הדירה הגמישה: בני המשפחה לא רצו לעבור, ומצאו פתרונות יצירתיים

את בית המגורים ברחוב אחד העם 126 בתל אביב תיכננו ב-1936 האדריכל דב כרמי והמהנדס צבי ברק, עבור בלימה הינדה הירשלוביץ. במקור היה הבניין, שתוכנן בסגנון הבינלאומי, בן שלוש קומות ומרתף. שביל מלווה בצמחייה הוביל לכניסה מהודרת עם דלת עץ בשילוב זכוכית על ציר פיבוט, שנפתחה ללובי מואר ומפואר. בקומת הכניסה היו מחסנים, חדר כביסה וחדר הסקה לטובת הדיירים. גרם מדרגות פתוחות עם מעקה עץ ומדרכים מכוסים בשטיח הוביל לדלתות הכניסה לדירות.

עם השנים חלו בבניין שינויים: דלת הלובי הוחלפה, לגרם המדרגות נוספה מעלית, המרפסות נסגרו ובתחילת שנות ה-90 גבה הבניין בשתי קומות, שמחקות את התכנון והעיצוב המקורי, אך מוחקות את הפרופורציות הנאות שהיו לו.

הבניין המקורי באחד העם פינת החשמונאים, כפי שתכננו אותו ב-1936 האדריכל דב כרמי והמהנדס צבי ברק(צילום: יצחק קלטר, באדיבות: עדה כרמי מלמד)

והיום. ברבות השנים נוספו לו קומות(צילום: Ma Deux Studio)

בני הזוג רחלי גרף-רחים, 46, ובעלה, 48, רכשו לפני כ-12 שנים דירה בת 95 מטרים רבועים בקומה השלישית בבניין. כשעברו עשו בה שיפוץ מינימלי. "אהבנו את הדירה כפי שהיתה", אומרת גרף-רחים, "כולל רצפת הטראצו המקורית. לא רצינו לגעת בה".

עם הזמן צמחה המשפחה לחמש נפשות (לבני הזוג שלוש בנות, כיום בנות 15, 11 ו-8), והדירה הפכה לצפופה עבורם. הם עברו לדירה שכורה בת 140 מטרים רבועים בקרבת מקום, והחלו לבדוק אפשרויות למכירת הדירה שבבעלותם לטובת רכישת אחרת, גדולה יותר.

בתוך הבניין השתמרו פרטים מקוריים יפים, כמו מעקה העץ (בתמונה מימין) ודלתות הכניסה(צילום: Ma Deux Studio)

גרף-רחים, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה, עבדה במשרדי פרסום, בתחום האסטרטגיה השיווקית, ובפריז עשתה תואר שני במיתוג מוצר. "שם נחשפתי לעולם האסתטיקה והעיצוב", היא מספרת, "והבנתי שזה מה שאני אוהבת". כשהתגוררו בדירה השכורה היא נרשמה לקורס בעיצוב פנים במסגרת לימודי חוץ של הטכניון, אצל המרצה אורית זינגר, אדריכלית שמתמחה בין השאר בעיצוב דירות קומפקטיות (ועבדה אז בסטודיו XS). "אורית פתחה בפני את עולם העיצוב החכם", נזכרת גרף-רחים, "ואת האפשרות לתכנן דירת 95 מטרים רבועים למשפחה של חמש נפשות".

כשנואשו מהניסיון למצוא דירה לרכישה באזור המועדף עליהם, יצרה גרף-רחים קשר עם זינגר, בניסיון לתכנן מחדש את הדירה המשפחתית ברחוב אחד העם. "לא רצינו לוותר על השכונה", משחזרת גרף-חיים, "גרנו בלב העיר מאז שאנחנו סטודנטים, והבנו שכדי למצוא דירה יותר גדולה אנחנו צריכים להוסיף סכום כסף לא מבוטל".

למה לא רציתם לוותר על השכונה?

"יש פה קהילתיות ומשהו פתוח ומשוחרר. אף אחד לא דומה לאף אחד. בבניין שלנו גרים שותפים, שף, אם חד הורית, זוג גברים. בדלת מולנו גרה משפחה עם שלושה בנים, ויש גם משפחה, מהוותיקים של הבניין, שגרים בארצות הברית והדירה משמשת אותם כדירת נופש. אנשים שגרים פה מאוד אוהבים את המקום".

זכרונות מפריז

מזינגר ביקשו בני הזוג לתכנן בדירה מבואת כניסה, מקום לפסנתר ולרהיטים, לחפצים ולעבודות האמנות שאספו עם השנים. הם הדגישו את חשיבותו של מרחב שיאפשר לבנות לגדול ביחד, אך גם למצוא פינה פרטית.

בתכנון החדש כל קירות הדירה נהרסו והחדרים מוקמו מחדש. הרצפה כוסתה בפרקט בדוגמת שברון ("אחד הזכרונות מתקופת המגורים בפריז"), וחלונות העץ המקוריים הושארו, למעט בחדרי השינה.

חלוקת הדירה המקורית, בתכנון דב כרמי(באדיבות ma-deux studio)

ואחרי השיפוץ(אדריכלית: אורית זינגר. מעצבת: רחלי גרף-רחים/ma-deux studio)

דלת העץ המקורית של הדירה מכניסה את הבאים למבואה רחבה. בצד אחד שלה ספרייה שחורה מברזל, לצידה כורסה, ומולה ארון עם נישה לפסנתר. "המבואה הפכה לחדר נוסף", אומרת זינגר, "פה קוראים או מנגנים".

המבואה. מצד אחד ארון גדול עם נישה לפסנתר(צילום: איתי בנית)

בצד השני ספרייה ופינת קריאה(צילום: איתי בנית)

המבואה השימושית מובילה לחלל העיקרי, שבמרכזו אי ארוך ורחב. מעליו מאירה מנורה בעיצובו של אוהד בנית. "זו היתה מתנת יום הולדת לעצמי", אומרת גרף-רחים. מצדו האחד של האי מוטמעים כיור, תנור וכיריים. מולם ארון אחסון שמחביא מקרר אינטגרלי ונישה מעץ.

מצדו השני של האי, לכיוון הסלון, דלפק ישיבה לשניים, שבו מוטמע מסך הטלוויזיה. "אחד הדברים שאהבתי", מסבירה זינגר, "זה איך שבני הבית אוכלים ארוחת בוקר. הם מכינים קערות קטנות של ירקות ופירות חתוכים וכולם מסתובבים בבית ומנשנשים. היה ברור שבתכנון החדש המטבח צריך להיות מרכז הבית, שכולם מסתובבים סביבו".

למה רק שני כיסאות לצד האי?

"הכיסאות באי לא תוכננו מראש", מספרת זינגר, "רחלי חשבה שאין בהם צורך". רק אחרי שעברו לגור בדירה הבינו את הצורך, "אז ביטלנו ארון אחד", אומרת גרף-רחים, "ויש רק שני כיסאות כי האי לא מיועד לארוחות משפחתיות, אלא, למשל, לשיחה בזמן שמישהו מבשל".

אחד הארונות בוטל לטובת שני כיסאות בר(צילום: איתי בנית)

מול האי, בסלון, ספת "ר" אפורה, כורסה שהביאו מפריז ושידת ספרים קטנה מעץ. מימין לסלון פינת אוכל עם כיסאות לבנים (גם הם מפריז) ושני שרפרפי וינטג'. על הקיר ציורים של שירה שכטר ומנורת עץ עם זרוע אקורדיונית. 

בהמשך לסלון קיר זכוכית ממוסגר בברזל דק, שמאחוריו פינת משחקים עם שולחן עבודה וארון בהזמנה מיוחדת. בעתיד יהפוך החדר הזה לחדרה של אחת משלוש מהבנות: קיר הזכוכית ייסגר בווילון, או שיוחלף בקיר גבס.

היום יש כאן שקיפות, בעתיד יהיה כאן וילון, או קיר גבס(צילום: איתי בנית)

הנגרות מותאמת ונעשתה בהזמנה מיוחדת למידות ולצרכים(צילום: איתי בנית)

דלתות הכניסה לשני חדריהן של הבנות גלויות לכיוון המטבח והסלון. "כשהדלתות פתוחות", אומרת זינגר, "מרגישים מאוד ביחד במרחב". בחדר אחד ישנות שתי הבנות הצעירות ובחדר השני הבכורה. החדרים קטנים, מחוברים ביניהן עם אפשרות לסגירה חלקית באמצעות מחיצה וספרייה מסתובבת, שבצדה השני לוח גיר. "אחת הפגישות שלנו הייתה בערב", נזכרת זינגר, "בעלה של רחלי נשען על עמוד בין חדרי הבנות וסיפר להן סיפור. היה ברור מהסיטואציה הזו ששלוש הבנות צריכות להיות ביחד".

שתי המיטות המשולבות בארון בחדרן של הבנות הצעירות(צילום: איתי בנית)

מבט ממיטתה של הבת הקטנה(צילום: איתי בנית)

ובכיוון ההפוך, ממרומי מיטתה של הבכורה(צילום: איתי בנית)

כך הוחלט לא להפריד בין החדרים בקיר, אך גם כאן יש חשיבה לעתיד: כשהבנות ירצו הפרדה, הספרייה והמחיצה המסתובבת יוחלפו בקיר גבס. בחדר הבנות הצעירות מיטת קומתיים, שבה משולבים שולחנות עבודה. בחדרה של הבכורה מיטה ברוחב 1.20 מטרים, מורמת מהרצפה. בחלקה התחתון ארון ושולחן עבודה נסתר. "נורא כיף לה פה", אומרת גרף-רחים, "זה לא ייאמן כמה בנות מצליחות להיכנס בחדר הזה".

ומה יהיה כשיגדלו וירצו יותר פרטיות? למה להתעקש על מגורים במרכז העיר?

"אנחנו עכברי עיר", אומרת גרף-רחים, "צרכני תרבות שצריכים הרבה אפשרויות סביבנו. הבנו שאיפה שטוב לנו, שם יהיה טוב לבנות שלנו. היינו לא מזמן בחופשה בלונדון. גרנו בבית בשכונה שנמצאת במרחק 20 דקות ממרכז העיר. חשבנו שזה סוף העולם. הבנות אמרו: 'נורא משעמם ושקט כאן, אנחנו לא יכולות לחיות עם השקט הזה, איך אנשים חיים פה'. אמרתי להן: 'תעריכו את המקום שבו אתן גרות'. וככל שהן מתבגרות הן יותר מעריכות את המקום".

מסדרון מוביל אל חדר הרחצה המרכזי (מימין) ואל חדר ההורים (משמאל). הארון שבסופו מכיל את מכונות הכביסה והייבוש(צילום: איתי בנית)

אל חדר הרחצה המשותף לבנות ואל חדר ההורים מוביל מסדרון שבסופו ארון עם מכונת כביסה ומייבש. הרצפה והקיר המרכזי בחדר הרחצה של הבנות כוסו באריחים בכחול כהה ולבן. בקיר שפונה החוצה נחשפו הבטון והלבנים המקוריות. בין חדרה של הבת הבכורה לחדר הרחצה אין קיר, אלא פלטת עץ ליבנה, שעליה הודבקו אריחים לבנים דקיקים ("היינו חייבות להרוויח כל סנטימטר, וזה עובד מצוין מבחינה אקוסטית").

חדר הרחצה המרכזי. הקיר מימין עשוי שתי שכבות דקות של עץ ואריחים, כדי לחסוך עוד מעט מקום(צילום: איתי בנית)

חדר ההורים הוא היחיד שבו הוחלפו חלונות העץ המקוריים (החלון מציץ משמאל)(צילום: איתי בנית)

במרכז חדר ההורים מזרון מונח על הרצפה. כראש מיטה משמשת מסגרת מראטן, התלויה על הקיר. מקלחת ההורים מופרדת בקיר זכוכית, ובה שני אלמנטים מהדירה הישנה: רצפה של אריחי טראצו צהבהבים, וכיור הרחצה המקורי של הדירה (בחלק זה היה קודם המטבח).

קיר מקורי מתעגל בין חדר השינה לחדר הרחצה הצמוד(צילום: איתי בנית)

שעיצובו הולם את הריצוף הישן, היחיד שנשאר כמזכרת למקור(צילום: איתי בנית)

שיתוף הפעולה המוצלח בתכנון ובעיצוב הדירה הוליד שיתוף פעולה מקצועי בין זינגר וגרף-רחים, שבאחרונה פתחו יחד את ''סטודיו Ma-Deux לרעיונות אלסטיים''.  

בדירה אפשר יהיה לבקר במסגרת אירועי ''בתים מבפנים'', מחרתיים (שישי) בין 11:00 ל-16:00, ובשבת בין 15:00 ל-18:00.

(צילום: Ma Deux Studio)

------------------------------------------------

לחצו על התמונה לעוד דירות מעניינות:

לחצו לעוד דירות קטנות ומעניינות (צילום: יוסי סטייבל)