"היו זמנים בהוליווד", סרטו החדש של קוונטין טרנטינו, מספק הצצה אל חייה של השחקנית המנוחה שרון טייט, אשתו של במאי הקולנוע רומן פולנסקי, שנרצחה בשנת 1969 על ידי חבורת צ'ארלס מנסון. היופי החולמני והמחוספס, מחלפות השיער הבלונדיני והסטייל האינסופי של טייט (שמגולמת בסרט על ידי השחקנית מרגו רובי) מזכירים לפרקים את המראה של שחקנית הקולנוע והזמרת הצרפתייה עמנואל סנייה, דוגמנית לשעבר ואשתו של פולנסקי מאז 1989, שתפקידה המשמעותי הראשון היה לצדו של האריסון פורד במותחן "פרנטיק" (1988) שביים.
דמות הפאם פאטאל של סנייה בת ה-53, הסעירה מאז יוצרים רבים וגם לא מעט מעצבי אופנה שעיצבו מערכות לבוש בהשראתה. בראשם תמצאו את הדי סלימאן, אשר בתקופתו כמנהל אמנותי במותג סן לורן יצר מספר מחוות אופנתיות למראות של סנייה מאותו סרט, שמאז נחשבת למי שמנסחת בהופעתה ובדמותה את הקוּליות הפריזאית.
היום (חמישי) אפשר יהיה לפגוש את סנייה במקום הכי לא צפוי שדמיינתם. הלילה לקראת חצות היא תעלה על "במת הקוף" בפסטיבל אינדינגב במצפה גבולות עם הרכב האינדי L'Epee, שהשיק בחודש שעבר את אלבום הבכורה המצוין Diabolique. האפיזודה הנוכחית, שיתוף פעולה עם המוזיקאי אנטון ניוקומב, מגיעה לאחר שב-2007 פצחה סנייה בקריירת שירה עם ההרכב Ultra Orange & Emmanuelle ושלוש שנים לאחר מכן השיקה קריירת סולו עם האלבום Dingue (משוגעת) שכתבה והפיקה קרן אן. חלקים מהאלבום הוקלטו בישראל בזמן ששהתה סנייה בארץ לצילומי סרט, והשתתפו בו, בין היתר, אסף אמדורסקי, שלומי שבן ורון אלמוג.
יש להניח כי חובבי מוזיקה צעירים שיגיעו לפסטיבל לא נחשפו לסנייה השחקנית, שבשנות ה-90 הסעירה את דמיונם של רבים בסרטים "ירח מר" ו"השער התשיעי". על אף שקריירת המשחק שלה ידעה תקופות פוריות יותר, סנייה עדיין מככבת על מסך הבד. אפשר ללמוד זאת גם מהופעותיה התכופות על השטיח האדום בפסטיבלי הסרטים של קאן וונציה. למרות שבראיון לגרדיאן הבריטי לפני חודשיים סיפרה סנייה כי תדמית הפאם פאטאל שדבקה בה בשל תפקידים שנכתבו עבורה היא פיקציה והיא בכלל רואה בעצמה טום בוי – הופעותיה על השטיחים האדומים מספרות מונולוג אופנתי אחר.
סנייה היא חובבת שמלות ערב חושפניות עם מחשופים עמוקים בעיצובו של אלכסנדר ווטייה, לצד שמלות וחצאיות באורך מיני שחושפות רגליים ארוכות, זכר לימיה כדוגמנית מגיל 14. "אני אוהבת מאוד את השמלות שאלכסנדר מעצב, למרות שזה לא היה מאוד נוח כי לא יכולתי לזוז הרבה. חששתי שמשהו יצא!" סיפרה בראיון לאתר ווג ב-2016, לאחר שהגיעה לפסטיבל קאן לבושה בשמלה אדומה וחושפנית של המעצב.
בעוד רבות מבנות דורה מעדיפות להתהדר בשמלות צנועות יותר שלא יחשפו את הגוף, סנייה לא חוששת לבחור במערכות לבוש שבוחנות גבולות. "תמיד היה לי נוח עם עצמי. מעולם לא היתה לי סוג כזה של בעיה, אפילו כנערה צעירה", הוסיפה, "אני מניחה שהיה לי מזל. לא כי אני חושבת שאני הילדה הכי יפה בעולם או שאני יומרנית – פשוט תמיד ידעתי גם לקבל את המגרעות שלי". כשנשאלה האם היא נכנסת למשטר אימונים לפני טקסי פרסים, אמרה כי "אני פשוט מפסיקה למלא את עצמי בעוגות חודשיים קודם לכן".
תדמית נערת הרוק של סנייה, זו שמשתקפת גם מתוך הסאונד המלוכלך של L'Epee, רחוקה לדבריה שנות אור מהמציאות. היא נשואה מזה 30 שנה לפולנסקי ולהם שני ילדים: מורגן, 26 ואלביס, 20, שמדברים עם אביהם פולנית בבית. בראיון לגרדיאן אמרה כי "לא היה לי קשה להימנע מאלכוהול ומסמים, כיוון שמעולם לא נמשכתי לזה. זה לא אומר שאני שמרנית. אני מעדיפה לרוץ". ועדיין, מעל ראשה תלוי כענן אפור המוניטין של פולנסקי, שמבוקש להסגרה בארצות הברית לאחר שהורשע ב-1978 באונס קטינה בת 13.
הנושא צף ועלה עם יציאת הסינגל Dreams, שמספר על אישה המגיבה להתנכלות מצד גבר על ידי אכילתו בחיים. מי שמחפש בו את תגובתה של סנייה לתנועת MeToo, יתאכזב. "זה נושא מורכב", אמרה בדיפלומטיות באותו ראיון לגרדיאן, מהנדירים שהעניקה בשנים האחרונות. "אני פמיניסטית, ואני חושבת שחשוב מאוד שנשים יהיו בעלות כוח ושכרן יושווה לגברים. תמיד נלחמתי בשביל זה. יחד עם זאת, אני לא אוהבת כשאנחנו מחליקים לפוריטניות. זה קצת טיפשי, אני חושבת, ולא טוב לנשים. כמובן שהיתה הרבה התעללות – יותר מדי – ואולי זה צריך ללכת עד הסוף כדי להיות צודק".
"אני זוכרת את הצילומים לסרט Détective של ז'אן לוק גודאר. הייתי בת 18. ביום הראשון הוא אמר לי: 'תורידי את החולצה שלך'. והורדתי. ביום השני הוא אמר לי: 'תתפשטי. תהיי עירומה'. סירבתי, ויצאתי. אחרי שבוע חזרתי, והוא אמר לי: 'זכית בתחתונים שלך'. מה המסקנה שלי מזה? אלה החיים, גברים תמיד היו כאלה, אבל מעולם לא אכלתי שום חרא מאף אחד, גם לא כשהייתי בת 14. ברוך השם, מעולם לא היו לי בעיות. אבל אני מניחה שלא כולם זהים. אני לא יכולה לדבר בשם אנשים אחרים".
ולמה הכוכבות מציגות פתאום את החזייה לראווה?
