מלכת היופי יאנה חודריקר: "הכנסתי את הילדים לדת, אז גם אני נכנסתי"

ביוני האחרון הרגישה יאנה חודריקר־כנפו שהיא לא יכולה לשתוק. "חרדים ורוסים הם לא אויבים", כתבה בפייסבוק, לאחר שחשה אכזבה מאביגדור ליברמן, הפוליטיקאי שהיא מעריצה ושלמפלגתו התפקדה לפני שנים. "כתבתי את הפוסט כי הרגשתי סוג של אחריות להזכיר לליברמן מאיפה אנחנו באים", היא אומרת. "הרגשתי כאילו ליברמן נתן לי סטירת לחי מצלצלת בגלל הכיוון שבחר ללכת בו, לשסע בין חילונים לדתיים. החיבור ביני ובין בעלי קובי, בן למשפחת הרבנים אבוחצירא, הוא ההוכחה שאפשר לחיות יחד. הבסיס לחיבור הוא הכרת האחר. דרך משפחתו של קובי למדתי שלמרות שישנם הרבה דברים שאני לא מסכימה איתם אצל החרדים, יש בינינו הרבה מן המשותף. אני חושבת שאפשר לחיות כולנו יחד. בחתונה שלנו היה שילוב של חרדים, דוגמניות ורוסים, וזה היה מאוד יפה. כולם הרגישו בנוח ולא היו הפרדות".

"חרדים ורוסים הם לא אויבים. אנחנו ההוכחה". עם הבעל קובי כנפו (צילום: קובי קואנקס)

חודריקר־כנפו (45), מלכת היופי של ישראל לשנת 1993, אכן חיה את החיבור הזה שעליו היא מדברת. בעלה זה 19 שנה הוא קובי כנפו, כיום איש עסקים שהיה דוגמן כשהכירו, ושכאמור הוא בן למשפחת אבוחצירא, וסבו הוא אחיו של הבבא סאלי (הרב ישראל אבוחצירא ז"ל). היא עצמה עלתה עם משפחתה מאוקראינה בגיל 18, וכשעמדה להינשא לקובי הרבנות הערימה עליהם קשיים.

"כשהגענו ארצה, לאמא שלי לא היו מסמכים מקוריים אלא מסמכים משוחזרים משנות ה־70. זו הייתה בעיה של הרבה עולים מברית־המועצות לשעבר. אמא שלי נולדה באיזה כפר ואין שם שום דבר, ארכיונים שלמים נשרפו, אין אפילו עדים. לגבי אבא לא היה ספק שהוא יהודי, אבל סביב אמא היה ספק. אמא שלי לקחה קשה את זה שהם לא מאמינים לה שהיא יהודייה. כל יום במשך שנה ביקרנו ברבנות. הרגשתי שהמערכת לא ידידותית ולא מקבלת. אפילו חמותי הדתית כבר אמרה: 'לכו תתחתנו בקפריסין'. בסוף הסכימו להכיר בי כיהודייה בספק, שצריכה לעבור גיור לחומרה, שהוא אגב בדיוק ההפך ממה שהוא נשמע, יותר קל מגיור מלא. עברתי מבחן קטן שיוכיח שיש לי ידע בסיסי ביהדות וטבילה במקווה. במשפחה של קובי יש חרדים וחילונים וכולם עטפו אותי בחום מיד".

למה כתבת את הפוסט לליברמן?

"הקשר עם ליברמן החל לפני שנים רבות, כשהגעתי עם קובי להציע את תמיכתנו. כשליברמן שמע את הסיפור שלנו - יוצאת ברית־המועצות ובן למשפחה דתית ממשפחת אבוחצירא, הוא התלהב, ונתן את עצמו כדוגמה כי אשתו אלה דתייה שומרת שבת. הוא ראה בנו סוג של סמל למפלגה, הנה השילוב היפה בין מגזר עולים למגזר הדתיים, מלח הארץ. המסר התקבל יפה בתקשורת ועזר לליברמן בתקופה ההיא. לכן כל כך כאב לי מה שהוא עשה".

"הייתי שנה בארץ ונהייתי הכי מפורסמת במדינה"

חודריקר־כנפו עלתה ארצה עם הוריה ואחיה הקטן ב־1992. המשפחה גרה באשדוד ואחר כך בראשון־לציון. היא תכננה להמשיך באוניברסיטת תל־אביב בלימודי התואר בביוכימיה, שהתחילה באוקראינה, וכדי לממן את לימודיה עבדה כמארחת בגן אירועים. באחד האירועים התגלתה על ידי המפיק מוטי רייפ ומלכת הדוגמניות קארן דונסקי, שהציעו לה להגיש מועמדות לתחרות מלכת היופי. זה היה שנה לאחר עלייתה ארצה. 

היה לי חשוב להראות שאני יכולה לייצג את מדינת ישראל והוכחתי שזה אפשרי"(צילום: קובי קואנקס)

"אמרתי למוטי שאין מצב", היא משחזרת בחיוך, "אבל הוא היה מאוד משכנע. באותה תקופה נסעתי באוטובוסים, סבלתי מהנסיעות הארוכות ורציתי שיהיה לי רכב. אנשים סביבי אמרו לי: 'מה את בוכה, לכי לתחרות ואולי תזכי במכונית'. לקראת סגירת הרשימה הסופית החלטתי להצטרף, ומרגע שהצטרפתי, הייתי כולי שם".

מה את זוכרת מאותה תקופה?

"היו כל מיני אירועים עוד לפני התחרות ולא היה לי כסף אפילו לקנות בגדים. ההורים שלי לא יכלו לעזור לי, אז חברה מעצבת דאגה למלתחה שלי, וחברים אחרים התגייסו לעזור לי בהסעות. לשמחתי, הייתי מוקפת נשמות טובות". את הטקס שבו הונח הכתר על ראשה היא בקושי זוכרת. "זה היה מרגש ומבלבל", היא אומרת, "יאנה של אז הייתה מישהי אחרת, הרבה יותר ביישנית מהיום. הייתי רק שנה בארץ, עולה חדשה. העברית הייתה חדשה לי. הגעתי מעולם עם קוד התנהגות אחר ומנטליות שונה. החוויה הייתה מסחררת בעוצמתה. תוך רגע נהייתי הבנאדם הכי מפורסם במדינה. מני פאר שאל אותי בתוכנית הטלוויזיה שלו, 'מאיפה את?' עניתי, 'קייב'. הוא התכוון לשאול מאיפה אני בארץ. היה לי קשה להזדהות עם עיר בישראל, בקושי ידעתי מי אני".

היא זוכרת מאותם ימים ויכוחים בשאלה אם היה נכון לתת לעולה חדשה שלא גדלה בישראל ולא דוברת עברית לייצג את מדינת ישראל. "זו הייתה שאלה בוערת לגבי ייצוג רשמי באופן כללי, בין אם שגריר או מלכת יופי. התעקשתי לעבוד על השפה, ובתחרות מיס יוניברס דיברתי עברית ולא רוסית. היה לי חשוב להראות שאני יכולה לייצג את מדינת ישראל והוכחתי שזה אפשרי. אחריי נבחרה יאנה קלמן שגם הייתה עולה חדשה. בזכות הזכייה שלי היא ניגשה לתחרות. עד היום אנשים לפעמים מתבלבלים בינינו".

על שער "לאשה". "עקבו אחריי ברחוב. הרגשתי חשופה" (צילום: ששון משה)

הרחוב הישראלי הגיב אליה בחום. "אנשים הלכו אחריי ברחוב. הרגשתי חשופה, עקבו אחריי למכולת. זה לא נבע מכוונה רעה, אלא מהעובדה שאנשים רצו להגיד לי דברים טובים ולתת אהבה. לפעמים זה היה לי טוב, ולפעמים נורא קשה. הייתי צריכה להתרגל למנטליות הישראלית, שבה כל מה שעובר בראש נפלט החוצה ונאמר. היום אני אוהבת את זה, מרגישה חלק מהישראליות, אבל לא היה לי קל. אחרי התחרות צבעתי את השיער לחום, כדי שלא יזהו אותי, ונסעתי לאילת לעתים קרובות כדי להרגיש קצת אנונימית".

ניסית את מזלך גם בחו"ל.

"אחרי התחרות נסעתי לניו־יורק לכמה חודשים בהזמנת סוכנות עלית הבינלאומית, ששלחה אותי למילאנו וליפן. הצטלמתי למגזינים ולקטלוגים והיו לי שערים ב'מארי קלייר'. אהבתי את זה. הייתי צריכה את תחושת השחרור הטוטאלית אחרי חיים שלמים בברית־המועצות לשעבר. "בסוכנות עלית פגשתי במסדרונות את קלאודיה שיפר, טיירה בנקס וסינדי קרופורד, הדוגמניות המפורסמות של אז. הרגשתי בליגה של הגדולים. הייתי צריכה לבחור אם לעבור לניו־יורק ולהפוך אותה לבסיס שלי או לחזור לארץ ללימודים ולמשפחה. אני זוכרת שמצאתי את עצמי בוכה בחדר במלון בגרמניה. הרגשתי תלושה, בודדה, עלה נידף, והחלטתי שזהו, אני חותכת. הפסקתי ליהנות".

עם עופרה חזה ז"ל בטקס ההכתרה(צילום: אהרון יוסלביץ)

באותה תקופה התמודדה משפחתה של חודריקר לא רק עם קשיי הגירה. חודש אחרי שהגיעו ארצה התחשמל אביה בתאונת עבודה קשה כפועל בניין, עבר ניתוחים מורכבים והפסיק לעבוד. "אבא, שחשב שיהיה המפרנס של הבית, הפך למטופל והרגיש לא טוב עם זה". באוקראינה היה האב מדען ובמהלך שיקומו עודדו אותו בני המשפחה לנסוע לחממות מדע שנפתחו בקצרין. "אמא חשבה שיהיה לו נכון להיות בסביבת מדענים דוברי השפה שלו ואבא אכן היה שם כמה שנים". אמה נותרה בראשון־לציון עם אחיה, שהיה בן 13, ובחירתה של אחותו למלכת יופי שדרגה את מעמדו החברתי בבית הספר.

"התקרבתי לדת בצורה הדרגתית"

את בעלה קובי כנפו הכירה בשנת 1994, כשעבדו יחד בתצוגה של המשביר לצרכן. הוא היה אז מפורסם כדוגמן הדתי שחזר בשאלה. הם נישאו בשנת 2000 בחתונה רבת משתתפים ונולדו להם איזבל (17), בנימין (15) ומשי (שמונה). הם גרים כיום ברחובות. במקום התואר ההוא בביוכימיה למדה מדעי החברה והיא בוגרת תואר שני במדיניות ציבורית וניהול קונפליקטים באוניברסיטת תל־אביב. היא עבדה כמנהלת שירות לקוחות ברכבת ישראל, אך עזבה כדי להתמסר לגידול הילדים. "היה לי מאוד קשה לקבל טלפון 'לילד שלך יש חום 39' כשאני במרחק שעתיים נסיעה. אמרתי לבעלי: 'תהיה אתה המפרנס העיקרי ואני אהיה יותר אמא'. לבן שלי יש קשיי למידה. היום הוא לומד 5 יחידות מתמטיקה ואנגלית, וזה לא היה קורה אם לא הייתי נותנת לו תמיכה ומוטיבציה".

מה את עושה בימים אלה?

"בשנים האחרונות אני עוזרת לבעלי בעסק, איגוד קבוצות רכישה בנדל"ן. נהייתה לו הרבה עבודה ולכן הצטרפתי אליו".

שניכם חזרתם בתשובה.

"כשהכרנו קובי לא ממש שמר שבת, אבל לא עבד בשבת ושמר כשרות. בהתחלה רק הוא בישל, כי פחד שאני אכין לו בשר עם חמאה. הוא ידע שאין לי מושג. לקראת החתונה קובי עבר תהליך התקרבות מחדש לדת. הילדים הגדולים בהתחלה הלכו לגן רוסי, אבל כשהגיע הזמן לבחור בית ספר, דווקא אני הייתי זו שהחליטה לרשום אותם למסגרת ממלכתית־דתית. זה נראה לי נכון מבחינת הצניעות, גם אני לבשתי בילדותי לבית הספר שמלות עם שרוולים ארוכים, ואמא שלי, שהייתה מנהלת בית ספר, גידלה אותנו באווירה של כבוד למורים. רציתי מסגרת של חינוך לערכים".

"לא כפינו עליהם שום דבר". הילדים איזבל, בנימין ומשי (צילום: אלבום פרטי)

ומתי את חזרת בתשובה?

"ברגע שהחלטנו שהילדים ילכו למסגרת דתית לא רצינו לבלבל אותם והחלטנו לנהל את הבית ברוח של שמירת שבת ומסורת. הכנסתי את הילדים לזה, אז גם אני נכנסתי. למדתי איתם הכל, עברתי איתם תהליך. אף פעם לא אמרנו לילדים בבית שאסור להם לעשות דבר כזה או אחר בשבת. נתנו להם את הבחירה. קרה שבני דודים ראו אותם מציירים ואמרו: אסור בשבת. אנחנו לא כפינו עליהם דבר, וגם אני נכנסתי לדת מתוך רצון להכיר והתקרבתי לדת בצורה הדרגתית בלי שמישהו כיוון לי אקדח לרקה.

"אנחנו מנהלים בית מסורתי. בשכונה שלנו חיות הרבה משפחות מסורתיות של עולים מארצות־הברית שחשוב להם השוויון בין המינים והם יותר מתירנים בנושא השתתפות נשים בתפילה ומתעקשים שגם הבנות ילמדו גמרא בבית הספר. אני יכולה ללכת לבית הכנסת במכנסיים עם הכלב ואף אחד לא יסתכל עליי עקום. הם מקבלים כל אחד בהרבה אהבה ולא שופטים".