בסרט "חטא על סף ביתך" במקור: The Seven Year Itch השחקנית מרלין מונרו הולכת ברחובות ניו יורק. כשהיא עוברת מעל פתח האוורור של המטרו, מתרוממת פתאום שמלתה הלבנה. התמונה הנהדרת והבלתי נשכחת הזאת מהמסך הגדול הפכה את השמלה ואת מונרו לאייקון אופנה. בסצנה זו, כמו בסצנות סרטים רבות שבהן הקולנוע נפגש עם האופנה, אנו צופים ומתרגשים לא רק מהשחקניות אלא גם מהתלבושות שהן לבשו על המסך הגדול. המפגש זה יוצר מיתוס חדש: הדגמים נהפכים לאייקוניים, ובזכותם השחקניות נהיות מובילות אופנה וטרנדים. שחקניות כגרייס קלי, בריז'יט ברדו, ריטה הייוורת' או קתרין דנב הן רק חלק מאותן כוכבות קולנוע שהיו גם "לכוכבות" אופנה. לחלק מהן היו גם יחסים קרובים עם מעצבי אופנה מובילים והן לבשו את דגמיהם על המסך וביומיום, כדוגמת השחקנית אודרי הפבורן המזוהה עם המעצב הוברט דה ז'יבנשי.
ריטה הייוורת'
השחקנית ריטה הייוורת', זכתה בתואר אייקון אופנה בעיקר בזכות הופעתה החושנית כ"גילדה" בסרט בשם זה משנת 1946 בבימויו של צ'ארלס וידור. בסצנת ריקוד בלתי נשכחת על רקע מנגינת השיר Put the Blame on Mame לבשה הייוורת' שמלת סטרפלס שחורה מבד סטן בוהק, שהדגישה את צללית גופה המחוטב. למרות שהיא השילה בסך הכל רק כפפה אחת ארוכה במהלך הריקוד, הסצנה נחשבה לסקסית ולחושנית מאוד לתקופה וכך גם סגנון לבושה של השחקנית, וריטה-גילדה נכנסה לפנתיאון האופנה.
הייוורת' השתתפה אמנם ב 61- סרטים אך תיזכר גם כנערת הפוסטרים של החיילים האמריקאים במלחמת העולם השנייה, שדאגו להפיץ את תמונתה ברחבי אירופה. הייוורת' הייתה מהשחקניות היחידות שלא היססו לצבוע את שערן בהתאם לתפקיד שקיבלו, צעד שנחשב אמיץ בשנות ה 40- של המאה הקודמת ועודד נשים רבות לעשות זאת. שערה הגולש היה גם סמלה המסחרי. בשנים אלה היא גם הצטלמה לפרסומות של מותג הקוסמטיקה "מקס פקטור", ושפתיה המשוחות בשפתון אדום לוהט שימשו מודל לחיקוי וזכו לתואר השפתיים החושניות ביותר בעולם.
אודרי הפבורן
"ארוחת בוקר בטיפאני" שבוים על ידי בלייק אדוארדס ב 1961- מתחיל בתמונה הידועה שבה השחקנית האמריקאית אודרי הפבורן בתפקיד הגיבורה הצעירה, הולי גולייטלי, עומדת בשמלה שחורה ועם שרשרת פנינים מול חזית חנות הדגל של מותג התכשיטים היוקרתי טיפאני בשדרה החמישית בניו יורק. השמלה השחורה הקטנה שלבשה הפכה די מהר לאייקון אופנה שחייב כל אישה להחזיק שמלה דומה לה בארון הבגדים שלה. את השמלה, כמו יתר הבגדים שלבשה השחקנית בסרט, כמו גם בסרטים אחרים שבהם השתתפה ובאירועי חייה הפרטיים, עיצב המעצב הוברט דה ז'יבנשי. במשך 25 שנים שיתפו השניים פעולה והיוו דוגמה לחיבור שהפך לאגדה בין קולנוע לעיצוב אופנה.
"היצירות של ז'יבנשי הן היחידות שבהן אני מרגישה אני עצמי. הוא יותר ממעצב, הוא יוצר אישיות", אמרה בזמנו הפבורן. המעצב עצמו ראה באודרי לא רק ידידה קרובה אלא מי שעזרה לו להפוך למעצב מפורסם. וכך תיאר זאת ז'יבנשי עצמו: "אודרי התלבשה באלגנטיות מולדת. השיק והאלגנטיות שלה התפתחו במהלך השנים ועזרו לי לפתח גם את הקריירה שלי".
הקשר ביניהם התחיל בשנת 1954 , כשהשחקנית האמריקאית נסעה לסטודיו של ז'יבנשי, שהיה אז מעצב צעיר, כדי למדוד את התלבושות לסרט "סברינה" בבימויו של בילי וויילדר. המעצב המתין לשחקנית מפורסמת יותר, קתרין הפבורן, וסירב תחילה להלביש את הצעירה הלא מוכרת שהגיעה לסטודיו שלו. אלא שאודרי הפבורן התלהבה מהדגמים שראתה והחליטה לא לוותר. היא הזמינה אותו לארוחת ערב והצליחה לגרום לו לשנות את דעתו. תשובתו החיובית הזניקה את הקריירה של שניהם.
הסרט זכה באוסקר לעיצוב התלבושות הטובות ביותר בשנת 1955 ועודד את ז'יבנשי לעצב תלבושות לסרטים. הוא החל לעצב תלבושות לשחקניות אחרות כמו דבורה קר ואליזבט טיילור, אבל מי שלבשה הכי הרבה את יצירותיו על המסך היא כמובן אודרי הפבורן. לאחר ההצלחה של "סברינה" ביקשה ממנו השחקנית לעצב תלבושות לסרט "אריאן" של בילי וויילדר, ו"איך לגנוב מיליון" של וויליאם (William Wyler), אך נאמנותה לא הפסיקה ברגע שהמצלמה כבתה. גם על השטיח האדום היא העדיפה ללבוש מדגמיו וכך גם בכל אירועי חייה הפרטיים: בשני טקסי נישואיה היא ביקשה מהמעצב לעצב ולתפור את שמלות הכלה שלבשה, כמו גם לאירועים אחרים חשובים.
קתרין דנב
במהלך כל הקריירה הארוכה שלה הייתה שחקנית הקולנוע הצרפתייה קתרין דנב, והיא עדיין, סמל השיק הצרפתי בסרטים ובחיים. בתחילת שנה זו הציעה דנב למכירה חלקים מארון הבגדים שלה, בעיקר דגמים שעיצב עבורה מעצב האופנה איב סן לורן. למרות שגם נהגה ללבוש בגדים של מעצבים אחרים, היה סן לורן המעצב האהוב עליה והיא שימשה לו כמוזה.
דנב נהגה להגיע לכל תצוגות האופנה שערך עד שפרש ב 2002- מעולם האופנה. היה זה בעלה הראשון, הצלם הבריטי דיוויד ביילי, שהמליץ לה לרכוש שמלה כדי להשתתף במסיבת גן אצל המלכה הבריטית, בעיצובו של מעצב צעיר ומוכשר שהפך לאגדה אופנתית בשם איב סן לורן. בהמשך היא זו שהמליצה לבמאי לואיס בונואל לקחת אותו כמעצב תלבושות לסרט "יפהפיית הלילה", שבו הופיעה בתפקיד הראשי כבורגנית צעירה שהופכת לזונה בכל יום אחר הצהריים. סן לורן הבין מיד שצריך לעצב בסרט זה תלבושות בסגנון בורגני קפדני, חמור ואלגנטי במיוחד כדי להלביש את גיבורת הסרט. סגנונו וגאונותו הוסיפו מסתורין וארוטיקה לדמות. הבגדים המוקפדים, כמו השמלה השחורה הקטנה עם הצווארון הלבן או חליפות שעיצב שעדיין אפשרי ללבוש אותם היום, הפכו את הסרט לעל-זמני ואת דנב לנציגת הבורגנות הצרפתית. בסרט נוסף בהשתתפותה, "הסירנה ממיסיסיפי", מאת הבמאי פרנסואה טריפו, נבחר שוב סן לורן כמעצב התלבושות, אך כאן עיצב עבורה – בהתאם לתפקיד האישה המתחזה לאישה אחרת כדי להינשא לגבר שמעולם לא פגשה – בגדים חשופים מאוד וסקסיים, מה שחיזק את הממד החושני שלה לא רק כשחקנית אלא גם כאייקון אופנה.
סרטים אלה בתחילת הקריירה שלה, כמו גם הסרט "מטריות שטרסבורג" שבו גילמה נערה צעירה, הפכו אותה גם למובילת טרנדים אופנתיים, ומעריצות חיקו את סגנון הלבוש שלה גם מחוץ למסך הקולנוע. היא צולמה על ידי טובי צלמי האופנה הבינלאומיים, תמונותיה עיטרו עשרות שערי עיתונים וירחוני אופנה כ"ווג", "מארי קלייר" ו"אל", והיא שימשה ה"פנים" בפרסומות של חברות מובילות. ב 1973- היא הובילה את פרסומת הבושם שאנל 5, ובעשור השישי לחייה, בקיץ 2014 , הצטלמה לפרסומת של תיק עבור המותג לואי ויטון. באותה שנה היא הצטלמה בעירום חלקי מול עדשת המצלמה של הצלמת הצרפתייה דומיניק איסרמן, צילום בשחור-לבן, שבו אנו רואים אותה מול מראה לבושה בבגד גוף ונועלת נעלי סטילטו. התמונה התפרסמה על שער ה"ניו יורק מגזין" ועוררה סערה ברשתות החברתיות. הופעותיה על השטיח האדום בדגמים של מעצבים מובילים, בעיקר בפסטיבל קאן, זכו למחמאות ולחשיפה רבה, כמו חליפת הטוקסידו בוורוד שחור בעיצובו של ז'אן פול גוטייה שלבשה בפסטיבל ב 2016- . גם היום, בגיל 72 , היא נראית זוהרת מתמיד.
