אחד החפצים הראשונים שמתגלה במפגש עם ביתה של מעצבת האופנה הגר אלמביק הוא פסל אבן מסותת שיצר אביה, הפסל עמנואל הצופה, שהלך לעולמו בחודש יולי בגיל 90. אלמביק, לבושה שמלה שחורה שהפכה למדיה הייצוגיים, מספרת כי היא רואה בעשייתה כמעצבת מפגש בין-דורי עם אביה ויצירתו. "אבי פיסל בבזלת, באבן, עם כל הכוח ועם כל העדינות", היא אומרת, "בכלל, הגעתי לבגדים דרך פיסול, תלת ממד. אני הלכתי לבדים, אבי לבזלת; הוא לחומר קשה, אני לחומר רך – הפלא הוא שאבא שלי נתן לאבן את הרכות, שאנשים עומדים ומלטפים את פסליו. שנינו בדקנו גבולות של צורה, הוא דרך אבנים, אני דרך בגדים, ושנינו הגענו בסופו של דבר לאותו מקום".
מאז סיימה את לימודיה במחלקה לאופנה בשנקר בסוף שנות ה-80, אלמביק היא ממעצבות האופנה הבולטות בישראל, אשר מנסחת בעיצוביה את הסגנון המקומי: שילוב בין בדים רכים ונשפכים המעידים על נוחות והתאמה לאקלים, לצד חיבורי בדים, טקסטורות וצבעוניות אקלקטית המזכירה את הרחוב הישראלי. בשנים האחרונות היא גם משווקת את עיצוביה בהצלחה בעולם, זוכה לעדנה לאחר שבעבר נושלה מהמותג "הגרה" שהקימה.
האקלקטיות העיצובית של אלמביק בולטת בכל פינה בבית: ציורים של אמנים מפורסמים כמו פנחס כהן גן ואבשלום עוקשי, לצד רישומים של אמנים אנונימיים שרכשה בשווקי פשפשים בארץ ובעולם; חפצי טקסטיל צבעוניים שזורקים כתמי צבע בדירה לצד ספה מונוכרומטית שרכשה בחנות העיצוב הביטאט.
הדירה של אלמביק מותאמת לצרכיה הנוכחיים והעתידיים. יש בה חלל מגורים מרווח הכולל סלון רחב ידיים ומטבח מאובזר (למרות שאינה מבשלת בו כלל), חדר אורחים קטן שעכשיו היא מעצבת לצרכיו של נכדה הבכור, וחדר שינה קטן עם מקלחת צמודה וחדר ארונות, שגם עם פנס לא תצליחו למצוא הרבה בין הקולבים העמוסים בשמלות שחורות, כולן בעיצובה. מתוך הדירה יש מעלית היוצאת אל גג המשקיף על תל אביב ומגדל דיזנגוף, מרובה צמחייה וכיסאות נוח המאפשרים לדיירת לסגור את היום מול שקיעה תל אביבית.
הנכס: דירת גג המחולקת ל-3 חדרים על שטח של 80 מ"ר.
השכונה: מרכז תל אביב.
הדיירת: הגר אלמביק, 64.
ותק בדירה: חמש שנים.
מי עיצב את הבית? "התחלתי לעבוד על עיצוב הדירה עם האדריכל אורי גור, שקבע את המעטפת, ועל עיצוב חלל המגורים עבדתי עם הארכיטקטית תמי סיגליס, שבתי לי הכירה בינינו. אני סומכת על בתי, כי יש לה בחירות טובות. אורי נתן את הטון, אבל תמי התאימה את הבית לצרכיי ו'הלבישה' לי את הדירה, תוך שהיא מדייקת את הרצונות שלי".
איך זה לעבוד עם מעצב נוסף על המרחב האישי? "זה מאפשר לי ראייה נוספת על דברים שאין לי. אני מסוגלת לראות דברים שהם כביכול מופשטים ולתת להם צורה, אבל זה תענוג לעבוד עם ארכיטקט קשוב שמבין אותך ומתייחס לרצונות שלך, ולא רק רוצה להראות מה הוא יודע ויכול. תהליך העבודה עם תמי השלים אותי".
מה היה חשוב לך במיוחד בעיצוב הבית? "יש ממש בדיחה על הבית הזה. יש לי שידת עץ גדולה באורך של שלושה מטרים ועומק של 60 סנטימטרים, שהולכת איתי לכל מקום ותמיד צריך למצוא לה קיר. בדירות קטנות צריך למצוא לה קיר או ליצור לה במיוחד. כשעברתי לדירה החדשה כולם צחקו עליי ואמרו לי להעיף אותה, אבל היא מלווה אותי כבר שנים ואין סיכוי שאיפרד ממנה. הדבר השני שהיה לי חשוב בעיצוב הבית הוא קיר לכל התמונות שלי. את שני הדברים השגתי".
האם יש קשר בין סגנון עיצוב האופנה שלך לסגנון העיצוב של הבית? "אני חושבת שכן, או רוצה להאמין שכן. אני אוהבת כל מיני, את הגם וגם, את השפע; מרגש אותי לראות חפצים או עבודות אמנות שנורא מוזר שהם יחד ופתאום הופכים לחברים טובים, למשל, ציורים של הבת שלי כילדה בכיתה א' לצד עבודות של ציירים מפורסמים, בין אקספרסיוניזם גרמני לתמונות שרכשתי בשווקי פשפשים".
איך את מתלבשת בבית? "אני הולכת עירומה. אין לי שכנים מהחלונות, כך שלא רואים כלום".
מה הפינה האהובה עלייך? "הספה בסלון, שרכשתי לפני מספר שנים בהביטאט. אני אוהבת לקרוא, ולא בשכיבה, להתבונן בטלוויזיה, להרהר ולחשוב בנוחות שלי".
היכן את נוהגת להירגע בבית? "'ביתי הוא מבצרי' נכתב עליי. כשאני מגיעה הביתה אני משאירה מאחוריי את כל היום ונרגעת על הספה. ברגע שאני סוגרת את הדלת – באתי לעולם אחר. עברתי פאזה".
היכן את נוהגת לשתות את הקפה שלך בבוקר? "בהליכה לרכב".
עד כמה הדירה משקפת את אישיותך? "אני חושבת שמאוד. לא כל הדירות של חיי היו כאלה, אבל עכשיו אני מרגישה שהגעתי למנוחה".
האם יש לך חדר ארונות? "חדר ארונות סודי, כי אי אפשר למצוא בו כלום. הכל שחור", היא צוחקת, "רק נעליים יש לי בכל הצבעים. הבגדים שאני לובשת כולם בעיצובי, למעט נעליים, שם אני מרשה לעצמי לפרגן לכולם".
על מה את מעדיפה לבזבז יותר: כלי בית ורהיטים או בגדים ואביזרי אופנה? "אני אוהבת דברים יפים באשר הם, אבל רוב ההנאה שלי היא לרכוש עבודות אמנות לדירה ואביזרי לבוש כמו נעליים".
ומה מצאנו בדירה של מעצבת האופנה דורין פרנקפורט?
