מלכת היופי בישרה לשופטים ההמומים: לא רוצה להיות מיס תבל

הילה קלמן האוזמן  (53), מלכת היופי של ישראל לשנת 1985. נשואה לשי האוזמן, בעלי הוצאת כרטא ובייבלוור, אמא לשניים, גרה בירושלים:

"נולדתי וגדלתי בחולון. היה לי יופי נדיר כבר בגיל 12, ובגיל 14 התחלתי לדגמן. כשהייתי חיילת בחיל האוויר, קיבלתי שני זימונים בדואר: אחד לקורס קצינות והשני לתחרות מלכת היופי. חשבתי לעצמי: הרי לא תהיה לי קריירה צבאית, אז עדיף שאנסה את מזלי בתחרות. יום התחרות היה מתיש ביותר. כשהאירוע הגיע לרגעים המכריעים כבר לא ראיתי בעיניים. אחרי שנבחרו הסגניות נשארנו שתיים על הבמה, וכשהבנתי מה עומד לקרות נתקפתי סחרחורת. הרגשתי כמו נסיכה של דיסני. ראיתי את כל החברות שלי מהצבא, את ההורים שלי ועוד אלפי צופים, וכולם הריעו לי. דמעות הציפו את עיניי. ספיר קופמן ז"ל העבירה לי את הכתר שלה, ואחרי הזכייה הוציאו אותי עם טנדר משטרתי היישר לצילומי שער ל'לאשה'. לא הבנתי מה קורה איתי".

האזינו לכתבה. הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת

"שמרתי את השמלה של גוטקס מרגע ההכתרה עם המספר 7, שהוא מספר המזל שלי עד היום, אבל בעיקר נצרתי את הזיכרונות - כי שנת הכהונה באמת הייתה מופלאה. עם זאת, אחרי שהשלמתי אותה, פרשתי לגמרי. כל השנים הזמינו אותי למסיבות, ראיונות, השקות, קמפיינים, תוכניות אירוח ותחרויות יופי, ואני אמרתי, גבירותיי ורבותיי - לא! ראיתי, טעמתי, הכל טוב ויפה, והחלטתי להפסיק עם זה. הרבה שואלים אותי - הילה, אם היית מלכת יופי, אז איך זה שלא התפרסמת? אין לי כבר כוח לענות על השאלה הזאת, בחיי. עברתי לירושלים כדי שיהיה לי שקט. אפילו הילדים שלי לא ידעו שאמא שלהם הייתה מלכת יופי, עד שגילו להם בכיתה א'. כל השנים שמרתי בקנאות על פרטיותי. עד עצם היום הזה, רק לשלושה אנשים קרובים סיפרתי מה קרה לי בתחרות מיס יוניברס 1985. אחד מהם כבר הלך לעולמו. אבל חשבתי שחגיגות 70 השנים לתחרות מלכת היופי הן הזדמנות טובה לפתוח את הסיפור שלי".

"הקהילה היהודית בעיר ערכה לכבודי מסיבה, ושם אנשים רמזו לי שיש לי סיכויים גבוהים לזכות. בשיפוט הסופי, אחרי כשכבר צומצמנו, נשברתי"

הילה עם מכונית הפרס על שער "לאשה. " כל השנים שמרתי בקנאות על פרטיותי"(צילום: שמואל יערי)

"הגעתי לתחרות, שהתקיימה במיאמי. היה שם משטר לא פחות צבאי מאשר בשירות שלי. התכנסנו, 79 בנות מכל העולם. הימים היו ימי מלחמת לבנון, ולמיס לבנון ולי סיפקו אבטחה צמודה. ניידות משטרה חיכו לנו ליד האוטובוסים, ובכל ערב ערכו בחדרים שלנו בידוק ביטחוני. אליי הוצמדה שוטרת שליוותה אותי אפילו לשירותים. ביקשתי רגע של פרטיות, והיא אמרה שזו ההוראה המפורשת שהיא קיבלה. מיס לבנון ואני התיידדנו, ויום אחד מישהו צילם אותנו מדברות. כשקלטו אותו רדפו אחריו והחרימו לו את הפילם. הכל נראה לי כל כך מוגזם. מצד שני, הקהילה היהודית בעיר ערכה לכבודי מסיבה, ושם אנשים רמזו לי שיש לי סיכויים גבוהים לזכות. בשיפוט הסופי, אחרי כשכבר צומצמנו, נשברתי. היה לי אז חבר, אהבה ראשונה, והוא בכה לי בטלפון שהוא מתגעגע".

הילה אחרי ההכתרה. "הספיק לי להיות מלכת היופי של ישראל, לא רציתי להיות מלכת היופי של העולם"(צילום: אהרון יוסלביץ')

"כשהשופט החמישי פנה אליי, קמתי מהכיסא ואמרתי שאני לא רוצה. המתורגמנית ביקשה שאשב ואמרתי לה שדי, אני לא יכולה יותר, שיש לי קוצר נשימה. השופטים היו בשוק, נפלו להם העטים מהיד והם קמו, ניגשו לעברי והגישו לי כוס מים קרים. התחלתי להגיד להם בעברית ואנגלית שאני נורא מצטערת, שאני אשתתף בטקס, אעלה לבמה, ארקוד ואשיר, אבל אני לא רוצה להתחרות. הספיק לי להיות מלכת היופי של ישראל, לא רציתי להיות מלכת היופי של העולם. בשבריר של שנייה הכרתי בזה שאני לא מוכנה להתחייבות של שנה למיס יוניברס. זו הייתה הפעם היחידה בחיים שנשברתי, והאכזבה ממני הייתה מאוד גדולה. הכל השתבש בגלל זה, השיפוט השתנה. אמרו לי שכל הקהילה של מיאמי משקיעה באירוע הזה ושאנשים יפסידו עליי. הרגשתי את הלחץ, שמהמרים עליי כאילו הייתי סוס מרוץ".

צפו בהילה מופיעה בתחרות מיס תבל (בתלבושת הלאומית - בדקה 5.50)

"בסופו של דבר עליתי לבמה. היו רגעים שרציתי לברוח, שהדמעות איימו לפרוץ, אבל התאפקתי. ידעתי שהטקס משודר בשידור חי בכל העולם. אבא ואמא שלי קיבלו כרטיסים, אבל לא היה להם כסף לטיסה. הרגשתי מאוד בודדה ועצובה, רציתי כבר לחזור הביתה. ולמרות הכל, הגעתי למקום השלישי בתחרות התלבושת הלאומית. לפני חודש גלשתי ביוטיוב, ופתאום נפלתי על הקלטה של התחרות הזאת. התיישבתי לבדי, וראיתי הכל - בפעם הראשונה בחיי. בכיתי המון ואמרתי לעצמי - וואלה הילה, היית יפה, זה לא סתם. זה היה מאוד מרגש. היום, הכי חשובה לי המשפחה. אחרי 15 שנה כאשת שטח של חברת קוסמטיקה, פרשתי מהתחום. אני מתכננת ללמוד צורפות ולהמשיך עם ההתנדבות שאני עוסקת בה, שמכניסה אור לחיים שלי.

בשורה התחתונה: אף אחד לא הצליח להזיז אותי מההחלטה להגיד 'לא' לעולם הזוהר, ואני ממש לא מצטערת. אצלי לא זה לא".