רִיק, טמטום ופרות קדושות: אהובית רבי גולן סוגרת חשבון עם אינסטגרם

כשכל כניסה לרשת החברתית מסתיימת במפח נפש, אהובית לא מתביישת להודות שהיא שונאת את אינסטגרם, ולא רק בגלל הפרה הקדושה ביותר בפיד– הקרדשיאנס

 סורי, אני כבר לא יכולה לעבור בשתיקה על כמות הטמטום שאני רואה שם. אהובית (צילום: אהובית רבי-גולן)
סורי, אני כבר לא יכולה לעבור בשתיקה על כמות הטמטום שאני רואה שם. אהובית (צילום: אהובית רבי-גולן)

הבנזוג מלמד את עצמו לנגן על גיטרה וכבר שבועיים יושב מדי ערב ומנגן את היצירה סביבון סוב סוב סוב בלופים אין־סופיים. מדי פעם הוא זורק לי איזה הסבר על אקורדים ומראה לי עד כמה מורכב מה שהוא עושה. אני מביטה בו במבט חלול וכל מה שאני מצליחה לחשוב עליו זה התרגיל האחרון שעשיתי בפילאטיס שדרש ממני להחזיק את הראש באוויר, להרים את הרגליים בזווית של ארבעים וחמש מעלות, לשים משקולות על הידיים ולעשות כפיפות בטן בעוד כדור נמחץ לו למוות בין הירכיים המסכנות שלי. מורכבות הוא אומר לי. 

 

אבל מה לעשות שככה נראים הערבים שלנו בזמן האחרון: ברגע שהילדים נכנעים סוף סוף לעייפות (הם לא סתם "הולכים לישון". הם קורסים לתוך עצמם לאחר מלחמת התשה חסרת רחמים בעצמם ובנו), אנחנו מקשקשים קצת, סוגרים ענייני מנהלות למחר, צופים במשהו קטן בטלוויזיה תוך כדי שאנחנו אוכלים חטיף שהצלחנו להחביא מהם, ואז כל אחד פורש לענייניו – הוא לניסיון שלו להיות ג'ימי הנדריקס (או מינימום סלאש) ואני לאינסטגרם.

 

זה ייגמר בבכי

למה דווקא לשם? כי השמועה אומרת ששם כולם נמצאים. כל הזמן. וזה לא טוב לי הסידור הזה. למה? כי בכל פעם שאני נכנסת לרשת החברתית הזאת אני קולטת שאני מסיימת את הערב במפח נפש עם רצון עז לעשות רילוקיישן, דיאטה, להחליף חיים, פנים, מקצוע, ארון בגדים, חברים, ילדים, בית ובעל.

 

 מצג שווא של חיים מושלמים. אהובית (צילום: אהובית רבי גולן)
    מצג שווא של חיים מושלמים. אהובית(צילום: אהובית רבי גולן)

     

    בעוד הפייסבוק תפס מקום מאוזן בחיים של הצד הבוגר יותר של האוכלוסייה, האחות הקטנה והפקאצה שלו – האינסטגרם – רק הולכת ומתעצמת ועל הדרך דורסת באכזריות את כל מי שמתקשה להבין אותה או לעמוד בקצב שלה

    העובדה שהרשתות החברתיות מציגות מצג שווא של חיים מושלמים וחסרי פגמים, היא לא חדשה בשום צורה והדיונים בנושא אכלו לכולנו את הראש היטב בעשור האחרון. מרגע שפייסבוק נכנס לחיינו, הבנו שהבולשיט שם חוגג ושאנחנו חייבים להצטייד במלא ציניות, ספקות וגלגולי עיניים אם אנחנו לא רוצים לצלול לדיכאון.

     

    אבל בעוד הפייסבוק הפסיק לנהל אותנו ותפס מקום מאוזן בחיים של הצד הבוגר יותר של האוכלוסייה (ובחייאת, עזבו אתכן, השמועות על מותו הן מוגזמות ומוקדמות), האחות הקטנה והפקאצה שלו – האינסטגרם – עוברת תהליך הפוך – היא רק הולכת ומתעצמת ועל הדרך דורסת באכזריות את כל מי שמתקשה להבין אותה או לעמוד בקצב שלה. נגיד, אני.

     

    אהובית בימים טובים יותר של אינסטגרם:

     

     

    מתי הבנתי שיש בעיה? ממש לא מזמן. בחופש האחרון נפגשתי לקפה עם עוד שלוש חברות טובות והרגשתי מספיק בטוחה לפתוח איתן את הנושא הכאוב הזה. ארבעתנו כבר לא ילדות, הן בטוח יבינו את המצוקה שלי, חשבתי. הן ישמחו לטנף איתי ביחד על כל הריק הזה שמתחולל שם בנבכי הסטורי. נשמתי עמוק ופתחתי את השיחה בשחיטה של הפרה הקדושה ביותר בדורנו – הקרדשיאנס.

     

    "אני מרגישה שאני לא מבינה אותן יותר", מלמלתי בקול רועד. "אני מסתכלת עליהן וכל מה שאני רואה זה בובות מין שמוציאות שם רע לעולם הנשי ועושות כסף מטמטום של אחרים. די, זה לא חמוד יותר", הכרזתי באומץ. "אני יודעת שהן משפחה והכול, ומשפחה לא בוחרים, אבל סורי, אני לא מסוגלת לעשות להן לייקים ולהמשיך להזין את המכונה הזאת. זה מגעיל אותי".

     

    זה לא חמוד יותר. בובת מין נוסח קיילי ג'נר:

     

     

    בשלב הזה עצמתי עיניים וחיכיתי לחיבוק הקבוצתי שלא הגיע. "בנות? הלו? אף אחת לא איתי פה?? אתן באמת לא רואות את זה? אתן לא שמות לב שאתן מחלקות לייקים כמו עדר של פילים בזמן שאחרים עושים על הגב שלכן טונות של כסף??? ראבאק! לא יכול להיות שאני לבד פה!".

     

    אבל נחשו מה? הייתי לגמרי לבד שם. שלושתן הסתכלו עליי במבט מזועזע והתחילו לסנגר על קים כאילו היא אחות שלנו האובדת. לרגע היה נדמה לי שאחת מהן נשברת ומצטרפת לצד שלי, אבל מסתבר שהיא סתם עשתה פרצוף מוזר כי מההלם נתקעה לה החביתה בגרון .

     

    הן התחילו לתת שם עדויות על טוב ליבה של הנאשמת ולהזכיר לי שעכשיו היא לומדת משפטים כדי לשחרר חפים מפשע מהכלא, ובאותה נשימה הן נזכרו איך אחת מהאסירות שהיא שיחררה קיבלה מייד קמפיין במותג המחטבים החדש שלה. איי רסט מיי קייס, ביצ'ס. כן, אני מודעת לזה שדיון כזה לא יכול להוציא אותי טוב. זה כמו לנסות לצאת נגד מלכת הכיתה. הרי אינסטגרם זה ה-דבר ומי שלא שם לעולם לא ידע שהיילי בולדווין הכלבה איימה לרצוח את סלינה גומז, למשל. אבל סורי, אני כבר לא יכולה לעבור בשתיקה על כמות הטמטום שאני רואה שם.

     

    מה כבר קשה בלימודי משפטים בהרווארד?

     

    View this post on Instagram

    Harvard Law.... What? Like it’s hard???

    A post shared by Kim Kardashian West (@kimkardashian) on

     

    וממש לא רק אצל הקרדשיאנס. הנה, בפיד של כוכבת ריאליטי גנרית מצאתי תמונה של תינוקת גנרית בעריסה גנרית עם פנים מוסתרות על ידי קשקוש של טוש גנרי – התמונה הזו קיבלה עשרות אלפי (!) לייקים מאנשים שאובייסלי אין להם יותר מדי ציפיות מהחיים הגנריים שלהם. בפיד פופולרי אחר מישהי העלתה משפט השראה באמת מהדביליים שראיתי וקיבלה עליו כמות דבילית עוד יותר של לייקים.

      

    פיד שלישי שייך למישהי שהמליצו לי בחום לעקוב אחריה. מסתבר שהיא התחילה את דרכה הדיגיטלית כמצחיקה ובועטת ועכשיו התמסחרה ולכל פוסט שהיא מעלה מושחל תוכן שיווקי בחוסר עידון כמותו לא ראיתי מאז הריאיון המביך ההוא עם דנה אינטרנשיונל באירוע של ניקול ראידמן.

     

    זאת רונה?

     

     

    אוף, לא יודעת. אולי פשוט הזדקנתי והפכתי לאבא שלי. הוא מסרב בתוקף לשחות עם הזרם ולהשתתף בפסטיבל הטלפונים החכמים. הוא אוחז בטלפון טיפש ולא פגש הודעת וואטסאפ מימיו. הוא גם מתעקש שלא להשתמש בווייז. מה שכן, בלית ברירה הוא נפל חזק בפנגו ("כבר אין מדחנים, כרטיסי חניה, כלום. מה אני אמור לעשות?!"). הפתרון שהוא מצא זה לעמוד ליד האוטו בכל פעם שהוא מוצא חניה ולהתקשר לאמא שלי שתפעיל בשבילו את הפנגו. בפעם האחרונה שזה קרה היא הייתה במרתף בלי קליטה והוא עמד ליד האוטו שעה וחצי עד שהיא ענתה לו. לא אשקר, גירושים עמדו על הפרק.

     

    בשורה התחתונה, יש לי שתי אפשרויות עכשיו: להמשיך להיות דובי לא־לא ולבקר את כל העולם האינסטגרמי ואשתו, או להצטרף לחגיגה ולהפוך את העניין לתחביב שייתן פייט לטומבללייקה. מה שכן, גם אם אהפוך למובילת דעת קהל אני מבטיחה לא לתת לזה לעלות לי לראש ובטח שלא להתמסחר. אלא אם יציעו לי פוסט בתמורה לחבילת בורקסים. זה בדוק ישבור אותי. בדוק.

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד