האדם היושב לסעוד את סעודתו המוגשת אל השולחן, ראשית ייטול ידיים ואחרי כן יברך על המזון. שתי הפעולות האלה אורכן אולי דקה או דקה וחצי, זמן מספיק כדי שהרוק בפה יצטבר ויהיה מוכן לקלוט את המזון שהעין ראתה בצלחת. כאן מתקיימת המתנה, ומה המתנה שבהמתנה? אנזימי עיכול הקיימים ברוק מתערבבים היטב עם כל לעיסה. הלשון לשה את המזון ויוצרת את הבירור הראשוני לגבי מרכיבי המזון ומיד מעבירה את האינפורמציה למוח שמעביר את האינפורמציה למערכת העיכול שמכינה את התשתית לעיכול. השיניים טוחנות ויוצרות בירור ראשוני, וכך המזון היורד דרך הוושט לקיבה מעובד עיבוד ראשוני, כך שהעיכול בקיבה יהיה קל יותר — דבר חיוני עבור מערכת העיכול כולה.
על פי חוכמת הרמב״ם ורפואתו, בכל נגיסה רצוי להגיע ל-30 לעיסות, כדי להשיג עיכול טוב ורגוע של המערכת כולה. אם האדם יתחיל ב-15 לעיסות, גם זה מועיל, משום שברוב המקרים האדם מסתפק בשלוש-ארבע לעיסות ומיד בולע, וזו ממש בליסה. במצב זה המזון שמגיע לקיבה גולמי ואין מספיק אנזימי עיכול. הכבד, כיס המרה וגם הלבלב "עובדים" קשה כדי לעבד ולעכל את המזון.
ברמה הפיזיולוגית, מרגע תחילת הסעודה עוברות כ-20 דקות עד שמגיעה מהכבד דרך המוח הוראת שובע, כך שאם האדם אכל ולעס היטב כל נגיסה, כמות המזון שאכל תהיה מדויקת יותר ומעובדת היטב. במקרה הפוך, אותה פקודה תגיע גם אחרי 20 דקות אלה, אולם במצב זה כמות המזון גדולה פי כמה, אינה מעובדת ומכבידה על המערכת.
בנוסף, הקיבה והכבד שולחים שדר למוח: "דומם את כל המערכות, התקבל שוב מטען חורג", וכך בתום הארוחה ירגיש האדם עייפות ויירדם או יזדקק למנוחה, בעוד שאם אכל ולעס היטב, אחרי הארוחה ירגיש שמחה ומרץ, וזוהי מטרת האכילה; שיהיה כוח ומרץ ושמחה לנהל את חיינו עם האנרגיה שמתקבלת באמצעות המזון.
כיום הנטייה או האופנה היא לאכול כל שעתיים-שלוש, ונטייה זו לא מסתדרת עם הפיזיולוגיה של מערכת העיכול. האיברים הפנימיים שעובדים קשה חייבים לסיים את תהליך העיכול מהמנה שהתקבלה, וצריכים גם לנוח. בין ארוחה לארוחה דרושות שש-שמונה שעות כדי להגיע לתחושת רעב בריאה, עד שהכבד מאותת למוח שמעביר שדר דרך הקיבה שהסתיימה "העבודה" והוא מוכן לקבל משלוח חדש של מזון.
על פי רפואת הרמב״ם מומלצות שתי ארוחות ביום. הרמב״ם אומר: “אכול בבוקר כמלך, בצהריים כנסיך ובערב כעני״, וזה הסדר. בבוקר ארוחת פירות, או סלט וביצה עם עם טחינה, בצהריים מנה של חלבון כמו עוף לא מטוגן או דג בתנור עם ירקות טריים מאודים או מוקפצים, ובערב חביתה עם סלט ולחלופין מרק ירקות או פשטידה המכילה ירקות. יש להשתדל לא לאכול בלילה כלל. הטווח הבריא הוא ארבע שעות לפני שינה, כך שלא נהיה שבעים ממש וגם לא רעבים, ונרוויח שינה רגועה וגוף קל ובריא.
הגוף מחמיר איתנו, לא מוותר. הגוף רוצה לחיות, להישאר חזק, גמיש, צעיר ורענן, ולכן יאותת תמיד דרך מחלה, מכאוב, איברים תפוסים, כאבי ברכיים וכאבי גב, ריח רע מהפה, חוסר ריכוז ובלבול, תחושת כבדות ודיכאון. כדי להיות טובים עם עצמנו נקפיד על פעילות גופנית יום-יומית, במיוחד אם אורח החיים והעבודה דורשים ישיבה ממושכת. נקפיד על מזון פשוט, טבעי וטרי, על מרווח בין הארוחות, על מנות לא גדולות מדי ועל נטילת ידיים וברכה.
מתוך ספרה של בלה אשור "אכילה מודעת על פי רפואת הרמב"ם", בהוצאה לאור ספרי צמרת
