טוקיו מחכה להם: סיפור האהבה הפראלימפי שהתחיל בכדור נוצה

נינה גורודצקי נפצעה בגיל 17, רותקה לכיסא גלגלים והפכה לשחקנית כדור נוצה. דור קסל מונה למאמן שלה והתאהב. היום הם נשואים והורים לילד, ומתכוננים לאולימפאדה

נינה גורודצקי ודור קסל.  "אני על כיסא, אבל החיים לא נגמרו" (צילום: שרון צור)
נינה גורודצקי ודור קסל. "אני על כיסא, אבל החיים לא נגמרו" (צילום: שרון צור)

דור קסל לא ישכח את היום שבו ראה לראשונה את אשתו, הספורטאית הפראלימפית נינה גורודצקי. הוא קיבל אז ג'וב חדש – מאמן בדמינגטון (כדור נוצה) בבית הלוחם בחיפה. היא הייתה עשור אחרי התאונה ששינתה את חייה וריתקה אותה לכיסא גלגלים, שחקנית בדמינגטון עטורת מדליות, שבדיוק החליטה לעזוב את המועדון. "התחלתי לדבר איתה בטלפון בניסיונות להחזיר אותה", משחזר קסל. "אין מאמן שלא ירצה ספורטאית הישגית כמוה, שהביאה מדליות זהב. בסוף היא הסכימה לפגוש אותי ולשקול לחזור למגרשים".

 

 

האזינו לכתבה. הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת

 

מתי הבנת שזו האישה שלך?

"אני אנסה לא להיות דרמטי: בפעם הראשונה שראיתי אותה (צוחק). בפגישה הראשונה שלנו הבנתי שקורה לי משהו שלא קורה בדרך כלל. הייתי מוכן לעשות הכל כדי שנהיה ביחד, והניסיון להצליח להיות איתה התברר כאחת המשימות הקשות בחיי. היא אולי נראית נחמדה, אבל בינינו, גרמניה הנאצית פראיירית לידה".

נינה: "כשהוא התחיל להתקשר אליי הבנתי שמתבשל פה משהו, שהוא מחזר אחריי, אבל לא הייתי בעניין בכלל".

דור: "שנה וחצי חיזרתי אחריה וקיבלתי בעיטות לפנים. ניסיתי לצאת עם אחרות, ושום דבר אחר לא נתפס. אנשים אמרו לי, די, תשחרר, כמה זמן אפשר לנסות?"

דור: "ושום דבר לא עבד עליה. ניסיתי את כל השיטות. נינה יצאה עם מישהו באותה תקופה ולא ידעתי. היא שיחקה משחק כפול תקופה ארוכה מאוד בלי שאני אדע. שנה וחצי חיזרתי אחריה וקיבלתי בעיטות לפנים. קובעים לצאת ביום שישי בשמונה? בשבע היא מתקשרת ואומרת, אני יוצאת עם חברות. בפעם אחרת יצאנו לטייל בשבת, ואני פתאום מבין שהיא הייתה עם הבחור השני אתמול בסרט. אלה סיטואציות שהיו מאוד מורכבות וקשות. ואז נפרדנו וחזרנו ושוב נפרדנו וחזרנו, ואני ניסיתי לצאת עם אחרות, ושום דבר אחר לא נתפס. אנשים אמרו לי - די, שחרר, כמה זמן אפשר לנסות?"

נינה: "בתקופות שלא היינו ביחד הייתי מתעוררת בבוקר ומתגעגעת אליו. כל הזמן משהו החזיר אותי אליו. הייתי אומרת לו, 'נראה, אני לא יודעת, אולי תצא ותראה מה יש בחוץ'. הייתה מישהי שהוא היה נוסע אליה והיה מספר לי, 'משהו לא מסתדר לי, יש לה רגליים מכוערות'. אני זוכרת שהתפלאתי, אני על כיסא והרגליים של מישהי זה מה שמפריע לך? (צוחקת). הוא היה נפגש עם מישהי ואומר לי, 'אני מחזיק לה את היד וחושב עלייך'. בסוף אמרתי, יאללה, ננסה".

 

לסיפור הזה יש הפי אנד. קסל (42), אדריכל יפה תואר ושחקן בדמינגטון בעברו וגורודצקי (39), אלופת אירופה ל־2018 בבדמינגטון זוגות מעורבים פראלימפי (לצד אמיר לוי), הם כיום לא רק נשואים והורים לילד, הם גם צוות שחותר למטרה משותפת: השתתפות של גורודצקי באולימפיאדת טוקיו 2020. בימים אלה גורודצקי נמצאת בסבב תחרויות אינטנסיבי בחו"ל להשגת הקריטריון הנדרש. קסל, מצדו, הוא חלק מצוות המאמנים של אשתו, הממוקמת כרגע שמינית בעולם. האמת? אחרי מה שהצמד הזה עבר עד שהגיע להיות ביחד, נראה שאולימפיאדה זה קטן עליהם.

 

גורודצקי בפעולה.  "אין מאמן שלא ירצה ספורטאית הישגית כמוה" (צילום: באדיבות BADMINTON EUROPE)
    גורודצקי בפעולה. "אין מאמן שלא ירצה ספורטאית הישגית כמוה"(צילום: באדיבות BADMINTON EUROPE)

     

    ואז שמעתי בום

    גורודצקי, בתם של זוג רופאי ילדים, היא ילידת גיאורגיה שעלתה ארצה עם הוריה בגיל 11. התאונה ששינתה את חייה אירעה כשהייתה בת 17. היא הייתה אז נערה יפהפייה מהקריות, שיצאה עם בן זוגה לבילוי במועדון. "זה היה בליל שבת", היא משחזרת. "בסביבות אחת עשרה בלילה אני וחבר שלי התחלנו לנסוע למועדון בקריית־חיים. ישבתי במושב הקדמי ליד הנהג. אני זוכרת שהטיתי את הכיסא אחורה, ואז שמעתי בום. הייתי בהלם. לא הבנתי מה קרה וכמה זמן עבר. בדיעבד התברר שהחבר שלי נכנס בעמוד. היו איתנו עוד חברים שנסעו במכוניות אחרות. חבר אמר לי, 'בואי תצאי מהאוטו', ואני לא הרגשתי את הרגליים. אני זוכרת התקהלות של אנשים, כולם נכנסו לפאניקה. אני הייתי בהיסטריה, קיללתי וצעקתי".

     

    גורודצקי פונתה לבית החולים, שם אובחנה פציעתה הקשה: שבר בכמה חוליות וחשד לקרע בחוט השדרה. היא הייתה מאושפזת שלושה שבועות, אחר כך הגיעו עוד שלושה חודשי שיקום בשכיבה בבית לוינשטיין ואחריהם עוד 11 חודשי שיקום. כאשר השתחררה סוף־סוף, אל הדירה המונגשת שהוכנה על ידי משפחתה, עשתה את הבגרויות בבית. בגיל שבו חברותיה היו עסוקות בבילויים ובטיולים לפני הצבא, היא עברה מסלול שיקום מייסר, פיזית ונפשית.

    נינה: "אני וחבר שלי התחלנו לנסוע למועדון בקריית־חיים. ישבתי במושב הקדמי ליד הנהג. אני זוכרת שהטיתי את הכיסא אחורה, ואז שמעתי בום. הייתי בהלם. לא הבנתי מה קרה"

     

    "את לא באמת מאמינה שזה קרה לך", היא אומרת. "גם אף אחד לא אמר לי, 'מעכשיו את משותקת והחיים שלך עד סוף ימייך יהיו על כיסא'. יכול להיות שההורים שלי כן ידעו, אבל הם כנראה רצו להאמין לסוף אחר".

     

    נשארת בקשר עם החבר ההוא?

    "הוא נשאר איתי כמעט שנתיים אחרי הפציעה, אבל בסופו של דבר הוא נפרד ממני, וידעתי שזה יבוא. במהלך השיקום רציתי להיפרד ממנו, לעשות את זה ראשונה, והוא אמר 'לא'. יום אחד הוא אמר לי בכנות, 'אני בן 19, רוצה להמשיך לבלות, לא רוצה לשקר לך או לעשות דברים מאחורי הגב שלך'. הבנתי. הוא שוחרר".

     

    כעסת?

    "היה בי כעס שליווה אותי, אבל ככל שהתבגרתי הבנתי שדברים קורים בחיים. החבר ההוא לא עשה אותי נכה בכוונה. למדתי לסלוח. תקופת השיקום הייתה מאתגרת. היו ימים שהייתי נשברת ובוכה והיה לי קשה. בתקופתי הייתה רק ספורטאית אחת מוכרת שנפצעה קשה וישבה על כיסא גלגלים, הכדורסלנית כנרת וולך. הייתה לה פרסומת בטלוויזיה והיא הייתה המודל שלי. היום אני פוגשת בנות צעירות שנפצעו, וזה עולם אחר. הן משוקמות הרבה יותר מהר, הן רואות שהחיים נמשכים ושום דבר לא נגמר. סיפורים כמו שלי נחשפים יותר במדיה היום. יש ב־MTV תוכנית ריאליטי על רקדניות נכות. זה מקום שאפשר לשאוב ממנו כוחות. להגיד, אני על כיסא, אבל החיים לא נגמרו".

     

    מה שעזר לה לחזור לחיים היה המפגש עם ספורט הנכים, כשנתיים לאחר פציעתה. גורודצקי התחילה בכלל משחייה ("להפתעתי לא טבעתי"), התחרתה במשך שבע שנים בתחרויות ארציות, ואז פרשה בגלל פצע לחץ בגב. בשלב הזה גילתה את הבדמינגטון, ודי מהר נשאבה פנימה. "הלך לי טוב, כי לפני שנפצעתי שיחקתי קצת טניס והיה לי מושג איך מחזיקים מחבט. התחלתי לשחק, ולבריכת השחייה לא חזרתי".

    "אחרי שנפצעתי אמרתי, זהו, חיי חברה כבר לא יהיו ובטח לא זוגיות. למה מישהו צריך לקחת נכה, כשהוא יכול למצוא מישהי לא נכה? אבל שלוש שנים אחרי הפציעה כבר היה לי חבר"

     

    לפני 12 שנה היא הפכה לסגנית אלופת העולם, ושנה לאחר מכן הייתה אלופת אירופה. מאז הספיקה לגרוף עוד לא מעט מדליות. במקביל למדה תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בייעוץ חינוכי, תחום שבו היא עובדת היום בבית ספר, במקביל לעיסוקה בספורט.

     

    מלבד ספורט, איך נראו החיים שלך?

    "אחרי שנפצעתי אמרתי, זהו, חיי חברה כבר לא יהיו ובטח לא זוגיות. למה מישהו צריך לקחת נכה, כשהוא יכול למצוא מישהי לא נכה? אבל שלוש שנים אחרי הפציעה כבר היה לי חבר, נכה, אחלה בחור, אנחנו עד היום בקשר. אחר כך היו לי כמה מערכות יחסים ארוכות, עם נכים ועם לא נכים. גיליתי שהפציעה לא מרתיעה את כולם. את לומדת שלא הכיסא הוא שחשוב".

     

    "היה בי כעס שליווה אותי, אבל ככל שהתבגרתי הבנתי שדברים קורים בחיים" (צילום: שרון צור)
      "היה בי כעס שליווה אותי, אבל ככל שהתבגרתי הבנתי שדברים קורים בחיים"(צילום: שרון צור)

       

      זה כנראה זה

      מה שגורודצקי לא תיארה לעצמה הוא שאת אהבת חייה, בעלה ואב בנה, היא תפגוש דווקא על המגרשים. אבל גם כאשר פגשה את קסל, לקח להם שנה וחצי של און אנד אוף, ניתוקים והתקשרויות מחדש כדי להבין שהם ביחד. זה קרה רק אחרי שקסל עבר ניתוח שהסתבך, ואושפז בבית החולים. שם הוא הפנים שיש רק מישהי אחת שהוא רוצה שתהיה לצדו.

      "היינו בנתק של חודשיים, ואני כבר הכרזתי שאני לא חוזר לקשר הזה", הוא נזכר. "אבל באחד הלילות נכנסתי לניתוח אפנדציט, פגעו לי בשלפוחית השתן, ומצאתי את עצמי מאושפז שבוע בבית החולים עם כאבים מאוד חזקים. ונינה הייתה שם כל יום".

      נינה: "לפעמים שואלים אותי - אם לא היית נכה, האם היית מתחתנת עם מישהו בכיסא גלגלים?

      אני אהיה צבועה אם אגיד לך בוודאות 'כן, בטח'"

      נינה: "אחרי חודשיים שלא היינו בקשר, הוא התקשר אליי איזה יום בשבע בבוקר ואמר לי, 'אני בבית חולים'. הגעתי וישנתי שם. זה היה אחרי שהוא אמר לי, בנתק האחרון, 'אנחנו לא חוזרים יותר. זהו, הקסם פג'".

      דור: "בבית החולים נינה הרגיעה אותי כשכאב לי מאוד, והייתה שם כל הזמן. הרגשתי שזה המבחן, ואם היא גורמת לי להרגיש טוב, זה כנראה זה. אחרי כל החרא שהיא העבירה אותי איבדתי את המחשבה שהיא אדם טוב ובעל לב, וזה הוכיח לי את ההפך".

      כמה שבועות לאחר שקסל החלים, גורודצקי עברה לגור איתו ביחידת הדיור אצל הוריו בקריית־טבעון. יום אחד חזרה מתחרות בחו"ל, ומצאה את היחידה מרוצפת ברמפה ארוכה עם מרפסת מעוצבת. "כשהוא סיפר לי שהוא בונה את זה, אמרתי, עכשיו אני לא יכולה לעזוב אותו, הוא כל כך מתאמץ", היא צוחקת. "זה היה השלב שידעתי שהקשר שלנו הולך לכיוון רציני".

       

      מתי התאהבת בדור?

      דור: "אני לא חושב שנינה התאהבה בי ביום אחד. היא למדה לאהוב אותי".

      נינה: "ברור שהתאהבתי, אבל זה היה תהליך. לפעמים שואלים אותי - אם לא היית נכה, האם היית מתחתנת עם מישהו בכיסא גלגלים? אני אהיה צבועה אם אגיד לך בוודאות, 'כן, בטח'.

       

      לאשה  (צילום: שרון צור)
        לאשה (צילום: שרון צור)

         

        אם הייתי מתאהבת בבנאדם, אולי כן. נורא קשה לומר. גם דור בטח לא תיאר לעצמו שהוא יתחתן עם מישהי שהיא על כיסא. נכון, או שזה מה שחלמת?"

        דור: "ברור שלא חשבתי להתחתן עם אישה נכה. לא היו לי הגדרות ברורות, אבל הייתה אידיאה, איך הייתי רוצה שהאישה שלי תיראה".

         

        הוא הציע לה נישואים כעבור חמש שנים ביחד. זמן קצר אחר כך היא נכנסה להיריון. נווה, בנם בן השש, התחיל השנה כיתה א'. "הוא יפה כמו אמא וחכם כמו אבא", צוחקת נינה.

         

        היו לך חששות מהאמהוּת?

        "היו הרבה פחדים בהתחלה. איך ארים אותו ואקלח אותו ומה אעשה. אבל כשהוא נולד אמא שלי הייתה אצלנו תקופה ארוכה, ולאט־לאט למדתי איך עושים את זה והכל הגיע באופן טבעי".

         

        לפני כמה שנים בנה קסל את בית החלומות למשפחתו. ביתם היפהפה והמונגש בקריית־חרושת, סמוך לטבעון, סוּקר במגזינים והיה מועמד בתחרות הבית היפה בישראל לפני כשלוש שנים. הבית, 350 מ"ר שמשקיפים לנוף הררי עוצר נשימה, הוא מחווה מרגשת של איש לאהובתו.

        דור: "אני יכול לקבל תגובה כמו, 'כל הכבוד, איזה בנאדם מיוחד אתה'. על מה כל הכבוד לי?

        בסך הכל התאהבתי"

         

         

        אילו תגובות מעורר הקשר שלכם?

        גורודצקי: "בריאיון עבודה פעם שאלו אותי, 'את נשואה ויש לך ילד, בעלך גם כמוך?' יש אחרים שמתאפקים ולא שואלים. אני מראש אומרת, 'אני יודעת שאתם רוצים לשאול, אז לא, בעלי לא נכה'. אבל אני לא מתייחסת לזה".

        דור: "אני לא חושב שזה טבעי לאנשים לראות אותנו יחד. אני כן רואה מבטים. אני יכול לקבל תגובה כמו, 'כל הכבוד, איזה בנאדם מיוחד אתה'. אני מרגיש שזה לא מתאים. על מה כל הכבוד לי? בסך הכל התאהבתי. הכי פשוט".

        נינה: "יש סביבנו דאחקות של מכרים, 'או שבעלך סוטה או שהוא מלח הארץ'. הכל בהומור, כמובן".

        דור: "ואני עונה, בצחוק, שמלח הארץ גם יכול להיות סוטה".

         

        נינה ודור עם הבן נווה. "יש ימים שקשה לי לצאת בערב להתאמן" (צילום: מתוך האינסטגרם של ninagor@)
          נינה ודור עם הבן נווה. "יש ימים שקשה לי לצאת בערב להתאמן"(צילום: מתוך האינסטגרם של ninagor@)

           

          בימים אלה, כאמור, גורודצקי בסיבוב תחרויות אינטנסיבי, ונמצאת בחו"ל כעשרה ימים בחודש. כיוון שבדמינגטון זוגות, נכון לעכשיו, אינו בקטגוריית הענפים המשתתפים במשחקים הפראלימפיים, גורודצקי מנסה להרוויח כרטיס לאולימפיאדה במשחקי יחידים. קסל, שמשמש טריינר (מתרגל) וממלא מקום מאמן נבחרת ישראל לבדמינגטון נכים, מצטרף לנסיעות מדי פעם. "הדבר הכי קשה כרגע בסיטואציה שלנו הוא המחיר שנינה ואנחנו משלמים בגלל האימונים והתחרויות בחו"ל", הוא אומר. "היא יוצאת בערב לאימונים, חוזרת באחת עשרה בלילה ולא תמיד מצליחה להיות בבוקר עם הילד כי היא יוצאת לאימוני כושר".

          נינה: "יש לבן שלי משברים כשאמא לא איתו. יש ימים שקשה לי לצאת בערב להתאמן, ואני רוצה להישאר בבית לקרוא לנווה סיפור".

          דור: "ואני נקרע מבפנים כשאני שומע את זה".

           

          תרצו עוד ילדים?

          נינה: "כן. עוד אחד לפחות".

          דור: "מבחינת התזמון ילד נוסף זה בעייתי כרגע, כי יש לנו בדיוק שנה להגיע לאולימפיאדת טוקיו. אם היא תיכנס להיריון, זה כנראה לא יהיה".

          נינה: "אם אדע בוודאות בעוד חודשיים שיש לי כרטיס בטוח לטוקיו, אני אחכה קצת".

           

          הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: דביר כחלון, סגנון: שירי שנהב)
          הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: דביר כחלון, סגנון: שירי שנהב)
           
          הצג:
          אזהרה:
          פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד