מי את: רומי ספקטור
גיל: 24.
כמה עוקבים יש לך באינסטגרם? 108 אלף עוקבים, de_rococo@.
כמה שעות ביום את משקיעה בעמוד האינסטגרם שלך? "המון, את רוב שעות היום. אני לא גוללת בפיד של אחרים, זו פשוט העבודה שלי – האינסטגרם. כל המותג שלי צמח שם: המודל העסקי, השיווק, הלקוחות, יצירת קשר עם בנות ולתת להן השראה. האינסטגרם הוא כלי מאוד משמעותי וחשוב עבורי. אם אני רוצה לפרסם קולקציה חדשה או פופ-אפ שעומד להגיע – זה הערוץ הישיר והיחיד שלי".
איפה נולדת? "נולדתי וגדלתי בתל אביב".
איפה את גרה היום? "גרה בצפון הישן בתל אביב, עם בן זוגי שי מלר והכלב שלנו החיים אגדשי".
איך נכנסת לתחום האופנה? "בדרך ארוכה ומפותלת. למען האמת, לא חשבתי שאעסוק באופנה. אם נחזור לרומי של כיתה י"א, היא רצתה להיות אדריכלית בינלאומית. מיד אחרי השירות הצבאי שלי טסתי ללונדון בעקבות החלום ללמוד באחד מבית הספר הטובים בעולם לאדריכלות, ה-AA. התקבלתי אליו, ההורים שלי היו שקטים והעתיד היה 'מובטח'. במהלך השירות הצבאי, פתחתי עמוד אינסטגרם והעליתי בו תמונות של חיי היומיום שלי ומה לבשתי. זה היה חריג כאן. ראיתי בלוגריות אחרות בחו"ל ולקחתי מהן השראה. מעט התביישתי כי לא הבינו למה אני קוראת לאינסטגרם שלי בשם 'דה רוקוקו' ולא רומי ספקטור כמו כל בן אדם נורמלי – הרי לא היה לי מותג אז, סתם עמוד להשראה באופנה – אבל העמוד צבר תאוצה במהרה. רגע לפני שהייתי אמורה לעזוב ללונדון, החדר בתל אביב כבר ארוז, הדירה בקובנט גרדן מחכה ויש כרטיס טיסה, אבא שלי אמר 'בואי נעשה פופ-אפ. נייבא בגדים מפריז, נזמין את כל העוקבות שלך באינסטגרם ונראה איך הולך!' חשבתי שזו הזדמנות לעשות כמה לירות כדי שיהיה לי כסף לבזבז ברחוב אוקספורד.
"טסנו יחד לפריז והבאנו כמה מאות פריטים. אבא שלי, שהיה יבואן במשך שנים, הנחה אותי בכל הצעדים הראשונים וגם היום. ידעתי שהמיתוג חשוב לי מאוד, למרות שמבחינתי זה היה פופ-אפ אחד וזהו – אני טסה. הכנתי תוויות, שקיות, רציתי שהכל יהיה מושלם, כאילו מדובר במותג רציני של שנים. הקמנו מיני מפעל בבית הוריי וישבנו כל המשפחה, האחים שלי, ההורים שלי, פרקנו את הסחורה, שמנו את הטיקטים והתוויות. חברה טובה שלי ואני גיהצנו הכל. ביום הפופ-אפ מאוד חששתי שיהיה לי 'הקיץ של אביה'. בזמנו היו לי 20 אלף עוקבים ולא ידעתי מי תגיע. לבסוף הפופ-אפ היה הצלחה ענקית. הגיעו מאות בנות והלב שלי נצבט, כי בתוכי ידעתי שזה התחום שלי ושם הלב שלי. אבל טסתי ללונדון, כי זה מה שנכון וזה מה שצריך לעשות. מבחינתי להתעסק באופנה לא היה מספיק נחשב. אני אחות של רופאה ומהנדס ואח תאום שבזמנו היה קצין בצבא. לא רציתי לעשות פדיחות".
אז מה בכל זאת גרם לשינוי? "בזמן שלמדתי אדריכלות בלונדון עבדתי כבלוגרית אופנה בארץ ובחו"ל, ופעם בחודשיים עשיתי מכירה. טסתי מלונדון לפריז ולארץ, הרמתי פופ-אפ וחזרתי ללימודים. זה היה האוויר שלי לנשימה. בשנה ההיא, שהיתה מאוד קשה עבורי, החלטתי לבשר להורים שהחלום שלי הוא מותג אופנה בארץ ועיצוב אופנה. מאוד חששתי מהתגובה שלהם, אך לאור ההצלחה של המותג הם דווקא חשבו שזו ההחלטה הכי נכונה. החלטתי לסיים את שנת הלימודים ולחזור. עם החזרה לישראל התחלתי ללמוד עיצוב אופנה בשנקר. תוך כדי, פתחתי סטודיו עם אמא שלי, שיש לה טעם נפלא באופנה. היא ליוותה אותי מתחילת העסק והפכה לשותפתי. אני מגשימה את החלום שלי ולא מצטערת לרגע. את התואר בשנקר לא סיימתי, המותג כבר גדל ובשילוב עם הלימודים התובעניים מאוד לא הרגשתי צורך להישאר שם. בעוד כמה חודשים תיפתח החנות הראשונה שלנו בנווה צדק בתל אביב, שם גם יהיו המשרדים שלנו. אין יותר מרגש מזה".
איך זה לעבוד עם משפחה? "מאתגר! אבל עובד. אמא שלי ואני שונות מאוד, שונות בצורה טובה. אנחנו משלימות אחת את השנייה, אבל ברור שזה לא פשוט כי לפעמים הגבול שבין אם לבת ובין 'שותפות' הוא מאוד מטושטש וזה בעייתי. הכי כיף לנו לטוס יחד ולבחור את הקולקציה מכל העולם – אנחנו יודעות לשלב היטב בינזס עם פלז'ר. אנחנו טסות פעמיים בחודש וזה מאוד אינטנסיבי. אני יותר מנהלת את העובדים, הספקים, הקריאייטיב והשיווק. אמא שלי, שהיא קודם כל הכי שיקית בעולם ויש לה טעם משובח, היא אלופה עם לקוחות. יש לה את קהל הלקוחות שלה, שמאוד אוהב ומעריץ אותה וזוכר לה חסדי עבר מתקופתה כדוגמנית בישראל ומלכת יופי. אנשים פשוט אוהבים אותה וזה כיף".
איזה חלום אופנה את מקווה להגשים בעתיד? "להמשיך לגדול ולהתפתח. לחזק את הלקוחות הבינלאומיים שלנו וכמובן לפתוח סניף בפריז".
מי ההשראה שלך? "12 Storeez – צמד אחיות מאוקראינה שיש להן בית אופנה נפלא ומשפחתיות מדהימה. אני מאוד מזדהה עם זה, כי אני עובדת עם אמי ואחי, שהצטרף לעסק בחודשים האחרונים. יש להן טעם היסטרי והן לגמרי השראה".
כמה כסף את מוציאה בחודש על בגדים, איפור וטיפוח? "אני לא אוהבת את השאלה הזאת", צוחקת. "אני לא שופוהוליקית משוגעת. אני אוהבת לקנות קצת ומאוד משובח. כשאנחנו טסות לעבודה, אנחנו תמיד משאירות את חצי היום האחרון לקניות, שעות בודדות שצריך להיות מאוד ממוקדות מטרה. יש לי רשימה של שלושה-ארבעה פריטים שאני רוצה ואם אני לא מוצאת אותם אני לא קונה. אין אצלי כמעט ווינדו שופינג".
מה הפריט הכי יקר שיש לך בארון? "תיק של סלין, שקניתי לעצמי ליום ההולדת".
ומה הפריט הכי זול? "וואו, יש מלא. לדעתי, אין כמו שילוב של זול עם יקר – זה המתכון המנצח. אם את יודעת להתלבש יפה רק בפריטי יוקרה, את בבעיה".
פריט אהוב, וכמה הוא עלה? "תיק וינטג' פנדי של אמא שלי מלפני 20 שנה, בצבע ירוק מנטה. אמא שלי שמרה בחוכמה רבה על המון פריטים שלה מהעבר וזה הכי כיף בעולם".
מה לא תלבשי לעולם? "אין דבר כזה. בתחום האופנה אפשר ללבוש הכל, תלוי איך ומה. טרנדים מתחלפים ומשתנים – Never say never".
מעצבים אהובים בעולם: "סלין, Loewe ,The Row ,La Collection ,Toteme".
ובישראל? "בארץ אני מעריכה את רונן חן ודודו בר אור".
איך את מצליחה לממן את המלתחה שלך? "בעבודה קשה מאוד! אני הכי גאה שכך אני קונה את כל פריטי החלומות שלי לעצמי. ההורים שלי לא קנו לי ואני מעריצה אותם על כך שבזכותם למדתי לעבוד קשה בשביל כל דבר. היום אני בוחרת על מה אני מוציאה וכמה אני מוציאה".
איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים? "מעצבת את כל הקולקציה של דה רוקוקו, נוגעת בכל דבר במותג. חשוב לי שהוא לא יהפוך לגדול מדי. אני משתדלת תמיד לדעת כל פרט ושהכל יעבור דרכי, ומגשימה את החלום כשהעיצובים שלי יוצאים מהנייר. לפני שנה היה לי חלום לעצב קו בגדי ים, מתוך תסכול אישי שלא מצאתי בגדי ים שתומכים בחזה גדול בלי עזרים חיצוניים ועדיין נראים מינימליסטיים כמו שאני אוהבת. אחרי תהליך של שנה, יצאה הקולקציה – בגדי ים שיתאימו למלאות, נמוכות, גבוהות, בעלות חזה בגדלים שונים. זה פתח לי את התיאבון לייצר עוד וזה לגמרי החלום".
ומה גילינו בבית של בלוגרית האופנה מיה שנידמן בסביון?
