האם המכתבים במדור הוותיק והאהוב של "לאשה" "המכתב שלא נכתב" אמיתיים? כן! פנינו לכמה מכותבי המכתבים בשנים האחרונות, והצענו להם להיחשף. הנה הפנים שמאחורי מילים המרגשות.
שילת מזרחי (33) מפתח־תקווה, צלמת אופנה, רווקה:
"המקצוע שלי נחשב חריג בחברה הדתית. כשהתחלתי לצלם אופנה הייתה עליי המון ביקורת: ששכחתי מאיפה באתי, שאני מצלמת פורנוגרפיית ילדים, אפילו לא ידעתי אז שיש מושג כזה. היה לי קשה לשמוע את זה.
"בדרך כלל, כשאני אומרת לבחור מהו המקצוע שלי, או שהוא נרתע מהעיסוק, שנחשב פּרוץ או שהוא מתלהב יותר מדי: 'את מי את מצלמת? אפשר לבוא לראות?' אני פחות אוהבת את ההתלהבות הזו ולא רוצה להכניס את הבית שלי לתוך העולם הזה.
במשך שנים חשבתי שהבחור שכתבתי לו לא מעוניין בי בגלל המקצוע שלי. זה כאב לי, הרגשתי שאני מאבדת משהו שלא בצדק.
"מאז פרסום המכתב עברו שלוש שנים וחצי - וכל כך הרבה השתנה. שנה וחצי אחרי שכתבתי את המכתב, הייתי בחו"ל והיה לי שקט למחשבות, שהציפו אצלי דברים שהשארתי מאחור. המרחק גרם לי לעשות דברים שלא הייתי מסוגלת לעשות מקרוב.
יצרתי קשר עם הבחור והוא שמח. התחלנו לדבר וניהלנו המון שיחות טלפון, שמהן הבנתי שהוא עדיין לא בשל לזוגיות. בכל השיחות האלה, המקצוע שלי לא עלה אפילו פעם אחת. הקשר איתי פשוט לא היה בזמן הנכון עבורו".
מה עבר עלייך מאז?
"עם השנים הבנתי שלא מציאותי לשבת ולחכות לו, הבנתי שהוא לא הבנאדם שלי. רציתי מישהו שיילחם על הקשר איתי, מישהו שרוצה, יוזם ועושה. מאז עברתי מסע ארוך בכל הנוגע לזוגיות: מה אני רוצה, מה אני לא רוצה והמשכתי הלאה. הייתה לי אחר כך זוגיות ארוכה.
"במשך שנים חשבתי על הבחור הזה והתעסקתי עם הקריירה שלי, זה לא השאיר לי הרבה מקום למשהו חדש. עכשיו יש המון מקום".
הבחור ההוא יודע על המכתב הזה?
"לא, עד היום הוא לא יודע שכתבתי לו".
בחזרה לפרויקט המכתב שלא נכתב
