6 שנות נישואים בלי יחסי מין בגלל הכאבים. הסיבה: ווגינסמוס

מיום שנישאו לא הצליחו נעמה ועופר עציץ לקיים יחסי מין. בזכות טיפולים רגשיים הצליחה להירפא, ונזכרה במהלכם בסיבה לבעיה: תקיפה מינית שעברה בגיל ארבע

יפעת מנהרדט

|

23.10.19 | 09:10

נעמה ועופר עציץ. "עופר הוא נסיך החלומות. הוא לגמרי נתן לי להכתיב את הקצב בינינו. גם הוא הגיע לקשר בלי ניסיון מיני וזה מאוד מצא חן בעיניי" (צילום: ריאן פרויס)
נעמה ועופר עציץ. "עופר הוא נסיך החלומות. הוא לגמרי נתן לי להכתיב את הקצב בינינו. גם הוא הגיע לקשר בלי ניסיון מיני וזה מאוד מצא חן בעיניי" (צילום: ריאן פרויס)

הייתה זו שעת ערב. נעמה עציץ, אז בת ארבע, נשארה עם אחיה התינוק בהשגחת הבייביסיטר שהשכיבה אותה לישון. "גדלתי בשכונה חרדית בירושלים", היא מספרת. "ובשכונות חרדיות מקובל מאוד שהשכנות שומרות עליך, ובמקביל שהכל פתוח: שגם האחים או קרובי המשפחה של הבייביסיטר יכולים להיכנס לדירה באופן חופשי". וכך, בעודה במיטה בחדרה החשוך, לפתע נפתחה הדלת ולחדר נכנס בן דודה של הנערה ששמרה עליה. הוא התחיל למשש את נעמה הקטנה עד שבשלב מסוים הכניס את ידו לנרתיק שלה ואונן עד שהוא גמר. בדיוק אז הבייביסיטר פתחה את הדלת, אך לא נראתה מופתעת. "על פי המבט שלה היה ברור שהיא ידעה מה הוא עושה", אומרת עציץ. "ושהיא גם לא תגיד דבר".

 

גם עציץ לא אמרה דבר. הסיבה: היא הדחיקה לחלוטין את המקרה. הזיכרון צף ועלה אצלה רק 26 שנים אחרי כן. וכפי שבדרך כלל קורה עם זיכרונות מודחקים, היא החלה לסבול מתסמינים לא פשוטים: לאורך כל שנות ילדותה ונעוריה סבלה מחרדות קשות, מניתוקים ומקשיי ריכוז, ובבגרותה גילתה שהיא סובלת גם מווגיניזמוס - הפרעה המתאפיינת בחוסר יכולת לאפשר חדירה נרתיקית, מה שמנע ממנה ומבעלה במשך שש שנים לקיים יחסי מין מלאים.

 

ילדה מבוהלת

עציץ (34), מדריכת פילאטיס מכשירים ויוגה, שמתגוררת בצפון תל־אביב יחד עם בעלה עופר (36), מתכנת מחשבים, נולדה וגדלה בירושלים. אביה, עובד בזק, היה חילוני ואמה, מורה לריתמיקה, הייתה דתייה ממשפחה חרדית. כשהייתה בת שלוש וחצי ההורים התגרשו, והיא ואחיה הקטן נותרו לגדול אצל האם. מגיל חמש היא זוכרת שסבלה מחרדות. "היה לי פחד עצום מאנשים", היא אומרת. "אני זוכרת שאמא שלי הייתה מביאה אותי לפתח הגן ובכל פעם מחדש התפשטה בי חרדה עצומה להיכנס אליו. כשקצת גדלתי, אם אמא הייתה מבקשת ממני לרדת למכולת לקנות חלב, הייתי מתה מפחד. אבל לא יכולתי לבטא את התחושות שלי, להגיד לה ממה אני מפחדת. אז במקום זה הייתי אומרת לה ש'אין לי כוח'".

 

לדבריה, בבית הספר היסודי הדתי לאומי שבו למדה, זיהו שמשהו אצלה לא כשורה. די מהר המורים הבחינו שאני ילדה מופנמת מאוד שסובלת מנתקים. אני מניחה שגם הבית שממנו באתי היווה איזשהו איתות. הורים גרושים לא היו דבר נפוץ בחברה הדתית. לכן, אחת לשבוע היה לי מפגש עם הפסיכולוגית של בית הספר, אבל זה לא ממש עזר".

 

"כשהייתי נערה הפחדים הלכו וגברו. התחלתי לסבול מהתקפי חרדה גם כששכבתי לבדי במיטה ולכאורה אף אחד לא יכול היה לפגוע בי. רק בדיעבד הבנתי למה החרדות עלו בזמן שהייתי במיטה ואיך זה קשור לתקיפה שעברתי"

איך החרדות באו לידי ביטוי?

"להתעורר כל בוקר מחדש ולצאת לעולם הגדול היה עבורי קשה מנשוא. כל מה שרציתי היה להישאר באיזה כוך ולקרוא ספר. לשמחתי למדתי בבית ספר רק עם בנות, כך שזה הקל מעט חברתית. היה לי מספר מצומצם של חברות, שאיתן נהגתי לשחק בעיקר במשחקי דמיון שהמצאתי: למשל, שאנחנו נמצאות בעולם אחר עם יצורים נחמדים. כשהייתי נערה הפחדים הלכו וגברו. התחלתי לסבול מהתקפי חרדה גם כששכבתי לבדי במיטה ולכאורה אף אחד לא יכול היה לפגוע בי. רק בדיעבד הבנתי למה החרדות עלו בזמן שהייתי במיטה ואיך זה קשור לתקיפה שעברתי. אני זוכרת שהייתי שוכבת, עוצמת עיניים ולפתע רואה פרצופים מפחידים. פחדתי ללכת לישון, סבלתי מתחושת חוסר שקט תמידית".

 

בגיל העשרה החלה ללכת לטיפולים אנרגטיים כמו רייקי, שלדבריה הועילו מעט. בגיל 16 התאהבה לראשונה. היה זה נער חרדי שאותו הכירה דרך חברים משותפים. "למדתי אז באולפנה והוא היה תלמיד ישיבה", היא מספרת. "יצאנו יחד כמה חודשים ושנינו היינו בסוג של מרד דתי. אמנם לא העזנו או חשבנו על לשכב זה עם זה, אבל לא שמרנו מרחק נגיעה, שזה עבור שנינו היה קיצוני מספיק. אחרי שהקשר בינינו התגלה, רצו להעיף אותו מהישיבה, אבל אחד הרבנים בישיבה החליט לקחת עליו חסות. הוא אמר שהוא יטפל במצב וקרא לשנינו לשיחה. גם ככה שנינו סבלנו מרגשות אשם על המעשים 'הלא טהורים' שלנו, והרב ידע בדיוק באילו נקודות לגעת. בסופו של דבר הוא אמר לנו שאנחנו צעירים מדי להתחתן והמליץ שניפרד ושאחרי חצי שנה ניפגש שוב".

 

וכך עשיתם?

"כן. לא רק שהקשבנו לו, אלא שהאיש הזה הפך במהרה לשמש בתור הרב האישי שלי. מאחר שאבא שלי לא היה דמות נוכחת ויציבה בחיי, הרב הפך עבורי לדמות אבהית. בעקבותיו התחלתי יותר ויותר להתחזק בדת. מובן שקל לי היום להבין למה: לא אהבתי את עצמי, סבלתי מרגשות אשם כלפי המיניות שלי, היו לי חרדות קשות. הדת והתפילות חיזקו אותי, והלבוש הצנוע גרם לי להרגיש מוגנת. כשחלפה חצי שנה, נפגשתי כמובטח עם האהוב שלי, אך הרב אמר שאנחנו עדיין לא יכולים להיות ביחד כי אנחנו צעירים מכדי להתחתן. שוב קיבלתי את רוע הגזירה, עד שחלפה שנה. אחרי שכבר מלאו לי 18 והייתי רשאית להתחתן, הרב סיפר לי שהאהוב שלי התארס למישהי אחרת. רק בדיעבד הבנתי עד כמה הייתי תמימה: מראש הם לא תכננו שאתחתן איתו. מאחר שלא באתי מבית חרדי כהלכה, לא נחשבתי מספיק טובה בשבילו. אלא שאז, למרות שהלב שלי נשבר ברמות מטורפות, כבר הייתי אדם מאוד מאמין. אמרתי לרב שזה ניסיון מהשם: 'השם מנסה לראות עד כמה אני חזקה'. הרב אמר: 'נכון, כל הכבוד. ככה צריך לראות את זה'. ואז התחלתי לצאת לשידוכים".

 

היא הצהירה שהיא חרדית ולא עשתה צבא או שירות לאומי. במקום, החלה ללמוד במדרשה ובמקביל לקחה את האהבה הגדולה שלה לריקוד צעד אחד קדימה ונרשמה לשלוחה הראשונה למורות לריקוד חרדיות, שנפתחה במכון וינגייט.

 

כעבור ארבע שנים שבהן יצאה לשידוכים לא מוצלחים ובמקביל הרגישה שהיא מתקשה למצוא את השקט הנפשי שלו היא מייחלת, החליטה, בהסכמת הרב, לפנות למטפל שמתמחה בשחזור גלגולים. אותו טיפול רוחני, לדבריה, גרם לה בסופו של דבר להשתחרר בהדרגה מכבלי הדת.

 

"במהלך הטיפול את עושה מדיטציה בעזרת דמיון מודרך", היא מסבירה. "ובעקבותיו החלה אצלי התחזקות פנימית. הרגשתי יותר את נעמה. הרשיתי לעצמי לראשונה למצוא עבודה בסביבה לא דתית. התחלתי לעבוד בחנות בגדים, פעם ראשונה לצד בחורות חילוניות. המשכתי לצאת לשידוכים, אבל כבר הייתי מוכנה שיכירו לי בחורים עם כיפה סרוגה ולא רק חרדים. בגיל 22 יצאתי באופן רשמי בשאלה. זה קרה אחרי שנרשמתי לקורס רייקי במכללה משלימה והכרתי שם בחור חילוני שהפך לבן זוגי".

"כשהייתי בת 15 בת דודה שלי סיפרה לי שהיא משתמשת בטמפונים והחלטתי לנסות. אבל ברגע שניסיתי להחדיר את הטמפון, כשרק הקצה שלו נגע בי, התחלתי לבעור מכאב. בראש ידעתי שיש כביכול חור, אבל הרגשתי שאצלי הוא סגור לחלוטין"

 

איתו גילית שאת סובלת מווגיניזמוס?

"יצאנו יחד קרוב לשנה, אבל לא ידעתי את זה כשהיינו ביחד, כי לאורך כל אותה תקופה לא הסכמתי שנשכב. תודעתית עדיין הייתי נתונה למוסכמות הדת. הוא היה מבוגר ממני בשנתיים, היו לו בחורות לפניי, והמחשבה לקיים איתו יחסים הייתה קשה לי. אבל כן עשינו כל מיני דברים אחרים שלא כללו חדירה, כמו להתחכך זה בזה כששנינו לבושים. עד שיום אחד התחלתי לסבול מגירודים איומים בנרתיק, מה שאילץ אותי בפעם הראשונה בחיי ללכת לגינקולוגית".

 

ומה קרה שם?

"סיפרתי לרופאה מה עשיתי עם החבר וממה אני סובלת. כשהיא ביקשה ממני לשבת על כיסא הטיפולים, מיד נכנסתי לחרדה עצומה. פחדתי שהיא תיגע בי, כי ידעתי שאזור הנרתיק שלי רגיש. כשהייתי בת 15 בת דודה שלי סיפרה לי שהיא משתמשת בטמפונים והחלטתי גם אני לנסות. אבל ברגע שניסיתי להחדיר את הטמפון, כשרק הקצה שלו נגע בי, התחלתי לבעור מכאב. שאלתי את בת הדודה: 'איך לעזאזל עשית את זה? איך זה בכלל הגיוני?' בראש ידעתי שיש כביכול חור, אבל הרגשתי שאצלי הוא סגור לחלוטין. וגם אצל הגינקולוגית הייתה לי חוויה דומה. היא רק החלה לנגוע בי ומיד התכווצתי. היא זיהתה את רמת הרגישות אצלי. היא לא אמרה לי כלום, לא תחקרה אותי או הרחיבה בעניין. רק אמרה שהיא תוותר על הבדיקה ושתיתן לי משחה נגד הפטרייה. זאת הסיבה שגם אחרי שהתחתנתי, לא ידעתי בכלל שיש לי בעיה. חשבתי שאני רק קצת רגישה".

 

"הייתי בטוחה שאחרי שנתחתן זה יעבור" (צילום: ריאן פרויס)
    "הייתי בטוחה שאחרי שנתחתן זה יעבור"(צילום: ריאן פרויס)

     

    ערב הכלולות

    כמה חודשים אחרי שנפרדה מאותו בחור, נרשמה לאתר היכרויות באינטרנט. שם הכירה את בעלה לעתיד, עופר, בחור חילוני מראשון־לציון. היא הייתה אז בת 23, הוא בן 25. "כבר בפגישה השלישית שנינו ידענו שזה זה", היא אומרת. "אחרי חצי שנת היכרות התחתנו".

    "הבנתי שאני לא צריכה להתמקד רק בטיפול בנרתיק שלי, שעליי לעשות עבודה כללית בכל מה שקשור לגוף ולמיניות שלי. הבנתי שלא רק הנרתיק שלי חסום: שאני כולי חסומה"

     

    ועד החתונה לא שכבתם?

    "עופר הוא נסיך החלומות. הוא לגמרי נתן לי להכתיב את הקצב בינינו. גם הוא הגיע לקשר בלי ניסיון מיני וזה מאוד מצא חן בעיניי. אהבתי את העובדה שאני אהיה הראשונה שלו, בדיוק כפי שהוא יהיה הראשון שלי. כעבור ארבעה חודשים, אחרי שכבר התארסנו, החלטתי שהגיע הזמן שנשכב. מאחר שלא רציתי להיכנס להיריון, אמרתי לו לשים קונדום. אבל איך שהוא התחיל מיד עצרתי אותו. הוא לא חדר אפילו סנטימטר. מהמגע הכי שטחי התחיל לכאוב לי. אמרתי לו: 'לא נעים לי, כואב לי, בוא נפסיק'. חשבתי אז שאולי זה בגלל הקונדום, או שאולי בתוך תוכי אני עדיין תחת השפעת הדת - שהגוף שלי התכווץ כי עדיין לא הייתי מותרת הלכתית. הייתי בטוחה שאחרי שנתחתן זה יעבור".

     

    אבל זה לא עבר.

    "בערב הכלולות ניסינו לשכב ושוב לא הצלחנו. הרגשתי שהנרתיק שלי נעול. לפני החתונה קיבלתי מרשם לכדורים דוחי מחזור, אז אמרתי שאחדש את המרשם, אמשיך לקחת את הכדורים וננסה עד שנצליח. בהתחלה עוד הייתי אופטימית, כי שמעתי מכמה חברות שלי שגם הן לא הצליחו לקיים יחסים עם הבעלים שלהן מיד. אחת סיפרה שלקח להם שבועיים. אבל אצלנו חלפו חודשים ולא היה שינוי. בשלב מסוים הרגשתי שאני לא יכולה לקחת את הכדורים דוחי המחזור לנצח, וביקשתי מרשם לגלולות למניעת היריון. במהלך תקופה זו, לצורך קבלת המרשמים ביקרתי אצל שני גינקולוגים חרדים, גבר ואישה, ולמרות שלשניהם סיפרתי שהתחתנתי ושאני ובעלי לא מצליחים לקיים יחסי מין, אף אחד מהם לא טרח לבדוק אותי או לתשאל אותי לעומק. הם פשוט כתבו לי מרשם ושחררו אותי מיד".

     

    הפוגע הופיע

    בחלוף שנה מהחתונה, עברו בני הזוג להתגורר בראשון־לציון, ואז, כדי לקבל מרשם לגלולות, מצאה את עצמה לראשונה מגיעה לגינקולוגית חילונית. "סיפרתי גם לה שאני ובעלי לא מצליחים לקיים יחסים, והיא, בניגוד לרופאים האחרים, התעקשה לבדוק אותי. היא הייתה נוראית ולא אמפתית בכלל. אמרתי לה שאני סובלת מרגישות גבוהה באזור, אבל היא נגעה בי בגסות, והביאה אותי לסף עילפון. בסיום הבדיקה גם היא לא אמרה ממה אני סובלת. אני חושבת שהבנתי שיש לי וגיניזמוס רק אחרי שקראתי על זה באינטרנט. היא כן המליצה לי לעסות את הנרתיק עם שמן שקדים, והפנתה אותי לפיזיותרפיסטית לרצפת האגן".

    "התחלתי לראות סרטי פורנו ואוננתי ולרוב שילבתי גם מדיטציה. עד שיום אחד, בשלב מסוים באוננות, אמרתי לעצמי: 'בואי נראה אם את יכולה להשתמש באחד המרחיבים'. ניסיתי ולשמחתי הגדולה הצלחתי"

     

    וזה הועיל?

    "לא שמן השקדים וגם לא הטיפול הפיזיותרפי. הלכתי אליה ל־12 מפגשים שבמסגרתם היא עשתה עיסויים מאוד כואבים, אבל גם הם לא הועילו. במקביל היא הפנתה אותי לקנות 'מרחיבים' - מקלות פלסטיק דמויי איבר מין גברי שבאים במידות אחד עד עשר, מהכי דק עד הכי עבה. אני זוכרת שניסיתי להחדיר לתוכי את המרחיב הדק ביותר, ושוב הרגשתי שאני עומדת להתעלף".

    בינתיים השנים חלפו, בני הזוג עברו להתגורר בתל־אביב, ובשש השנים האלה לא קיימו יחסין מין מלאים. היא המשיכה ללכת לשלל טיפולים אנרגטיים עד שיום אחד, לדבריה, הגיעה בזכותם להארה: "הבנתי שאני לא צריכה להתמקד רק בטיפול בנרתיק שלי, שעליי לעשות עבודה כללית בכל מה שקשור לגוף ולמיניות שלי. למרות שכבר כמה שנים הייתי חילונית, באותה תקופה עדיין היה לי קשה לצאת מהבית עם ג'ינס צמוד או עם אודם על השפתיים. הבנתי שלא רק הנרתיק שלי חסום: שאני כולי חסומה".

     

    מה עשית?

    "התחלתי לעבוד על המראה החיצוני שלי, שיניתי את סגנון הלבוש ובמקביל ניסיתי לשנות את כל הגישה שלי כלפי מין. הרגשתי שעד אז, בעיקר בגלל הרקע הדתי שממנו באתי, לא ראיתי ביחסי מין דבר חיובי, דבר שאמור לספק הנאה. אז אני ועופר התחלנו לקיים יחסי מין שאמנם לא כללו חדירה, אבל יצרו בגוף שלי את ההתניה שסקס הוא דבר מענג, חיובי וטבעי. התחלתי לראות סרטי פורנו ואוננתי ולרוב שילבתי את זה גם עם מדיטציה. עד שיום אחד, בשלב מסוים באוננות, אמרתי לעצמי: 'בואי נראה אם את יכולה להשתמש באחד המרחיבים'. ניסיתי, ולשמחתי הגדולה הצלחתי. אני מאמינה שזה קרה רק בזכות העובדה שהייתי כל כך חומלת כלפי עצמי. אחר כך אני ועופר ניסינו לשכב עם חדירה, כשבכל פעם הוא הצליח לחדור עוד ועוד סנטימטר. בראש תמיד אמרתי לעצמי בזמן הזה: 'את עם עופר, הכל בסדר, את יכולה להפסיק אותו מתי שאת רוצה', ואכן היינו תמיד עוצרים באיזשהו שלב. עד שיום אחד שכבנו והצלחנו. אני זוכרת שאמרתי לעופר בהתרגשות: 'זה הכל בפנים', והוא אמר בהתרגשות לא פחות: 'נכון"'.

    "ראיתי את עצמי בת ארבע, שוכבת במיטה בבית. הדלת של החדר נפתחה והרגשתי שמתקרבת לעברי נוכחות מאיימת. מרוב בהלה, הפסקתי מיד את הזיכרון. חששתי נורא לראות את הצד הפוגע"

     

    כחודשיים אחרי שהצליחו לקיים יחסי מין, בעודה שוכבת במיטתה, החלה עציץ שוב לסבול מתחושת אי־שקט פנימי ומקשיי נשימה. "מאחר שכבר הורגלתי לתחושות הללו שעלו בי בעיקר במיטה, בחרתי להרגיע את עצמי בעזרת מדיטציה", היא מספרת. "פתאום עלה בי זיכרון. ראיתי את עצמי בת ארבע, שוכבת במיטה בבית בירושלים. הדלת של החדר נפתחה ודמות מאיימת מתקרבת לעברי. מרוב בהלה, הפסקתי מיד את הזיכרון. חששתי נורא לראות את הצד הפוגע.

     

    "באותה תקופה הלכתי למטפלת שהתמחתה גם בהיפנוזה ואחרי שסיפרתי לה על מה שאירע, החלטנו להעלות את אותו זיכרון יחד. בעזרתה, ראיתי את התמונה כולה. ראיתי איך בן הדוד של הבייביסיטר נכנס לחדר ואת מה שהוא עשה לי. ראיתי אחרי זה גם את המבט של הבייביסיטר, שלפיו היה ברור שהיא ידעה מה הוא עשה. היה מאוד לא פשוט להתמודד עם אותו זיכרון וכמובן, אני לא יכולה להגיד בוודאות שהוא הסיבה לווגיניזמוס שלי. אבל אין ספק שלא מדובר בצירוף מקרים, שהזיכרון עלה בדיוק אחרי שהצלחתי להתגבר עליו. אני בטוחה שגם אם התקיפה שעברתי היא לא הסיבה היחידה לווגיניזמוס, היא בהחלט תרמה לו לא מעט".

     

     

    "אין ספק שלא מדובר בצירוף מקרים, שהזיכרון עלה בדיוק אחרי שהצלחתי להתגבר עליו" (צילום: ריאן פרויס)
      "אין ספק שלא מדובר בצירוף מקרים, שהזיכרון עלה בדיוק אחרי שהצלחתי להתגבר עליו"(צילום: ריאן פרויס)

       

      מה ההבדל בין וגיניזמוס לווסטיבולדיניה

      ============================

       

      "וגיניזמוס היא הפרעה שבאה לידי ביטוי בהתכווצות לא רצונית וממושכת של פתח הנרתיק", מסביר פרופ' יעקב בורנשטיין, מנהל מחלקת נשים ויולדות במרכז הרפואי הגליל, מומחה במחלות עריה וצוואר הרחם. "הפרעה זו פוגעת באפשרות לקיים יחסי מין בחדירה, להחדיר טמפון או לעבור בדיקה גינקולוגית. המקור לווגיניזמוס הוא נפשי. במשך שנים, התיאוריה הבלעדית שעמדה מאחורי ההפרעה הייתה שטראומות נפשיות, למשל, ילדה שסבלה מהתעללות מינית, אונס, גילוי עריות וכו', הן שגורמות להתכווצות הנרתיק ולכאב בעת מגע. "החל מאמצע שנות ה־80 גילו שברוב המקרים מקורם של התסמינים אינו בעיה נפשית אלא בעיה פיזית. משמע, שנשים שסובלות מהבעיה לא בהכרח חוו טראומה בעברן, אלא שהן סובלות מרגישות מקומית אורגנית שאותה ניתן לאבחן. להפרעה בעלת אותם תסמינים שמקורה בבעיה פיזית קוראים 'וסטיבוליטיס' או בשמה העדכני יותר היום, 'וסטיבולדיניה'".

        

      איך עושים אבחנה מבדלת?

      "במקרים של וסטיבולדיניה יש נקודה מאוד ספציפית, שנמצאת בשקע של פתח הנרתיק, ובה ניתן לראות ריבוי של סיבי עצב, או שניתן לאבחן במגע שמדובר בסיבים בעלי רגישות גבוהה. יש גם וסטיבולדיניה ראשונית ווסטיבולדיניה משנית. הראשונה מתייחסת לנשים שעוד בהיותן נערות לא הצליחו להחדיר טמפון, לעבור בדיקה גינקולוגית ובהמשך, לא הצליחו לקיים יחסי מין. הקבוצה השנייה והגדולה יותר היא של נשים שהכאב וההתכווצויות אצלן החלו בהמשך החיים. לפעמים זה קורה אחרי לידה, ולרוב הסיבות לכך נותרות לא ידועות".

       

      מהי השכיחות של וגיניזמוס לעומת וסטיבולדיניה?

      "לפי מחקרים, בין שמונה לעשרה אחוזים מהנשים בגיל הפוריות סובלות מווסטיבולדיניה. וגיניזמוס היא תופעה נדירה הרבה יותר. מניסיוני הייתי אומר שעל כל שמונה נשים שסובלות מווסטיבולדיניה יש אחת שסובלת מווגיניזמוס".

       

      איך מטפלים?

      "כשמדובר בוסטיבולדיניה, מאחר שזו בעיה עצבית, הפתרון הוא לרוב באמצעות כדורים אן משחות נוירופתיות שמפחיתות את הרגישות של העצב. אם מתרשמים שמדובר בנשים שסובלות מבעיה שרירית באזור האגן, מפנים לפיזיותרפיה לרצפת האגן. לפעמים משלבים את שני הטיפולים יחד. אם כל זה לא עוזר, אפשר לעבור ניתוח פלסטי מינורי שבמסגרתו מקלפים את האזור עם קצוות העצבים הרגישים, ומושכים עור בריא וחדש מתוך הנרתיק. לניתוח הזה יש 85 אחוזי הצלחה.

      "גם בטיפול בווגיניזמוס, שכאמור, מופיע על רקע נפשי בלבד וגם בווסטיבולדיניה, שמתלווה אליה השלכה נפשית, מומלץ לעבור במקביל טיפולים סקסולוגיים ובהביוריסטיים".

       

      הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
      הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד