האם המכתבים במדור הוותיק והאהוב של "לאשה" "המכתב שלא נכתב" אמיתיים? כן! פנינו לכמה מכותבי המכתבים בשנים האחרונות, והצענו להם להיחשף. הנה הפנים שמאחורי מילים המרגשות.
מרגלית אמרוסי, בת 36 מחצור־הגלילית, נשואה לארז ואמא לבת שנתיים וארבעה חודשים, עובדת ככוח עזר בבית החולים "זיו":
"בדיוק ביום שבו המכתב התפרסם, לפני שלוש שנים, התחלתי טיפול פוריות תשיעי, שבו החזירו לרחמי שני עוברים, ושניהם נקלטו. בחודש השמיני פתאום הפסקתי להרגיש את אחד העוברים, הלכתי לבדיקה והתברר שאין לו דופק".
עצוב.
"באותו לילה בקושי ישנתי, שכבתי וחשבתי על העובר שמת. כשהתעוררתי משינה טרופה, פתאום משהו גרם לי להתרכז בעוּבּרית. הרגשתי שמשהו לא בסדר אצלה. בדיעבד, זה מה שהציל אותה, כי הייתה לה ירידת דופק פתאומית. הובהלתי לניתוח קיסרי חירום, שבו יעלה באה לעולם. חיבקתי ונישקתי את העובר המת, שזכה לשם שתכננו עבורו, בארי, קיצור של 'ברך אותנו ריבון העולמים'. לא הספקתי לעכל את זה שבארי איננו, וכבר הייתי צריכה להתרכז ביעלה, שנולדה במשקל קילו וחצי בלבד. כשהייתי איתה, הייתי כל כולי איתה, אבל כשלא הייתי איתה, בכיתי. הרגשתי כמו בשיר של אליעד נחום 'חצי ממני מאושר וחצי אומלל'.
"בדיוק שנה אחרי שהעובר מת בבטן שלי, גיליתי שאני שוב בהיריון, באופן טבעי. אבל בשבוע 23 לקיתי ב'הלפ סינדרום' שסיכן את חיי. בעלי אמר: 'אני לא מוכן לאבד אותך ואני לא מוכן שיעלה תישאר בלי אמא'. בצער רב נאלצנו לעשות הפסקת היריון. לתינוקת המתה קראנו טהורה.
"עד היום אני מסתכלת על יעלה ולוקח לי רגע לקלוט שכשהיא אומרת אמא, היא מתכוונת אליי. כשהיא משגעת אותנו ומבלגנת את הבית, אני מזכירה לעצמי כמה חיכינו לה. היא מתנה מאלוהים, שהכניסה כל כך הרבה אור ושמחה לבית. פעם היינו יושבים, ארז ואני, בתשע בערב, הבית חשוך, שקט מוחלט, והייתי אומרת לארז: זו השעה שבה אנחנו אמורים לריב עם הילדים, 'תיכנס כבר למקלחת, לך כבר לישון' – ואין מי שירעיש. היום יש, ואנחנו מודים לאלוהים על כל רגע איתה, מתפללים שיהיו לה אחים ושנזכה לעוד הרבה שנים של רעש ובלגן. בזכות יעלה, בזכות ארז ובזכות כל המשפחה והחברים, היום אני חזקה יותר".
מה המסר שלך לנשים שעוברות טיפולי פוריות?
"אל תוותרו. הקיפו את עצמכן בסביבה מבינה, בנשים שעברו את זה. מי שלא עברה את הקשיים הללו, לא יודעת במה מדובר. נסו להשתחרר, ליהנות. אצלי עצם כתיבת המכתב שחררה משהו. זה יקרה - וזה שווה כל רגע".
