מעשיות זה לא הכל: המעצב שהאמין שאפשר וצריך להתרגש מחפצים
אטורה סוטסאס האיטלקי הלך לעולמו לפני שנים, אך לא מפסיק לעורר השראה עד היום. הוא שבר מוסכמות וחולל מהפיכות עיצוביות, כולל מכונת כתיבה אחת איקונית
"כשהייתי צעיר, כל מה שלמדנו עליו היה פונקציונליות, פונקציונליות, פונקציונליות. זה לא מספיק. עיצוב צריך להיות גם חושני ומרגש". אמירה זו, המיוחסת לאדריכל והמעצב האיטלקי אטורה סוטסאס, מגלמת את תפיסת עולמו של מי שהיה מנושאי בשורת הפוסט-מודרניזם באיטליה ובעולם, ואחת הדמויות המרתקות בסצנת העיצוב של המאה שעברה.
סוטסאס היה אינטלקטואל סקרן ושוחר חידושים, ובה בעת גם רדיקל שובב, שאהב להשתעשע ושם דגש על רגש ותחושות, שהיו לדידו מהויות חיוניות. "אני מאמין שתחושתיות-חושיות היא הדבר הראשוני והמיידי ביותר", אמר.
הנה, למשל, אחת העבודות המפורסמות ביותר שלו, ספריית מדפים שעיצב ב-1981:
יותר ממאה שנים עברו מאז הולדתו: סוטסאס נולד בשנת 1917 באינסברוק, אוסטריה, וכשהיה בן 12 עברה משפחתו להתגורר בטורינו, איטליה, שם סיים למד אדריכלות בפוליטכניקום. מיד אחרי תום לימודיו, בשנות מלחמת העולם השנייה, שירת בצבא ואף הוחזק במחנה עבודה ביוגוסלביה, וכששב לאיטליה החל לעבוד עם אביו, אדריכל גם הוא. כמו רבים מבני דורו, הוא עסק אז בעיקר בשיקום מבנים שנחרבו במלחמה. בשנת 1946 העתיק את מגוריו למילאנו והקים סטודיו משלו, שבו, לצד אדריכלות ועיצוב תעשייתי, עסק במנעד תחומי יצירה, כולל קרמיקה וזכוכית, ציור ופיסול, עיצוב תכשיטים וצילום.
למרות שהתחנך על ברכי המודרניזם, אישיותו הפתוחה והסקרנית ונטייתו לחשיבה שוברת מוסכמות החלו להתגלות כבר אז, שנים לפני שהוכתר לסנדק של תפיסת העיצוב הפוסט-מודרניסטית באיטליה.
באמצע שנות החמישים סוטסאס נסע לניו יורק, לעבוד במשרדו של האדריכל ג'ורג' נלסון, מאבות המודרניזם האמריקני. למרות שהייה קצרה יחסית, של מספר חודשים בלבד, השפעת המקום עליו הייתה רבה, וכששב לאיטליה היא מצאה ביטוי בעבודתו. כך, לדוגמה, כיועץ אמנותי ליצרנית הרהיטים ''פלטרונובה'' הוא נקט בקו חדשני לתקופה, והשתמש בצבעוניות עזה ובייחוד צורני. גם עיצוב רהיטי המשרד לחברת ''אוליבטי'', שגם בה שימש כיועץ אמנותי, מיוחס להשפעה שספג בארצות הברית.
שיתוף הפעולה שלו עם אוליבטי הפכה אותו למעצב מוכר, שהכניס רוח חדשה וידידותית לתחום הציוד המשרדי, שהיה עד אז קר וענייני מאוד. "כשהתחלתי לעצב מכונות התחלתי לחשוב שהאובייקטים האלה, שמקיפים אנשים, יכולים להשפיע לא רק על תנאים פיזיים, אלא גם על רגשות", סיפר על עבודתו זו, שזיכתה אותו פעמיים בפרס המצוינות הנחשב "קומפסו דה אורו" (מצפן הזהב); האחד על עיצוב חדר המחשבים של החברה, והשני על עיצוב מכונת הכתיבה ולנטיין – מכונת כתיבה ניידת, שהפתיעה בגונה האדום ומיד עם הופעתה בשוק זכתה למעמד של אובייקט נחשק.
הנה היא:
בתחילת שנות הששים התעשר עולם ההשראות של סוטסאס בהשפעה מהמזרח, אותה ספג בהודו, כשהוזמן בידי חברת כימיקלים איטלקית לעצב את הביתן שלה ביריד מסחרי שהתקיים שם. הרושם שהותירה עליו הודו היה עז, ובעיצוביו מאותה תקופה – וגם לאחר מכן – אפשר להבחין במוטיבים שנשאבו מתרבות המקום. "ניסיתי לאסוף צורות, צבעים וסמלים שיכולים לייצג שינוי בדימויים של המאה ה-20", הוא אמר ב-1963 בראיון למגזין ''דומוס''. "שינוי מתפיסה אינטלקטואלית למציאות שנחוות כאנרגיה טהורה ושופעת חיות".
הודו וארצות הברית, ובעיקר קליפורניה, הפכו בעבורו ליעדים שאותם חזר לפקוד בקביעות במהלך חייו. הוא רקם קשרי ידידות עם יוצרים מתחומים שונים, כמו הזמר בוב דילן, המשורר אלן גינסברג, הסופר ארנסט המינגווי, הצייר פבלו פיקאסו, הצלם הלמוט ניוטון, הסופר אלברטו מוראביה ונוספים.
היה זה אך טבעי שבשנות הששים, כאשר החלו לצוץ קבוצות עיצוב רדיקליות כמו ''סופרסטודיו'' ו''ארכיזום'', סוטסאס גילה בהן עניין ושיתף עמן פעולה. בשלהי שנות ה-70 הקים האדריכל אלכסנדר גריירו את קבוצת ''אלכימיה''. סוטסאס הצטרף אליה ונמנה על חבריה, עד שב-1980 פרש ממנה לטובת הקמת ''ממפיס'' יחד עם חבריו-עמיתיו, ביניהם מרטין בודאן, אלדו סיביק, מיקלה דה לוקי ומרקו זניני.
שמה של ''ממפיס'' נשאב משורה בשיר של דילן, שהתנגן שוב ושוב בערב האסיפה הראשונה שקיימו (ושאותו תוכלו לשמוע כאן למעלה). קבוצת המעצבים קראה תיגר על נורמות של עיצוב ''מסורתי ומהוגן'', שנחשב אז לטוב טעם, וחתרה לחופש הבעה ולעורר רגש.
עיצובי הקבוצה הושפעו מסגנון האר-דקו ומתרבויות הפופ-ארט והקיטש, וכללו ממד ניסיוני של עבודה עם חומרים כמו למינציית פלסטיק. הם היו מאופיינים בצבעי ניאון עזים, בצורניות לא שגרתית, בדיגומים גיאומטריים ו/או א-סימטריים (פסים, נקודות, חברבורות וכד') ותובלו בהומור ובקריצה אירונית.
כשהוצגו בתערוכה, שנה לאחר הקמת הקבוצה, הם התקבלו באהדה רבה: לצד ההיבטים האסתטיים בעבודתה, פעילותה של ''ממפיס'' ביטאה אמירה חברתית-פוליטית, שביקשה לפרוץ את הגבולות בין מה שנתפס כעיצוב ''גבוה'' לבעלי יכולת, לבין עיצוב לכול. הנה אחד הבתים הפרטיים שעיצב אז:
כלי זכוכית שיצר במסגרת הקבוצה:
במקביל לשותפותו בקבוצה הקים סוטסאס (בשיתוף עם אלדו סיביק, מרקו מרבלי, מתיאו טון ומרקו זניני) את Sotssas Associati, מתוך כוונה לעסוק באדריכלות ובעיצוב בקנה מידה משמעותי יותר. בפועל מימש את כוונתו זו רק כשפרש מפעילותו מ''ממפיס'', ב-1985.
או אז התמקד בחברה שהקים, וגוף העבודות העשיר שלה כלל, בין היתר, את עיצוב הפנים של שדה התעופה המילאנזי ''מלפנסה'', את עיצוב משרדיו של המותג השווייצי ''ויטרה'', את המוזיאון לאמנות עכשווית ברוונה, איטליה, את אולמות התצוגה של המותגים ''אספרי'' ו''אלסי'', בתים בארצות הברית, עיצוב מכשירים אלקטרוניים עבור חברות יפניות ועוד.
מתוך עיצוב הפנים של שדה התעופה ''מלפנסה'' במילאנו:
אחד המבנים שתכנן:
טלפון שעיצב ב-1986:
ומראה:
במהלך השנים נטל סוטסאס חלק בתערוכות בינלאומיות, הרצה וכתב, וקטף פרסים ותארים נחשבים, כמו תואר כבוד מהאקדמיה המלכותית לאמנות בלונדון, RCA. הוא היה יוצר בכל רמ"ח אבריו, ואידאליסט שוויתר על הצעות מסחריות מפתות לטובת פרויקטים שעניינו אותו יותר. הוא לא היסס להביע בפומבי את חששו מפרויקטים שיכולים לכבול את ידיו או לחנוק יצירתיות.
סוטסאס הלך לעולמו בשנת 2007, אך המורשת שהותיר אחריו חיה בעוז, הן כהשראה אסתטית-תרבותית והן באמצעות מספר רב של תערוכות רטרוספקטיבה המנציחות את פועלו, ואירועים שמתקיימים בהשראת חזונו ויצירתו. לפני כארבע שנים, במסגרת יריד הרהיטים במילאנו, הקדיש לו המותג ''קרטל'' תערוכת מחווה, שבמסגרתה הוצגו לראשונה פריטים שעיצב עבורו בשנת 2004, שלוש שנים לפני מותו, אך לא יוצרו קודם לכן: שישה אגרטלים, שני הדומים-שרפרפים ומנורה.
פריטים אחרים של החברה, כמו כיסאות של פיליפ סטארק או ספה של פטריסיה אורקיולה, יוצרו בגרסה מיוחדת לתערוכת המחווה, כשהם מרופדים בבדים שעוצבו בידי אנשי קבוצת ''ממפיס''.
בפסטיבל אדריכלות שהתקיים אשתקד בצרפת תרגם משרד האדריכלים האיטלקי 2A+P/A שרטוט של סוטסאס למבנה, ונימק את הבחירה בהזדמנות לנהל עם סוטסאס דיאלוג שחורג מגבולות הזמן והחיים – ניסוח מדויק למידת ההשפעה של יוצר מרתק, שהזמן אכן לא יכול לה. הנה הביתן:
ואם במקרה אתם נמצאים בימים אלה במיאמי, תוכלו ליהנות מתערוכת רטרוספקטיבה המוקדשת לפועלו ב-ICA Miami, המכון לאמנות עכשווית שבעיר, עד סוף החודש.
- בשיתוף דן דיזיין סנטר, מרכז העיצוב של ישראל.
הבלוג עוסק בעיצוב על פניו השונים, ומביא מדי שבוע מידע מקצועי מגוון על חידושים וטכנולוגיות, דמויות מרכזיות בעולם העיצוב, פריטים ומוצרים. הוא פונה אל קהל רחב, מומחים וחובבים כאחד, ולצד ראיונות עם מעצבים ומידע מקצועי לאדריכלים הוא מספק גם עצות ומדריכים למשפרי דיור ומשפצי בתים.
התכנים בבלוג מוגשים בשקיפות, והם נשענים על הידע והמומחיות המקצועית של מעצבים, ספקים ויבואנים. הקוראים מוזמנים להציע רעיונות, לשאול, להשתתף ולשתף בתכניו.
