וכך תיארו את האתגר שהוצב בפניהם אדריכלי סטודיו ''טלר-אסטילו'': "איך לתכנן בית נוח ופונקציונלי במגרש שממדיו ארבעה על 69 מטרים, בלי למות תוך כדי ניסיון". למות היא מלה מרחיקת לכת, אך הם ללא ספק שברו את הראש במחשבה עליו. לא רק שהמבנה ארוך וצר מאוד – גם אין בו חלונות בכלל, למעט בשני קצותיו.
הבית נמצא בלבה הקולוניאלי של מרידה, בירת חצי האי יוקטאן שבמקסיקו. את העיר בנו באמצע המאה ה-16 הכובשים הספרדים על הריסות טח'ו (Thó), שהיה המרכז התרבותי של בני המאיה. האזור העתיק, הקולוניאלי, של העיר, נחשב לשלישי בגודלו באמריקה. רחובותיו נבנו כשתי וערב לפי הצו המלכותי של המלך פיליפה השני, ובלב העיר ניצבת הקתדרלה העתיקה ביותר ביבשת, שנבנתה מאבנים שפורקו מבתיהן ההרוסים של בני המאיה. הבתים הקולוניאליים עדיין עומדים על תלם, ברמות שונות של הזנחה. בשנים האחרונות חווה המרכז העתיק עדנה, ונכסים רבים עוברים שיפוץ וחידוש.
הבית הזה, בשכונת סנטיאגו שבאזור העתיק של העיר, דווקא לא נבנה בסגנון קולוניאלי. החלק הישן שלו, שפונה אל הרחוב, נבנה בשנות ה-70 של המאה הקודמת, בגובה קומתיים. בהתאם למגבלות הבנייה באזור זה של העיר, הוחלט שהחלק הזה לא ייהרס, אלא ישופץ. בצמוד אליו, בעומק המגרש, נבנתה תוספת חדשה.
היחס בין אורך ורוחב המגרש הוא 1:17, ובפאותיו הארוכות צמודים אליו בתי השכנים. איך מחלקים לחדרים בית מלבני צר וארוך במיוחד, נטול חלונות ברובו הגדול? האדריכלים החליטו לפעור לאורך מסלול הבית חצר וגינה ירוקות, פתוחות אל השמיים, כך שפתחי האור והאוורור לא פונים אל הסביבה המקיפה את הבית, כמקובל, אלא כלפי פנים וכלפי מעלה.
כמו באיקאה, הבאים הולכים במסלול אחד מותווה, עד שהם ''נשפכים'' החוצה בצד השני של הבית. בקומת הקרקע עוברים ממבואת הכניסה אל מסדרון פתוח, שמלווה גינה מלבנית ארוכה. בסופם, כשנכנסים שוב פנימה, מגלים את הסלון, ולאחריו גרם מדרגות מעוגל המוביל מעלה, מוקף בצמחייה ומואר בחריצים שנפערו בתקרת הבטון ויוצרים חצי עיגול גדול ומשחקי אור גיאומטריים. חצי עיגול נוסף, הפעם של זכוכית כהה, עוטף את חדר השירות והכביסה, ולאחריו מגיעים אל המטבח, הפונה אל הגינה האחורית, עם בריכה שגם היא עוצבה כחצי עיגול, שלישי ואחרון.
ההחלטה לשמור על החלק הוותיק של הבית לוותה בבחירה להבחין בינו לבין התוספת החדשה במאפייני הבנייה ובחומרי הגמר: בחלק המשופץ – שמשמש כבעיקר לכניסה ולמעבר – הקירות והתקרה כוסו בטיח צבעוני והריצוף נעשה באריחי בטון מקושטים, האופייניים לאזור; בחלק החדש – שמשמש למגורים – נבחר בטון מוחלק בגוון אפור לא הומוגני להיות הכיסוי הדומיננטי של הרצפה, הקירות והתקרה. בקומת חדרי השינה הבטון קיבל מרקם מחוספס מעט יותר, כדי ליצור חמימות. בחדר השינה של בעלי הבית – בני זוג ללא ילדים – שולב ברצפת הבטון, מתחת למיטה וסביבה, מעין שטיח עץ נעים.
הקירות הפנימיים בחלק הישן של הבית נהרסו במידת האפשר, ובחלק החדש לא נבנו קירות רגילים כלל, מלבד כמעטפת ההכרחית. החלוקה הפנימית נעשתה באמצעות הגינה וקירות הזכוכית המעוגלים. חצאי עיגולים אלה גורעים מארבעת המטרים שברוחב הבית, מרככים את קוויו המלבניים ויוצרים הפרדה פונקציונאלית.
מדרגות המתכת המודרניות והקלילות שבלב הבית החדש מובילות ליחידת אירוח נוספת ולחדר השינה של בעלי הבית, שגם לו חדר רחצה צמוד והוא פונה אל החצר האחורית והבריכה.
במבואת הכניסה המרווחת יש מדרגות אל יחידת אירוח בקומה השנייה, שלה חדר רחצה צמוד ומרפסת שבנויה כחלק ממעטפת הבית, ופונה אל הרחוב.
קירות הזכוכית המשמשים לחלוקה הפנימית הם חד כיווניים: אפשר לראות מתוכם החוצה, אך בכיוון ההפוך הם מתפקדים כמראה, ומבטיחים פרטיות. ריבוי המראות יוצר אפקט של השתקפות אינסופית, ומכאן השם שהאדריכלים בחרו לפרויקט – ''בית הקליידוסקופ".
- תכנון: טלר אסטילו אדריכלים.
עיצוב הפנים נעשה בשיתוף עם המשרד המקומי Ana Juliana.
--------------------------------------------------------------------------------
