אפרת ליכטנשטט מגלה איך הפכה מבלוגרית אוכל למעצמה קולינרית

הבחורה שפתחה בלוג מתוך תסכול ושעמום הפכה אותו לעסק משגשג. עם צאת ספרה "אז מה את עושה כל היום?" ביקשנו להבין איך למנף תחביב לפרנסה (ויש גם מתכונים!)

אפרת ליכטנשטט. ""יש לי חדר שלם לכלים, גודלו 10 מ"ר והוא מסודר לפי סוג הכלים וגודלם" (צילום: יואב דודקביץ')
אפרת ליכטנשטט. ""יש לי חדר שלם לכלים, גודלו 10 מ"ר והוא מסודר לפי סוג הכלים וגודלם" (צילום: יואב דודקביץ')

עד כמה הבלוג של אפרת ליכטנשטט מצליח? הנה דוגמה: "פעם כתבתי בבלוג 'היום ראיתי אישה עם גרביים לבנים בכפכפים, ולא בקטע אופנתי'", היא נזכרת. "למחרת ניגשה אליי אישה זרה בבית הקפה השכונתי ואמרה לי: 'זו אני, עם הגרביים, כתבת עליי בבלוג'". משעשע, במיוחד כששומעים איך נוסד הבלוג "אז מה את עושה כל היום?", שהפך אותה לסוג של מעצמה קולינרית.

 

ליכטנשטט (43), ירושלמית ודתייה לשעבר, למדה תקשורת חזותית ב"בצלאל", עסקה בעיצוב גרפי ובהמשך למדה תדמיתנות ופתחה עם שותפה חנות לעיצוב שמלות וערב. לאחר שלוש שנים, עייפות החומר והקשיים בתחום הכניעו אותן, והשתיים סגרו את העסק. לא הרבה זמן אחר כך, נולד לליכטנשטט ולבעלה המסעדן אסף ריזי ("אדום" בירושלים) בנם הבכור, כיום כמעט בן עשר (אחיו הצעיר בן שש וחצי). חופשת הלידה שלה התארכה והתארכה, "כי לא היה לי למה לחזור", היא אומרת, "הייתי צריכה להמציא את עצמי מחדש". בוקר אחד, באזכרה משפחתית, פגשה קרוב משפחה ששאל אותה: "אז מה את עושה כל היום?" ליכטנשטט נעלבה קלות. "בחיים לא ישאלו גבר 'מה אתה עושה כל היום?'" היא אומרת כיום, "זו שאלה ששואלים רק נשים, במיוחד אחרי לידה ובין עבודות". עם התחושות האלה פתחה בו ביום בלוג שקיבל את שמו מאותה שאלה. בתחילה תכננה להעלות בבלוג הגיגים וצילומים של אוכל, ובפוסטים הראשונים בכלל לא היה מתכון. "אבל אנשים שאלו אותי: 'אז איך מכינים?', 'מה המתכון?' ואני סתם פתחתי בלוג בשביל השעשוע, לא חשבתי שאנשים יקראו אותו, חוץ מאחותי ובעלי, שאותם הכרחתי".

 

שמונה שנים אחר כך, הבלוג מתהדר ב־74,000 עוקבים בעמוד הפייסבוק שלו וביותר מ־58,000 עוקבים בעמוד האינסטגרם, ששמו lichtenstadt, וזו שהייתה צריכה להמציא את עצמה מחדש הוציאה לאחרונה ספר בישול מקסים בהוצאת "כתר", ששמו כשם הבלוג.

 

האם היה רגע שבו הבנת שאת יכולה או רוצה להפוך את הבלוג למקצוע, לקריירה?

"כן, לפני חמש שנים הוצאתי עם נטלי לוין את 'הספר המתוק' שהצליח מאוד. עם צאתו, קיבלתי הצעה לכתוב מדור במוסף השבת של העיתון 'מקור ראשון'. הספר גרם לי להבין שזה הכיוון שלי, שזה מה שאני אוהבת לעשות, וכשהציעו לי את המדור בעיתון הבנתי שזהו זה".

 

והספר החדש מבוסס על המתכונים משם.

"כן, לא היה קל לבחור. הלכתי בעיקר על מתכונים שאנחנו אוכלים בבית על בסיס שבועי. ניסינו ליצור תמהיל שיתאים להרבה אנשים, כולל צמחונים, טבעונים וחובבי מתוקים".

 

במקביל למתכונים, סרטוני הסטופ מושן שלך מצליחים מאוד.

"כשהתחלתי, זה היה ניסוי משעשע לאינסטגרם, בשביל הכיף. פתאום התחילו לפנות אליי חברות מסחריות ואמרו: 'הסרטונים שלך נורא יפים, תעשי לנו גם'. בהתחלה צחקתי, לא הבנתי איך התחביב שלי מעניין מישהו. לראשונה שצלצלה אמרתי שאני לא מספיק טובה. כעבור כמה חודשים הכרתי במקרה את הצלם שלומי ארביב, היה לנו חיבור מצוין והפכנו לצוות: אני על הקריאייטיב והוא מצלם ועורך. כשהגיעו עוד פניות מחברות מסחריות, כבר אמרתי בלב שלם 'כן'. ובאמת, זה הפך למקור פרנסה: אנחנו עושים עשרות סרטים בשנה, ולא רק לחברות מזון: צילמנו סרטונים לעיריית הרצליה, ל'כאן', לרשות לחדשנות ועוד. בנוסף אני מעבירה הרצאות בנושאים שקשורים לצילום אוכל וגם לפיתוח עסקי והצטלמתי לשתי עונות של התוכנית 'מתכון מנצח' בטלוויזיה, וזה משהו שאני נהנית ממנו מאוד. וקבלי סקופ: אחרי החגים חברת 'מדיו' תשיק קורס צילום אוכל בהדרכתי, שאנשים יוכלו לקנות ברשת".

 

אז מפה לשם, כבר יש תשובה לשאלה ההיא.

"אני אף פעם לא מרגישה ש'עשיתי את זה', ותמיד מנסה לחשוב מה יהיה הדבר הבא. אני מאמינה שאני נמצאת במקום שבו אני צריכה להיות, ועם זאת, תמיד מנסה לחשוב מה אעשה בעוד עשר שנים. לזה אין לי תשובה עדיין".

 

"יש לי 300 צלחות שונות" (צילום: יואב דודקביץ')
    "יש לי 300 צלחות שונות"(צילום: יואב דודקביץ')

     

    כמה צלחות יש לך?

    "בערך 300 צלחות שונות".

     

    איפה הן מאוחסנות? איך יש לך מקום להכל?

    "יש לי חדר שלם לכלים, גודלו 10 מ"ר והוא מסודר לפי סוג הכלים וגודלם. כשהילדים יגדלו כנראה אצטרך להיפרד ממנו, אבל כל עוד הנדל"ן הזה ברשותי, אני מתפרעת".

     

    הקצבת לעצמך סכום חודשי לכלים?

    "לא, כשאני רואה משהו יפה, אני קונה. בחו"ל, אני לא קונה בגדים אלא כלים".

     

    מה הדבר הכי הזוי שהבאת איתך מחו"ל?

    "לא קונה דברים הזויים, רק דברים פרקטיים. פעם נסעתי לניו־יורק ולקחתי טרולי ריק לטובת הקניות העתידיות. קניתי בחנות חומרי אריזה ניילון פצפצים ועטפתי בעדינות את כל הכלים שקניתי. הבודק הביטחוני שפתח את הטרולי חשב שאני משוגעת. בפעם אחרת שמתי בטעות בתיק היד סכו"ם יפה שקניתי, וזה היה מאוד לא נעים כשאיש הביטחון מצא אצלי סכין. היא הוחרמה".

     

    מה הדבר הכי אהוב עלייך במטבח?

    "מערוך העץ של סבתא שלי ז"ל. חלק, בלי בולקלעך בקצוות, הכי טוב שיש וכיף לי שהוא אצלי".

     

    אם לא אכפת לך לשתף, איך את לא משמינה מכל הבישולים האלה?

    "אני כן וזו מלחמה יומיומית. אחרי יום של עוגות, מגיע יום של חסה".  

     

    "אחרי יום של עוגות, מגיע יום של חסה" (צילום: יואב דודקביץ')
      "אחרי יום של עוגות, מגיע יום של חסה"(צילום: יואב דודקביץ')

       

      עשרת הדברות לבלוגרית שחולמת להפוך את הבלוג שלה לקריירה

       

      מה תגידי לבלוגרית שרוצה להפוך את הבלוג שלה מתחביב לבסיס של פרנסה ומקצוע?

      "שאת לא יכולה לקום בבוקר ולהגיד: 'אני רוצה להתפרנס מבלוג' בלי לעבוד קשה. קשה להתפרנס בארץ מלהיות בלוגר ומי שמצליח זה בזכות הקפדה על סטנדרט גבוה: תוכן איכותי ויצירת קהילה שהולכת אחריו".

       

      ואיך מגיעים לזה? הנה הטיפים של אפרת ליכטנשטט: 

       

      1. כווני רחב, אבל מדויק. אם את מקימה בלוג, חשבי על נושא שמעניין אותך באמת. אם נקודת המוצא מרתקת אותך, יש סיכוי שהבלוג יעניין גם אחרים. אבל אם את מתעניינת רק בעוגות גבינה קרות או בכלבי פינצ'ר לבנים, זה לא ילך. כדי שהבלוג יצליח ואולי יהפוך לבסיס של קריירה, את צריכה קהל גדול ומשמעותי, עשרות אלפי קוראים, זה לא יכול להיות נישתי מדי. מצד שני, וזה לא סותר, כדאי לשמור על ראש פתוח: אמנם אני מתעסקת בעיקר במתכונים, אבל אחרי שפרסמתי כמה פוסטים של המלצות קולינריות מנסיעות בעולם, צלצלו אליי יום אחד משגרירות בריטניה, והזמינו אותי לטיול קולינרי בלונדון בתמורה לזה שאכתוב עליו פוסט.

       

      2. בקשי ביקורת. אם יש לך בלוג שלא מתרומם, כדאי לבקש ביקורת מחברות וחברים שאת סומכת על דעתם. בתחילת דרכי חבר אמר לי: "אפרת, הבלוג שלך חמוד, אבל הצילומים לא משהו. את חייבת לשפר אותם". נרשמתי לקורס צילום וסגנון מזון אצל "מתכוניישן", והבלוג שלי קיבל תפנית של 180 מעלות.

       

      3. זכרי שהזמן של הגולשות יקר. כולנו מוצפות במידע, כולנו עמוסות ואף אחת לא רוצה לבזבז זמן על משהו סתמי. לכן חשוב לתת ערך מוסף לגולשות, כזה שגם יגרום להן לחזור אלייך. אני חושבת על כל תמונה שאני מתכוונת לפרסם. האם היא תיתן משהו לגולשות? האם משהו שאכתוב יגרום להן לחשוב "וואו, כזה דבר עוד לא קראתי"? אם מספר גדול של גולשות יהיו נאמנות לך, הבלוג ייהנה מהרבה כניסות, מטראפיק גדול. וזה פותח פתח לכך שמפרסמים ירצו לפרסם אצלך מודעות או לשתף פעולה בדרכים אחרות.

       

      4. חדשי! לא מעט בלוגרים או אינסטגרמרים רואים משהו ברשת ומחליטים לעשות אותו דבר. להיות כמו כולם? לדעתי זו טעות. אני משתדלת שהפוסטים שלי יהיו חדשניים מבחינת הצילום והעיצוב, ואני תמיד משתדלת להוסיף להם משהו מעניין, כמו סרטוני סטופ מושן. אני מנסה לחדש גם בחומרי הגלם וגם במתכונים עצמם (בראוניז עם קישואים!). החדשנות היא דרך לתת ערך מוסף לגולשים וגם לתת תשובה לשם הבלוג שלי: מה אני עושה כל היום? שטויות במטבח! צריך לזכור שכיום חברות רבות מעוניינות להיות חדשניות ומובילות ולזהות טרנדים. אם הבלוג שלך נתפס כחדשני ומיוחד, גופים מסחריים יזהו את זה.

       

      5. הקפידי על אמינות. אחד הדברים הכי בסיסיים בקשר בין בלוגריות ובין הגולשות שלה – ומדובר בהסכם לא־כתוב – הוא שהיא אומרת את האמת ואין לה מניעים נסתרים. זה כמובן נכון לגבי מתכונים: אם מישהי הכינה מתכון והצליחה, היא תחזור אלייך שוב (טראפיק, זוכרות?). זה נכון גם לגבי חסות מסחרית: אם גוף כלשהו משלם לך – הגולשות אמורות לדעת את זה.

       

      6. השקיעי. בלוג טוב זה לא משהו שעושים על הדרך. רוב הבלוגים הטובים שאת מכירה שייכים לאנשים שהחליטו להשקיע. יש כאלה, למשל, ששוכרים צלם בתשלום כדי שהבלוג שלהם ייראה יותר טוב. במקרה שלי, ההשקעה מתבטאת בזמן ובחומרי גלם. רוב הזמן אף אחד לא משלם לי על הניסיונות במטבח, ובכל זאת אני משקיעה ומנסה כל מתכון שוב ושוב, עד שאני בטוחה בו.

       

      7. התרשתי. נוסף לבלוג, כדאי להשקיע ברשתות החברתיות: עמוד פייסבוק ועמוד אינסטגרם הם ערוץ תקשורת נוסף שיוביל גולשות לבלוג. עמוד הפייסבוק של הבלוג שלי פועל כבר שבע שנים ומבחינתי הוא עוד פלטפורמת תוכן קולינרי. אני משתפת בו פוסטים, עונה לשאלות וגם מספרת בו על דברים מגניבים שמצאתי. גם עמוד האינסטגרם שלי הוא ישות בפני עצמה. לפני כמה ימים מישהי כתבה לי דרך האינסטגרם: "תוכלי לספר לי איך הגעת לשם המעניין של הספר שלך?" זה אומר שעד עכשיו היא בכלל לא הכירה את הבלוג או את עמוד הפייסבוק.

       

      8. שמרי על עקביות. רוצה שהבלוג שלך יצליח? פרסמי בתדירות גבוהה, ואולי אפילו בזמנים קבועים – למשל, עוגה לשבת מדי חמישי או מתכון לסלט בימי ראשון. זה מרגיל את האנשים להיכנס לבלוג וגם מעיד על הרצינות שלך. עקביות צריכה להתבטא גם בהתאמת הפוסטים לנושא הבלוג: עוגת קונקורד בבלוג לעוגות קלות ומהירות? לא ממש.

       

      9. חשבי ויז'ואל. היום הכל ויזואלי וכמעט כל מסר מלווה בתמונה או באיור. מי שתציג את התמונות היפות ביותר, תבלוט על פני השאר. אני מאמינה שהבלוג שלי הצליח יחסית בקלות, בגלל שלמדתי תקשורת חזותית וידעתי מלכתחילה שהוויז'ואל קריטי להצלחה. לא מזמן העברתי הרצאה בנושא אינסטגרם ובסופה ניגשו אליי שני רואי חשבון ושאלו: "מה את חושבת, גם אנחנו צריכים חשבון אינסטגרם?" המלצתי להם למצוא מאייר או קריקטוריסט שיסביר את הנושאים שחשוב להם להעלות.

       

      10. תהיי קולגה. כבלוגרית, יש לך כוח חיובי. כחלק מקהילה של בלוגרים, יכול להיות לך הרבה יותר כוח. שיתופי פעולה בין בלוגרים יכולים להיות מאוד מפרים. כשאת פוגשת בלוגרית ואתן אופות יחד, כל אחת לומדת מהשנייה לא רק על אפייה, אלא גם על שיטות עבודה ועל התמודדות עם קשיים, השיחה מעלה רעיונות חדשים ושתיכן יוצאות נשכרות ("הספר המתוק", למשל, התחיל משיחת טלפון ביני ובין נטלי לוין מהבלוג "עוגיו.נט"). בנוסף, מובן שהקהל שלה נחשף לבלוג שלך – ולהפך, וכך גדל הקהל של שתיכן.

       

      והנה גם שני מתכונים מתוך הספר של אפרת:

       

      חלת כוסברה

      חובבי חלות וכוסברה, אני רוצה להציע לכם פיסה מגן עדן, ואיתה אזהרה: אי אפשר להפסיק לאכול מהחלה הזאת. הרחיקו את החמאה! טיפ: משמן הכוסברה שנשאר אפשר להכין פסטו־כוסברה: מוסיפים חופן של צנוברים או קשיו, וחופן גבינת פרמזן מגוררת, וטוחנים למרקם אחיד. השמן הזה טעים גם ללא התוספות.

       

       

      חלת כוסברה  (צילום: אפרת ליכטנשטט)
        חלת כוסברה (צילום: אפרת ליכטנשטט)

         

         

        המרכיבים

         

        לשמן כוסברה

        • צרור כוסברה גדול מאוד (120 גרם נטו), עלים וענפים דקים
        • 120 מ"ל (1/2 כוס) שמן זית
        • 1 שן שום גדולה

        לחלה

        • 500 גרם (1/2 3 כוסות + כף) קמח
        • 1/2 1 כפיות שמרים יבשים
        • 4 כפות סוכר
        • 1 כף זרעי פשתן
        • (לא הכרחי)
        • 5 כפות שמן כוסברה
        • 1 כוס מים + כמה כפות, לפי הצורך
        • חופן כוסברה, קצוצה גס
        • 1 כפית מלח
        • 1 ביצה טרופה, להברשה
        • 1 כפית שומשום ו־1 כפית זרעי פשתן, לבזיקה 

         

        ההכנה

        1. מכינים את שמן הכוסברה: שמים במעבד מזון את כל החומרים ומעבדים לממרח אחיד, בדומה לפסטו.

        2. מכינים את החלה: שמים בקערת מיקסר עם וו לישה את הקמח, השמרים והסוכר, אפשר להוסיף את זרעי הפשתן, מוסיפים 5 כפות משמן הכוסברה ואת כוס המים ומתחילים ללוש. אם אחרי חצי דקה הבצק נראה יבש, מוסיפים בהדרגה כמה כפות מים. אחרי כדקה מוסיפים את הכוסברה הקצוצה ואת המלח ולשים 9 דקות במהירות נמוכה.

        3. מקמחים משטח עבודה ולשים עליו את הבצק לצורת כדור. מניחים את הכדור בקערה מקומחת, מכסים בניילון ומתפיחים

        במקום חמים כשעה או עד שהבצק מכפיל את נפחו; אפשר גם להתפיח את הבצק במשך לילה במקרר.

        4. מעבירים את הבצק למשטח מקומח ולשים קצרות. מחלקים לשלושה חלקים שווים, ויוצרים מהם רצועות לקליעת הצמה. קולעים צמה, מעבירים אותה לתבנית, מכסים במגבת ומתפיחים עוד חצי שעה במקום חמים.

        5. מחממים תנור מראש ל־180 מעלות טורבו. מברישים את החלה בביצה ובוזקים מעל את השומשום וזרעי הפשתן. אופים כ־30 דקות עד שהחלה שחומה וריחנית.

         

        סלט שורשים של אימא שלי

        בחודשים האחרונים אין ארוחת ליל שבת אצל אימא שלי בלי הסלט הזה, ואפשר להכריז בלי להתבייש: אנחנו מכורים. הוא כל כך טעים, והוא תמיד מתחסל בסוף הארוחה לאכזבת כולם (ולשמחת אימא שלי). הטריק של הסלט נשען על ביקור בסופר וקניית לקט של שבבי סלק, גזר וקולורבי שטופים, שהוא לב ליבו של הסלט - לא תצליחו הגיע לחיתוך הדקיק הזה בעצמכם. אם אתם כבר שם, תקנו גם את לקט הכרוב סגול ולבן. תתכוננו - כי זה הסלט החדש שלכם.

         

        סלט שורשים של אימא שלי  (צילום: אפרת ליכטנשטט)
          סלט שורשים של אימא שלי (צילום: אפרת ליכטנשטט)

            

          המרכיבים (8 מנות)

          • 1 שקית (400 גרם) תערובת רצועות ירקות שורשים: סלק, קולורבי וגזר
          • 1/3 שקית (150 גרם) תערובת רצועות כרוב לבן וכרוב סגול
          • 1/2 שומר, חתוך דק דק
          • 3 צנוניות, פרוסות דק דק
          • 1/2 בצל סגול קטן, חתוך לרצועות דקיקות
          • 3 בצלים ירוקים, קצוצים
          • 1 שקית (400 גרם) פולי אדממה מקולפים
          • 1/3 כוס בוטנים קלויים מלוחים

          לרוטב

          • 4 כפות שמן זית
          • 2 כפות חומץ
          • 2 כפות רוטב סויה
          • 1 כפית סוכר
          • 1 כפית גדושה חמאת בוטנים חלקה
          • 1 כפית שמן שומשום
          • קורט פלפל שחור גרוס

           

          ההכנה

          1. שמים בצנצנת קטנה את כל חומרי הרוטב ומערבבים היטב.

          2 . שמים בקערה גדולה את כל חומרי הסלט לפי סדר הופעתם ברשימת החומרים.

          3 . סמוך להגשה מוסיפים את הרוטב, מערבבים ומגישים מיד.

           

          הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
          הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
           
          הצג:
          אזהרה:
          פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד