"בחודשים האחרונים עברתי את מה שעברתי, נפרדתי מבעלי, וירדתי למחתרת. זה לא קרה ביום אחד, זה היה תהליך של כמה חודשים שבהם הבנתי שאני רוצה לנהל את זה אינטימי ופרטי ככל האפשר, והייתי בת מזל וחכמה מספיק בשביל שזה יקרה.
"שלושה חודשים לפני שזה פורסם כבר עזבתי את הבית של דין ושלי. זו הייתה מיני ויפאסנה ממש. החלטתי שאני צריכה פינה להקשיב בה לעצמי. לא היה לי כוח לשמוע את עצמי מספרת את זה לאנשים ולשמוע שיקופים של אחרים מתוך החיים שלהם, היה לי חשוב לשמוע רק אותי. סיפרתי רק להורים שלי ולשלוש חברות.
"בהתחלה חזרתי לבית של ההורים שלי אבל די מהר הבנתי שזה לא המקום הנכון, כי הייתי צריכה לכאוב ולהתאבל ולבכות ולא רציתי לעשות את זה לידם. שכרתי לי דירת אייר בי אנד בי וישבתי לי שם עם עצמי. אפילו איבדתי את הקול שלי לשבוע, ממש הצטרדתי ונשארתי בלי קול. כנראה ממש רציתי להיות בשקט.
"יש מלא רגעים בפרידה שאתה אומר 'לא הכל יהיה בסדר'. היו רגעים שאמרתי לעצמי 'הלוואי והייתי עוברת את זה בהרדמה מלאה'. אבל הצלחתי לעבור את זה ואז חיפשתי לי דירה וסידרתי אותה ועברתי אליה. ורק אחרי חודש בדירה שלי זה פורסם, וזה היה לגמרי בשליטתי.
"כמובן שברגע שזה פורסם התחיל צונאמי, וכולם התקשרו והייתה סערה, אבל אני כבר הרגשתי חזקה מספיק בשביל לעבור אותה. לא הרגשתי צורך לברוח והייתי כבר פה, בבית שלי, ורק חיכיתי שכולם יצאו מההלם. שמתי את הטלפון על שקט ופירשתי את ההתעניינות כאהבה. אמרתי לעצמי 'מזל, עשו בשבילי את העבודה ועכשיו אני לא צריכה להודיע לאף אחד, כולם יודעים". עכשיו הסערה חלפה ומבחינתי זה שזה קרה כמו שזה קרה, שהצלחתי לעבור את זה לבד ובשקט, זו הצלחה".
"החיים של כולם נראים נהדר ואתה לא באמת יודע מה קורה בבית"
"אכפת לנו מאוד אחד מהשני ומהמשפחות שלנו, ושנינו כרגע חותרים לאותה מטרה, שיהיה לנו טוב בחיים. לא התחתנתי כדי להתגרש, זה ברור, לא? אהבתי אותו. אני יודעת שאנשים מאוד הופתעו מהפרידה שלנו, אבל אני רק יכולה לומר שהחיים של כולם נראים נהדר וכמו סיפור אהבה מושלם ואתה לא באמת יודע מה קורה בבית. זה לא רק בגלל הרשתות החברתיות, זה תמיד ככה.
"אני מאוד מכבדת אותו ויש לי ריספקט לארבע שנים שעברנו יחד כחברים ואני לא יכולה לפתוח את הסיפור לפרטי פרטים כי זה קשה וזה טרי. בינתיים הוא מענץ' ואני מענצ'ית וכדי להמשיך ככה אני לא יכולה לפתוח את זה בעיתון. לנצח תהיה לי הערכה מאוד גדולה לבן אדם שהוא.
"זה שזה לא הסתדר? זה לא הסתדר. מערכות יחסים לפעמים נגמרות ושלנו נגמרה. אני מאוד שלמה עם הפרידה. אני בתקופה שאני מפשילה שרוולים, חושבת המון ומחזיקה חזק בשמחת החיים שלי. זה חלק מהמסע שלי ונראה מה יוליד יום. אני מודה לאלוהים שאני יצור אופטימי ושהיתרונות בחיי עולים על החסרונות. עוד לא התגרשנו רשמית, אנחנו נעשה את זה, ונעשה את זה טוב. זה שאין ילדים בתמונה, הופך את כל העניין הזה להרבה יותר פשוט".
נוסעת לחופשת גלישה בקוסטה ריקה
"עברתי עכשיו לדירה מול הים, עשיתי וי על החלום הזה. יש משהו נורא מטעין בים עבורי, ומספיק שאני יודעת שהוא בקרבתי, נוסעת דרכו או רואה אותו מהמרפסת, זה כבר מרגיע אותי. אני נוסעת עכשיו לחופשה ליד הים עם שתי חברות. זה ההפי פלייס שלי. אנחנו נוסעות לפנמה וקוסטה ריקה לחופשת גלישה. אחת מהן גולשת ואחת תשמור על התיקים ותחכה עם הקוקטיילים על החוף. אני זקוקה לחופשה כזו עכשיו, וזו החופשה האולטימטיבית בשבילי: לקום עם הזריחה, לעשות סשן באוקיינוס, מים צלולים ונקיים, בייבי וויבס, ג'ונג'ל.
"אני לא אקסטרימית ולא נכנסת לפיקים מסוכנים. כיף לי להיות בינונית בזה, אני משתעשעת במים, לא נכנסת לטירוף. זה לא ספורט בלתי אפשרי, זו טכניקה שאפשר ללמוד ואני מאוד ממליצה על זה לנשים אחרות. אני עושה את זה כבר 6 שנים וזה עושה לי רק טוב".
"אין לי בעיה לשים בגד ים ולצאת לים. תשעים אחוז מהזמן אני לא נתקלת שם בפפארצי. חם להם מידי או שהם לא אוהבים חול, בכל מקרה הם לא שם. ת'כלס, אם את רוצה להתחמק מפפארצי זו לא בעיה. יש פינות מיוחדות בעיר שאני יודעת שהם שם. אם אשב ב'קנטינה' לא אתפלא אם יצלמו אותי.
"רוב הזמן אני מדחיקה את כל עניין הכוכבות. כל העניין הזה של 'להיות מפורסמת' תמיד היה מאתגר עבורי. אני אוהבת את הנורמלי ולנסות לסגל לעצמי סגנון של כוכבת, זה פשוט לא אני. מבחינתי אני חיה חיים פשוטים ונורמליים ושום דבר לא שונה אצלי מאשר אצל החברות שלי, שהן החברות ילדות מראשון לציון. אני אוהבת ללכת לחברים ושחברים באים אלי, לבשל, לבקר את ההורים פעם בשבוע.
"העבודה שלי היא רכבת ההרים, אבל היא העבודה שלי, לא החיים שלי. אני בת 32 עכשיו ואני עובדת מגיל 18 שזה אומר שאני כבר 14 שנים במקצוע הזה. כשאתה גדל מול העיניים של אנשים יש לזה מחיר, כי במקצוע הזה יש חלק של פומביות".
"המון חלומות התגשמו לי השנה"
"לצד מה שקרה לי בחיי הזוגיות, השנה הזו הייתה אחת השנים הכי מדהימות שלי. המון חלומות התגשמו לי והגעתי להבנה של מה אני מסוגלת ליצור ולתת כמבצעת. לביטחון הזה לקח זמן להגיע. בכל אמן יש ספק, אלא אם כן הוא נרקיסיסט, וזה ספק בריא, אבל היום אני במקום בטוח ומרגישה שאני נמצאת במקום הנכון עבורי.
"קיבלתי את 'שיגעון המוזיקה' אחרי 'שירת המקהלה' והקאמרי הפך להיות בית עבורי. 'שיגעון המוזיקה' הפך להצלחה מטורפת, עשינו 120 הצגות בשבעה חודשים, זה המון, וזה לא נגמר. אני נורא גאה בזה. זה מחזמר עם שירים וריקודים וסקס וכיף והביקורות היו טובות. זה באמת ברודווי פינת שאול המלך. אני מרגישה שהקריירה שלי גדלה נכון, נבנתה והתפתחה והגיעה לאן שרציתי.
"אני עובדת מגיל מאוד צעיר ותמיד עבדתי עם אנשים יותר מבוגרים והייתי צריכה לנסות ולמצוא את הקול שלי ביניהם, והשנה אני מרגישה שמצאתי. עשיתי גם את 'אול אין' ואני עכשיו מתחילה לצלם עוד שני סרטים. גם בעולם האופנה נפתח לי משהו, זה מדהים".
"אני בת 32, במקום של לאהוב את עצמי ולהיות שלמה עם עצמי"
"זה הולך להישמע הכי מיינדפולנס שיט, אבל אם הייתי מדגמנת בשלב מוקדם יותר בחיי בטח הייתי סובלת מזה. הייתי נבוכה ומתנצלת והיום אני במקום אחר. אני בת 32, במקום של לאהוב את עצמי ולהיות שלמה עם עצמי. כולנו יכולות ליפול למקומות האלה, והיום אני כבר בגיל שאני מבינה שממש חשוב לי להיות טובה לעצמי. והנה פתאום השנה יש לי שלושה קמפיינים, צילמתי בארגנטינה כבר עונה שלישית לקמפיין רשת ל-BBB שזה לא דוגמנות קלאסית כנראה, אבל אני גם פרזנטורית של מותג הטיפוח 'פאיו' ופרזנטורית של 'מייקל קורס' שזה מותג אופנה מהמם.
פרידר למייקל קורס:
"אני אוהבת את זה כי דווקא שם יש לי מלא חופש. בארגנטינה לא הפסקנו לצחוק מהבוקר עד הערב והבמאי נתן לי מלא חופש לאלתורים ב'פאיו' נתנו לי לקחת יד בקריאטיב ויצרנו יחד סרט שמערב את אהבת הגלישה שלי וגם במייקל קורס נתנו לנו תקציב וישבתי עם החבר'ה של פקטורי 54 והבאתי את הרעיון בעצמי. אני קצת בפלירט עם מאחורי הקלעים ובא לי לעשות גם את זה. כתבתי כמה פרקים ל'פיג'מות' ולמדתי תסריטאות. אם אצליח לשלב יחד את המשחק עם עבודה בקריאטיב, זה יהיה גאוני".
"סדקתי צלע במהלך הצגה ולא ידעתי מזה"
"ההכרח לרקוד ערב ערב על הבמה במחזמר הכניס אותי לשגרה ספורטיבית שבחיים לא הייתי בה. אך אי אפשר להסתפק בריקודים על הבמה אפילו שמדובר בשלוש שעות סופר אינטנסיביות. צריך לשמור על כושר מאוד גבוה כדי לא להיפצע, ולשמור על קו אחיד ומדויק. אני לוקחת שיעורי בלט כי צריך הרבה טכניקה כדי לרקוד שלוש שעות רצופות על עקבים (וגם נעליים מיוחדות שהזמנתי מניו יורק שמיועדות לרקדני ברודווי) ואימוני כוח וסיבולת לב ריאה ומקפידה על התזונה והשינה שלי, כי זה מאסט.
"ביום של הצגה אני חייבת לאכול מוקדם בבוקר ואז מוקדם בצהריים כי אחרי ארבע אני כבר לא יכולה לאכול, אי אפשר להופיע על בטן מלאה, ואין אלכוהול ואין סיגריות, כי הם מחלישים את מיתרי הקול. העניין הוא שבאמת אין לך צ'אנס להיות חולה כשההצגה תלויה בך ואנשים קנו כרטיסים. יש חרדת שחקנים מלהיות חולים, מי שחולה הוא מצורע וכולם מתרחקים ממנו ובמסדרון כל היום מעבירים ארקוקסיה, נורופן, שמן אורגנו, משככי כאבים, תחבושות.
"אני בתחזוקה של ספורטאי. אפילו סדקתי צלע במהלך הצגה ולא ידעתי מזה. גל פופולר הרים אותי ונתן לי דחלה קטנה בצלע ומסתבר שיש לי סף כאב של סוסה. אחרי ששלושה שבועות עם משחות זה לא עבר לי אז הלכתי לרופא שם עשו לי צילום, והוא אמר לי – 'החדשות הרעות הוא שיש לך סדק בצלע, החדשות הטובות הוא שחודש כבר מאחורייך'. משכתי את זה עם משככי כאבים והמשכתי להופיע. אומרים שכשעצם נשברת או נסדקת, אחרי זה חזק יותר, כמו הלב".
"יצאתי מהבית מאוחר יחסית, בגיל 24, כי לפני זה היה נראה לי בזבוז כסף ולא התחשק לי. לבשל התחלתי בגיל מאוד מאוחר, ובעצם הזוגיות עם דין פתחה לי את הצ'אקרה הזו. עכשיו? אני חוזרת לדירה ואוטומטית נפתח הפס החם והפס הקר. אני מוציאה מהמטבחון הקטן הזה לא מעט תבשילים. אני אוהבת שבאים לפה חברים ואנחנו מבשלים ביחד, ואני גם מבשלת לעצמי בצהריים איזה חזה עוף עם סלט קינואה או משהו. בלילה כשאני חוזרת מהצגה אין מצב. אני מתקלחת ואוכלת חלבונים מהירים: קוטג', טונה, חביתה, יוגורט. אין זמן עכשיו לסרוויס, צריך לישון".
"קולנוע זה האסקפיזם המושלם"
"אני רואה מלא קולנוע, והולכת לכמעט כל סרט חדש שיוצא. זה תמיד היה ככה, בלי קשר לעבודה, אני ממש חננה בקטע הזה. יש לי ספר 1001 סרטים שאת חייבת לראות לפני שאת מתה, ואני על זה. מבחינתי זה האסקפיזם המושלם, סוג האמנות הכי נעלה וגבוהה. רק תני לי לשבת בקולנוע עם פופקורן ודיאט קולה עם מלא קרח גרוס, ואני מאושרת".
"הבית יצא קצת יוון, אבל יוון האמיתית, לא מיקונוס"
"בגלל שלאורך השנים היו לי כמה וכמה סטוקרים וכמה סייקוז שממש עקבו אחרי, הפכתי לפחדנית ובגלל זה עכשיו אני גרה במגדל עם שומר ומרגישה מאוד בטוחה ככה. זו דירה קטנה מאוד, מתאימה לגמרי לאחת, אבל אני מאוד אוהבת אותה. יש פה תנועה מכובדת מאוד של אנשים, ערבים לפנתיאון ואני מאוד אוהבת להאכיל ולארח. התרפיה האמיתית אחרי הפרידה הייתה לסדר את הדירה החדשה. היה פה הד מרב שהיה ריק, וחברה טובה, דפנה גרבינסקי, עשתה לי את הקיק סטרט.
"הלכנו לבחור ספה ביחד ואז התחלתי לחפש בפינטרסט רפרנסים וממש נכנסתי לזה. לקחתי שני גלשנים ישנים מבית קברות לגלשנים וצבעתי אותם במוסך לצביעת מכוניות. ביקשתי בבר בקבוקי ג'ין שמצאו חן בעיני ועשיתי מהם אגרטלים. זו הייתה תרפיה, כמו ריפוי בעיסוק ואני מאוד אוהבת את התוצאה. יצא קצת יוון, אבל יוון האמיתית, לא מיקונוס. לא אוהבת את מיקונוס - מיטת שיזוף ב-100 יורו וקפה ב-50. זה לא יוון, זה הפוך ממה שהיא אמורה להיות, אני אוהבת יותר פשוט ויותר אותנטי".
"אני שחקנית בישראל, כן? גם אני שוכרת דירה, מנסה לחסוך, נקרעת מהמיסים, שום דבר לא נוצץ. הפריבילגיה שלי היא שאני מרוויחה ממה שאני אוהבת לעשות, אבל להרוויח הרבה? זה לא. בואי נתחיל מזה שנשים מרוויחות פחות מגברים ואנחנו עוד רחוקות להגיע למצב של שיווין. אני לגמרי בעד ללחום את המלחמה הזו.
"אני חיה חיים די פשוטים ואם אני מוציאה על משהו כסף זה על אוכל, הפירוט של הוויזה שלי מוכיח עד כמה אני גרגרנית. למרות זאת הקול של אבא שלי פועל מתוכי, ואני תמיד שומרת משהו ליום סגריר. אני לא קונה תיקים של איב סאן לורן, זה לא אני. אבל אני לא מבקרת את מי שעושה את זה. זה עושה לך טוב? ביי דה פאקינג שוז"
מה לגבי אהבה חדשה? הכתבה המלאה בגיליון החג של מגזין גו סטייל
