כששואלים אנשים באיזו סביבה הם אוהבים לטייל או להימצא בחופשה ומה הם רוצים לראות סביבם, הרוב יכללו מושגים כמו "הרבה ירוק", "עצים ופארקים" או "ים ובריכה". מדבר שטוף שמש, גוני חום־צהוב ומרחבים שוממים מאופק לאופק לא נמצאים בדרך כלל בראש טבלת העדיפויות.
אבל מביני עניין, טיילים ותיקים ורומנטיקנים, יודעים להעריך את עוצמתו של המדבר: נופים חסרי גבולות, צבעים מופלאים של זריחות ושקיעות, מגוון יוצא דופן של בעלי חיים וצמחים אופייניים וסימנים ושרידים לחיי אדם קדומים באזורים הקשוחים האלה, לצד אתגר מסוים שמהווה טיול באזור כזה, הופכים מסע במדבר לחוויה יוצאת דופן. המכורים לנופי השממה המדברית, כמו חיילי מילואים ותיקים שמבלים בשטחי האימונים של צה"ל בנגב – יודעים היטב למה הכוונה.
חובבי המדבר וגם סקרנים שרוצים להכיר מקומות חדשים – מוזמנים לחגוג בימי החופשה הקרובים. פעמיים בשנה, בחול המועד של פסח וסוכות, ניתנת להם אפשרות להציץ לאזורים הסגורים בדרך כלל בפני הציבור הרחב: כביש מס' 10, הנמתח לאורך קו הגבול שבין ישראל למצרים, מרצועת עזה שבצפון ועד אילת שבדרום.
הכביש הזה נסלל אי שם בראשית שנות ה־80 של המאה שעברה, כשנחתם חוזה השלום עם מצרים והגבול הבינלאומי התמקם בקו ישר – פחות או יותר - שמחבר בין אזור רפיח שברצועת עזה לאילת שבדרום. "דרך השלום", קראו לכביש הזה, שפתח בפני אזרחים רבים גישה לנופים שרק מעטים ראו, באזורים הכי רחוקים ונידחים של הר הנגב ומול מרחבי סיני.
אלא שהאידיליה לאורך הגבול הצעיר הייתה קצרה. תחילה היו אלה מבריחים שהחדירו לישראל סמים, סחורות ובני אדם, אחר כך היו אלה גלים של פליטים ומהגרי עבודה מאפריקה שחיפשו חיים טובים יותר בארץ עשירה, ולבסוף – התבססות של אחד מפלגי ארגון דאעש האימתני בסיני, עניין שהפך את גבול השלום לאיום ביטחוני. מפה לשם, נסגרה הדרך בפני אזרחים, נבנתה גדר אימתנית, הוצבו עמדות תצפית, מחסומים ומוצבים, ואת רכבי המטיילים החליפו ג'יפים צבאיים.
ולמרות זאת, אם המצב הביטחוני רגוע, צה"ל פותח גישה לכביש ולנופים פעמיים בכל שנה: בימי חול המועד של פסח וסוכות. סוכות ממש מעבר לפינה, כך שזה הזמן לארוז תרמיל, להכין את המכונית ולהשכים קום להרפתקה מדברית מרתקת.
לפני שיוצאים
צאו מוקדם. אורכו של קטע הדרך הפופולרי במסלול, מאזור קדש ברנע/ עזוז ועד בורות לוץ (או להפך), הוא כ־70 ק"מ בלבד, אבל הדרך משובשת בחלקה, הנסיעה בהכרח אטית, עוצרים בדרך לתצפיות, לצילומים ואולי לפיקניק, וחשוב להישאר במסגרת שעות האור המותרות לתנועה בכביש. אם אתם מתכננים נסיעה עד אילת – זמן הנסיעה ארוך בהרבה. לכן: הקשיבו להוראות החיילים המאבטחים ותכננו מראש את מסגרת הזמן שלכם, כדי לא להיתקע בחשיכה במקום מבודד או מסוכן. בכל מקרה, אם אתם יוצאים ממרכז הארץ – תכננו להגיע לתחילת המסלול לא יאוחר מהשעה 9:00 בבוקר.
סעו בזהירות. למעט קטע קצר יחסית באזור עזוז – שהוא אמנם מסלול עפר משובש למדי אבל בעיקרון עביר לכל סוגי כלי הרכב – כביש 10 סלול לכל אורכו. ובכל זאת, אל תצפו לאיכות של כביש בינעירוני ראשי: הכביש צר, חלקו משובש, השוליים לא תמיד שלמים ולא תמיד מסומנים. כל זה אומר, שחייבים לנהוג בערנות ובזהירות רבה.
מכל דלק מלא. לאורך הכביש אין כלל תחנות דלק, ולכן חשוב להגיע עם מכל מלא לגמרי. התחנות הקרובות לכביש נמצאות בצומת טללים שבהר הנגב ובמצפה רמון (למי שמתחבר לכביש 10 דרך אזור בורות לוץ וכביש מס' 171).
ציוד לדרך. טלפון סלולרי, מים, מעט מזון וביגוד חם (חשוב מאוד – בלילה קר מאוד באזור) הם בגדר חובה, על כל מקרה. בכניסה לכביש תקבלו דף מידע מהחיילים המאבטחים, שמרו אותו, בייחוד את מספר הטלפון לשעת חירום.
שמרו על הכללים. אין לרדת מהכביש במקומות שהדבר אינו מותר במפורש, אין להתקרב בשום אופן לגדר הגבול (ודאי שלא לגעת בה), הימנעו מלהתקרב לשוטרים, חיילים או אזרחים מצרים מהעבר השני של הגבול. שימו לב, בכמה מקטעי הדרך מוצבים קירות מחסה, למקרה שמתרחש אירוע ביטחוני ומצוין עליהם מס' טלפון לדיווחי חירום.
דברים לראות
תחנת הרכבת הטורקית. שרידים מפתיעים של קו מסילת הברזל שחיבר בראשית המאה ה־20 בין אזור עמק יזרעאל, עפולה וקו רכבת העמק המפורסמת דרך באר־שבע, ניצנה, סיני ועד אזור תעלת סואץ. סמוך לכביש 10, באזור ניצנה, עדיין ניתן להבחין במגדל המים שבו השתמשו למילוי מכל הקטר (מדובר בעידן רכבות הקיטור), לצד כמה צריפים ישנים. לא הרחק משם משמשים כמה קרונות של פעם, כאתרי תצפית בציפורי מדבר הנמצאות באזור.
מאגר/ בור הסבחה. מאגר מים קדום, הממוקם כמה מאות מטרים ממזרח לכביש 10, בנקודה המרוחקת כ־17 ק"מ מהכניסה לכביש באזור ניצנה. בבור העמוק יש מים כל ימות השנה, ובאמצעות סולם ניתן לרדת לתוכו (אם כי, מסיבות של בטיחות והיגיינה – הדבר אינו מומלץ).
הר חריף, הר שגיא. נקודות תצפית מרשימות שבהן ממוקמים גם מוצבים של צה"ל. אלו המקומות שמהם ניתן להשקיף מזרחה – לעומק שטחי הר הנגב, ובעיקר מערבה – למרחבים המסקרנים של סיני.
בורות לוץ. מקבץ נדיר של בורות מים קדומים, שככל הנראה שימשו את תושבי האזור המדברי עוד בתקופה הכנענית. חלקם מתמלאים מים בעונת החורף, ובקרבתם פועל חניון מוסדר, שניתן ללון בו באוהלים שמביאים מהבית. עוד בסביבה: מסלולי הליכה וטיול בנופי מדבר אל מאגרי מים קדומים במרחק 8-2 קילומטרים – לחובבי אתגרים.
למידע על בורות לוץ והמסלולים בסביבה לחצו כאן
הכביש למצפה רמון. כביש מס' 171 מחבר בין אזור הר חריף דרך סביבת בורות לוץ ועד לאזור מצפה רמון, בקרבת בית הספר לקצינים. לצדי הכביש – כמה נקודות נוף מדברי. רק זכרו, מדובר בשטחי אש צה"ליים, והכניסה לעומק השטח אסורה ללא תיאום ואישור.
ומה אומרים בצה"ל?
סגן מפקד חטיבת "פארן", שבגזרתה נמצא הכביש, סא"ל טל איגליצקי:
"כביש 10 נמשך לאורך 182 ק"מ, כמעט לכל אורכו של גבול ישראל עם מצרים, מצפון רצועת עזה ועד צומת מחנה סיירים בדרום.
"הקטע הצפוני, מפתח ניצנה ועד חוף רצועת עזה משמש כיום דרך ביטחון צבאית. החלק הדרומי נסגר לתנועת אזרחים בעקבות מתקפת הטרור באוגוסט 2011 והתערערות מצב הביטחון בסיני.
״אנחנו לא פותחים אותו לתנועה חופשית בכל ימי השנה לאור מורכבות ההגנה שהציר הזה מצריך. הוא פרוס לאורך גדר הגבול, על שטח עצום, ומחייב ריכוז מאמץ בטחוני עצום לשם אבטחתו. אנחנו מעדיפים לספק את הביטחון הזה בחגים ולאפשר לאזרחי המדינה לטייל בו בביטחון.״
מההיכרות שלך עם השטח ומניסיונך באזור, מה אתה ממליץ למטילים לראות?
"יש ארבעה אתרים מרכזיים שאליהם אנו מזמינים את האזרחים: הר כרכום, הקניון הלבן, בור א- צבטחא ועין המערה".
עצה בענייני ביטחון ובטיחות בדרך?
"כשאזרחים נכנסים לציר 10, מצפון או מדרום, הם מקבלים דף מודפס עם הדגשים והמענה לכל אירוע. לאורך הציר פרוסות עמדות חיילים ששומרים ומאבטחים. דגש חשוב תמיד הוא לא להתקרב לגדר וגם אם יש התקהלות כזאת או אחרת - לא ליצור אינטראקציה עם הצד השני, אלא להמשיך בדרך וליהנות.
"אנחנו כאן כדי לשמור עליכם״.
מידע על פעילויות באזור הר הנגב בחול המועד סוכות ובכלל:
negevtour.co.il
gonegev.co.il
