את עולם ה''פרמקלצ'ר'' גילה אורי רגב (62), מפקח בנייה במקצועו, לפני כ-12 שנים. זוהי גישה שפיתחו באמצע שנות ה-70 של המאה הקודמת צמד אוסטרלי, ביל מוליסון ודייויד הולמגרן, ועסקה בתחילה בפיתוח שיטות בנות קיימא לגידול מזון (Permaculture, הלחם-מלים של Permanent Agriculture, חקלאות בת-קיימא). עם הזמן התרחבה תפישת העולם לעיסוק ביחסים שבין האדם לאדמה ולמשאביה המתכלים, מתוך שלושה עקרונות מרכזיים: דאגה לאדמה, דאגה לבני האדם וחלוקת עודפים.
"מאוד התחברתי לדרך החיים שבה אתה מגדל את האוכל שלך, מפריד פסולת וממחזר", מסביר רגב את ההחלטה ליישמה בחייו. בזמן שעבד על פרויקט במושב אמץ שבעמק חפר, הוא שם את עינו על מחלבה נטושה. זו הייתה ההזדמנות שלו: הוא שכר את המבנה והשטח לעשר שנים והקים חווה על פי עקרונות הפרמקלצ'ר. רגב עבר לגור בה, עיבד את אדמתה והעביר סדנאות וימי עיון על חקלאות אקולוגית.
במקביל הכיר את עליזה אשכנזי-חיון, אמנית, ציירת ומעצבת גרפית. "לא ידעתי כלום על אקולוגיה", היא נזכרת. "תל-אביבית שמגיעה לבלות בחווה. לאט לאט המודעות לחיים האקולוגיים נכנסה לחיים ולאמנות שלי".
לקראת סופן של עשר שנות החוזה על החווה החליטו רגב ואשכנזי לעבור לגור יחד. הם רכשו שטח של כ-770 מטרים רבועים בפרדס חנה והחלו לחקור שיטות בנייה. "בחווה ישמנו חיים אקולוגיים", אומר רגב. "בבית החדש רצינו ליישם גם בנייה אקולוגית".
האדריכל בני לוינשטיין, חבר של השניים, הציע להם להשתמש כחומר גלם בצמח הקנבוס (Hemp), ממשפחת הקנאביס. זהו צמח שמשמש בעיקר לצרכים תעשייתיים, כמו ייצור בדים, חבלים ונייר – וגם לבנייה (ה-THC, המרכיב הפסיכואקטיבי בצמח, נמצא בו בכמות מזערית). רגב נרשם לסדנת בנייה בקנבוס בגרמניה, וכשחזר לארץ לקח חופשה של שנה מעבודתו.
לתכנון שכרו את שירותיו של הנדסאי האדריכלות רון שינקין. "אמרנו לרון: 'יש לנו רעיון ואנחנו מחפשים מישהו שיילך אתנו'", מספרים רגב ואשכנזי. "כשהם יצאו מהמשרד", משלים שינקין, "חשבתי שיש פה משהו אחר, ושאני צריך להיות שם". תהליך הבנייה ארך שבעה חודשים.
הבית, בן קומה אחת, משתרע על שטח של כ-180 מטרים רבועים, וצורתו כצורת האות "ח", שצלעותיה מקבילות לצורת המגרש המעוין. "הוא מתוכנן כ'פקמן' שקולט את הרוח מצפון-מערב", מסביר שינקין. בינו לשכנים ולכביש אין כל הפרדה.
הקונסטרוקציה מבוססת על בטון – עמודים וקורה היקפית. הקירות יצוקים משבבי קנבוס (גבעולי הצמח, שנופצו לאחר שהוצאו מהם הסיבים), מעורבבים עם אבן גיר מקומית טחונה ומים. ביציקה דוחסים את החומר בעדינות וכולאים בו אוויר, ליצירת בידוד. "היו הרבה ניסיונות בחומרים, כדי להבין איך לחזק את ההמפ", מסבירים רגב ושינקין.
הציפוי החיצוני, שצריך להיות עמיד למים, עשוי מסיד כבוי, חול ופיגמנט סיינה, שיוצר את הגוון הכתום. "בית אקולוגי לא יכול להיות לבן", צוחקים רגב ואשכנזי. בפנים טויחו הקירות בטיח אדמה המבוסס על חרסית, חול, אבן גיר ושבבי קנבוס – "חומרים נושמים שיודעים לווסת את הלחות", מסביר רגב.
איך הרשויות מתייחסות לשימוש בקנבוס?
"היה לנו מזל", אומר רגב. "ייתכן שברשות אחרת זה היה נגמר לא טוב. כשמהנדס העיר שמע על הבית, הוא ביקש שאעשה סיור לכל מחלקת הבנייה. מבחינה טכנית זהו תחום אפור: השלד מבטון, בחוץ יש טיח, אבל הקירות סומנו בהגשה כבלוקים, כי אין הגדרה להמפ".
איך נראית שגרת חייכם?
"אנחנו מגדלים את האוכל שלנו. מנצלים משאבים, עושים שימוש חוזר בחומרים ומקטינים צריכה בכל המובנים. קונים רק את מה שנדרש. בגדים תופרים או קונים יד שנייה, לא משתמשים בכלים חד-פעמיים, פסולת אורגנית הופכים לקומפוסט, ובשאריות האוכל מאכילים את התרנגולות שבחצר. אנחנו מרגישים סוג של שליחות. גם המשפחות והחברים שלנו מתחנכים לדרך החיים הזו".
כך, כמעט כל מה ששימש בתהליך הבנייה מצא שימוש חדש (Reuse). "כל הזמן חשבנו איך למחזר ולהמעיט בחומרים", מסבירים בני הזוג. "בדרך כלל, כשבונים בית פרטי יוצאים עם 4-5 משאיות של פסולת בניין. פה יצאה משאית אחת, לא מלאה". ניצול המשאבים הזמינים בא לידי ביטוי גם בעיצוב הבית ורהיטיו: למעט המטבח ופינת הישיבה הישנה בסלון, השניים בנו בעצמם את כל הרהיטים, במשך כחצי שנה.
אל הבית מוביל שביל מלוחות עץ איפאה, שנזרקו ונמצאו ברחוב. משני צדדיו גינה פראית, ובריכת דגים לצינון האוויר. דלת הכניסה מכוסה בסרגלי עץ צבועים, שרגב אסף ממכולת אשפה, והיא מכניסה את הבאים ללב החלל הציבורי, אל מול פינת האוכל וחלון שצופה לגינת הירק.
הבית מחולק לשלושה, לפי צלעותיו. בחלל המרכזי סלון, מטבח, פינת אוכל ופינת עבודה. משם עוברים לחלק הפרטי, שבו חדר שינה, שירותים וחדר רחצה, וממ"ד שמשמש כמחסן. בצלע השלישית הסטודיו של בני הזוג (עם כניסה נפרדת מבחוץ), וחדר שינה נוסף עם מקלחת.
הרצפה היא רצפת בטון קונסטרוקטיבית, ללא שכבות מילוי או ריצוף. היא הוחלקה ולוטשה כדי לקבל מראה של טראצו, ונחרצו בה חריצים, למניעת תפרי התפשטות. "כך חסכנו בחומר", אומר רגב. החלונות ממוסגרים בעץ וזגוגיותיהם כפולות, לבידוד מקסימלי.
מערכת החשמל אינה סולארית. "בתקופת הבנייה תהליך האישור היה כמעט בלתי אפשרי", מסבירים בני הזוג, "יש לכך תכנון עתידי. אך חשבונות החשמל נמוכים מאוד". כן יש מערכת שממחזרת את המים: מים מהמטבח ומחדר הרחצה יוצאים לבריכות בחוץ, מסוננים באמצעות צמח הקאנה והחצץ ומשם משקים עץ ליצ'י, תפוזי שמוטי ואבוקדו.
על התקרה לוחות עץ ששימשו ליציקת הבטון ונצבעו, וקורות עץ המלוק גושני – שאריות שנמצאו באורכים שונים, וחוברו לקורה אחת. אזורי התפר חוזקו במחברי מתכת שרותכו לברזל המחבר את הגג לקורה ההיקפית. בין לוחות העץ לגג יש יציקה של קנבוס, ולוחות OSB, ששימשו בתהליך הבנייה ליציקת הקירות, משמשים כתשתית לפח.
והעלויות?
בנייה שכזו אינה זולה יותר בהכרח. "במקרה שלנו זה יצא קצת יותר זול מבנייה רגילה, בגלל שאנחנו היינו חלק מצוות הפועלים/קבלנים, היינו גם המפקחים וגם השתמשנו בחומרים או מוצרים קיימים, שלא עלו לנו כסף", מפרט רגב. "לאחרים זה ייצא יקר יותר מבנייה רגילה, מכמה סיבות: ראשית, את ההמפ צריך לייבא, ולכן הוא פתרון יקר יותר לעומת בלוקים רגילים, גם במחיר חומר הגלם וגם בעלות הביצוע. שנית, חומרי הטיח הטבעיים יקרים יותר מחומרי טיח קונבציונליים. הם מיוצרים בכמויות קטנות יחסית, אינם נפוצים, ולכן מחירם בשוק גבוה יותר. גם עבודת היישום נעשית ביד ובשיטות מסורתיות, ולכן יקרה יותר".
יתרונות הבנייה מחומרים טבעיים הם אחרים, הוא מפרט: ''זהו בית מבודד מאוד, החוסך בעלויות החימום והקירור. חשבונות החשמל שלנו מסתכמים ב-200-300 שקלים לחודש, בהתאם לעונה. שנית, ההרגשה בבית נעימה מאוד, הודות לקירות הנושמים. ושלישית, הטיח בחוץ ובפנים אינו דורש תחזוקה, חידוש או צביעה במשך עשרות שנים".
משטח עבודה מנחושת חיה
במטבח ארונות צהובים גבוהים, ואי רחב שחופה בסרגלי עץ. משטח העבודה הרחב עשוי פלטת נחושת, עם כיור מובנה. "הנחושת חיה ומשתנה", אומרים רגב ואשכנזי, "כל טיפת לימון מציירת פה משהו חדש". מעל האי יורד מתקרה מתלה למחבתות וסירים.
בסלון ספה וכורסת וינטג' מבית הוריו של רגב, וכורסת הלאונג' המפורסמת שעיצבו בני הזוג ריי וצ'ארלס אימס. "זוהי כורסה מחיים קודמים שלי", אומר רגב. במרכז שולחן קפה שנבנה משאריות של קורות הגג, וכנגד הקיר ספרייה שנבנתה מקנבוס. מכאן ניתן לצאת לחצר מוצלת בגפן איזבלה. במרחב הגדול תוכננו חלונות עליונים, לשחרור אוויר חם, ופסי תאורה עם ספוטים שעשויים מפחיות שימורים.
דלתות החדרים הישנות, שאותן הציל רגב מהאשפה, מכוסות קולאז' שיצרה אשכנזי מהבולים שאסף רגב בילדותו, מקטלוג של פונטים, מספרים ועוד.
במרכז חדר השינה מיטה וספסל שנבנו משאריות קורות ההמלוק, וגם מכאן ניתן לצאת אל הגינה. החדר מוצלל בדלתות אקורדיון כחולות ממתכת. דלתות ארון הבגדים, בירוק וכתום, בנויות ממיטות נוער שנמצאו ברחוב.
בחדר הרחצה שידה צהובה עם משטח של עץ אקליפטוס. המקלחון חופה בטיח טדלקט, חומר טבעי ואטום למים. הוא עשוי סיד, חול ואבקת שיש, מוחלקים ומהודקים בעזרת חלוקי נחל ואטומים בסבון משמן זית.
"כשאתה בונה את ביתך במו ידיך ובמלוא כישרונותיך העיצוביים, הטכניים והידניים – הסיפוק הוא עצום", מסכמים רגב ואשכנזי, שממשיכים לעסוק בשימוש חוזר, בסטודיו הגדול שבבית. "אנחנו חיים את החלום".
- תכנון: סטודיו רון שינקין
- ריהוט: סטודיו re-use
- חלונות: woodwin
- נגרות: פשה ליאום
- חשמל: די אן מערכות חשמל
הבתים הכי יפים בישראל בעולם ב-Xnet אדריכלות. לחצו על התמונה:
