אינגריד ברגמן
רגע, במי מדובר? השחקנית השבדית שנולדה והלכה לעולמה באותו יום – 29 באוגוסט (בשנים 1915 ו-1982, בהתאמה) – ובין לבין זכתה בשלושה פרסי אוסקר, הצטלמה לשלושה סרטים של אלפרד היצ'קוק, התחתנה עם הבמאי האיטלקי רוברטו רוסליני, ילדה את איזבלה, ונכנסה לפנתיאון עם סרט אחד מגה-מצוטט, "קזבלנקה", שעושה בית ספר למושג רומנטיקה קולנועית.
הוליווד השמרנית של שנות ה-50 לא ראתה בעין יפה את הרומן עם רוסליני, ובעיקר את העובדה שהיתה בהיריון כשנישאו. לקח לה כמעט עשור ופרס אוסקר כדי לשקם את תדמיתה. ברגמן היתה שחקנית מופלאה, יפה ואלגנטית כמו נסיכה, אך היא נשארה "זרה" – שבמושגים הוליוודיים זה לא נורא כמו "שמנה" או "זקנה", אבל משאיר אותך תמיד מעט מחוץ לחיבוק האמריקאי.
גם לנו הישראלים יש נקודה לחגוג בקריירה שלה: תפקידה האחרון היה זה של גולדה מאיר בסרט הטלוויזיה "אישה ושמה גולדה", שהוקרן על המסך הקטן בשנת מותה.
למה אייקון? אינגריד ברגמן היתה הזיקוק של כל מה שאנחנו מגדירים כיופי אירופאי, או במושגים גלותיים יותר: השיקסע האולטימטיבית – בלונדינית, אצילית ומעודנת, עם שמץ של מבטא זר וקרירות נורדית. ברגמן טופחה על ידי האולפנים ההוליוודיים להיות היורשת של גרטה גרבו, עם אותו קסם זר רק פחות אפל, והיא עמדה במשימה בהצטיינות.
לאורך שנות ה-40 היא מיצבה את עצמה כתמצית האלגנטיות המיובאת לאמריקה מהצד היותר מתורבת של האוקיינוס. היא שרטטה ויזואלית את האבטיפוס ההיצ'קוקי: בלונדינית צוננת שמחביאה מתחת לקרחוניה תעצומות מודחקות של רגש. הכל עבד כמו שעון שוויצרי – זאת אומרת, שבדי – ואז היא הלכה והתאהבה בבמאי האיטלקי ההולל, וחרבה לעצמה באחת את התדמית המוקפדת.
רבים מהבמאים והשחקנים שעבדו איתה תיארו את ברגמן כדיווה מהגיהינום – כמו שקורה לא מעט כשמנסים לגמד אישה חזקה ודעתנית. גם ציטוטים שמיוחסים לה מהסוג של "אני מעוניינת רק בשני סוגים של אנשים, אלה שיכולים לשעשע אותי ואלה שיכולים לקדם את הקריירה שלי", לא עזרו לשיפור תדמיתה בהוליווד. למרות כל אלה, השילוב של יופי עם יכולת משחק מרשימה ובחירה נבונה של תפקידים, הציב אותה, בסופו של דבר, על דוכן המנצחים.
לכוכבות הגדולות ביותר של הקולנוע ההוליוודי יש מראה ברור שהכניס אותן לפנתיאון האופנה – אם זו אודרי הפבורן בשמלה שחורה ושרשרת פנינים ב"ארוחת בוקר בטיפאני", או פיי דאנאוויי בכובע ברט וחצאית עיפרון ב"בוני וקלייד". אינגריד ברגמן צעדה למקדש הזה בדמותה של אילזה מ"קזבלנקה", עם חליפה מחויטת וכובע שמצל על הפרופיל המושלם שלה בדיוק בזווית הנכונה. העובדה שהיא התנשאה בכמה וכמה סנטימטרים מעל הפרטנר שלה בסרט, המפרי בוגרט, היא רק בונוס לתמונה המנצחת ההיא.
למה לא? כי אוף, אילזה, למה לא נשארת עם ריק?
ובכל זאת: כי "נראה שזו תחילתה של ידידות מופלאה", ובזכות דור ההמשך עוצר הנשימה בדמותה של איזבלה רוסליני.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
