צילום: שי יחזקאל

עברת את גיל 35 ושוקלת הקפאת ביציות? זו הכתבה שאת חייבת לקרוא

בגיל 37, ללא זוגיות באופק וכשהיא עדיין לא מרגישה בשלה להפוך לאמא, חגית גינזבורג החליטה לעבור הליך של הקפאת ביציות. האם זה באמת שווה את זה?

יום אחרי שמלאו לי 35, אנשים התחילו לדבר איתי על זה באופן חופשי ובלתי מהוסס - "אולי תלכי להקפיא ביציות?" חגית גינזבורג
יום אחרי שמלאו לי 35, אנשים התחילו לדבר איתי על זה באופן חופשי ובלתי מהוסס - "אולי תלכי להקפיא ביציות?" חגית גינזבורג

חדר ההמתנה במחלקת IVF באסותא רמת החייל הוא מיקרוקוסמוס של האוכלוסייה הנשית הישראלית: כמה נשים בהיריון מתקדם, כמה נשים מצוידות בילדים קטנים, כמה נשים שהגיעו בליווי אמא או בן זוג וכמה נשים, כמוני, שנמצאות שם לבד. רוב הזמן שורר שקט בחדר ההמתנה הזה, עד שאחד הילדים מפר את הדממה בבכי או בצרחות. אפשר ממש לראות את גלגלי המוח של כל הנשים בחדר חושבות לעצמן: "זה באמת מה שאני רוצה?!". דבר אחד בטוח: כולן נמצאות פה לטובת הערך הישראלי החשוב מכל - ילודה, עכשווית או עתידית.

 

אם הייתם שואלים אותי לפני עשר שנים, הייתי עונה בביטחון מלא שאין שום סיכוי שאמצא את עצמי בחדר ההמתנה הזה. בגיל 27 עוד הייתי משוכנעת שהכל יסתדר לפי התוכנית שלי - בגיל 30 אפגוש את אהבת חיי, בגיל 32 נתחתן, ובגיל 35 כבר אהיה אמא. והכל טבעי, כמובן, בלי שום התערבות רפואית.

 

והנה אני פה עכשיו, דקה מגיל 37. רווקה, בלי זוגיות באופק ובלי רצון להביא כרגע ילד לעולם, למרות הדחף הביולוגי, למרות האיבריים הפנימיים שרוטטים קצת בכל פעם שאני פוגשת תינוק חמוד - אני עדיין לא שם, לא מוכנה נפשית להתמודד עם הקונספט המפחיד הזה שנקרא "אימהוּת".

 

את המושג "הקפאת ביציות" אני שומעת כבר שנים, פחות או יותר מהרגע שבו ההליך הזה נעשה מקובל חברתית, כאופציה ריאלית לזו מאיתנו שעדיין לא מצאה זוגיות או לא מרגישה בשלה להפוך לאמא. כמה חברות שלי עשו את זה, כמה אחרות התנגשו חזיתית בגיל 40 והתחרטו שלא עשו - חלק מהן נמצאות כרגע בתהליך ארוך ומפרך של טיפולי IVF.

 

יום אחרי שמלאו לי 35, אנשים התחילו לדבר איתי על זה באופן חופשי ובלתי מהוסס - "אולי תלכי להקפיא ביציות?", כאילו מדובר בישיבה קלילה מתחת למזגן ולא בהליך רפואי מורכב. ועוד לא דיברנו על העלויות. התחלתי לגשש בנושא כבר בגיל 33, וגם עברתי בדיקת AMH (הורמון אנטי־מוליריאני) לניבוי סטטוס הפוריות שלי. הבדיקה יצאה בסדר גמור, יצאתי פורייה למדי, אז הדחקתי את הרעיון לעוד כמה שנים.

 

האשליה שיש לי את כל הזמן שבעולם כבר התפוגגה. גיל 37 נראה כמו מספר מאיים שמגרד את ה־40 מלמטה, וגם בשבילי, אישה שכל קשר כרגע בינה ובין משפחה וילדים מקרי בהחלט - האפשרות שאתעורר מאוחר מדי מייצרת קושי לישון בלילה

אבל ככל שאני מתבגרת, התמונה הולך ומתבהרת: האשליה שיש לי את כל הזמן שבעולם כבר התפוגגה. גיל 37 נראה כמו מספר מאיים שמגרד את ה-40 מלמטה, וגם בשבילי, אישה שכל קשר כרגע בינה ובין משפחה וילדים מקרי בהחלט - האפשרות שאתעורר מאוחר מדי מייצרת מועקה בחזה וקושי לישון בלילה.

 

כמובן שגם אני שמעתי על מקרי הפלא האלה - חברה של חברה שנכנסה להיריון טבעי בגיל 42, או חברה אחרת שעברה קצת טיפולים והפכה לאמא בגיל 45. לאורך השנים סיפרתי לעצמי שיהיה בסדר, שאני אסתדר, אבל רגע לפני יום ההולדת ה־37 המצב השתנה. הבנתי שאני רוצה ילד. לא עכשיו, מתישהו. כרגע אני בעיקר יודעת שאני לא רוצה להיזכר מאוחר מדי.

 

"אני לא יכול לומר שהקפאת ביציות, או שימור פריון כפי שהתהליך נקרא בעגה המקצועית, היא תעודת ביטוח", אומר הרופא שלי, ד"ר טל שביט, מנהל יחידת ה־IVF באסותא רמת החייל. "כשאני עושה תאונה עם הרכב ויש לי ביטוח, אני יכול לדעת בוודאות שאקבל פיצוי. זה לא המקרה בשימור פריון - הנסיבות משתנות מאישה לאישה, אבל שימור פריון כן מעלה את הסיכויים לכך שתצליחי להביא ילד לעולם, אפילו אם תחליטי לעשות את זה בגיל מאוחר יותר".

 

שימור פריון כן מעלה את הסיכויים לכך שתצליחי להביא ילד לעולם, אפילו אם תחליטי לעשות את זה בגיל מאוחר יותר (צילום: Shutterstock)
    שימור פריון כן מעלה את הסיכויים לכך שתצליחי להביא ילד לעולם, אפילו אם תחליטי לעשות את זה בגיל מאוחר יותר(צילום: Shutterstock)

     

    אחת מכל חמש תצליח

    במשך שנים רבות ניסו מדענים שיטות שונות להקפאת ביציות אך ללא הצלחה יתרה, משום שהביצית היא תא גדול המכיל כמות גדולה של מים, ולכן בתהליך ההקפאה עלולים להיווצר גבישי קרח קטנים שמקשים מאוד על התהליך. בשנים האחרונות התפתחה שיטת מעבדה חדשה להקפאת רקמות: שיטת ההקפאה המהירה - ויטריפיקציה, שהתגלתה כיעילה מאוד לצורך הקפאת ביציות. הביציות המוקפאות נשמרות בחנקן נוזלי בטמפרטורה של מינוס 196 מעלות צלזיוס.

     

    במחזור וסת רגיל רק אחד מבין זקיקים רבים מתפתח לביצית בשלה, והיא עוברת לחצוצרות ומשם לשחלות ולרחם. אם היא לא פוגשת בזירעון והופכת לעובר, היא מתמוססת ובהמשך האישה מקבלת וסת. לצורך הקפאת ביציות צריך לעבור טיפול הורמונלי שנמשך בממוצע כ־10־14 ימים, כדי להביא לכך שיותר זקיקים יבשילו לביציות ראויות, ובסופו של תהליך מתבצעת שאיבה של הביציות האלה מהשחלות לפני שהן מגיעות לרחם. השאיבה מבוצעת לרוב בהרדמה כללית קצרה וכוללת דיקור של השחלות דרך דופן הנרתיק באמצעות מחט עדינה המחוברת למתמר אולטרה סאונד.

     

    הביציות שנשאבות עוברות במעבדה בדיקת איכות, ואלה שנמצאו איכותיות ובשלות מספיק, עוברות תהליך של הקפאה מהירה ונשמרות. בהמשך, כשהאישה מעוניינת להרות, מופשרות הביציות ומופרות על ידי זרע בן הזוג. מהניסיון שהצטבר עד כה בנשים צעירות (מתחת לגיל 35) עולה כי 85% עד 95% מהביציות המוקפאות שורדות את תהליך ההפשרה.

     

    ההליך אינו מסובסד והוא מבוצע במסגרת פרטית כשהעלות נעה בין 12 אלף שקל  ל־18 אלף שקל, לא כולל התרופות שעלותן מגיעה לכ־4,000 שקל (צילום: Shutterstock)
      ההליך אינו מסובסד והוא מבוצע במסגרת פרטית כשהעלות נעה בין 12 אלף שקל ל־18 אלף שקל, לא כולל התרופות שעלותן מגיעה לכ־4,000 שקל(צילום: Shutterstock)

       

      שימור פריון הפך להיות תופעה חברתית רק בשנים האחרונות ולא תמיד היה זמין בישראל לכל אישה שקיוותה להקפיא את הזמן. עד 2011 הוצע ההליך רק לנשים שסבלו מבעיה רפואית שהיוותה סכנה לפוריותן, כמו חולות סרטן לפני טיפולים כימותרפיים. אבל ב־2011 אישר משרד הבריאות בישראל תקנות המאפשרות לכל אישה, נשואה או רווקה, בגיל 30־41, לעבור את התהליך ולהקפיא עד 20 ביציות (אבל אם יהיו לך יותר מ־20, יקפיאו גם אותן). כך החלו להציע בתי החולים הציבוריים והפרטיים, לצד כמה מרכזים רפואיים, שימור פריון לכל אישה החפצה בכך ועומדת בקריטריונים. ההליך אינו מסובסד והוא מבוצע במסגרת פרטית כשהעלות נעה בין 12 אלף שקל (לא כולל התרופות שעלותן מגיעה לכ־4,000 שקל) ל־18 אלף שקל. בחלק מבתי החולים מציעים למטופלות לעבור שני מחזורי טיפול במחיר של אחד.

       

      בדיון בוועדה לקידום האישה ושוויון מגדרי של הכנסת שהתקיים בנובמבר 2017, דווחה עלייה של מאות אחוזים בהקפאת ביציות בקרב נשים בריאות שביקשו לשמר את הפוריות. פרופ' טליה אלדר רגב, יו"ר האגודה הישראלית לחקר הפוריות, הסבירה באותה הוועדה ש"מאז 2011, שבה הפך הליך ההקפאה לצורכי שימור פוריות לחוקי, אנו רואים עלייה ניכרת במספר ההליכים. אם עד 2012 היו פחות מ־100 מחזורי זיגוג (שאיבה והקפאה), ב־2015 כבר היו כ־800, וב־2016 - כ־1,500 מחזורים, כמעט 90% מהם למטרות שימור פוריות ולא מסיבות רפואיות".

       

      ד"ר טל שביט: אני לא יכול לומר שהקפאת ביציות היא תעודת ביטוח. כשאני עושה תאונה עם הרכב ויש לי ביטוח, אני יכול לדעת בוודאות שאקבל פיצוי. זה לא המצב עם שימור פריון, אבל זה כן מגביר את הסיכויים לכך שתצליחי להביא ילד לעולם גם בגיל מבוגר יותר"

      אבל השאלה שמטרידה כל אישה ששוקלת לעבור את ההליך הזה, מעבר לעלויות, חוסר הנוחות וההורמונים, היא - האם זה באמת שווה את זה? פרופ' רגב אמרה אז בוועדה כי "שיעורי ההריונות מהטכניקה הזאת מוצלחים, אבל גיל האישה בהקשר של פוריות הוא מחלה. ככל שאישה מתבגרת, היכולת שלה ללדת, אם באופן ספונטני ואם באמצעות טיפולי פוריות, פוחתת.

       

      שני מאמרים שפורסמו בשנה האחרונה בספרד ובארצות הברית עם תוצאות דומות, מראים שלאישה שהקפיאה עד גיל 35 כמות של 15־20 ביציות יש סיכוי של 85% להביא מהן ילד (נכון להיום הסיכויים עלו ל־95% - ח"ג). לעומת זאת, עבור אישה בגיל 36 ומעלה, גם אם יש לה 30 ביציות, הסיכוי יורד לכ־35%־40% לכל היותר".

       

      במחקר ראשון מסוגו בישראל שבוצע על ידי צוות היחידה להפריה חוץ גופית באסותא רמת החייל, וכלל את פרופ' דניאל זיידמן, ד"ר שי אליצור, ד"ר הילה רענני וד"ר שביט, ותוצאותיו פורסמו בתחילת יולי האחרון, נבדק שיעור הצלחת הפריית הביציות המוקפאות ושיעור ההריונות שהושגו מהפריית ביציות קפואות. במחקר, שכלל נשים בגיל ממוצע של 38 בעת ההקפאה, נמצא כי הסיכוי להרות מביצית מוקפאת עומד על 20%. כלומר אחת מכל חמש נשים שתקפיא ביצית מסיבה לא רפואית תצליח להרות (אצל נשים שהקפיאו ביציות מסיבה רפואית, עמד שיעור ההריונות לכל מחזור שבו הוחזרו ביציות מופשרות על 22.1%).

       

      נמצא גם כי שיעורי השרידות של הביציות היו 79.5% אצל נשים שהקפיאו ביציות מסיבה חברתית, ו־75% עבור נשים שהקפיאו ביציות מסיבה רפואית. גם שיעור הביציות שהופרו בהצלחה על ידי זרע לאחר הפשרתן היה גבוה: אצל נשים שהקפיאו מסיבה חברתית, עמד שיעור ההצלחה על 75.3%, ואצל נשים שהקפיאו מסיבה רפואית על 67.2%. האם הקפאת ביציות היא התשובה שלי? אני רוצה לקוות שכן.

       

      עכשיו זה הזמן?

      בפגישה הראשונה עם ד"ר שביט, אי שם בינואר 2019 במשרד שלו במחלקת IVF, הוא פוצח בסדרת שאלות נוקבת: "את מעשנת?", "יש היסטוריה של סרטן השד במשפחה?", "את לוקחת גלולות?", "יש היסטוריה של קרישי דם במשפחה?", "מישהו במשפחה עבר אירוע מוחי בגיל צעיר?", "מה הגובה שלך?", "היית בהיריון פעם?" והשאלה המצמררת מכולן - "כמה את שוקלת?".

       

      תסביר לי למה אני צריכה לעשות לעצמי את התהליך המשוגע הזה.

      ד"ר טל שביט: "הסיכוי של אישה צעירה שמקיימת יחסי מין סדירים להרות מדי חודש עומד על 25% בלבד. אצל אישה בת 36 הסיכוי הוא כבר פחות מחצי מזה, ואחרי גיל 40 - נמוך משמעותית"

      "הרבה נשים מגיעות אלי בגיל 40 ואומרות לי שהרופא אמר להן בגיל 35 שהן לא צריכות לעשות את זה, ואז כבר נהיה מאוחר מדי. מה שאת צריכה לדעת הוא מה שאני אומר לכל המטופלות שלי - הסיכוי של אישה צעירה שמקיימת יחסי מין סדירים להרות מדי חודש עומד על 25% בלבד. אצל אישה בגילך, בת 36, הסיכוי הוא כבר פחות מחצי מזה, ואחרי גיל 40 - נמוך משמעותית. אז נניח שתרצי להיכנס להיריון בגיל 44 אבל יהיו לך ביציות מוקפאות מגיל 36, שימרת את הסיכויים שלך".

       

      בשלב הזה הוא מראה לי גרף מפחיד מאוד על צג המחשב שלו - גרף שמתאר את הסטטיסטיקה של פוריות האישה. אחרי גיל 35 נפער בגרף הזה מדרון חד שפונה לכיוון מטה. די ברור שבנקודה הזאת בחיים כל אישה צריכה לקבל החלטה. "הגיל הממוצע שבו נשים רוצות להיכנס להיריון הולך ועולה בעולם המערבי", הוא מסביר. "בעבר הגיל הממוצע היה 22־23, היום הוא עומד על 26.

       

      "כשאישה מגיעה אלי בגיל 36 והיא לא בזוגיות ושואלת אותי מה היא צריכה לעשות, האופציה הראשונה שלה מבחינתי היא לעשות ילד - עכשיו. בתור רופא פריון, החובה שלי היא להמליץ על היריון, אבל אם המטופלת אומרת שהיא עדיין לא שם, האפשרות השנייה היא לא לעשות כלום ולהתחיל לפעול בנושא רק כשהיא תרגיש מוכנה. יש נשים שמחכות עד אחרי גיל 40 ומביאות בחשבון שאולי יצטרכו לעבור טיפולים ואולי אפילו להשתמש בתרומת ביצית, וזה מקובל עליהן. האפשרות השלישית היא התשובה לשאלה 'מה אני יכולה לעשות בקשר לזה עכשיו, בלי להיות בהיריון?' - והתשובה היא: שימור הפריון".

       

      באילו גילאים כדאי לעשות את זה?

      "ככל שגיל האישה צעיר יותר, כך האפקטיביות של הקפאת הביציות עולה. לנשים צעירות, מתחת לגיל 35, עדיין אין מודעות לכך, ולרוב הן לא יבואו להקפיא, ולכן הגיל המומלץ לשימור ביציות הוא 35־38. הסיכויים שהביציות ישרדו את ההפשרה ויהפכו להיריון בגילאים האלה עומד על 40%, כי איכות הביציות הולכת ויורדת עם הגיל, אבל זה בהחלט טוב יותר מאפס סיכויים".

       

      ההמלצה היא לעבור שני סבבים של הטיפול. כך זה מבוצע בדרך כלל, כדי שכל אישה תוכל לנסות להגיע למכסה החוקית של 20 ביציות קפואות (צילום: Shutterstock)
        ההמלצה היא לעבור שני סבבים של הטיפול. כך זה מבוצע בדרך כלל, כדי שכל אישה תוכל לנסות להגיע למכסה החוקית של 20 ביציות קפואות(צילום: Shutterstock)

         

        אני מפחדת. לא מהשאיבה בחדר הניתוח, לא מהתינוק העתידי שאולי יהיה לי ואולי לא. אני מפחדת מדבר אחד - ההורמונים. היו לי מספיק שנים על הפלנטה הזאת כדי לדעת מה הם מסוגלים לחולל למישהי כמוני, שרגישה אליהם במיוחד. "לטיפול יש כמה תופעות לוואי", מסביר ד"ר שביט. "ישנן תופעות הלוואי של ההורמונים, ומה שהכי מטריד אותי כרופא הוא אירוע של קרישיות יתר, במיוחד אם יש את זה במשפחה. הוא מאוד נדיר אבל כן קיים ומסוכן. יכולות להיות גם תופעות רגשיות, כמו מצבי רוח, בכי, עצבים, אבל זה תהליך שנמשך בסך הכל 10־14 ימים. זה הכל".

         

        במחקר, שכלל נשים בגיל 38 בממוצע בעת ההקפאה, נמצא כי הסיכוי להרות מביצית מוקפאת עומד על 20%, כלומר אחת מכל חמש נשים שתקפיא ביצית מסיבה לא רפואית תצליח להרות. שיעורי השרידות של הביציות היו 79.5% ושיעור ההצלחה בהפריה - 75.3%

        ואז מתברר לי, לחרדתי, שההמלצה היא לעבור שני סבבים של הטיפול. כך זה מבוצע בדרך כלל, כדי שכל אישה תוכל לנסות להגיע למכסה החוקית של 20 ביציות קפואות. "מותר על פי חוק להקפיא עד 20 ביציות ועד ארבעה מחזורי טיפול. אם בראשון שאבתי לך 19 ביציות, את זכאית לעוד טיפול, ואם בטיפול השני שאבתי עוד 19, אז יש לך 38", הוא מסביר. "ועדיין, מכיוון שאת מעל גיל 35, הסיכוי של הביציות הקפואות האלה להפוך להיריון עומד על 40% בממוצע. ככל שיש לך יותר ביציות קפואות, כך תוכלי לנסות להרות יותר פעמים. אני מאחל לכל מטופלת שלי לא להשתמש בביציות הקפואות ולהיכנס להיריון באופן טבעי".

         

        בסוף הפגישה הראשונה הוא מצייד אותי בהפניה לבדיקות דם לטובת פרופיל הורמונלי.

         

        זריקת הסיום

        נדרשים לי חודשיים נוספים כדי לעבד את המידע, אבל אני לא נעלמת. וכך מתחיל המסע: פגישה נוספת עם ד"ר שביט שבה הוא נותן לי את המרשם לתרופות - ארבעה סוגים שונים של זריקות תת עוריות - שתיים שמגרות את הזקיקים וגורמות להם להבשיל לביציות ("השראת ביוץ"), אחת שמונעת ביוץ כדי שהממזרות הקטנות לא יחליקו מהשחלות, ואחת נוספת, הזריקה הגורלית, שהיא למעשה שלוש זריקות של אותה התרופה, שאותן אני אמורה להזריק 36 שעות בדיוק לפני ביצוע השאיבה. התהליך כולו מבוצע בליווי צמוד של האחיות באסותא וגם של ד"ר שביט עצמו. הם מדריכים אותי בכל צעד ומסבירים לי את הצעד הבא. זה מרגיע, אבל שוקולד מרגיע יותר. ביום השני של הווסת אני מתייצבת במרפאת האחיות לבדיקת דם, אולטרסאונד וגינלי והדרכה על הזריקות השונות.

         

        את הזריקה הראשונה אני מזריקה כשחברתי הטובה שהיא אחות סיעודית במקצועה, מחזיקה לי את היד. ההזרקה עוברת בהצלחה, אני לא מרגישה כלום. גם ביום השני וגם ביום השלישי. ביום הרביעי אני חוזרת לאסותא, ובאותו היום מתחילה להזריק את שתי הזריקות הנוספות. פה זה כבר מתחיל להיות מסובך - בעוד שהזריקה הראשונה מגיעה במעין עט ודורשת רק כוונון של המנה וחיבור של מחט, השתיים האחרות דורשות ערבוב עם חומרים אחרים שהופכים את האבקה לנוזלית. לא זכרתי את כל מה שהאחות הסבירה, אבל הודות ליוטיוב אני מוצאת מדריכי וידאו פשוטים שמראים את ההליך, ומהר מאוד הופכת לכימאית מצטיינת ומזריקה לעצמי פעמיים ביום.

         

        עוד יומיים, עוד בדיקות אצל האחיות באסותא, ואני כבר מתחילה לחלום שיש לי מפעל של ביציות. בכל ביקור האחות מדווחת לי על גודל הזקיקים שתופחים אצלי בשחלות, ואני גאה בהם כאילו הם כבר ילדים מוחשיים שגדלים יפה. עוד יומיים ועוד בדיקות ועוד שיחות עם ד"ר שביט. אני לא דיכאונית במיוחד, כפי שחששתי שאהיה. גם לא ממש עצבנית, אבל עייפה מאוד, והבטן שלי נפוחה מאוד.

         

        אחרי עשרה ימים אני מקבלת את ההודעה המיוחלת: להזריק את הזריקה האחרונה, בדיוק בשעה שבה יצווה עלי, 36 שעות לפני השאיבה. ביום האחרון יוצא לי להזריק לעצמי שש פעמים, כי הזריקה האחרונה היא למעשה שלוש זריקות.

         

        "הימים שאחרי השאיבה לא פשוטים - אני עייפה ונפוחה מאוד, ובעיקר מבולבלת. נדרשים לי שלושה חודשים נוספים כדי לעכל את העובדה שיש לי עכשיו 14 ביציות חמודות, אי שם במכל קפוא באסותא"

        חדר הניתוח תואם לי ליום חמישי בשבע בבוקר, ובשבע בערב יומיים לפני אני מזריקה את זריקת הסיום. בחמישי, בשש בבוקר, חברה טובה באה לאסוף אותי, כי באסותא מסבירים לי שאני חייבת להגיע עם מלווה. האחות שואלת אותי שאלות, ואז מגיע הסניטר לקחת אותי לחדר הניתוח. אחרי שעה בערך אני מתעוררת בחדר ההתאוששות, רועדת מקור, תופעת לוואי ידועה של הרדמה מלאה. מעבירים אותי לחדר שלי. אני מנומנמת. אחות מביאה לי ארוחת בוקר (לא רע בכלל, יחסית לבית חולים). קצת אחר כך ד"ר שביט נכנס ומדווח ששאבו לי 15 ביציות. מתברר שאני נשאבת מצטיינת. יום למחרת הוא מתקשר לבשר שמתוך 15 הביציות, 14 נמצאו איכותיות להקפאה.

         

        הימים שאחרי השאיבה לא פשוטים - אני עייפה ונפוחה מאוד, ובעיקר מבולבלת. נדרשים לי שלושה חודשים נוספים כדי לעכל את העובדה שיש לי עכשיו 14 ביציות חמודות, אי שם במכל קפוא באסותא. הלוואי שיכולתי לקחת אותן הביתה, לקרוא להן יואבי ולשלוח אותן לחוגים. אני פוסלת על הסף את האפשרות לעבור סבב נוסף, עד שאני מתיישבת לכתוב את הכתבה הזאת ושומעת מחדש את הנתונים. פתאום אני מבינה ש־14 זה אמנם מספר יפה, אבל ממש לא מספיק. כנראה שאצטרך לעבור זאת שוב. ממרחק של זמן זה לא נראה כמו סוף העולם. בטח לא קשה כמו לגדל ילד.

          

        להקפיא את הזמן: החלטת לשמר ביציות? חמישה טיפים חשובים

         

        1. אל תתביישי. מותר לך לדבר על זה, מותר להתייעץ בקשר לזה. מותר לחפש בסביבה הקרובה נשים שעברו את התהליך (או טיפולי IVF). אין צורך להסתיר ובטח שאין במה להתבייש. אל תישארי לבד במהלך הטיפולים - בקשי מחברים, חברות ובני משפחה לתמוך בך בתקופה הקצרה הזאת.

        2. קחי תרופות מנשים שמוסרות. העלויות הגבוהות של ההליך הובילו לפתיחת כמה קבוצות בפייסבוק ובטלגרם שבהן ניתן ליצור קשר עם נשים שסיימו את הטיפולים ומוסרות את התרופות שנשארו להן. בחלק מהמקרים מדובר במזרקים או בקבוקונים שלמים של חומר. שווה לבדוק גם עם נשים בסביבה הקרובה שלך שעברו הקפאת ביציות או טיפולי פוריות ואולי אפילו לחסוך אלפי שקלים.

        3. היעזרי ברפואה המשלימה. דיקור סיני נמצא כיעיל מאוד להפחתת מתחים, נפיחות ואפילו לאיזון הורמונלי. כדאי ללוות את התהליך בדיקור אצל מדקר מומחה לפוריות.

        4. חפשי ביוטיוב. הסתבכת עם ההזרקות או עם ההכנות שלהן? ביוטיוב תוכלי למצוא מדריכים ידידותיים ופשוטים להבנה (באנגלית, חלקם עם תרגום לעברית). פשוט חפשי את שם התרופה שנרשמה לך.

        5. אמצי גישה חיובית. אל תחליטי מראש שההורמונים ישפיעו עלייך, שיהיה לך קשה, שתצטרכי לעצור את החיים. שמחי על ההחלטה האחראית שקיבלת, היי גאה בעצמך ונסי לשמור על גישה חיובית. זה בהחלט יעזור לך לצלוח את המסע הקצר הזה.

         

        מידע נוסף על שימור פריון ניתן למצוא באתר אסותא.

         

        הגיליון החדש של מגזין מנטה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי יחזקאל)
        הגיליון החדש של מגזין מנטה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי יחזקאל)
         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד