עוד ועוד נתונים המצטברים לאחרונה מעידים על כך ששוק בגדי היד השנייה ויזמויות שונות המקדמות מכירה חוזרת של פריטי אופנה שכבר נקנו על ידי מישהו הפכו למנוע כלכלי עולמי משמעותי. לצד מותגי אופנה שנלחמים על תשומת לִבו של צרכן האופנה ומנסים לשכנע אותו לצרף למלתחה פריט חדש ונחשק, מתחזק זרם מקביל וסוחף שעושה הכל כדי להוכיח שפריט שכבר נלבש או נקנה על ידי מישהו אחר הוא לגמרי השחור החדש. תמונת המצב: שוק מכירות היד השנייה גילגל בשנה שעברה יותר מ־20 מיליארד דולר בעולם וצפוי, תוך כעשר שנים, להדביק את קצב הצמיחה ואפילו לעבור את המכירות של רשתות האופנה המהירה.
בחוץ לארץ, ובמיוחד בארה"ב, הזירה הזו רותחת ופעילה ומלאה בשמות שמככבים במדורי האופנה אבל גם במדורים הכלכליים, בין שמדובר באתר הוותיק יחסית The RealReal או thredUP, ובין שמדובר בהשקעות חדשות המרמזות על השינויים שעוברת התעשייה כמו זו שביצעה קמעונאית האופנה נימן מרקוס באתר ה־Resale fashionphile. גם בארצנו הקטנטונת, למרות הקצב האיטי וההיקפים השונים, מתפתחת בשנים האחרונות סצנת יד שנייה רוחשת, כזו שלא שמה מבטחה בחנויות הפיזיות הרגילות, אלא מקבלת צורות מעניינות ויצירתיות המתכתבות עם המגמה המתעצמת.
להיפטר מהרגלי הקניות ברשתות האופנה המהירה
העלייה במודעות סביב המשמעות של צריכת יתר אופנתית, הנזק לסביבה וכותרות חוזרות ונשנות על בזבוז, זיהום וניצול, עושים את שלהם. הרוח הירוקה שמרחפת מעל השיח האופנתי בשנים האחרונות היא ללא ספק אחת מהשחקניות המרכזיות שגורמות להתחזקות המגמה הזו וההשפעה ההולכת וגדלה שלה על שוק האופנה הבינלאומי.
לפני כשנה וחצי יעל שנקרמן עוד עבדה בחברת ייעוץ גדולה. כשהיא בעיצומו של תואר שני במִנהל עסקים ויזמות, יותר מדי בגדים מיותרים ששכבו בארונה הדליקו אצלה נורה אדומה, והיא חיפשה דרך להשיב את כספי הקנייה האבודים שהושקעו בפריטים שלא נלבשו מעולם. כך נולד הרעיון להקמת Cycle of Fashion – חנות אונליין לבגדי יד שנייה, שהיא בעצם מיזם שמחבר בין אופנה וקיימות.
"מצאתי את עצמי נשאבת למחקר, שהפך למחקר שוק וחקר מתחרים, בניסיון למצוא פתרון טוב למכור את הבגדים שאני לא צריכה ומישהי בוודאות תוכל ליהנות מהם", היא מספרת. היא החלה לשלוח בגדים לתרומה וגם להביא בגדים לחנויות עצמן, אך המאמץ נראה לה לא סביר והרווחים זעומים. "תוך כדי מסע מכירת הבגדים הכושל נחשפתי למושג 'אפס פסולת', מכיוון שהתחלתי להתעניין בארון בגדים מינימליסטי ובפתרונות אחרים ששואפים להחליף את מודל הרשתות והקניונים המאוס. סרטון אחד שראיתי על החנות של לורן סינגר בברוקלין – Package Free שמו – גרם לאסימונים ליפול בהמוניהם. הבנתי שגם אני, למרות שחשבתי שאני 'אקולוגית', ש'שומרת על הסביבה', גרמתי להרס סביבתי על ידי רכישה בלתי פוסקת ברשתות האופנה הרגילות, ובכלל לא עצרתי לחשוב מהן ההשלכות הסביבתיות, האנושיות והאישיות שלי. הבנתי שגם אני צרכנית ׳רגילה׳ שקונה וקונה בלי לחשוב יותר מדי".
האתר שמפעילה שנקרמן מנסה לעודד להיפטר מהרגלי הקניות ברשתות האופנה המהירה. לא צריך לצאת מהבית כדי לספק את הצורך להתחדש, לא צריך לבזבז משאבים בדרך להתחדשות, והשימוש בו מעגלי: המשתמשות מבצעות את הרכישות החדשות שלהן בעזרת זיכוי שצברו ממכירת פריטים שהיו ברשותן.
יש איזה סינון לפי פרמטרים אופנתיים, או שהמיזם הוא קודם כל "מיזם ירוק"?
"נושא הקיימות הוא בלִבו של המיזם, האג'נדה היא העיקר עבורי. עם זאת, השאיפה היא שהסייקל יהיה במימדים שיאפשרו תחליף אמיתי לאופנה המהירה, כלומר: אם את מחפשת פריט מאוד ספציפי, תוכלי למצוא אותו בסייקל, במקום להזמין באסוס או ללכת לקניון. לכן הסטנדרטים והאיכות הם קריטיים, יש סינון מחמיר, וכל בגד עם סימני לבוש ושחיקה לא עובר אותו. אין סינון לפי סגנון אופנתי. אני מאמינה שכל אחת צריכה למצוא את עצמה בסייקל, והחנות תגלם מגוון מספיק רחב לכלל הסגנונות והמידות, ככל האפשר, כמובן.
"אם יש פריט אזוטרי במיוחד, על גבול התחפושת, הוא לא יעלה לאתר, כי כרגע זה לא מתאים. עם הגדילה של החנות, אני מקווה שמנעד הסגנונות והמידות יגדל בהתאם. מעבר לשיקול עסקי, זה ערך בעיניי - לי, לדוגמה, אין סגנון אחד והוא משתנה איתי. עולם האופנה הקלאסי מנסה להסליל אותנו לסגנון מסוים, בזמן מסוים ובמידות מסוימות. זו אחת התחלואות של האופנה המהירה, ואני רוצה לקרוא תיגר על כך - כל אחת צריכה להרגיש בנוח להתבטא אופנתית, והיא לא צריכה להתאמץ או לשלם על כך מחיר מיוחד".
בשורת התכלס, האם אפשר להתפרנס מזה? האם בתהליך המורכב של מכירה חוזרת של פריטים לא מאוד יקרים ותפעול של כל המנגנון נשאר בסופו של דבר רווח?
"אין ספק ששאלת הרווח היא שאלת השאלות, והיא גם מהותית. קיימות היא קודם כל מצב שאפשר לקיים לאורך זמן, וללא כדאיות כלכלית הלכה המשוואה. התשובה היא גם מורכבת - הסייקל הוא עסק בתחילת דרכו, ועבור כל עסק רציני עם אופרציה נרחבת מאחוריו צריך גם זמן. אני כן יכולה לומר שיש צמיחה משמעותית במודעות של אנשים, וכמובן שזה מתבטא במכירות. העסק מתייעל כל הזמן, בתהליכי לימוד וצמיחה, ולכן אני רואה בעוד שנים ספורות מיזם רווחי באופן משמעותי, שמצרף עוד ועוד אנשים למעגל הצרכנות המקיימת".
מכירות מהארון הפרטי
המודעות הירוקה, האחריות הסביבתית והתחושה הכללית שצריך להאט את גלגלי התעשייה המהירה והמזהמת הן לא הסיבות היחידות שמביאות ליוזמות יד שנייה או למכירה חוזרת מהדור החדש. חלקן צמחו דווקא מהצורך הבלתי פוסק לחדש, לרגש ולהפתיע בעידן הרשתות החברתיות שבו רווח כל כך המשפט "שרפתי את הלוק", כלומר: מה שנלבש, תויג והועלה פעם אחת, כבר לא יזכה לחיים בפעם השנייה. לאווירה הזו מצטרפים הרגלי הקנייה המשתנים והחיפוש אחר אינדיבידואליזם וביטוי עצמי, המאפיינים כל כך את דור ה־Y ובמיוחד את דור ה־Z, ויחד נוצרת קרקע פורייה לשינויים מהותיים בהרגלי הצריכה ולשורה של יזמויות מכר, שנתפרו במיוחד למידותיו של הדור שחי, נושם ומתלבש באינסטגרם.
יובל מיארה, מנהלת המדיה החברתית שלנו, בלוגרית ובעלת המותג Salty Minds, מספרת על מגמה מתרחבת של מכירות מהארון הפרטי בקבוצות ה־Close Friends באינסטגרם - קבוצות סגורות שעוזרות למובילות דעה ברשת לתקשר עם קהל יעד ממוקד בנושאים ממוקדים. הקבוצות האלה, שפונות, כאמור, לקהל שבוי שרוצה לצרוך תכנים מסוימים, הפכו לכוח צרכני משמעותי ופעיל. "אני מעלה בקבוצה הזו המון המלצות לקניות שוות ממקומות שונים, והתחלתי, כחלק מהפעילות בקבוצה הזו, לקיים מכירות מהארון הפרטי. אני מצלמת בגדים שאני כבר לא לובשת, מציינת מחיר, ובנות שמעוניינות עושות לי ביט ואני שולחת להן את הבגדים".
החושים המחודדים של מיארה והניסיון שלה גם במכירות פיזיות בבית גרמו לה להבין שמדובר בפתרון פשוט ויעיל לפינוי מקום בארון והזרמת כסף לקניית בגדים חדשים: "מובילת דעה לא יכולה לחרוש על בגדים. בנות היום ממילא לובשות כל פריט פעם אחת, ואני חושבת שזו דרך טובה לפתור את הבעיה. אני מרוויחה מזה וגם הבנות, שיכולות לקנות פריט שהיה ממש לא מזמן בזארה לא במחירי סייל בפחות מחצי מהמחיר המקורי שלו".
את מספרת שהתחלת בכלל ממכירת בגדים בבית. במה התהליך שונה?
"דבר ראשון, לא צריך לטפל בעניין הלוקיישן. מכירות בבית בדרך כלל דורשות חצר עם מקום, ואז זה לא תמיד בתל אביב, ואם זה בתל אביב, לא תמיד יש חניה. עוד נושא הוא השעות המוגבלות. הסטורי לא מוגבל. הפריטים יכולים להישמר בהיילייטס לתמיד ובנות יכולות לחזור אליו אם הן פספסו את 24 השעות של המכירה".
איך בעצם מתרחשת המכירה?
"אני מעדכנת את העוקבות שלי שאני עומדת לקיים מכירה, מעלה טיזרים של בגדים, ואז, נגיד ביום שישי בצהריים, פותחת את המכירה. בנות נכנסות וישר מגיבות. אני מוכרת את הבגדים במחירים של עד 150 שקל, וכמובן שמי שרוצה משלוח משלמת אקסטרה קטנה. זה עובד ממש טוב. גם אני קונה במכירות יד שנייה אצל חברות".
עוד על שופינג יד שנייה - במגזין גו סטייל
