טוסקני, פרובנסאלי, או קאנטרי אמריקאי? המדריך לעיצוב כפרי

ספרים כמו "שנה בפרובאנס" או "תחת שמש טוסקנה" סייעו כבר לפני שנים לעצב את החלום הישראלי על בית כפרי ולחזק את המיתוס של פסטורליה רומנטית בלב מטעים או כרמים. אפילו הטורטלים שלנו גרים ב''כפר'' ומחזיקים ביקב פרטי.

הישראלים הם מטיילים נלהבים, והטעם העיצובי מושפע בהתאם. מהאזורים הכפריים של איטליה וצרפת, דרך הקוטג'ים האנגליים ועד בתי החווה האמריקאיים – גם פה רוצים, רק בתוספת ישראלית מאוד: עזבו אתכם מדקויות.

לא פעם אנחנו שומעים אדריכלים ומעצבים מתארים את יצירתם האחרונה, בית חדש מהניילונים, כ''טוסקני''. לעתים קרובות מדובר בבית יפהפה, אבל סגנון טוסקני? לא ממש. נכון, יש בו את רשימת המאפיינים הקבועה: לבנים ("בריקים"), גג רעפים (שלאחרונה המירו את הצבע שלהם מאדום לאפור) עם תומכות עץ לבנות, פרופילים בלגיים לבנים (או שחורים לאחרונה) ומטבח עם אי גדול במרכזו.

בית בשרון. עיצוב: שרון ויזר(צילום: עוזי פורת)

בית בעפולה. עיצוב: שירלי דן. סגנון ישראלי דווקא, שמנסה להתרחק מהקרירות של העיצוב המודרני או הסקנדינבי(צילום: גלעד רדט)

אך טוסקני, פרובנסאלי או כל כפרי אחר – זה לא. זהו סגנון ישראלי מובהק, שמנסה להתרחק מהקרירות המינימליסטית של העיצוב העכשווי, המודרני או הסקנדינבי.

כי מהי מהותו של העיצוב הכפרי האותנטי שאליו אנחנו כמהים? זוהי השלווה הנינוחה והמסוגננת, תוצר של היסטוריה ארוכה ומסורת מקומית. אך איך נפגין את הישגינו הכלכליים בלי להתקשט בסמלי יוקרה – מבגדים וגאדג'טים ועד בתים ''טוסקניים''? זהו הפרדוקס: העיצוב הכפרי הנחשק הוא אנטיתזה לרהבתנות שאנחנו מחבבים כל כך.

הכפרי המקומי

אם מדברים על אותנטיות, הבית הכפרי הישראלי המקורי הוא בית הסוכנות, שבימינו זוכה לכינוי הנוסטלגי "בית סבתא". הוא זעיר ממדים, עם גג רעפים אדום ועיצוב מעשי, חסר יומרות.

הבית הכפרי הישראלי המקורי: קטן, עם גג רעפים אדום ועיצוב מעשי, חסר יומרות(צילום: אדריכלית סיגל בן נון)

• עוד על ''בתי הסבתא'' הנעלמים במרחב הכפרי הישראלי 
  

לעיצוב הכפרי יש אלמנטים משותפים ברחבי העולם, אך לכל מקום יש את הסגנון הייחודי לו.

הסגנון הטוסקני, למשל, מאופיין בצבעי אדמה חמים, בריצוף טרקוטה כתמתם ותוספות של כחולים, חומים וצהובים. הגימורים גסים, ותריסי העץ אינם עשויים שלבים-שלבים, כפי שאנחנו נוהגים לבנות את התריסים שלנו בארץ – אלא כיחידת עץ אחת גדולה.

טוסקנה. כמיהה אל הנוף, הפשטות והאותנטיות. בצילום למטה: פשטות מעשית וצבעי אדמה גם בפנים(צילום: חגית רוט)

העיצוב הפרובנסאלי-צרפתי מהוקצע הרבה יותר, הגוונים רכים ובהירים: ירקרקים, אפרפרים, תכלכלים ולבנים. בניגוד למקורות המראה הטוסקני, זהו עיצוב שמקורותיו ההיסטוריים נובעים משפע, ולא ממחסור.

השוו את המטבח הזה עם המטבח הטוסקני שלמעלה:

אמנם האדריכלות מזכירה את האחות הטוסקנית, הענייה יותר, וכוללת הרבה עץ בשילוב קירות אבן עבים, אבל הסטיילינג בפנים שונה לחלוטין, ומזכיר יותר את הטעם הישראלי הנוצץ.

רהיטי אר-נובו של תחילת המאה ה-20 מצאו את מקומם בבתי האחוזות הפרובנסאליים, לצד רהיטים בסגנון רוקוקו מצועצע ועליז. אז נכון שלואי ה-16 איבד את ראשו בסוף המאה ה-18, אך רהיטים בהשפעת תקופתו ותקופת קודמיו עדיין נמצאים בבתים הללו.

הקוטג' האנגלי הוא הצנוע מכולם. בחלק גדול מהקוטג'ים הגג עשוי קש עד עצם היום הזה. בבתים הכפריים הללו התקרות נמוכות מאוד והחללים קטנים. למשל:

מחוספס מכולם

החביב עלי מכולם הוא בית החווה האמריקאי. שנים של צריכת סדרות וסרטים המתרחשים בחוות המרוחקות, מוזיקה וספרים העוסקים בחיי העיירה האמריקאית הקטנה – גרמו למקומות הללו להיות מוכרים, כמעט כאילו גדלנו שם.

מה מבדיל את בית החווה מאחיו האירופיים? בגדול, הוא המחוספס מכולם. כמו אחיו האיטלקי, הוא נבנה בתוך קושי קיומי, ובנוסף הוא ערוך גם לתנאי מזג אוויר קיצוניים בהרבה מאלה האיטלקיים.

הפריטים שמילאו את בתי החווה האמריקאיים בעבר היו זמינים ומעשיים. היום מושקעת בהם מחשבה רבה יותר, ואלמנטים אופייניים מחוות אמריקאיות ''זלגו'' אל מחוץ לגבולות ארצות הברית, לבתים פרבריים ואפילו לדירות עירוניות – אך המעשיות היא עדיין פקטור מרכזי בסגנון הזה: הרהיטים והאביזרים לא יהיו עדינים או שבריריים.  

עוד מאפיין של הסגנון הוא מכלול שמסמן התפתחות. העיצוב אמור להיות תהליך של איסוף, צמיחה והתגבשות ארוכי שנים, ולא תוצר שמושלם עם סיום הבנייה או השיפוץ ב"מכה אחת". עיצוב אינסטנט לא יעבוד כאן, ופריטים תואמים מדי לא יהלמו את הרעיון. הרהיטים לא יבואו ב''סטים'' ולא ייראו כאילו נרכשו כולם באותה חנות. לעומת זאת, פריטים משוקי פשפשים, ממכירות חצר ומתוצרת עצמית (DIY), ישתלבו בסגנון הזה היטב. 

אין זה אומר שאינכם יכולים לרכוש רהיטים ופריטים בחנויות גדולות כמו איקאה. בחרו ספה, אך ותרו על החלקים התואמים. התאימו לה כורסאות יד שנייה, שריפדתם מחדש. קחו את הזמן! זו כנראה העצה החשובה ביותר. אי אפשר להשיג מראה בעל אופי וסגנון ביום אחד. אל תקנו רק כדי לקנות.

מה עוד יעניק לביתכם את המראה המבוקש של בית חווה? אין צורך להשתמש בכל האלמנטים הספציפיים לו, אבל אפשר לבחור אחד או שניים.

למשל, עץ ממוחזר: לוחות עץ שפורקו מאסם ישן הן בסיס נפלא לרהיט מרהיב, אבל כמובן שלא לכל אחד מאיתנו יש אסם בחצר, ולכן מעט מורכב יותר להשיג בישראל עץ ממוחזר. בכל זאת, ישנן חנויות שמוכרות רהיטים מעץ ממוחזר, ואם אתם חובבי DIY, תמצאו עצים מפירוק במחסני העץ הגדולים.

או קורות חשופות מתחת לגג. רובנו מכירים אותן מהגרסה הכפרית האנגלית, שבה התקרה נמוכה לרוב. הגרסה של בית החווה האמריקאי מציגה תקרות גבוהות וקורות שמעניקות מראה טבעי ורענן. אם הקורות החומות הן קצת יותר מדי, אפשר תמיד לצבוע אותן בלבן.

וזוהי הגרסה האנגלית הנפוצה:

חיפויי הקירות בעץ גם הוא טיפוסי לבתי החווה האמריקאיים, שבנויים מלוחות עץ וקירות גבס. היום נהוג להניח את לוחות העץ באופן אנכי ולצבוע אותן בלבן (בניגוד לסגנון בקתת הציד, בו נהוג להשאירן בגוון הטבעי שלהן).

גם בבחירת הטקסטיל כדאי להקפיד. בעוד הקוטג' האנגלי מאופיין בבדים פרחוניים, הכפריות הטוסקנית מדגישה טקסטיל בצבעי אדמה חמים ובצרפת מעדיפים ירקרקים וזהובים יוקרתיים – הטקסטיל של בית החווה הרבה יותר קשוח ומחוספס. הבדים עמידים במיוחד, ולכן ניתן למצוא הרבה טקסטיל וינטג'י כגון פשתן, שהוא אחד הבדים הטבעיים העמידים ביותר. העיצוב יכלול פסים, כיסויי מיטה לבנים, וילונות אווריריים וכמובן כריות בסגנון שקי התבואה האופנתיים. למשל:

בדים פרחוניים בכפר האנגלי:

וינטג' של תקופת הצנע

באשר לחפצים ישנים משווקי פשפשים, או כאלה שעברו בירושה – גם כאן הווינטג' הישראלי המוכר לנו שונה לאין שיעור מזה הצרפתי, האיטלקי או האנגלי, וכולם שונים מהווינטג' האמריקאי.

ככלל, הווינטג' הישראלי נקי-קווים ונאמן לסגנון תקופת הצנע של שנות החמישים. הווינטג' האירופי מעודן ואלגנטי, והאמריקאי יהיה מעשי מאוד, בהתאם למציאות החיים הקשה של החקלאים מהמאות הקודמות. בעוד הפריטים שנשמרו באירופה יועדו בדרך כלל לבני האריסטוקרטיה הנופשת בכפר, אלה שבקאנטרי האמריקאי יועדו לעובדי כפיים קשי יום.

ויטנג' אמריקאי:

לעומת וינטג' צרפתי:

• בהמשך השבוע נפרסם בערוץ העיצוב של Xnet חנויות ברחבי הארץ, שבהם אפשר למצוא פריטי וינטג' ורהיטים מעץ ממוחזר. 
  

כמובן, הקווים הנוקשים והקודרים משהו של בית החווה הטיפוסי שודרגו בימינו אלה, של שפע עיצובי. בלוגי העיצוב והאינסטגרם מלאים ברעיונות לשדרוג הבתים באמצעות DIY ובתקציבים נמוכים יחסית. כך נכנסת לבתי החווה קלילות עכשווית: הצבעים הכהים של רצפת העץ, המטבח, הרהיטים והבדים מפנים את מקומם לפלטה בהירה ואוורירית של לבנים, ירקרקים, אפורים ותכלכלים.

וגם אם יש לכם דירה עירונית, אין צורך בהשקעה כספית גדולה כדי לאמץ את המראה. נדרשים רק מעט צבע ותעוזה, עיניים שמסוגלות לראות מעבר למצבו העגום של רהיט, והבנה של הפוטנציאל שלו. 

• חגית רוט היא נגרית, בלוגרית ומרצה להום סטיילינג.