ברוב הדירות והבתים שאנחנו מפרסמים כאן ב-Xnet חסרה תמונה של הממ''ד, ולא במקרה. אם זה בית רחב ממדים ומרובה חדרים, הממ''ד הופך, בדרך כלל, לחדר כביסה, ארונות או מחסן, שאינו שווה צילום. אם זה בית משפחתי בתקציב שגרתי אי אפשר לוותר על חדר, והוא הופך בדרך כלל לחדרו של אחד הילדים או לחדר עבודה, שמעוצב ללא מעוף גדול.
יש, כמובן, גם מי שמשקיעים תשומת לב בחדר הזה: שתי הדוגמאות המעוצבות ביותר שבהן ביקרנו הם חדרי ממ''ד בקיבוצים בעוטף עזה, שבהם בני הבית מבלים זמן לא מועט, ולכן לא מתייחסים אליהם כאל אילוץ מעצבן. וברוב הבתים החדשים בעוטף עזה, אם יש להם יותר מקומה אחת, מתוכנן ממ''ד בכל קומה: פשוט כי לבני המשפחה אין יותר משניות ספורות להיכנס למרחב המוגן מרגע שנשמעת אזעקה.
ממ''ד נולד
תחילתו של הממ''ד במלחמת המפרץ. ב-1992, כשנה לאחר המלחמה, נחקק תיקון מספר 7 ל"חוק ההתגוננות האזרחית", שמחייב לבנות מרחבים מוגנים בכל מבנה חדש בישראל. כל בית פרטי מחויב לבנות מרחב מוגן דירתי, וכל בניין מחויב לבנות ממ"ד בכל דירה או ממ"ק (מרחב קומתי מוגן) בכל קומה.
בתחילת דרכו הממ"ד היה חדרון קטן, 4-5 מטרים רבועים, לעיתים אפילו בלי חלון, ששימש כמחסן או חדר ארונות. בהמשך, השתכללו התקנים. במקביל לגידול בשטחן הממוצע של הדירות גדל גם שטח הממ"ד, ונוסף לו חלון.
מאז ועד היום התקן של הממ''ד עומד על מינימום של 9 מ"ר. זה כבר גודל סביר לחדר ילדים או עבודה, למשל, ואכן היום נספר הממ"ד כחדר בתוכנית המכר, למרות שהוא אינו נחשב לשטח עיקרי לפי חוקי התכנון והבנייה. במילים אחרות: הממ"ד הגדיל את שטח הדירה, וגם ייקר את מחירה.
מגבלות עיצוביות? יש דרכים לעקוף
מבחינה עיצובית, הממ''ד סובל מהמגבלות שמכתיב התקן:
- דלת ברזל שנפתחת כלפי חוץ, ובשל כובדה וכיוון הפתיחה היא אינה ידידותית למשתמש ברמה יומיומית .
- חלון קטן יחסית (מקסימום 1.1 על 1.1 מטר) ומוגבל בגובהו ומיקומו בחדר. הפתיחה שלו באמצעות כנף גדולה אחת אל תוך החדר אינה נוחה ומגבילה את מה שאפשר להציב לידו. בעניין הסעיף האחרון יש חדשות טובות: לפני שנתיים אושר לממ''דים חלון תקני עם כנפי הזזה, שהופכות אותו לידידותי יותר.
- קירות הבטון מקשים על התקנת פריטים עליהם ושינוי או תוספת של נקודות חשמל (לפי החוק, אסור לחצוב בקירות הממ"ד לאחר יציקתם).
- קיר ההדף מבטון, שנמצא מחוץ לחדר מול דלת הממ"ד, מגביל בתכנון ובמקרה היותר גרוע מייצר מעיין הול כניסה חסר כל שימוש.
- הפלנג'ים – שני עיגולי המתכת שמעל הדלת, המשמשים לאיוורור ומיזוג, תורמים גם הם למראה הכעור.
- ומערכת הסינון שנכנסה לתקן בשנים האחרונות תלויה על הקיר עם כיסוי פלסטיק כעור שמזכיר בממדיו מזגן.
אבל מעל כל אלו נמצא החיסרון הגדול ביותר: מיקומו של הממ"ד בדירה, שאינו ניתן לשינוי. לפי חוקי הבנייה ומטעמים קונסטרוקטיביים, בבנייני דירות ומגדלים הממ"דים ייבנו תמיד זה מעל זה, במיקום ובגודל זהים. מעיין שדרת בטון אנכית שעולה מהקרקע (או המרתף) ומגיעה עד קצהו העליון של הבניין. לעיתים קרובות אף יוצמדו הממ"דים לגרעין הבניין, מתוך אילוצי תכנון הנדסיים.
בשיקולים הללו לא נלקח בחשבון, בדרך כלל, עיצוב הפנים של הדירה וטובת הלקוח. למעשה, בדירות חדשות (ובעיקר במגדלים) קורה שהממ''ד משפיע על כל תכנון הדירה, בייחוד כאשר הוא ''תקוע'' באמצע הבית ומכתיב את סידור שאר החדרים. לא פלא שיש מי שיעדיפו דירה ישנה לשיפוץ על דירה חדשה.
אבל כוחות השוק, כרגיל, ממציאים דרכים לעקוף את המגבלות: יש בתים שבהם מותקנת דלת כפולה לחדר – אחת תקנית של ממ''ד, והשנייה רגילה, שנפתחת כלפי פנים, והיא זו שבשימוש יומיומי. גם חלונות כפולים עושים: למשל, חלון תקני מבפנים, ומבחוץ תריסי עץ או ברזל, שמסווים את המראה האופייני להם.
ואם הבית נמצא באזורים שבהם הסיכון קטן, יש כאלה שמחליטים להתחכם: למשל, מורידים את דלת המגן ומאחסנים קרוב, כך שאפשר להתקין בחזרה בעת הצורך; או מורידים ומאחסנים את מערכת סינון האוויר; ואפילו מסתירים את פלנג' הסינון באמצעות תמונה או רהיט, באופן כזה שניתן יהיה לפתוח לשימוש בעת הצורך. כל דבר שיעזור לתת לחדר מראה קצת פחות ביטחוני, ומעט יותר ביתי.
עד שמגיע היום שבו נאלצים להשתמש בחדר בתפקידו המקורי, ואז מודים על כך שהכל במקומו, ונזכרים כמה טוב שיש חוקים ותקנים שמחייבים, גם אם זה קצת פחות אסתטי, שיהיה ממ"ד בבית.
