האם המכתבים במדור הוותיק והאהוב של "לאשה" "המכתב שלא נכתב" אמיתיים? כן! פנינו לכמה מכותבי המכתבים בשנים האחרונות, והצענו להם להיחשף. הנה הפנים שמאחורי מילים המרגשות.
הדס צנוירט (38) מירושלים, רשמת פרלמנטרית בכירה בכנסת, נשואה ואם ליהלי ומייה:
"כשכולם הולכים לישון והבית משתתק, יש לי כמה דקות של שקט. באחד מהרגעים האלה חזרו אליי תמונות שראיתי במשחקים ובאימונים של הבן שלי. חשבתי על הילד שלי, שעובר דברים לא פשוטים ככדורסלן צעיר, ומתמודד עם האתגרים בצורה מעוררת התפעמות. שאלתי את עצמי: האם אני עושה את הדבר הנכון? הרגשתי צורך לפרוק קצת מהמתחים שעוברים עליו ועליי בגלל הכדורסל וכתבתי את המכתב הזה".
כתבת שלעתים נדמה לך שאכפת לו ממה שהמאמן חושב עליו, יותר ממה שההורים חושבים.
"הוא פותח את עצמו לעולם האמיתי ונתון לביקורת חיצונית. זו התמודדות שאני שמחה שהוא עובר, עם הגב שלנו. הוא יודע כמה אנחנו גאים בו".
יהלי ראה את המכתב?
"כן, אחרי הפרסום, וזו הייתה הפתעה ענקית עבורו. כמו כל מתבגר הוא אמר: 'אוי, אמא, מה את מתרגשת? אני בסדר, שטויות'. כשהוא יהיה בעצמו אבא, הוא יבין אותי לגמרי".
שליחת המכתב עזרה לך? שחררה קצת?
"כן, הרגשתי פחות סטרס, אבל כמובן הכל חזר אליי אחרי שבועיים, במשחק הבא. זה לופּ שלא נגמר".
המאמן יכול להגיד לך "פשוט אל תבואי למשחקים..."
"המאמן יודע שהתמיכה הרגשית שלנו חשובה. חשוב לי שבכל פעם שיהלי ירים את המבט ליציע, הוא יראה אותנו".
המאמן ראה את המכתב?
"כן, והתרגש מאוד. הוא כתב לי שלא היה מודע לתחושות שלי כאמא, שרואה את התינוק שלה על המגרש. בזכות המכתב הוא הצליח לראות את הדברים לא רק מזווית הראייה ההישגית שלו, אלא גם מהזווית של אמא שעומדת ביציע ורוצה לעטוף את הבן שלה בצמר גפן, אבל חייבת לשחרר. הוא הבטיח שייקח לתשומת לבו".
בחזרה לפרויקט המכתב שלא נכתב