שטח אפור: הנשים שהחליטו לחזור לשורשים ולהפסיק לצבוע את השיער

את חלקן הובילה האידיאולוגיה, אחרות פשוט מאסו בביקורים התכופים במספרה. התוצאה: פרויקט צילום יפהפה של נשים שבחרו להתחבר למראה האמיתי שלהן

מתוך "לבחור בלבן", פרויקט הצילום של נועה אבהר. מימין: סנדרה סויסה, בת־חן בל ברוכי  (צילום: נועה אבהר)
מתוך "לבחור בלבן", פרויקט הצילום של נועה אבהר. מימין: סנדרה סויסה, בת־חן בל ברוכי (צילום: נועה אבהר)
התמונה לא מטופלת, אף קמט לא הוחלק, שום שוונץ לא הוסתר, טבעית כפי שהיא, סנדרה סויסה מישירה מבט ומחייכת למצלמה של נועה אבהר. עיניה צוחקות ולובן שערה משמש לה מסגרת זוהרת לפנים. כמה יפה יכול להיות שיער נטול מלנין ומלא באופי, אבל אין כמעט הזדמנויות להיווכח בכך בישראל שבה 88 אחוז מהנשים מעל לגיל 61 צובעות את שערן באופן קבוע ולאורך עשרות שנים, והבחירה במצב הטבעי מוגדרת פריווילגיה של נשים עצמאיות או כאלו שעוסקות במקצועות חופשיים ולא נתונות ללחצי החברה.

 

בפרויקט הצילום "לבחור לבן", הצלמת נועה אבהר החליטה להציג את היופי הגלום באפשרות הזו. לדבריה, "מדובר בפרויקט שעוסק בנשים שהפסיקו לצבוע ובחרו בצבע השיער הטבעי שלהן, השזור בחוטי כסף וחוכמת חיים. הן שלמות, שמחות ואוהבות את המראה שלהן".

אבהר : "בחרתי לתת במה לאותן נשים שעייפו מהשעבוד האינסופי הזה של צביעת השורשים אחת לשבועיים או מהניסיון לעמוד בסטנדרט יופי מסוים"

 

אבהר היא צלמת בת 47 מרמת־גן, נשואה + 3, שלפני ארבע שנים הקימה עסק בשם "אוספת רגעים". לדבריה, "אני מצלמת בעיקר אירועים קטנים ומשפחות, וזה הפרויקט האמנותי הראשון שלי. עבדתי עליו במשך שנה שלמה".

 

התמונות של אבהר הופצו עד מהרה בקבוצות רבות של נשים בפייסבוק וזכו לתשבחות הגולשות ולדיון סוער בשאלה - לצבוע או לא לצבוע? לדבריה, "אני מעולם לא צבעתי ואני לא מתכננת לצבוע את השיער שלי אף פעם. בעזרת הצילום, אני רוצה לחזק נשים, לתת לגיטימציה לכל בחירה ולהראות שהיופי הוא לא בהכרח בצבע. בפרויקט שלי בחרתי לתת במה לאותן נשים שעייפו מהשעבוד האינסופי הזה של צביעת השורשים אחת לשבועיים או מהניסיון לעמוד בסטנדרט יופי מסוים. נשים שבוחרות להתחבר לעצמן ולמראה האמיתי שלהן - אני לא חושבת שזה טרנד שיחלוף".

 

הצלמת נועה אבהר."להראות שהיופי הוא לא בהכרח בצבע" (צילום: נועה אבהר)
    הצלמת נועה אבהר."להראות שהיופי הוא לא בהכרח בצבע"(צילום: נועה אבהר)

     

    הנשים שמאחורי התמונות

    =====================

     

    "השיער התחיל להלבין בגיל 16"

    בת־חן בל ברוכי, ‏‎בת 31, רווקה מראשון־לציון, יזמת אופנה ועובדת במרכז הקבלה בתל־אביב

     

    בת-חן בל ברוכי. "הרגשתי שמתבזבזים לי יותר מדי משאבים ואנרגיה - ואז פשוט הפסקתי לצבוע" (צילום: נועה אבהר)
      בת-חן בל ברוכי. "הרגשתי שמתבזבזים לי יותר מדי משאבים ואנרגיה - ואז פשוט הפסקתי לצבוע"(צילום: נועה אבהר)

       

      מתי התחלת להלבין?

      "קיבלתי גנים מאוד לבנים משני הצדדים והשיער שלי התחיל להלבין בגיל 16. יש לי אח בן 25 וגם לו התחיל האפור הזה, אבל הוא גבר, אצלם זה נראה סקסי. מגיל 18 צבעתי את השיער. שיחקתי עם השיער מלא, צבעתי לדבש, אדום־ריהאנה, בורדו, חום, תספורות קצרות וארוכות, ותחזקתי אותו במספרה כל שבועיים. ואז יצאתי לטיול לארצות־הברית וצבעתי את השיער לכסוף, מהלך ששרף לי את השיער. עברתי שלושה חודשי סיוט של התעסקות בשיער והרגשתי שמתבזבזים לי יותר מדי משאבים ואנרגיה - ואז פשוט הפסקתי לצבוע. יש נשים שאוהבות ללכת ולשבת שעתיים במספרה - לי זה מביא את הקריזה. כשחזרתי מהטיול עם שורשים לבנים לפני שנה וחצי, אנשים לא הבינו אותי.

      "יש נשים שאוהבות ללכת ולשבת שעתיים במספרה - לי זה מביא את הקריזה. כשחזרתי מהטיול עם שורשים לבנים לפני שנה וחצי, אנשים לא הבינו אותי"

       

      לאמא שלי היה קשה במיוחד לעכל את זה, היא עצמה צובעת את השיער שלה כבר שנים. היא אמרה לי שזה מוזר ושאני חייבת לעשות עם זה משהו. אבל באתי מוכנה. ידעתי לאן אני רוצה להגיע ולא הקשבתי לאף אחד. אמרתי לכולם - אתם תראו שזה יהיה בסוף מהמם. עכשיו באמת כולם אומרים לי שאני נראית מדהים. ביום הולדת 60 של אבא שלי, שלושה ספרים שהם חברים של אבא שלי מבית הכנסת, התווכחו אם צבע השיער שלי טבעי או שעשיתי גוונים".

       

      ובזכות השיער הגעת גם להצטלם בקמפיין של דאב, נכון?

      "כן. יום אחד העליתי לקבוצת הפייסבוק 'יפות ואפורות' תמונה מאירוע שבה ראו את כל הגוונים בשיער שלי וסיפרתי על התהליך שעברתי. מישהי שעובדת בקמפיין של דאב פנתה אליי ואמרה שמחפשים נשים ששוברות את מוסכמות היופי. זאת הייתה חוויה וזכות גדולה להצטלם לקמפיין, ואפילו שילמו לי על זה. היו פוסטרים שלי בכל תל־אביב וזה העלה מודעות ברמות. מלא נשים פנו אליי ואמרו לי שהן חושבות להפסיק לצבוע. שנה וחצי אחרי שהפסקתי אני רואה שיותר ויותר נשים הולכות על זה וזה מאוד משחרר".

       

      "כבר שלוש שנים שאני לא נוגעת בשיער שלי"

      סנדרה סויסה, בת 40 מהוד־השרון, נשואה + 2, מטפלת הוליסטית ומייעצת בקלפי טארוט

       

      סנדרה סויסה."אמא שלי אמרה לי שאני נראית מוזנחת" (צילום: נועה אבהר)
        סנדרה סויסה."אמא שלי אמרה לי שאני נראית מוזנחת"(צילום: נועה אבהר)

         

        מתי התחלת לצבוע?

        "אני צובעת את השיער מגיל 15. בהתחלה עם חינה שהייתי יושבת איתה בשמש ומהר מאוד עברתי לחמצן. בגיל 16 הייתי דוגמנית שיער, ספרים הציגו עליי את הליין החדש שלהם וסיפרו אותי בלייב. תמיד אהבתי תספורות משוגעות והתנסיתי בצבעים זועקים, וזה תמיד התקבל טוב, הכל התאים לי. כל שלושה שבועות צבעתי לצבע אחר ורק כשעשיתי חצי גאלח הבנתי כמה שיער לבן יש לי".

        "לפני שנה הבת הקטנה שלי אמרה לי: 'מה, את סבתא? למה יש לך שיער לבן?' הסברתי לה שאישה לא חייבת להיות סבתא בשביל שיהיה לה שיער לבן, ושלי יש שערות לבנות מגיל 20"

         

        מה קרה ברגע שהחלטת שאת מפסיקה לצבוע?

        "הרגשתי לבד בעניין הזה, וקיבלתי רק הערות שליליות מהסביבה כל הזמן. אמא שלי אמרה לי שאני נראית מוזנחת, שאני גורמת לעצמי להיראות זקנה, ושאלה למה אני עושה את זה לעצמי, הרי אני יפה. ובאמת, בתקופה שבה השיער הלבן נעשה בולט, כאשר חציו היה אדום דהוי וחציו לבן, היו רגעים שרציתי לצבוע בחזרה רק בגלל הקולות החיצוניים האלה. הם פסקו אחרי שעשיתי קארה קצר וקופצני. מאז, כבר שלוש שנים שאני לא נוגעת בשיער שלי, עושה לעצמי קצוות לבד, ולא נכנסת למספרות. אני ממש מאוהבת בשיער שלי. נשים מבוגרות עוצרות אותי ברחוב ואומרות שאני מהממת ושאסור לי לצבוע".

         

        מה הבנות שלך חושבות על הלוק החדש?

        "לפני שנה הבת הקטנה שלי אמרה לי: 'מה, את סבתא? למה יש לך שיער לבן?' הסברתי לה שאישה לא חייבת להיות סבתא בשביל שיהיה לה שיער לבן, ושלי יש שערות לבנות מגיל 20. אומרים שיש בזה טראומות ושיש בזה חוכמה - אני עומדת מאחורי הכל".

          

         

        "סמל סטטוס של אישה"

        ד"ר עינב קליגר, בת 37 ממושב בצת, נשואה + 2, טכנולוגית מזון, מרצה בחוג למדעי המזון במכללה האקדמית תל־חי, ראש טכנולוגיית המזון בסטארט־אפ Solo-Gelato

         

         ד"ר עינב קליגר. "אני אוהבת את הגוון ואת המראה, כי הוא משקף את מי שאני באמת" (צילום: נועה אבהר)
          ד"ר עינב קליגר. "אני אוהבת את הגוון ואת המראה, כי הוא משקף את מי שאני באמת"(צילום: נועה אבהר)

           

          מתי הפסקת לצבוע?

          "לפני כ־15 שנה התחלתי בהדרגה לעבור לחלופות טבעיות, בריאות ואקולוגיות בתחומים רבים, ובהם מזון, קוסמטיקה, טואלטיקה והיגיינה. אחרי תקופת התלבטות, בשנה האחרונה ויתרתי על צביעת השיער. אני אוהבת את השיער שלי כך, אוהבת את הגוון ואת המראה, כי הוא משקף את מי שאני באמת: אני אישה ששמחה וחוגגת את השנים שאני הולכת על אמא אדמה. זה סמל סטטוס מבחינתי, סטטוס של אישה. התבגרות היא תהליך, שבו נוספים לנו ניסיון וחוכמה וכן, גם שערות לבנות. עם השנים אני מתבגרת ויום אחד אהיה זקנה שמחה לבנה".

           

           

          "איבדתי את הסבלנות להתעסקות בשיער"

          חלי ברבר־אהרונוף, בת 51 מגבעת־שמואל, נשואה + 3, מעצבת פנים

           

          חלי ברבר־אהרונוף. "חוץ מהשיער - החיים שלי צבעוניים להפליא" (צילום: נועה אבהר)
            חלי ברבר־אהרונוף. "חוץ מהשיער - החיים שלי צבעוניים להפליא"(צילום: נועה אבהר)

             

            מדוע התחלת לצבוע את השיער ומתי הפסקת?

            "נולדתי בלונדינית ועם השנים הצבע התכהה לבלונד אפרפר. התחלתי לצבוע בשנות ה־20 המוקדמות לחיי, ואז התחלתי להאפיר. צבעתי את השיער לכל צבע שעולה על דעתך - בלונד פלטינה, ג'ינג'י אש, סגול חציל - ארוך, קצר וקצוץ. אבל אז הלבן התגבר וזה דרש תחזוקה מתמדת. צבעתי 20 שנה את השיער במספרה, בתדירות של כל חודש עד שלושה חודשים, בהתחלה צבע מלא ואחר כך גוונים ופשוט נמאס לי לתחזק אותו בכזאת אדיקות. שאלתי את בעלי עד כמה זה יפריע לו והוא אמר תנסי ונראה. לפני שמונה שנים הפסקתי לצבוע את השיער לגמרי. אמרתי לעצמי שאם איראה מוזנחת, יש דרך חזרה, אבל למזלי זה נראה סבבה לגמרי".

            "הבן האמצעי שלי הסתכל עליי ואמר: 'אמא, איזה קטע, הספר עשה לך צבע כמו של זקנים', ואז הגדול הרים את הראש, הסתכל עליי ואמר: 'אמא, את לא יכולה לצאת ככה'. אחרי שהסברתי להם שכל ביקור במספרה שווה ערך לזוג נעליים שלהם, הם אמרו לי: 'זה כל כך יפה לך, זה פשוט נהדר!'"

             

            איך המשפחה שלך הגיבה?

            "ערב אחד ישבנו כל המשפחה סביב השולחן לאכול, והבן האמצעי שלי הסתכל עליי ואמר: 'אמא, איזה קטע, הספר עשה לך צבע כמו של זקנים', רגע אחרי זה הוא הבין שהוא אמר משהו שאולי לא היה צריך להגיד, כי בשלב הזה לא היה עליי שום צבע. ואז הגדול הרים את הראש, הסתכל עליי ואמר: 'אמא, את לא יכולה לצאת ככה'. אחרי שהסברתי להם שכל ביקור במספרה שווה ערך לזוג נעליים שלהם, הם אמרו לי: 'זה כל כך יפה לך, זה פשוט נהדר!' ובזה נגמר הדיון", היא צוחקת.

             

            אז היית בלונדינית, ג'ינג'ית, ברונטית, חצילה ואפורה, מה הכי טוב?

            "כל צבע היה טוב לתקופתו. השבעתי את הרעב בלהתנסות בכל הצבעים בעולם ולהיות מגניבה ואני מאוד מרוצה מאיך שהשיער שלי נראה עכשיו. מדי פעם אני מסתכלת במראה ולא מאמינה איך הצליח לי. האפור שלי נראה ממש כמו גוונים. אני מאוד שלמה עם ההחלטה הזאת".

             

            שזורה בהחלטה שלך גם אידיאולוגיה?

            "אני לא איזו פמיניסטית, באמת, אני לא מנופפת בשום דגל. פשוט עם השנים איבדתי את הסבלנות להתעסקות בשיער. יש אנשים שניגשים אליי ואומרים: 'כל הכבוד לך, איזה אומץ'. גם אלה שבטוחים שאני עושה גוונים בשוק מהעובדה שזה טבעי. חייבת לומר שחוץ מהשיער - החיים שלי צבעוניים להפליא".

              

             

            "מהרגע הראשון קיבלתי את השיבה ואהבתי אותה"

            אסי אנוך, בת 35 מקיבוץ נען, נשואה + 1, מורה

             

            אסי אנוך. "בסביבה שלי יש נשים מבוגרות וצעירות שלא צובעות וקיבלתי מהן חיזוקים" (צילום: נועה אבהר)
              אסי אנוך. "בסביבה שלי יש נשים מבוגרות וצעירות שלא צובעות וקיבלתי מהן חיזוקים"(צילום: נועה אבהר)

               

              מתי התחלת לצבוע?

              "אחרי הצבא צבעתי את השיער לבלונדיני. זו הייתה השתעבדות של שלוש שנים ואינספור ביקורים במספרה. כשהחלטתי להפסיק לצבוע לבלונד גיליתי כמה שערות לבנות פה ושם, אבל לא רציתי להתחיל לצבוע שוב. לאט־לאט השיער הלבן הלך והתרבה. ראיתי את זה קורה. מהרגע הראשון קיבלתי את השיבה ואהבתי אותה. לאמא שלי יש שיער לבן מאוד יפה והיא תמיד אמרה לי להשאיר. בסביבה שלי יש נשים מבוגרות וצעירות שלא צובעות וגם מהן קיבלתי חיזוקים לא לצבוע. גם בן הזוג שלי תמיד אהב וקיבל את השיער שלי כמו שהוא. סך הכל, לצד כמה הערות אני מקבלת בעיקר מחמאות".

              "הייתי רוצה שנשים יופיעו בטלוויזיה עם שיער פחות עשוי. גם הפרשניות הבכירות ביותר מחליקות וצובעות, חוץ מרומי נוימרק. נדמה היה לי שהיא קצת אפורה וכל הכבוד לה על זה"

               

              אז זה בעיקר עניין של נוחות?

              "ככה זה התחיל ועם השנים נוספו להחלטה שלי אג'נדות פמיניסטיות. יוצא לי לדבר עם נשים על המשמעויות האידיאולוגית של לא לצבוע - קבלה עצמית, התנגדות לדרישה מנשים לתחזק מראה צעיר ולתכתיבים הפטריארכליים המדכאים כלפי נשים. אם בנושאים אחרים אני מצייתת לתכתיבים - זה המקום שבו אני מתנגדת. אני חושבת שכל אחת צריכה לעשות מה שמתאים לה כדי להרגיש טוב עם איך שהיא נראית".

               

              היית רוצה לראות עוד נשים מאפירות?

              "הייתי רוצה שנשים יופיעו בטלוויזיה עם שיער פחות עשוי. גם הפרשניות הבכירות ביותר מחליקות וצובעות, חוץ מרומי נוימרק. ראיתי מהדורה שהיא הגישה אתמול ונדמה היה לי שהיא קצת אפורה וכל הכבוד לה על זה".

               

               

              משפיעניות לא צבועות

              ==================

              הן יפהפיות, משפיעניות ומטפחות שיער אפרפר לתפארת. שווה להכיר:

               

              קרולין לבושר, דוגמנית בת 55. מגדירה את עצמה כשגרירה של שיער אפור

               

              שרה האריס, סגנית עורכת ווג הבריטי. תרמה להפיכת השיער האפור מאסון לפאסון

               

              אניקה פון הולדט, סופרת ובלוגרית. האישיות - צבעונית. השיער - פחות

               

              לינדה רודין. הסבתא הכי מדליקה באינסטגרם משאירה אבק לפאשניסטות הצעירות

               

              דפני סלף. חצתה את ה־90 וממשיכה לדגמן. למה לא, בעצם?

               

              יסמינה רוסי, חצתה מזמן את ה־60, עדיין יפהפייה שאין לתאר

               

               

              הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי פרנקו, סגנון: זוהר מאירי)
              הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי פרנקו, סגנון: זוהר מאירי)
               
              הצג:
              אזהרה:
              פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד