כשאדי נפטר, בגיל 28 בלבד, נרתמו הוריו להגשמת החזון, והחלו להחתים אנשים על "כרטיס אדי" (מאז מאגר החותמים עבר להיות מנוהל במרכז הלאומי להשתלות). כשדבורה, אמא של אדי, נפטרה בינואר השנה, בגיל 93, מספר האנשים שחתמו על הכרטיס שנושא את שם בנה, חצה את ה־900 אלף. כאן מגזין "לאשה" נכנס לתמונה. כאן אתם, קוראות וקוראי המגזין, נכנסים לפעולה.
המטרה של "לאשה" היא להגיע לתחילת שנת 2020, בעוד שבועות ספורים, למיליון מצילי חיים. כלומר, מיליון חתימות על כרטיס אדי. כדי להגיע למטרה נפרסם בשבועות הקרובים כתבות בנושא וגם הקמנו מתחם מיוחד באתר לאשה.
ניהלנו שיחות רבות על הפרויקט הזה עם דבורה שרר, מנהלת מערך השיווק, יחסי הציבור והתקשורת של המרכז הלאומי להשתלות, אישה מיוחדת עם אנרגיות בלתי נדלות, שהגיעה לתפקידה לפני יותר מעשר שנים, בעקבות סיפורה האישי הכואב. "איבדתי את אחותי בגיל 36, כשהיא אמא לשלושה ילדים קטנים", היא מספרת. "גם אבי נפטר בגיל צעיר, 59. אני יודעת מקרוב כמה החיים תלויים על חוט השערה ומה זה עושה למשפחה כשמצליחים להציל חיים".
על כרטיס אדי אפשר לחתום מגיל 17. פריצת הדרך בחתימה על הכרטיס הייתה בשנת 2007, שבמהלכה נוצרה אפשרות לחתום באמצעות טופס מקוון. "עד אז", מספרת שרר, "היה צריך למלא פיזית גלויה וללכת לשלוח אותה בדואר". בשנה שבה הטופס הפך מקוון, אתר Ynet הצטרף ליוזמה הברוכה של העלאת מספר החותמים על הכרטיס וקידם מאוד את הנושא. גם שלל סלבס נרתמו למטרה והצטלמו עם כרטיס אדי שלהם, ושרר גייסה גם רבנים שסייעו לצרף את בני ובנות המגזר הדתי. "החתימה חוצה היום מגזרים, גילים ואמונות", היא אומרת. האם יש הבדל בין כמות החותמים לחותמות? שרר אומרת שמבחינה מגדרית – אין הבדל.
מעבר לעובדה שהחתומים על הכרטיס מצילים חיים, הם גם מצילים את החיים של עצמם. "מי שיש לו כרטיס אדי", מספרת שרר, "מקבל עדיפות בתור להשתלה, אם הוא נזקק לה".
אז אחרי ששמנו לנו ב"לאשה" את המספר מיליון כמטרה, שרר כבר חושבת הלאה, על מטרות נוספות: "בישראל יש כרגע יותר מאלף אנשים שממתינים להשתלות. אני חולמת על עולם ללא רשימות המתנה, והכל בזכות הערבות ההדדית של אזרחי ישראל והאפשרות של כל אחת ואחד מאיתנו להציל חיים".
