בת אל רחבי ניהלה בחודשים האחרונים קמפיין לשחרור אמה, סימונה מורי, שריצתה 22 שנות מאסר על רצח בן זוגה המתעלל, אביה של בת אל. היום (רביעי) האם יצאה לחופשי.
ברכות. איך המרגש?
"זה הרבה יותר טוב אפילו מטלפון של אראלה ממפעל הפיס".
מה הדבר הראשון שאתם הולכים לעשות?
"התוכנית היא לקחת את אמא לעיסוי רקמות עמוק, אני יודעת שזה ישמח אותה. בערב יש לי הופעה עם להקת המחול שלי. אבל כרגע אני עוד לא יודעת מה נספיק. בהמשך אחי, דור, רוצה שנעשה טיול בחו"ל כולנו יחד. זה עוד יקרה".
מה את זוכרת מילדותך?
"בעיקר את הבית של סבתא מצד אמא, שהיה בשכונת כרם התימנים, רוב הזמן היינו שם. היה לנו גם בית ביפו שהיה שייך לסבא מצד אמא. כשנודע לו שאמא בהיריון איתי הוא נתן להם לגור שם".
באיזה גיל היא הכירה אותו?
"היא הייתה בת 15, הוא בן 30 וכבר אז נחשב לאימת השכונה, אלכוהוליסט, שעסק בסחר בסמים וסרסר לזנות. אמא עבדה בעבודות מזדמנות אבל יותר מכל עבדה אצלו, הייתה השפחה שלו. היא נכנסה להיריון כמה פעמים אבל בגלל האלימות הקשה הפילה. בגיל 21 ילדה אותי, ושש שנים אחריי - נולד דור".
אף אחד לא הגן עליה?
"אבא של אמא, שלא זכיתי להכיר, הזהיר אותה ואמר לה שביום שהוא ימות אבא שלי יתחיל לנהוג באלימות כלפיה. עד אז הוא לא העז להרים עליה יד. כל השכונה הזהירה אותה מפניו, כולם פחדו ממנו בכרם, אבל אמא ראתה בו דמות חזקה שכאילו תוכל לשאוב ממנה ביטחון. ברגע שסבא נפטר היא החלה לחוות מציאות אחרת".
מה זה אומר?
"צעקות, השפלות, כל דבר קטן גרר ויכוח. אם לא הייתה מגהצת לו את הגרביים, הוא היה משתולל. כשנולדתי הוא היה אכול קנאה שתשומת הלב הלכה אליי וברגע של זעם גזר במספריים את כל הבגדים שלי. היה לי כלב פינצ'ר והוא שחט אותו. נהג לתת לאמא לישון על הרצפה אם היא התנהגה לא בסדר. לאמא היו תלתלי זהב מדהימים, יום אחד היא חזרה הביתה עם קרחת. היא עברה אשפוזים בבתי חולים, שברים באף, בצלעות. כבר כילדה צעירה הבנתי שיבוא יום ואחד מהם ימות. כל בוקר כשהיא הייתה מעירה אותי, הייתי אומרת בלבי שאני לא מאמינה שהיא שרדה את הלילה הקודם".
הוא היה אלים גם כלפיכם?
"לא הייתה אלימות פיזית, אבל הייתה אלימות אחרת, גרועה יותר. היה לו קטע להעמיד אותי מתחת ללוח קליעה למטרה ולהשליך לעברו סכינים וחיצים. היה מסתכל עליי, צוחק ואומר: 'אל תפחדי, תסמכי על אבא'. הפכתי לסופר־אמיצה. עד שלא נולדו לי ילדים לא חששתי מכלום. הוא הרג לי את הפחד".
אמא העזה להתלונן?
"היא הגישה תלונות במשטרה, הוצא לו צו הרחקה והוצאנו למקלט לנשים מוכות. אבא תמיד החזיר אותה אליו תחת איומים, אף פעם לא בדרכי נועם. פעם אחת הגיעו ביניהם להסכם שאנחנו נגור אצל סבתא ואמא תמשיך בחייה. היה לו תנאי: אם היא תכיר גבר אחר, עליה
ליידע אותו. ערב אחד קבעה דייט עם נהג מונית ועדכנה את אבא. כשהגיעה שעת הדייט פתחה את המונית וראתה את אבא בספסל
האחורי עם שתי מפלצות שגייס למשימה. הוא הודיע לה שהיא יכולה לסגור את הדלת כי הדייט שלה נגמר".
המשפחה הייתה מעורבת?
"לאמא יש שני אחים ואחות, לאורך השנים הם ניסו לעזור, אבל היא חששה שיפגע בהם. גם אחיו ואחיותיו חטפו ממנו מכות לא פעם".
ואז היא פגשה את ג'ון ולנסיה.
"את ג'ון, אהבתה הגדולה, שהגיע לארץ מקולומביה, היא הכירה לאחר שהוא ואחותו שכרו מסבתא דירה בכרם. אני הייתי אז בת שבע. האהבה פרחה ביניהם, זו הפעם הראשונה שראיתי אותה מחייכת וצוחקת. הלכנו יחד לטייל, לים, לטיילת בתל־אביב".
את זוכרת את ליל הרצח?
"זה קרה בלילה שבין 11 ל־12 בנובמבר 1996. ישנו בבית שלנו ביפו. אמא קנתה לנו מיטת קומותיים וביקשה מאבא שיעביר את המיטה הישנה למחסן. מאז לא ראיתי אותו. סבתא העירה אותנו בבוקר ואמרה שאמא עם אבא בבית חולים כי הוא קצת לא מרגיש טוב.
"הייתי תלמידת כיתה ג' ודור היה בגנון. כשהגעתי לבית הספר רצו אליי מלא ילדים, הצביעו עליי ואמרו 'אבא שלך מת'. לא ניגשה אליי אף יועצת או מורה. בהמשך הגיע אח של אמא ולקח אותי. הגענו לבית של סבתא, הייתה בחוץ התקהלות ותלו מלא מודעות אבל. הבנתי. רק בערב סבתא לקחה אותי למרפסת, שמה עליי את היד ואמרה 'אבא מת', זהו".
איך הגבת?
"אני חושבת שהתאמצתי לבכות, הבנתי בראש שצריך. הבכי האמיתי הגיע אחרי, בלילות".
הבנת איך הוא נרצח?
"אמא לא סיפרה לנו. לימים מצאתי בבית של סבתא דפים וקלטות וידיאו מהחקירות במשטרה. הייתי בת תשע או עשר, מספיק גדולה בשביל לקרוא ולהבין. הבנתי שאבא נהג להסתובב תמיד עם סכין, גם כשירד לזרוק זבל. ג'ון הפתיע אותו במחסן ודקר אותו. היה כתוב ששבועיים לפני המקרה אמא נתנה לו סכין".
איך סבתא גידלה אתכם?
"פתאום זרקו עליה שני ילדים, היא לא ידעה איך להתמודד איתנו. היא הייתה אישה שלא ידעה להביע רגש, לחבק כשצריך. עד שהייתי בת 11 ודור היה בן חמש גרנו אצלה ואז היא חלתה. עברנו יחד למשפחת קלט וזה היה טראומתי. משם עברנו יחד לפנימיית 'נווה יהודה' - פנימייה שאמא בחרה לנו. היא דרשה לראות את המקום, רצתה לבדוק מה נאכל ואיפה נישן והיא באמת עשתה את הבחירה הכי טובה, זו פנימייה מדהימה".
באיזו תכיפות הגעתם לבקר אותה בכלא?
"פעם בשבוע. בהמשך היא קיבלה חופשות של 72 שעות. הביקורים בכלא היו קשים, מכל ביקור כזה אתה יוצא מפורק. אמא מעולם לא בכתה לידינו, היא וונדר וומן".
ואיך את הרגשת?
"הייתי בסערת רגשות, כעסתי על כולם, גם על אמא. אף אחד לא טרח להסביר לי מה קרה וכששאלתי את אמא היא אמרה: 'יום יבוא, נשב ונדבר'. מגיע גיל ההתבגרות ואת כועסת יותר וחווה דברים לבד, הרי נשארת לבד בעולם. ויש אח קטן שאת צריכה לטפל בו וסבתא שנהייתה חולה פתאום. הכל היה עליי".
כעסת גם על ג'ון?
"כן. לא היה לי מושג שהוא בארץ, מרצה מאסר עולם. תמיד חשבתי שכשאהיה גדולה אטוס לקולומביה ואסגור איתו חשבון".
מתי הבנת את המציאות המורכבת?
"כאמור, אמא אף פעם לא ניהלה איתי את השיחה הזו. אני מכירה אותה ויודעת שהיא לא תפגע בזבוב. היא הייתה חסרת אונים ואהבה את ג'ון, אז למה שתרצה לסבך לו את החיים? יכול להיות שהוא לא יכול היה לשאת יותר שהיא חוטפת מכות, והיה מוכן לשלם את המחיר".
איפה ג'ון נמצא היום?
"בכלא בארץ. בגיל 19, כשאמא יצאה לחופשה, חיטטתי לה ביומן וגיליתי להפתעתי שהוא כאן. במהלך השנים הם שמרו על קשר והתחתנו. ג'ון הוא הגיבור שלה והוא שינה את מציאות חיי. יום אחד ביקשתי מאמא לדבר איתו ומאז הוא נהג להתקשר אליי. איש מדהים, סופר־אינטליגנטי. בכל שיחה התנצל ואמר כמה הוא אוהב אותי, ואני תמיד אמרתי: 'אל תגיד את זה, אנחנו לא מכירים בכלל'. טסתי גם לחו"ל כדי לפגוש את אחותו, שגרה בעבר בארץ".
את עדיין שומרת איתו על קשר?
"אחרי שהבן הבכור שלי נולד הרגשתי שאני לא יכולה לשאת את הקשר הזה יותר. מחר או מחרתיים הוא ישאל עם מי אני מדברת ולא אדע מה לענות לו. הבנתי שאני מנהלת שיחות עם ג'ון, נטו כדי לרצות את אמא והחלטתי להפסיק".
מתי התחלת את הקמפיין לשחרורה?
"לאחר שוועדת השחרורים שהתכנסה לפני פסח דחתה את בקשתה. ביולי האחרון עבר החוק הקובע כי העונש המרבי שייגזר על אישה שהורשעה בהריגת בן זוגה המתעלל, לא יעלה על 15 שנה. אבל גם 15 שנה זה המון זמן. המחוקק לא מבין שהתעללות ארוכת שנים כמוה כרצח. אמא היא זו שהייתה יכולה להיות מתחת לאדמה. אלימות כמו שאמא עברה זה חורבן בית ויש נשים נוספות כמוה שנמצאות בכלא ואני מקווה שגם שחרורן יגיע בקרוב".
רגע לפני יום הכיפורים את מרגישה צורך לבקש סליחה?
"כן, אני רוצה לבקש סליחה מאמא, שלא נלחמתי הרבה קודם לשחרר אותה. היא נכנסה לכלא בגיל שלי ויוצאת סבתא. זה חיים שלמים.
"ואני רוצה להודות למרכזי הסיוע, ובעיקר לתמר, רונית, לואיז והילה שהן מדהימות אחת־אחת. הרגשתי שהשחרור חשוב להן כאילו מדובר באמא שלהן. ותודה לעו"ד אריה שרעבי שנלחם עבורה. ואני מאחלת לעצמי להיות אמא טובה לילדים שלי וסבתא נהדרת בדיוק כמוה".
