סופיה לורן
רגע, במי מדובר?
המגה-דיווה האיטלקייה חוגגת השבוע 85 שנים מפוארות, שבהן היא הפכה לאגדה בחייה ולסמל של כל מה שעולה בראש כשחושבים על סקס אפיל ים תיכוני. סופיה לורן נולדה ברומא למורה לפסנתר ולמהנדס שסרב להינשא לה, אילן יוחסין לא מבטיח בארץ הכי קתולית בעולם. נקודת הפתיחה הזו, מתברר, לא הפריעה לה אפילו קצת. למעשה, היא הנציחה את ההיסטוריה הזו כשנישאה לבמאי הקולנוע קרלו פונטי ב-1957, בעודו נשוי לאחרת – נישואים שבוטלו כדי שלא יואשם בביגמיה, ונערכו מאוחר יותר שוב.
לורן היא הנציגה המובהקת ביותר של הקולנוע האיטלקי: ארצית, חושנית, דרמטית, חזקה ובלתי ניתנת לשליטה. גם המראה שלה נחשב לתמצית היופי האיטלקי הנשי, זה שנותן פייט (ומנצח בנוק אאוט, אם שואלים אותי) לכל הבלונדיניות השבריריות שהוליווד אהבה לנפק בשנים המקבילות.
יש לה ברזומה יותר מ-70 סרטים, שני פרסי אוסקר, שני בנים יפים-כמו-אמא, אלפי הכתרות – רשמיות יותר ופחות – בתואר המלכה האם של הקולנוע האיטלקי, ואת המשפט האלמותי: "את כל מה שאתם רואים, אני חייבת לספגטי".
למה אייקון? סופיה לורן תמיד טענה כי שני היתרונות הגדולים שלה נעוצים בכך שהיא נולדה חכמה וענייה. זאת אומרת, אמביציה מטורפת וכלים לקחת את האמביציה הזו לאן שהיא רוצה. אני מניח שגם הפנים האציליות והגוף המרהיב הם יתרונות לא פחותים (למרות שהיא עצמה לא נתנה להם קרדיט). חוץ מאלה, יש לה גם סקס אפיל בכמות שתספיק לכל איטליה, ומנעד של תדמיות שנע בין המאמא הנפוליטנית לאשת החברה הגבוהה ממילאנו. כך או כך, סך הנכסים המשוקללים האלה ממקמים אותה, ללא עוררין, בצמרת האייקונים העולמיים.
גם בגילה המתקדם היא שומטת לסתות, ומצליחה להיראות תמיד קלאסית ומלכותית – משימה שרבות מחברותיה לכוכבוּת כושלות בה שוב ושוב, תוך כדי ניסיונותיהן, המובנים כשלעצמם, להיאחז בעלומיהן שנגוזו. כך היא גם משאירה אבק לדוגמניות צעירות בקמפיינים של המותג דולצ'ה & גבאנה, עבורו היא משמשת כמוזה.
היא מדברת בפתיחות ובכנות על היתרונות והחסרונות של הגיל, ובעיקר על כך שהיא כבר לא צריכה "להיראות כמו". היא סופיה לורן, הדבר עצמו. בנוסף, היא מוכיחה שוב ושוב את התובנה שלה עצמה, כי לסקס אפיל אין תאריך תפוגה.
לאורך עשרות שנות הקריירה שלה היא יצרה ושכללה את המראה המזוהה איתה – התלתלים הברונטיים, המשקפיים הגדולים, השמלות הפרחוניות צמודות המותן והמחשופים הנדיבים. סופיה לורן היא אש, ולא משנה אם זו להבה בת 20 או מדורה בת 80. דמותה הגבוהה, השופעת ודקיקת המותניים מביאה איתה אצילות בכל תנועה, שהופכת כל שמלה שהיא לובשת לכזו שנראית כאילו נתפרה ישירות על גופה.
בסרט, האיקוני בעצמו, "משהו ללבוש" של רוברט אלטמן מ-1994, היא מגלמת את בת דמותה – כוכבת גדולה מהחיים שמתייחסת באותה חגיגיות דרמטית להתמוטטות כלכלית כמו לזבוב במרק. כשהיא מתלבשת, היא שולטת בבגד, מנכסת אותו לטובתה ולהדגשת צללית שעון החול ה"סופיה לורנית" שלה. שגם אותה, כאמור, היא חייבת לספגטי.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
