האם המכתבים במדור הוותיק והאהוב של "לאשה" "המכתב שלא נכתב" אמיתיים? כן! פנינו לכמה מכותבי המכתבים בשנים האחרונות, והצענו להם להיחשף. הנה הפנים שמאחורי מילים המרגשות.
הילה ברזילי (29) מרמת־גן, נשואה ואמא לבן ארבע וחצי, בחודש השישי להריונה, מבצעת תחקירים ביטחוניים בבנק:
"אבא שלי היה מאושפז במשך כמה חודשים וחיכה להשתלת לב. המצב היה כה חמור, שאפילו הדפיברילטור שהושתל בלבו כבר לא עזר. בכל פעם שהדפיברילטור נתן שוק חשמלי ללב, אבא שלי צעק צעקה מצמררת שקשה לי לשכוח. הוא לא היה מסוגל אפילו לקום מהמיטה. היה לנו קשה מאוד לראות אותו, איש פעיל בן חמישים וקצת, מתנהל ומרגיש כמו אדם בן 100.
"אחרי חודשיים בבית החולים הודיעו לנו שיש לב עבורו. כבר הרדימו אותו, ובדקה האחרונה, לפני שחתכו את החזה שלו, הודיעו לנו שהלב שהגיע לא תקין. אבא שלי התעורר מההרדמה מבסוט, חשב שהוא אחרי, אבל אז אמרנו לו שההשתלה לא בוצעה. היה לא קל לראות את האכזבה שלו. כמשפחה דתית ומאמינה, המשכנו להתפלל שיגיע לב מתאים. עברו עוד חודש־חודשיים, והרופאים קראו לנו ואמרו לנו שהם רוצים להרדים את אבא, לא יודעים לכמה זמן, כי הלב שלו לא יכול לעמוד בעומס, שזה במילים יפות 'בואו תיפרדו'. אבא שלי לא ידע מכל זה, כמובן.
"בתחושות קשות הגענו לבית החולים כדי להיפרד ממנו - ובדיוק לפני שנכנסנו אליו אירע נס גלוי. רופא ניגש אלינו ואמר: 'תתכוננו, אנחנו לא מרדימים, יש לנו לב מתאים'. התברר שגבר בן 43 נהרג בתאונת דרכים ומשפחתו הסכימה לתרומת איברים".
עברו מאז ארבע שנים, מה שלומו היום?
"אחרי שיקום ארוך, אבא קיבל חיים חדשים וחזר לתפקוד: פעיל, עובד, בא והולך – ועדיין מצחיק אותנו עד כאב בטן. לא האמנו שהאדם שהיה מחובר למכשירים ולא זז מהמיטה, יחזור לתפקוד כזה. רק לאחרונה סיפרנו לו שבאנו להיפרד ממנו בדיוק כשהגיע הלב הנכון, והוא היה נסער מהמחשבה הזו".
ניסיתם ליצור קשר עם משפחת תורם הלב?
"כן, רצינו להודות להם ולא יכולנו, כי הם ביקשו לשמור על חיסיון. אני רוצה לומר להם: עשיתם את ההחלטה הנכונה. המוות של האהוב שלכם נתן חיים לאדם אחר ולמשפחה שלמה. הוא החזיר לנו את השמחה".
למה החלטת לכתוב את המכתב, ולהיחשף עכשיו?
"כדי להעלות את המודעות לחתימה על כרטיס אד"י, שאשכרה מציל אנשים, יחד עם ההשגחה מלמעלה, כמובן".
בחרה לפרויקט "המכתב שלא נכתב"
