את דירתה הפרטית, בבניין ותיק ברחוב נחמני בתל אביב, 76 מטרים רבועים (כולל מרפסת), עיצבה דפנה גרבינסקי בעצמה, ברוח הסטודיו למחול שבו רקדה בילדותה, "עם חלונות ויטרינה גדולים מברזל וחלוקות פנימיות''. גם בבגרותה הייתה גרבינסקי רקדנית, ועם שובה לארץ, לאחר שהות של שבע שנים בלונדון ובניו יורק, עשתה הסבה מקצועית. "תמיד היה לי ברור שארקוד כל עוד הגוף ייתן לי", היא אומרת, "וכשלא אוכל יותר אעבור לעיצוב פנים". כיום, במקביל לפרנסתה העיקרית כמעצבת, היא עדיין שומרת פינה קטנה בחייה לריקוד, ומלמדת פעמיים בשבוע שיעורי מחול.
שולחן האוכל מול הוויטרינות הגדולות משמש גם כפינת העבודה שלה, וממנו היא משקיפה על עצי הפיקוס הענקיים שבחצר האחורית (שניים מהם מתו לאחרונה, כאשר יזם של בניינים שכנים החל "להכשיר" את הקרקע לעוד פרויקט תמ"א).
את הבניין והחצר ברחוב נחמני היא מכירה מילדותה. אביה נולד וגדל בדירה הסמוכה, שבה התגוררו סביה כל חייהם. היא נהגה לבלות כאן עם אחיה ואחותה והכירה היטב את השכנים. כיום מתגורר אחיה עם משפחתו בדירת הסבים, והיא מתגוררת בדירה שבה התגוררה חברתה הטובה של סבתה, עד לפטירתה. תחילה התגוררה גרבינסקי בדירה בשכירות, ולפני כארבע שנים רכשה אותה ("המחירים היו שונים לגמרי מהיום, והדירה הזו כמעט הכפילה את שוויה מאז"). לפני כשנתיים החליטה לשפץ, והעלות הסתכמה בכ-350 אלף שקלים. "למרות שהייתי מאוד מהודקת עם התקציב", היא מודה, "בכל זאת חרגתי ב-50 אלף מהתכנון".
במקור היתה הדירה בת שלושה חדרים עם מטבח סגור, חדר רחצה עם שירותים נפרדים ומרפסת רחבה. בשיפוץ הוסרו כל קירות הפנים; רק קורות ועמודים נשארו על כנם. בחלוקה החדשה אמנם נותרו שלושה חדרים, אך הם מאורגנים באופן שונה (ראו תוכניות בסוף הכתבה).
האי במטבח עשוי פח, שולחן האוכל מעץ מלא
מרחב פתוח של מטבח וסלון מתפרש מהכניסה ונפתח עד לקצה האחורי של הדירה, שבו הותקנו שתי ויטרינות גדולות מפרופיל בלגי שחור. המרפסת שבולטת מקו הבניין הוקטנה מעט לטובת קיר ויטרינות ישר וסלון גדול יותר, ועדיין היא נותרה שימושית ונעימה. קיר החלונות, בגובה שלושה מטרים, הוא מחולל האווירה המרכזי: הוויטרינות הן מקור האור והאוויר העיקרי, והן מעניקות תחושה שהסלון נמצא בתוך גן פיקוסים. את התחושה המוארת והאוורירית מחזקים רצפת מיקרוטופינג בגוון אפור בהיר מאוד וקירות בגוון לבן-שבור בגימור מט.
המטבח נמצא בחלקו הקדמי והצר יותר של האזור הציבורי. במרכזו ניצב אי עבודה וישיבה גדול, שעשוי מפח. מסגרות של פרופיל פח מחורר בגוון טבעי מחלקות את האי ליחידות מנותקות מהרצפה, שבתוכן הותקנו - כלפי המטבח - מגירות פח שחורות, וכלפי פינת האוכל - מדפי ברזל פתוחים. "האי היה נקודת הבסיס למטבח ולכל המרחב", אומרת גרבינסקי, "ונראה לי כנטע זר להכניס לכאן ארונות נגרות". התוצאה הסופית אסתטית ויוצאת דופן, אך התהליך היה, לדבריה, ארוך, מסובך ויקר (כ-15 אלף שקלים).
משטח העבודה עשוי פלטת MDF עם פורמייקה דמוית שיש שחור ("פשוט לא נשאר כסף למשטח שיש סטנדרטי"). משני צדי המקרר עומדים ארונות לוקרים לבנים ופשוטים - גם הם מפח. זהו מוצר מדף תעשייתי שניתן להזמין בהתאמה אישית, ובמחיר נגיש. יחד עם המקרר השחור נוצר רקע נייטרלי, התואם חומרית לאי הפח המרכזי.
קורה רוחבית נמוכה, מקורות הדירה המקוריות, יוצרת מעין הפרדה בין המטבח לפינת האוכל, שניצבת במרווח נעים בהמשך לאי, מול אחת משתי הוויטרינות. שולחן האוכל העגול שונה בצורתו ובחומריותו מהמטבח שמאחוריו. הוא נבנה בידי נגר בהזמנה ועשוי מעץ טבעי מלא. הכסאות סביבו, בצורת tonet הקלאסי, בגוון עץ תואם, ומעל תלוי אהיל עדין מזכוכית לבנה.
קורה אחרת, שנמשכת לכל אורך הדירה, יוצרת הפרדה חזותית בין פס המטבח ופינת האוכל לסלון, שניצב מול הוויטרינה השנייה, הנפתחת אל מרפסת. שטיח אפור כהה ממסגר על רצפת הבטון הבהירה את פינת הישיבה, למרגלותיו של חלון לא גדול (גם הוא ממוסגר בפרופיל בלגי שחור).
על השטיח ספה עם ריפוד שמלה מפשתן בגוון חול, שולחן מרכזי עשוי מסגרת עץ ופלטת זכוכית ושתי כורסאות עץ וראטן שחורות. הטלוויזיה משנית כאן, ועל כך מעידים גודלה ומיקומה הצדדי בסלון. כל הרהיטים נרכשו בהדרגה, במהלך השנתיים שחלפו מאז השיפוץ. "לפני השיפוץ", מספרת גרבינסקי, "עשיתי אירוע מכירה שבו נפטרתי כמעט מכל החפצים שהיו לי, וככה אספתי כסף לריהוט החדש. יצאתי מהבית עם שתי מזוודות בגדים, ארגז וכיסא אחד".
"יצרתי לי שפע של אופציות לתאורת אווירה"
הסלון נשען בגבו על קיר חדר הרחצה המרכזי, שבחלקו העליון פס אור - חלון היקפי ממוסגר בפרופיל ברזל שחור, עם זכוכית מחוסמת. "הפס מכניס לסלון ולמטבח אור מכיוון נוסף, ובלילה הקיר נראה כמו גוף תאורה תלת ממדי".
אור הוא עניין כאן. גם אור מלאכותי. בחלל הסלון והמטבח יש כעשרה גופי תאורה, טכניים ודקורטיביים; מנורות עומדות, תלויות וצמודות קיר. "אני פריקית של תאורה", מסבירה המעצבת את המגוון. "מבחינתי תאורה מגדירה חלל, ויצרתי לי שפע של אופציות לתאורת אווירה".
המרפסת הצרה שבהמשך לסלון בולטת מקו הבניין. היא מוקפת במעקה ברזל אוורירי ומרוהטת בפשטות, בהתאמה לקו הכללי, עם שולחן ברזל קטן, שני כיסאות וינטג' ומאוורר תקרה לימים לוהטים.
דלת חדר השינה נבנתה מתריס ישן
החדרים הפרטיים בדירה ממוקמים על חזית הצד של הבניין, וגרבינסקי בחרה לעצבם עם חומרי גמר בסיסיים ובסקאלה צבעונית של של לבן, אפור ושחור. חדר השינה נמצא משמאל לדלת הכניסה לדירה, ומובילה אליו דלת הזזה תלויה, שנבנתה מתריס עץ ישן ("רציתי להימנע ממראה של דלת סטנדרטית ישר בכניסה לדירה"). בתוך החדר מפריד קיר זכוכית בין אזור השינה לחדר רחצה צמוד.
חדר הרחצה מאורך, מינימלי בגודלו, והחלון היחיד, והגדול, נמצא בשטחו, כך שקיר הזכוכית המפריד מאפשר מעבר של אור לאזור השינה. וילון לאורכו מאפשר הפרדה והחשכה. הקירות בחדר הרחצה צבועים ככל הדירה. המקלחת חופתה באריחי פסיפס שחורים, ושולחן עבודה מעץ מאסיבי, שנרכש בשוק הפשפשים, הותאם בידי נגר לשמש כשולחן כיור צר. גם כאן גופי תאורה מגוונים: שניים שונים זה מזה תלויים מעל שידות הלילה לצד המיטה, וגוף עדין מברזל תלוי לצד האסלה.
לחוש את הבית לפני שממלאים אותו
אל חדר השינה השני בדירה, המשמש כחדר האורחים, מוביל קיר נישה שבתוכו מוצג אוסף חפצים של בעלת הבית. נישה נוספת בקיר משמשת כארון למכונת הכביסה. בחדר הרחצה הכללי, הצמוד לחדר האורחים, רצפת המיקרוטופינג מטפסת על חזית האמבט; הקירות חופו עד גובה הדלת באריחים לבנים פשוטים, אך צורת הנחתם יוצרת דוגמה גיאומטרית. כיור חרסינה ריבועי יושב על שולחן ברזל שחור, שהותאם למקום. שתי מנורות עתיקות מבית סבתא חודשו והותקנו לצד מראה לבנה של איקאה.
כבר שנתיים מתגוררת גרבינסקי בדירה המשופצת, ו"רק עכשיו אני מרגישה שאין צורך להוסיף כלום". במהלך שלושת חודשי השיפוץ היא ליקטה די הרבה חפצים, "אבל גם רציתי לחוש את הבית לפני שאני ממלאת אותו לגמרי", היא אומרת. "הוא התמלא תוך כדי הזמן שאני גרה כאן, ורק עכשיו אני מרגישה שזה ממש יושב לי נכון, שאין לי צורך להוסיף כלום".
- מיקרוטופינג: מישל חדד
- צבע הקירות: ראלף לורן
- נגרות: גיא גולד
- שטיח: basic
- ספה: קונטרסט
--------------------------------------
לעוד פתרונות מעניינים לדירות קטנות לחצו על התמונה: