יחד כל הדרך: קבוצות תמיכה מרגשות לחולות סרטן השד

במים או בכביש, על מזרן היוגה או במפגשים אינטימיים, יהודיות, ערביות וגם פולניות. ארבע קבוצות תמיכה מיוחדות ומעצימות לחולות סרטן השד, ואחת לבני הזוג שלהן

אורית זיו, הקימה את המיזם לזכר אחותה ואז חלתה בעצמה: "כשהן צוחקות אני יודעת שעברו שעה וחצי בלי לחשוב על המחלה" (צילום: רוני שדה)
אורית זיו, הקימה את המיזם לזכר אחותה ואז חלתה בעצמה: "כשהן צוחקות אני יודעת שעברו שעה וחצי בלי לחשוב על המחלה" (צילום: רוני שדה)

אבע קבוצות תמיכה מרגשות לחולות סרטן השד וקבוצה אחת לבני הזוג:

 

החותרות / לביאות במים

לפני שלוש שנים נפטרה טלי, אחותה הצעירה של אורית זיו (60) מסרטן צוואר הרחם. שנה אחרי כן גילתה זיו, לשעבר בעלת

חברת השמה, שגם היא חולה בסרטן שד מסוג her2. במשך שנה וחצי התמודדה עם הטיפולים ("חבילת הכל כלול"), שבמהלכם החליטה להקים מיזם לזכר אחותה ובו־זמנית לסייע למחלימות. כסקיפרית, נודע לה על קבוצות חתירה בחו"ל בשם לביאות ורודות, המסייעת למחלימות מסרטן השד. "החתירה ידועה כמונעת או משפרת לימפדמה (בצקת לימפטית), שנוצרת כתוצאה מפגיעה או הסרת בלוטות לימפה בניתוחי סרטן שד", היא אומרת, "והיא מפחיתה את הסיכוי לחזרת המחלה".

 

זיו החליטה להקים קבוצה כזו בארץ (בפייסבוק "לביאות ורודות ישראל"), ויצרה קשר עם המועצה המקומית עמק הירדן והמאמן רוביק רם, שהסכימו לסייע בהתנדבות. כיום פעילות בקבוצה 150 נשים בגילאי 77-28 מרחבי הארץ, בשלבים שונים של התמודדות או החלמה.

"כשהן צוחקות, אני יודעת שהן עברו שעה וחצי בלי לחשוב על המחלה", אומרת זיו. ב־11 באוקטובר תקיים הקבוצה אירוע העצמה למחלימות בימייה שבעמק הירדן. "כשאני חותרת, אני מרגישה שאחותי מסתכלת מלמעלה", אומרת זיו, "אני מסתכלת על השמיים הפתוחים ואומרת 'הנה, טלי, זה בשבילך'".

 

 

היוגיסטיות / תנועות של שחרור

לפני 20 שנה נפטר בנה של סיגל ביבר מסרטן מסוג לימפומה. הוא היה בן ארבע במותו. "הצורך להתמודד עם הפחד והשכול הביאו אותי ליוגה", היא מספרת. מאז הפכה ביבר (55) למורה ליוגה ויוגה־תרפיה, המרכזת (יחד עם שירה נהלוני־גליקסברג) את הוראת היוגה למתמודדים עם סרטן בשיתוף עם האגודה למלחמה לסרטן במכללה האקדמית וינגייט.

 

לפני שמונה שנים היא עצמה חלתה בסרטן השד. "כבר הייתי מבוססת עמוק ביוגה וההתמודדות שלי הייתה טובה יותר משל אחרות. היוגה הופכת את האדם לחסון יותר וגמיש יותר מבחינה נפשית. היכולת להכיל מצבי אי־ודאות ורגשות קשים מתעצמת, לצד הגמישות המנטלית הנדרשת במעברים השונים, בין הבית ובית החולים".

 

לפני שש שנים הקימה סיגל את קבוצת הפייסבוק "יוגה להתמודדות עם סרטן השד" במטרה לחבר בין נשים המתמודדות עם סרטן שד ובין מורים ומורות ליוגה מרחבי הארץ. "מנח הגוף של אישה שעברה ניתוח ושחזור או עברה כריתה ולא עברה שחזור, משתנה. אם יש לאישה צלקת בבית השחי או בשד, כל טווח התנועה עובר שינוי. להוריד קופסת קפה מהמדף העליון הופך להיות עניין. בנקודות האלה, היוגה עוזרת. התרגול הפיזי מסייע גם בצמצום הסבל הנגרם מנוירופתיה - פגיעה במערכת העצבים המתבטאת בתחושת צריבה בכפות הידיים והרגליים כתוצאה מהכימותרפיה ובהתמודדות עם בצקת לימפטית. פרט לתרגול הגוף והנשימה, פסגת האימון היוגיסטי היא אימון ההכרה, חיזוק השליטה בתשומת הלב של עצמי: כשאני שולטת בתשומת הלב שלי, אני יכולה להתמודד עם הכל".

 

סיגל ביבר, שאיבדה את בנה לסרטן וחלתה בעצמה, מלמדת יוגה־תרפיה: "כשאני שולטת בתשומת הלב שלי, אני יכולה להתמודד עם הכל" (צילום: מיכאל אביב)
    סיגל ביבר, שאיבדה את בנה לסרטן וחלתה בעצמה, מלמדת יוגה־תרפיה: "כשאני שולטת בתשומת הלב שלי, אני יכולה להתמודד עם הכל"(צילום: מיכאל אביב)

     

    האופנועניות / רוכבות בוורוד

    לפני עשור הקימה אורטל דרי־אמיר את קבוצת התמיכה "גמאני - גם אני חליתי בסרטן השד" בפייסבוק, המונה כיום 4,600 נשים ומנוהלת על ידי ארבע מחלימות: מיה אנטמן, שרית צאיג, יפית אלפרסון־אלמליח ושרית מסיקה. "הקבוצה היא מרחב בטוח של שיח תומך, עם ידע, ניסיון וחיבוק מלא בקבלה", אומרת אלפרסון־אלמליח. "אנחנו עורכות מפגשים אזוריים וארציים במטרה לשמח את הנשים בקבוצה ובנוסף יש בקבוצה מאגר פיאות להשאלה חינם".

     

    ב־25 באוקטובר תקיים הקבוצה, זו השנה השישית ברציפות, אירוע להעלאת המודעות לבדיקות לגילוי מוקדם של סרטן השד, בשיתוף עם מותג האופנועים הכבדים "הארלי דיווידסון". האירוע יחבר בין רוכבי האופנועים, המכונים "הארליסטים", ובין חולות סרטן המצויות בטיפולים או מחלימות, וכולל מסע ורוד ורועש במיוחד (בליווי משטרתי) שיֵצא לדרך מסוכנות "הארלי" באזור התעשייה בחולון, עד מגדלי עזריאלי בתל־אביב ובחזרה. המחלימות אינן זקוקות לרישיון נהיגה על אופנוע: כל הארליסט מרכיב מחלימה, ובסך הכל צפויים להשתתף במסע כ־150 אופנועים.

     

    ההשתתפות במסע מוצעת לחברות הקבוצה בלבד, בהרשמה מראש - וכל מתמודדת עם סרטן השד מוזמנת להצטרף לקבוצה. "הנשים חוזרות מהמסע הזה עם המון אנרגיה", אומרת מסיקה, "זו חוויה מטורפת".

     

    "עלי על האופנוע וניסע". שיירה להעלאת המודעות למחלה (צילום: זיו ברק)
      "עלי על האופנוע וניסע". שיירה להעלאת המודעות למחלה(צילום: זיו ברק)

       

      הפוזיטיביות / יהודיות, נוצריות ומוסלמיות

      בשנת 2011, במסדרון בתור להקרנות בבית החולים ברמב"ם, פגשה תמר גל שרגאי (58) מדגניה א', באישה מהמועצה המקומית ריינה, שהמתינה אף היא להקרנות. "שתינו התמודדנו בדיוק עם אותו דבר, התחלנו לשוחח והבנתי שהסרטן לא שואל מאיזו דת או תרבות הגענו. ואז עלה לי הרעיון להקים קבוצת תמיכה משותפת של נשים יהודית וערביות", אומרת גל.

       

      יותר משבע שנים חלפו מאז שהוקמה הקבוצה, הפועלת בבית החולים "המשפחה הקדושה" בנצרת. "כשתמר פנתה אליי, אמרתי 'כן' ללא היסוס", אומרת אודט עאזר שומר, מנהלת יחסי הציבור של בית החולים. "נתתי להן את השם THINK POSITIVE (גם בפייסבוק), למדתי שמחשבה חיובית היא הפתרון לכל דבר".

       

      הקבוצה, המונה 20 נשים יהודיות וערביות (מוסלמיות ונוצריות) המחלימות ממחלת הסרטן, אינה מסגרת טיפולית, אלא קבוצה חברתית רב־תרבותית ייחודית, הפועלת מחוץ לאזורי הנוחות והסביבה המוכרים לחברותיה, מחזקת ומעצימה אותן, ומבקשת לעורר השראה ולהעצים גם נשים אחרות.

       

      "הבנתי שהעולם הזה שפוגש אותנו במקום הכי אינטימי של הנשיות שלנו, יכול להיות מנוף לחיבורים מסוג אחר", אומרת גל. "זו קבוצת 'אחאות', הפכנו להיות משפחה, יש לנו בדיחות שהן רק שלנו, כי מי יבין טוב יותר מאיתנו את מה שאנחנו חוות ועוברות".

      עאזר שומר מוסיפה: "כשמתבוננים בהן מהצד במפגשים החודשיים שלהן, מיד מבינים שניתן לשים בצד מחלוקות וסכסוכים. העיקר זה האדם, ולא אם אתה ערבי או יהודי, אין עניין של מעמד או באיזה בית גדלת. בכל מפגש את מרגישה אהבה וחיזוק".

       

      במפגשים הן מביאות את חוויותיהן האישיות והמשפחתיות, את הדילמות, את רגעי השמחה והנחת, לצד רגעי התסכול, החרדה והכאב וכמובן, נושאים הקשורים למכנה המשותף - סרטן השד. "זה ממש כמו החמצן שלנו, לא פעם אנחנו נפגשות בבתים זו של זו. בראש השנה אכלנו יחד תפוח בדבש, וברמדאן נפגשנו לארוחת איפטאר. "כל מפגש מביא איתו נושא אחר, לפעמים הפעלות יזומות, כנסים, יצירה, פיסול באוכל, לפעמים שיחות נפש".

       

      ביוזמת הכומר של בית החולים, שהוא יליד פולין, נסעה הקבוצה לפולין ופגשה את "האמזונות", נשים המתמודדות גם הן עם סרטן השד. "למדנו מהן הרבה והן למדו מאיתנו והתרגשו מאוד מהמגוון הרב־תרבותי בקבוצה, שמבחינתנו נראה מובן מאליו".

       

      ישנם גילויי גזענות?

      "לא שנתקלתי בהם. אין אמירות גזעניות כלפינו, גם לא בדף הפייסבוק של הקבוצה. התגובות מכל מי ששומע עלינו מרגשות".

       

      בנות הקבוצה מבקשות להזמין נשים נוספות להכיר אותן ואת גישתן, בתקווה שיעוררו השראה בקרב מחלימות נוספות מהמחלה, ויעודדו נשים נוספות ברחבי הארץ להתחבר יחדיו ברוח החשיבה החיובית והאחדות המגזרית.

       

      "המשפחה שלי תרמה כחצי מיליון דולר להקמת מחלקה אונקולוגית לבית החולים", מספרת עאזר שומר, "כשהבנתי שבבתי החולים בנצרת אין מחלקה אונקולוגית וכל חולה מטורטר לחיפה, אמרתי לעצמי שזה לא הוגן. דלתות בית החולים שלנו פתוחות תמיד לכל אדם. מי שזקוקה לטיפול או לזירוז בדיקה - אנחנו כאן בשבילה".

       

      טל' 054-7748259; מייל: odetteshomer@msn.com

       

      "בראש השנה אכלנו יחד תפוח בדבש, וברמדאן נפגשנו לארוחת איפטאר" (צילום: THINK POSITIV)
        "בראש השנה אכלנו יחד תפוח בדבש, וברמדאן נפגשנו לארוחת איפטאר"(צילום: THINK POSITIV)

          

        הגברים / תמיכה לבן הזוג

        "הקושי שגברים חווים סביב מחלת בת זוגם הוא גדול", אומרת חני גיטליס, עובדת סוציאלית ומנחה בעמותת "אחת מתשע", "גם ברמה הנפשית וגם ברמת חלוקת התפקידים בבית: הטיפול בילדים, תחזוקת הבית, הפרנסה. כל זה לא תמיד משאיר להם זמן לדאוג לרווחתם הנפשית".

         

        במטרה לתמוך בגברים אלה, הוקמה לפני שנה קבוצה דיגיטלית, מבוססת טקסט בלבד, שנמצאת באפליקציה לטיפול קבוצתי בשם CHAIRS7. אפשר להתחבר לקבוצה מכל מקום בטלפון הנייד ואין הכרח להזדהות. כל קבוצה כוללת עשרה מפגשים דיגיטליים של שעה וחצי - וגיטליס מסייעת בהעמקת השיח. "הגברים שהצטרפו לקבוצה לא הבינו עד אז כמה הם זקוקים לפורקן הזה", היא אומרת.

         

        "התפתח שם שיח מאוד רגשי, שלחלקם היה חדש".

        "יכולתי לכתוב בקבוצה דברים שלא אמרתי בשום מקום אחר", מספר צחי קוטנר (41) מרחובות, התומך באשתו ז'נט, שהחלימה לאחרונה מסרטן השד. "יכולתי לשתף בחוויה שלי מבלי לחשוש. גיליתי שאני לא לבד ושכולנו חווים את אותם חששות ותקוות, וזה עזר לי להיות בזוגיות שלנו עם יותר הבנה ואהבה".

         

        טל' 03-6021717 שלוחה 1; אתר

         

        הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: דביר כחלון, סגנון: שירי שנהב)
        הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: דביר כחלון, סגנון: שירי שנהב)
         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד