מורן אטיאס מודאגת מהרווקוּת "אני שוקלת ברצינות להביא ילדים לבד"

השחקנית ההוליוודית המצליחה פיטרה את הסוכן שלה ("היום אני לא נותנת לאנשים לדרוך עלי") ויוצאת לדרך חדשה, עם מיזם להעצמת נשים ומחשבות על הורות יחידנית

" אני כבר לא מפחדת שייצא לי שם רע בהוליווד, ועוד מאנשים שאני זו שמביאה להם פרנסה". מורן אטיאס (צילום: Valerie Burke סטיילינג: שלו לבן)
" אני כבר לא מפחדת שייצא לי שם רע בהוליווד, ועוד מאנשים שאני זו שמביאה להם פרנסה". מורן אטיאס (צילום: Valerie Burke סטיילינג: שלו לבן)

מהמלון בתל אביב, ממש רגע לפני שהמונית אוספת אותה לטיסה חזרה לאל־איי, מורן אטיאס עוצרת כדי לתת לנו הצצה לחיים הבינלאומיים שהיא מנהלת. את הקריירה שלה התחילה לפני 20 שנה בפריצה הגדולה באיטליה, ולאחר מכן עברה ללוס אנג'לס כדי להגשים את החלום ההוליוודי. בין לבין היא תמיד מבקרת בישראל, קוטפת תפקיד כזה או אחר וגם קמפיינים גדולים למותגי אופנה מקומיים. הפעם היא הגיעה לארץ לרגל מפגש של קהילת הנשים שהקימה יחד עם אחותה. "למיזם קוראים mefirst#", היא מסבירה, "והוא מושפע כמובן ממהפכת MeToo שנתנה לנשים אומץ להיחשף. בשנים האחרונות זכיתי לקבל אנרגיות בלתי נדלות וכוח, ומהמקום הזה אני מחזירה לאחרות. יש לי כמיהה לתת בחזרה, ואני גם רואה את המחסור באחוות האחיות הזו. האמת היא שהיא חסרה לי באופן אישי", מספרת אטיאס.

 

הרעיון, היא מסבירה, הוא לחלוק סיפורים מעצימים עם נשים אחרות. וגם היא עצמה, שמכירה בכוחה של אישה, מספרת שלמדה דבר או שניים בעקבות המפגשים האלו. "הדהים אותי שהרבה פעמים דווקא סיפורים של נשים שבחרו להיות עקרות בית היו סיפורים שעוררו בי השראה", היא אומרת. "בתור נשים אנחנו מנסות להשיג דברים תמיד בנועם, לא לפגוע יותר מדי ברגשות של אף אחד. לבקש, אבל לא לבקש יותר מדי. אין בזה כנות וזה מתיש".

 

"גם כשהיו לי הזדמנויות פחדתי לדבר כדי לא להיתפס כקשה, כדיווה, כתובענית וכאגרסיבית. הרבה פעמים כשהדברים מגיעים אליי, אני מרשה לאנשים להקטין אותי או לצעוק עליי"
העניין של אטיאס בקידום נשים לא נגמר במיזם הקהילתי שלה. "אני מאוד רוצה שיפסיקו לדבר עם אישה בראש ובראשונה במונחים של יופי", היא אומרת. "שהשיח ישתנה, שנתחיל להתעסק בדברים חשובים. נשים חוששות לבקש שכר הולם, חוששות להביע דעה נוקבת. אנחנו אפילו חוששות לשלוח את הילדות שלנו לגן או לבית הספר כי הן לא ממש מוגנות שם. גם בינינו, כנשים, יש הרבה דברים שאנחנו יכולות לעשות כדי להתקדם. אני, למשל, מעדיפה לקבל ייעוץ מקצועי מנשים, כי הן מבינות אותי. גם בפרויקטים שלי, אני רוצה לשלב נשים אחרות בעשייה ובתוך כך לעזור להן".

 

אחד הפרויקטים האלה, תחת הכובע של אטיאס כמפיקה וככותבת שעובדת בשנים האחרונות על פיתוח סדרות משלה, הוא של סדרה שעוסקת בסיפורה של אילנה ראדה, אמא של תאיר ז"ל. "היא אישה שמתמודדת מול התקשורת ורשויות החוק והמשפט", מסבירה אטיאס, "אישה נגד העולם".

 

את מרגישה שפחות מקשיבים לה בגלל שהיא אישה?

"כן. הרי כל הזמן מתארים נשים כדרמטיות מדי. גם לה אמרו: 'תירגעי', 'את מגזימה' ו'חכי', בזמן שהיא ידעה שמשהו לא מתנהל כשורה. אני מכירה את זה, גם לי כל הזמן אומרים: 'סבלנות', 'אל תלחצי'".

 

ולא יכול להיות שזו פשוט עצה טובה – לחכות לתפקיד טוב, לחכות להזדמנות הנכונה?

"לא. כי אני מרגישה שהרבה פעמים מחכים פשוט שגבר יבוא ויוביל את הפרויקט. לאחרונה, הרבה בזכות החשיפות שהיו במסגרת MeToo, למדתי על עצמי שמסתבר שהרגשתי לא בנוח לבקש ולִרצות. גם כשהיו לי הזדמנויות פחדתי לדבר כדי לא להיתפס כקשה, כדיווה, כתובענית וכאגרסיבית. הרבה פעמים כשהדברים מגיעים אליי, אני מרשה לאנשים להקטין אותי או לצעוק עליי. למשל, עורך הדין או הסוכן שלי, שבעבר נתתי להם לדרוך עליי והיום אני אומרת 'די'. אני כבר לא מפחדת שייצא לי שם רע בהוליווד, ועוד מאנשים שאני זו שמביאה להם פרנסה. את הסוכן שלי פיטרתי בעקבות זה".

 

קרה משהו מסוים או שמדובר במשבר אמון כללי?

"בסדרה 'הרודן' מאוד שמחתי להשתתף. ידעתי שזה יהיה תפקיד חיי. התכוננתי לזה קשה, למדתי את הפוליטיקה של המדינה והשקעתי המון. לקחתי את הדמות למקום שונה ממה שייעדו לה מלכתחילה, ובסופו של דבר, בעונה השלישית, הדמות שלי, שהתחילה כאשת הנשיא, רצה לנשיאות בעצמה. בעצם הפכתי לדמות המרכזית. בכל שלטי החוצות, בטיימס סקוור, על אוטובוסים - הפנים שלי הובילו את הקמפיין לעונה. אז כמובן שאמרתי תודה, אבל אחר כך גיליתי ששאר השחקנים משתכרים יותר ממני. זה לא התאים לזמן המסך שלי, לימי הצילום שנדרשתי להם וגם לא לדמות עצמה. הרגשתי שהסוכן שלי לא לגמרי תמך בצד שלי והעדיף את היחסים עם הרשת, כנראה. בכלל, בתחילת הדרך המקצועית שלי רק רציתי להתברג ולעשות ופחות הסתכלתי על הכסף, אבל היום אני יודעת שזו האמנות שלי, ואם הרבה אנשים נהנים ממנה, אני ראויה לקבל עליה הרבה כסף".

 

"אני מבינה שאני לא יכולה באמת לחיות בשתי המדינות". אטיאס (צילום: Valerie Burke סטיילינג: שלו לבן)
    "אני מבינה שאני לא יכולה באמת לחיות בשתי המדינות". אטיאס(צילום: Valerie Burke סטיילינג: שלו לבן)

     

    נשמע של־MeToo הייתה עבורך השפעה אישית גדולה ומורכבת. עד כמה את מרגישה את ההשפעה הזאת גם ברמה המקצועית בהוליווד?

    "אני מרגישה את סממני המהפכה בהתנהלות. בסדרה The Village (של NBC; מ"ל) שצילמתי בניו יורק – ההדרכות למניעת הטרדות מיניות על הסט קיבלו פתאום משנה תוקף. חולק ספרון הדרכה למה מקובל ומה לא מקובל. הכל בעניין הזה הפך לרציני יותר. בנוסף, אני מקבלת עכשיו הזדמנות חלומית מערוץ הטלוויזיה FX לכתוב ולהפיק סדרה קומית על אישה בעידן של אחרי ה־MeToo ועל איך היא מתנהלת בעולם החדש".

     

    לא רוצה לשחק אמריקאית

    אטיאס היא אחת מהשחקניות היחידות שפרצו באמת את תקרת הסברס והשתלבו בהוליווד במגוון תפקידים, וכאמור לא רק כשחקנית (Crash, "הרודן", "המתמחה" ועוד), אלא גם ככותבת ומפיקה. גם מבחינה אישית, החיים של אטיאס בלוס אנג'לס נשמעים מבוססים בהרבה מהמקובל בקרב הישראלים שמנסים את מזלם בעיר הגדולה מאוד. "עשיתי לי בית שם", היא אומרת. "אחי ואחותי גרים לידי, וגם הרבה חברים ישראלים. בעצם חוץ מההורים שלי, כמעט כולם שם. יש תחושה של תל אביב קטנה, עם תוספת של חברים שאספתי מהעולם בזכות הקריירה ושעברו עם השנים. אבל בכל זאת, בישראליות ובישראל יש משהו שאין באף מקום אחר".

     

    עם כל מה שקורה בארץ בשנים האחרונות, זו עדיין התחושה?

    "כשאני נמצאת פה, בארץ, זה קרוב אליי ואני שמחה לראות שיש התפתחות ויצירה ומצעד גאווה ואירוויזיון - הרבה דברים משמחים מאוד קורים פה, לצד אירועים מצערים, כמו ילדות שנאנסות. אלו דברים שכואבים לי בגוף ובנשמה. הייתה תקופה שכל הזמן קראתי את החדשות על ישראל והייתי מביאה את המועקה איתי לפגישות. חוויתי את זה עמוק מאוד, עד שהחלטתי להתנתק קצת ולצרוך את זה במינון נמוך יותר. גם בתחומים אחרים יש לי תמיד בלבול בין פה לשם. הישראלים, למשל, מאוד ספונטניים, והאמריקאים תמיד מתכננים ומגדירים כל דבר מראש. בישראל הכל נגיש ואני נהנית פה יותר, אבל במקביל אני מקבלת על הראש מאנשים שאני עובדת איתם בארה"ב על זה שאני לא שם, ואני מבינה שאני לא יכולה באמת לחיות בשתי המדינות. אם לא הייתי מצליחה באמריקה, היה לי קל להחליט שאני חוזרת לארץ, אבל כל פעם אני מקבלת תפקיד חדש שהוא מדהים ומרגש, אני לא יכולה לוותר עליו".

     

    את מרגישה את ההבדל בין הסטנדרט ההוליוודי לישראלי?

    "את הסטנדרט ההוליוודי את מרגישה גם כשאת ניצבת בסדרה. ההתנהלות תמיד מאוד מסודרת, בטח כשאת מצליחה. זה לא שאני צריכה טריילר גדול ומפואר ויחס של כוכבת. אני מדברת על ההתנהלות בדברים כמו טקסטים מסודרים שמגיעים בזמן למייל. אין להם את ה'יאללה יאללה' הישראלי, וזה מאפשר לכל אחד לעשות רק את התפקיד שלו. שחקנית רק משחקת, היא לא דואגת לכל מיני דברים מסביב שהם תפקידים של אחרים. גם התשלום תמיד מגיע בזמן, אין שוטף פלוס...

     

    "מצד שני, הסדר הזה הוא גם חלק מההתנהלות הבינאישית שלהם, אז הם פחות סחבקים ולא מזמינים לקפה במרפסת. בהתנהלות של עבודה, הדרך האמריקאית נהדרת ומתגמלת בהרבה מישראל. יש גם איגודים שנלחמים עבורך ודואגים שתקבלי את מה שמגיע לך. בישראל יש גם הרבה תסכול שנובע ממלחמות על צדק, אבל אנחנו עדיין מדהימים".

     

    יש אחווה בין השחקנים הישראלים שמגיעים להוליווד?

    "היום יש כל כך הרבה שחקנים ישראלים שכבר עושים תפקידים מדהימים, והאחווה בינינו גדלה ככל שמבינים שיש מקום לכולם. יש הרבה תפקידים ואפשרויות ופחות מתחרים אחד בשני. יוצרים כמו גידי רף (יוצר "חטופים" ו"הומלנד"; מ"ל) פתחו את הדלת בצורה משמעותית, והיום כולם כאן מסתכלים עלינו יותר".

     

    בכל זאת, יש עדיין אמת בקלישאה שלפיה ישראלים בהוליווד משחקים בעיקר מחבלים מתים? את מרגישה את זה?

    "לשחק גופה זה קשה!", היא צוחקת. "את לא יכולה לנשום או לזוז, ואת זה אף אחד לא מלמד אותך בבית ספר למשחק. אבל ברצינות, אני לא רוצה להיות השחקנית האמריקאית הקלאסית. התפקידים הכי מורכבים ומעניינים שקיבלתי היו של נשים ממוצא שונה ועם רקע שונה ומאתגר. שלא תביני לא נכון, נלחמתי כדי לקבל את התפקידים האלו, הם לא הגיעו אליי בגלל המוצא. דווקא בתפקיד ששיחקתי כאמריקאית (בסדרה "המתמחה"; מ"ל) הכי פחות נהניתי ולא הצלחתי לשרוד את העונה. לא מצאתי שאני מביאה איזשהו ערך מוסף.

     

    "חלק מההנאה שלי מתפקיד זה לעבוד על מבטא, לנסות לחיות חיים אחרים לגמרי מאלו שאני מכירה כדי להבין את הדמות שאני עומדת לשחק. זה הרבה יותר ממלא אותי כשחקנית ומעשיר אותי כאמנית וגם כאישה. ב'הרודן', למשל, לא הייתה לי סצנה אחת שהיא פשוטה, שאני נכנסת לסופר לקנות קורנפלקס. הכל מאוד דרמטי ומשמעותי, ובזה ההנאה שלי. גם כששיחקתי ב'אלנבי' הרגשתי ככה. לסיפור ולמורכבות יש הרבה יותר משקל מאשר למוצא".

     

    מסורתית, אוהבת את הבית ונהנית משבתות וחגים עם המשפחה (צילום: Valerie Burke סטיילינג: שלו לבן)
      מסורתית, אוהבת את הבית ונהנית משבתות וחגים עם המשפחה(צילום: Valerie Burke סטיילינג: שלו לבן)

       

      אני נשמה עתיקה

      אז הקריירה ההוליוודית של אטיאס משגשגת, החיים החברתיים שלה באל־איי מלאים ומספקים, והעניין בהעצמה נשית נושא פרי ומוצא ביטוי בתחומים שונים בחייה, אבל בישראל, כמו בישראל, אי אפשר לסיים כתבה עם אישה בשנות ה־30 לחייה בלי לחטט לה בפצע הזוגיות והיעדרה. מסתבר שבתחום הזה אנחנו מתפרצות לדלת פתוחה, כי אטיאס עצמה בהחלט מודאגת מעניין הרווקות. "אני בת 38 ויש לי נשמה עתיקה ונוסטלגית שמנסה להבין איך להקים משפחה ולמצוא זוגיות שתהיה עצמאית ומגוונת, אבל גם מבוססת על הערכים והשורשים שעליהם גדלתי. אני מאוד מסורתית, אוהבת את הבית ונהנית משבתות וחגים עם המשפחה".

       

      את חושבת שתוכלי להקים משפחה כמו שאת מדמיינת עם מישהו שאינו יהודי?

      "אני חושבת שלכל מערכת יחסים יעזור מכנה משותף, זה מחבר ואנחנו מחפשים את החיבור השורשי הזה. אבל לי חשוב גם למצוא מישהו שכבר ראה עולם. אחד שיודע ליהנות גם מפינוקים וגם משינה בשק שינה. אני תמיד חייתי בשני עולמות ואני אוהבת את זה. גם בדמויות שאני משחקת אני תמיד אחפש את הרגישות שמסתתרת באישה החזקה או את הטעויות שעושה הדמות החכמה, ואני רוצה מישהו שגם הוא יכול להיות מורכב כזה".

       

      ואם לא תמצאי אותו?

      "אני שוקלת ברצינות להביא ילדים לבד. זה גם המקום שבו אני צריכה לשמוע סיפורים של נשים אחרות כדי להבין איך אפשר לעשות את זה. הרי רובנו לא גדלנו עם שיחות על הקפאת ביציות"

      "אני שוקלת ברצינות להביא ילדים לבד. אני סקרנית לגבי זה ועוד לא מבינה ומכירה את הדרכים. זה גם המקום שבו אני צריכה לשמוע סיפורים של נשים אחרות כדי להבין איך אפשר לעשות את זה ומה הדרך הנכונה עבורי. כאן המיזם שלי עוזר גם לי. הרי רובנו לא גדלנו עם זה כאופציה, עם שיחות על הקפאת ביציות. היום אני יודעת שיש לי אפשרות לבנות משפחה באופן שיתאים לי".

       

      אז זה הדבר הבא שלך?

      "קודם כל אני איישם בעצמי את כל מה שקשור להעצמה, כמו שאני מייעצת לנשים אחרות, ואחר כך ילדים. או יותר נכון, ילדה".

       

      איפור ושיער: יניב קצב /// ע' צלמת: Kyle Kirkwood /// שמלה ומעיל: Anna Kiki, כובע: גוצ'י; חולצה: סאן לורן, חליפה: Babukhadia, כובע: Jacquemus; שמלה: Adi Karni Vagt, תחתונים וחזייה: ג'ק קובה

       

       

      הגיליון החדש של מגזין Gostyle - עכשיו בדוכנים (צילום: אייל נבו)
      הגיליון החדש של מגזין Gostyle - עכשיו בדוכנים (צילום: אייל נבו)
       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד