עכו היא אחת מערי הנמל העתיקות בעולם: ממצאים המעידים על קיומה מתוארכים למאה ה-15 לפני הספירה. היא ידעה תהפוכות רבות, ועברה ידיים בין שליטים מארבע דתות – יהודים, נוצרים, מוסלמים והבאהים – שבנו והותירו בה את חותמם. ייחודה של העיר במצבם המצוין של המבנים ההיסטוריים, שרבים מהם נשתמרו היטב, והם מספרים את סיפורה.
בשנים האחרונות פועלים בעכו יזמים שהבינו את הפוטנציאל התיירותי הבלתי מנוצל (עד כה) של חלקה העתיק – מסעדנים, מלונאים ובעלי חדרי אירוח. הם פועלים בעידוד העירייה, רוכשים נכסים היסטוריים מהתקופות הצלבנית או העות'מאנית, משפצים והופכים אותם לעסקים פעילים. העירייה מצדה משקיעה בניקיון האזורים התיירותיים, בבניית תשתיות התחבורה והחניה, בגינון ובתאורת רחוב. כדי למקסם את האפשרויות, פתחו היזמים קבוצת ווטסאפ משותפת, שבה הם מחליפים ביניהם מידע.
מעצבת הפנים מיכל מטלון היא אחת מהם, בעליה של ''מליסנדה'', שלוש יחידות אירוח בלב בעיר העתיקה, בסמוך לכיכר עבוד (גנואה, לשעבר), בין השוק לים. את הראשונה פתחה לפני יותר משנה ואת השתיים המובאות כאן השלימה מאוחר יותר, לאחר שיפוץ ממושך וקפדני.
תהליך הקנייה של הנכס, שנבנה במקור בתקופה העות'מאנית, כלל ייעוץ משני מהנדסים שונים המתמחים בשימור. המקום היה מט לנפול, נתמך בעזרת מותחנים מיוחדים למבנים עתיקים, ולכן עמד למכירה במשך זמן רב. בנוסף היה מנותק מתשתיות המים, החשמל והביוב.
מצד שני, הוא יוצא דופן בקמרונותיו הגבוהים והמרשימים. את תהליך השיפוץ לוותה באופן הדוק וקפדני רשות העתיקות, שקבעה לנכס ההיסטורי את רמת השימור הגבוהה ביותר. מבחינתה התנהל השיפוץ כחפירה ארכיאולוגית, ואכן, בחפירת התשתיות אף נמצא בו כד חרס עות'מאני. "קשה עד בלתי אפשרי לעשות בנכסים האלה שינויים מבניים כמו לפתוח חלון, כי לכל פעולה כזאת נדרש אישור מיוחד", מסבירה מטלון. במחקר שעשתה על המבנה היא מצאה מסמך שהראה שבעבר היו במבנה שני פתחים, וקיבלה אישור לפתיחת חלונות.
הקמרונות הכתיבו את חלוקת המבנה, כך שנוצרו שתי יחידות. האחת קטנה וזוגית, שאליה נכנסים מסמטה אחורית, והשנייה גדולה יותר, משפחתית, שאליה כניסה מרשימה מכיכר עבוד. החלוקה הפנימית התבצעה באמצעות בנייה קלה מקירות פייבר-צמנט בעובי 30 סנטימטרים, שנוצלו להעברת מערכות, ומכילים גם שכבה עבה של צמר סלעים מבודד. הבחירה בשיטת הבנייה נגזרה מהנחייתה של רשות העתיקות, להימנע ממגע של בלוק או בטון בקירות האבן העתיקים.
מטלון לא יכלה לשמור על הרצפה המקורית, שהיתה לעדותה רצפת אבן יפהפייה במיוחד, אך לא שלמה. "כאב לי הלב לא לשמר אותה, אבל היא היתה עקומה ורעועה, ובחלק מהאזורים היה רק חול. בסופו של יום אנחנו חיים בעולם מודרני. המיטה צריכה להיות יציבה, והמטבח והמקלחת ישרים". האבנים העתיקות הוחלפו באריחי גרניט-פורצלן אפורים.
"חתך האוכלוסייה שאני פונה אליו הם אנשים שאוהבים היסטוריה, אדריכלות ועיצוב. עם ההתפתחות של המדיה התפתחה התופעה שאנשים מצלמים ומפרסמים איפה הם נמצאים. אנשים מגיעים למקום וישר מעלים את זה לאינסטגרם. יש הרבה שואו-אוף. גם אני, באופן אישי, בוחרת את מקומות הלינה שלי מאוד בקפידה".
סגנון העיצוב של מטלון, בכל עבודותיה, הוא מודרני. לחדרי האירוח שלה בחרה רהיטים בעלי קווים קלילים, ועשתה שימוש בחומרים כמו מתכת ודקטון. בעיקר בולטת מחיצת מתכת, שחוררה כמשרבייה בתהליך ממוחשב (CNC). יחד עם הסתרה מלאה של המערכות השונות, כולל מיזוג האוויר, נוצר בין מעטפת האבן לפנים המעודכן ניגוד, שמדגיש את המבנה ההיסטורי.
כמה: 1,615-1,794 שקלים לשני לילות (לפי Booking).
טוב לעבוד עם השכנים
''דיה'' היא דירת אירוח אחרת שנפתחה לא רחוק משם, בבעלותם של בני הזוג מירב וחן כרמי. כרמי הוא בעליו של משרד נדל"ן עכואי (הממוקם במבנה מתקופת המנדט הבריטי). גודלה של הדירה 40 מטרים רבועים, והיא נמצאת בקומה השנייה של בניין ישן. החוץ המוזנח וגרם המדרגות התלול, המשותף לדירות הבניין, מנוגדים לפנים החדש. השיפוץ נעשה בעזרת הנדסאי האדריכלות אייל אלפסי ומעצבת הפנים מור כרמי-ברבי (אחותו של חן), שניהם תושבי הצפון.
הצימר מחולק לשני אזורים: הכניסה, בה תוכננו מטבחון, פינת אוכל ופינה לנטילת ידיים ביציאה מהשירותים, שמוקמו בנישה שנוצרה תחת המדרגות העולות לדירת השכנים. החדר המרכזי נמצא בעומק הדירה, ובו המיטה, לצד מקלחת המופרדת בקיר זכוכית. החדר פונה לרחוב, ויש ממנו יציאה למרפסת מרחפת, הצופה לרחוב עכואי טיפוסי, מרוצף אבן ומוקף בנייני אבן.
לצורך שיפוץ הנכס הרשויות העבירו מפרטים לתיקון התקרה, ודרשו הקפדה על בנייה נכונה של המרפסת, אך סיווג השימור כאן לא הצריך פיקוח צמוד, וגם אין תיק תיעוד. בני הזוג יכלו לעצב את הפנים כרצונם, אך בחרו לחשוף עד כמה שניתן את המאפיינים ההיסטוריים של המבנה.
התקרה במטבח מקורית. לעומתה, קורות הברזל בחדר השינה היו רקובות עד כדי כך שהוחלפו בתקרת עץ חדשה. עם הרמת הרצפה התברר שהמרפסת הקיימת תלויה על בלימה, כי הקורות שנשאו אותה לא חדרו אל עומק המבנה. לכן נבנתה במקומה מרפסת חדשה ובטוחה.
הרצפה החדשה, שנוצקה מבטון מוחלק, מתחברת בצורה טבעית לאווירה שביקשו לייצר, של היטמעות בסביבה. בטון חשוף, הטרנדי כל כך, הוא גם מאפיין של הבנייה הערבית בארץ, ולכן איננו זר לעכו העתיקה. ''כשהתחלנו לגרד את הטיח מקיר האבן בחזית ראינו שיש בקיר סימנים לשלושה פתחים של חלונות ישנים, בגודל 45X30 סנטימטרים, קרובים לתקרה", אומר כרמי. ''ההערכה היא שבמקור לחלונות אלו היתה משמעות מבחינת האוורור. עם השנים נבנו מסביב מבנים גבוהים יותר, פתחי האוורור האלה איבדו ממשמעותם ולכן נסגרו. פתחנו אותם מחדש".
תריסי החלונות החדשים הם תריסי עץ עם צירי מתכת שמתחברים ישירות לאבן. הם יוצרו בידי יוסוף סאעב, שבית המלאכה שלו פעיל 50 שנה ונמצא 200 מטרים מהחדר. זוהי רק אחת הדוגמאות להעדפתם של בני הזוג כרמי, לעבוד עם אנשי מקצוע מהסביבה. "היה לי חשוב לפרגן לאוכלוסייה המקומית", מסביר כרמי. "יש להם ידע ותובנות על המבנים, שמקנה להם יכולת לפתור בעיות מיוחדות".
הבעיות המיוחדות שאליהן הוא מתייחס הן לא תמיד טכניות: עצם השינוי מפריע ומעורר התנגדות בסביבה המסורתית והשמרנית, ובמקרים כאלה, התערבות של אנשי מקצוע מקומיים עוזרת בתיווך בין ה"דיירים'' החדשים לשכנים.
למשל, חלון שנפער לכיוון בית השכנים פגע בפרטיותם, והקבלן המקומי פתר זאת באמצעות בניית קיר אצל השכן. דוגמה נוספת היא מיקום היחידה החיצונית של המזגן על הגג של שכנים ותיקים אחרים, בהסכמתם – פתרון שאולי לא היה מתאפשר לו הנכס היה משופץ בידי קבלן מחוץ לקהילה.
מי קהל היעד כאן? "רוב האורחים שלנו הם תיירים", אומר כרמי. "האירופאים מחפשים אותנטיות ותמורה טובה למחיר".
כמה: 968-924 שקלים לשני לילות (לפי Airbnb).
המבנה המקורי היה מוסתר
כמו עכו, גם העיר העתיקה בצפת בנויה אבן, אך היא אינה נהנית מהים אלא מאוויר פסגות, עליהן היא מתפרשת. גם בצפת אוכלוסייה מעורבת של יהודים וערבים (אך היא מרכז יהודי דתי-רוחני); וגם כאן יש התעוררות יזמית.
בטבורה של העיר העתיקה, ברחוב ירושלים הראשי, נמצא מבנה בן מאה שנים ו-300 מטרים רבועים, שבנה מוסא פרג'ון, דמות ידועה בעיר ומוותיקיה, יהודי שעלה מצרפת בשנת 1919. במלחמת העולם השנייה שימש המבנה למסחר בדגן שייבא מסוריה, ועם קום המדינה הוסב לתחנת אוטובוס ומוניות. לאחר מותו של פרג'ון השכירו בני משפחתו את המבנה לעסקים שונים, כמו החנות לצעצועים, ספרים ותשמישי קדושה הנראית בתמונה:
בהמשך נמכרו חלקים ממנו, בין השאר לעו''ד תמיר סבאן, שפתח בבניין משרד, ומאוחר יותר רכש חלק נוסף במבנה, זה שגובל בקיר משרדו, כדי להסב אותו לחדרי אירוח. את מלאכת התכנון והעיצוב עשו האדריכליות התל אביביות אורלי עשת ויוליה קסלמן (סטודיו "אדריכליות").
"לא קיבלתי תוכנית", מספרת עשת. "המקום שימש כחנות לספרי קודש והיה עמוס לעייפה, כך שאי אפשר היה אפילו למדוד. כל מה שהיה אפשר להסתיר מהמבנה המקורי היה מוסתר".
שטח הנכס הוא 40 מטרים רבועים, והבעלים החדשים ביקש לבנות בו שתי יחידות אירוח. "החלל מאוד גבוה, ולכן התייחסתי אליו כאל נפח שאפשר לנצל, וחילקתי אותו לשתי יחידות של 20 מ''ר כל אחת", מסבירה עשת.
חזית אחת של אור ואוויר פונה לסמטה שקטה, וממנה נכנסים לדירות האירוח. בכל אחת מהן מוקמו בסמוך לכניסה פינת ישיבה, מטבחון ופינת אוכל. בעומק הדירה תוכננו שירותים ומקלחת, והגובה נוצל לטובת גלריית שינה שנבנתה מעליהם, ושטחה 10 מ''ר.
כדי להפריד בין גלריית השינה לחלל המרכזי נבחרה משרבייה משבבי עץ דחוסים ("אאוט דקו"), שנצבעה בצבע הקיר. "רציתי שההפרדה תהיה עדינה ומינימלית", מסבירה עשת. ''משרבייה התבקשה בסיטואציה הזאת, בגלל השפה האוריינטלית".
הבחירות שנעשו בעיצוב הפנים נועדו לשמור על נוכחותם הדומיננטית של קירות האבן החשופים: "קיר אבן בגובה של ארבעה מטרים יוצר תחושה מאוד מסוימת. הרגשתי שצריך לנקות את הקירות, ולא להוסיף עליהם. בחירת הצבעים והחומרים היתה בהתאם, כך שלא יתחרו בקירות המקוריים: גופי התאורה עשויים עץ, הספה מרופדת קטיפה בגוון ירוק כהה, הכול בגוונים טבעיים. כמו עם המשרבייה, יש נגיעה אוריינטלית בריצוף ובאריחים, שמשלבת גוון כחול. לסיום בחרנו ציורים של צמחייה, זה נראה מתאים על רקע האבן".
סבאן מעריך שבצפת ביקרו בשנה החולפת יותר ממיליון תיירים. "בגלל שהמלונות הקיימים בעיר יקרים, תיירים שמחפשים מענה במחירי ביניים לא נשארים ללון פה", הוא אומר. ''זה כמו ביצה ותרנגולת. אם יישארו ללון בצפת, תתחיל התעוררות. זוהי עיר ציורית עם נוף מדהים, יש אווירה מיוחדת והרבה מה לעשות. האוכלוסייה בעיקר דתית, אבל לא רק, ומגיעים לכאן יהודים מכל העולם".
כמה: 1,520-1,640 שקלים לשני לילות (לפי Weekend).
מרגישים את ההתעוררות באוויר
היזמים בעכו ובצפת נמרצים ומאמינים ששתי הערים יכולות להפוך למרכזי תיירות ברמה בינלאומית. "קשה להיות ראשונים", אומר כרמי, שעבר את המשוכה. "עכו מזכירה לי את מרוקו, את סמטאות מרקש, ואני מאמינה שנגיע לשם", מסכמת מטלון. גם סבאן אופטימי: "יש ראש עיר חדש, בנייה חדשה, פסטיבל לדינו חדש. מרגישים את ההתעוררות באוויר".
