מה שהיא לימדה אותי בשיעור האחרון זה לא רק לשחות. זה ללטף את הסדקים של הסגנון הלא מהוקצע שלי. זה לנווט בין קבעונות התודעה, ולשתול בהם אמיתות שאינן מחפשות את המושלם אלא את הטוב דיו. מראת וואבי סאבי שכמותה, שמצליחה או לפחות מנסה לשקף עבורי את הזהב שנקרש בין הסדקים שלי.

 

כלים סדוקים יפהפיים, שזהב נוזלי ממלא את קמטי הזמן שניקוו בהם. וואבי סאבי (צילום: Shutterstock)
    כלים סדוקים יפהפיים, שזהב נוזלי ממלא את קמטי הזמן שניקוו בהם. וואבי סאבי(צילום: Shutterstock)

     

    ובשיעור האחרון, כאשר שוב התבאסתי מכך שעדיין לא הצלחתי לשחות בריכה שלמה, היא פתאום חיבקה אותי, כלומר את הילדה בת השש שהתפרצה מתוך בגד הים האדום שלי, ואמרה: "ענתי, גם שלושת רבעי בריכה זה מושלם. כי זה הכי טוב שלך עכשיו. ואני מבטיחה לך, שכאשר תשחי בריכה שלמה, תרצי שוב להצליח בריכה שלמה, ואז תרצי בריכה ורבע, ואז בריכה וחצי, ואז תרצי שלוש בריכות ברצף, ואז עשר". כך המשיכה מורן, והשלימה את המחשבות שהתרוצצו לי בראש, כאילו היא מפעילה סורק דיגיטלי שיודע לקרוא אותן בבת אחת.


    "מורן, אני עושה מזה סטיקר", הודעתי לה בסוף השיעור. "גם שלושת רבעי בריכה זה מושלם". כי זו קביעה מושלמת שחובה לקחת לכל כך הרבה מגרשים בחיים שלנו - לא רק לשחייה. גם עוד 3 קילו זה מושלם, וגם לא להספיק הכל זה מושלם, וגם לא להצליח בהכל זה מושלם. וכאשר כתבתי את זה בפייסבוק לפני כמה ימים, כל כך הרבה נשים כתבו לי בתגובות ובפרטי, כמה שאנחנו צריכים להזכיר לעצמנו את זה - שלא צריך להיות מושלמים כדי לאהוב את מי שאנחנו. זו הרי רק דרך המחשבה המקובעת שלנו, ששואפת לשלמות מדומיינת, שמקרקעת אותנו ומונעת מאיתנו להרגיש שהצלחנו. הרי לא משנה איזה יעד נשיג, תמיד נרצה את היעד הבא אחריו. ולכן לא את אורך הדרך אנחנו צריכים לשנות, אלא את האופן שבו אנחנו מצפים מעצמנו לגמוא ולגמוע אותה.


    מה יהיה בשיעור הבא? האם אצליח לסלוח לעצמי על כך ששוב לא הצלחתי בריכה שלמה? האם אזכור שאני בעצמי אומרת כל הזמן שאחותה הבכורה של ההצלחה היא ההתמדה, ושכדאי שאעמוד מאחורי ההכרזות של עצמי? העובדה ששלושה וחצי חודשים מהיום שבו קפצתי למים והשארתי על גדות הבריכה את טרול הפחד הוורוד, אני כבר צפה לי בלי פחד, כבר עושה תנועות בלי לטבוע, וכבר ממש יכולה להגיד על עצמי שאני שוחה – היא משהו שאני בהחלט צריכה לנשום אותו עמוק פנימה. ולהיות שלמה.

     

      גם היא שינתה את דפוס החשיבה, לאחר שקיבלה בשורה קשה. הקליקו על התמונה:

        

      אורלי פורמן. "הבנתי שאם קיבלתי את המחלה, אני כנראה יכולה להתמודד איתה" (צילום: שרון הורוביץ)
      אורלי פורמן. "הבנתי שאם קיבלתי את המחלה, אני כנראה יכולה להתמודד איתה" (צילום: שרון הורוביץ)

        

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      ענת לב אדלר היא מרצה לנשים על תהליכי שינוי באמצע החיים, מחברת רב המכר "כותבת ומוחקת אהבה" ויזמת תוכן של קלפי השראה ומחברות תוכן לנשים. מדי שבוע היא תפרסם כאן טור על האופן שבו הפסיקה לחכות והתחילה ללמוד לשחות.