אייקון מאויר בשבוע: ג'ודי גרלנד והטרגדיה של היופי ההוליוודי
בזמן שבעולם חוגגים 80 שנה ל"הקוסם מארץ עוץ" ועוסקים בסרט החדש על חייה, הכוכבת הנולדת המקורית ממשיכה להוות סמל לבדידות שבקצה דרך האבנים הצהובות
ג'ודי גרלנד
רגע, במי מדובר? הכוכבת הנולדת המקורית (הרבה לפני שליידי גאגא חרבה את התפקיד), אמא של לייזה מינלי, האישה שמזוהה עם המושג "גיי אייקון" ולנצח דורותי עם הנעליים האדומות והחברים המוזרים מארץ עוץ.
בימים אלה חוגג הסרט האלמותי "הקוסם מארץ עוץ" 80 שנה ליציאתו לאקרנים, ורגע לפני שרנה זלווגר מלטשת את נאום הזכייה העתידית שלה באוסקר על גילום דמותה של גרלנד בסרט המוקדש לשנותיה האחרונות – זו הזדמנות מצוינת לעשות כבוד לטאלנטית של אולפני הוליווד בתקופת הזוהר שלהם, שהיתה הרבה פחות זוהרת לגרלנד עצמה.
חייה הפרטיים, כך מתברר, היו מסע עצוב שכלל סמים, התעללות מינית ובדידות גדולה, כשבקצה דרך האבנים הצהובות המתין לה המוות הטרגי ממנת יתר של תרופות. בדרך לשם היו חמש חתונות, ארבעה גירושים, שלושה ילדים ובעיקר סרט אחד שהפך לקלאסיקה אלגורית וניפק את הציטוטים הכי מפורסמים בהיסטוריה של הקולנוע האמריקאי, יחד עם השם הכי פופולרי לכלב מאז ועד היום.
גרלנד היתה כוכבת אולפנים מאוד לא טיפוסית. מבחינה פיזית, היא היתה רחוקה ממראה האישה שהוליווד אהבה לנפק – לא בלונדינית דקה וצוננת, ולא ברונטית שופעת וחמת מזג. גרלנד היתה נערית, פשוטת מראה יחסית ונמוכת קומה (1.51 מ'). היא אולצה להתכווץ לתוך דמות הילדה הרבה אחרי שכבר לא היתה כזו, והדימוי העצמי הנמוך שלה טופח והוזן על ידי קברניטי האולפנים ההוליוודיים, פשוט כי הם יכלו לעשות זאת.
למה אייקון? אם אנחנו חושבים לרוב על אייקונים של הקהילה הגאה כנשים עוצמתיות, זוהרות וראוותניות המאתגרות את הנורמות המגדריות – ג'ודי גרלנד הוכיחה שתמיד יש הפתעות. היא לא סימנה וי על אף אחת מההגדרות האלה. ועדיין, היא הדגל והשרביט והנעליים האדומות הנוצצות של הקהילה הלהט"בית לדורותיה. אולי אלה החיים הטראגיים, שתמיד נראים קסומים ודרמטיים כשהם מתרחשים אצל אחרים, אולי זו ה"אופטימיות נגד כל הנסיבות" שבאה לידי ביטוי בדמותה הקולנועית ובהמנון המתוק-מר של "אי שם מעבר לקשת", שלוחץ חזק על בלוטות הרגש. ואם באגדות עסקינן, יש הטוענים לקשר בין התזמון של מהומות סטונוול המפורסמות, שנולדו כמחאה על הומופוביה ואלימות של משטרת ניו יורק כלפי הומואים וטרנסג'נדרים, לאבל של הקהילה הגאה על מותה של גרלנד ביוני 1969.
גרלנד שיחקה בעשרות סרטים. בחלק גדול מהם (ומצליח לא פחות) היא גילמה נשים בוגרות וזוהרות, אך כשאנחנו חושבים עליה אנחנו מדמיינים את דורותי – דמות הניצבת על קו התפר בין ילדה לנערה, עם שמלת סינר משובצת ונעלי עקב אדומות ונוצצות. הנערה התמה מהכפר שקוטלת מכשפות. העולם זקוק גם למודלים כאלה לחיקוי, לא רק לנסיכות יפהפיות כמו אווה גרדנר ואליזבת טיילור, שהשתלטו על בנק הדימויים של "נשיות נחשקת" באותה תקופה.
למה לא? שיר אופטימי אחד לא מטשטש שנים של קיום נטול אושר. אני מעדיף את האייקונים שלי פחות עצובים. עצבות עושה קמטים.
ובכל זאת: מה היינו עושים בלי "אין מקום כמו הבית", "אנחנו לא בקנזס יותר" ולייזה מינלי?
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
