לפני שבוע נולדה איירי, בתם הבכורה של סיאה פרמינגר וטל שרמייסטר. יום קודם לכן עוד צילמה סיה את הסטודיו רחב הידיים שלהם בצל מטע הפקאן בעין חרוד, וביום חמישי הקרוב, 15 באוגוסט, יחגגו השניים את הקמת מותג הריהוט שלהם Bikaku בגלריה ''פריסקופ'' לעיצוב עכשווי, שם הם מציגים תערוכת ביכורים.
סביר להניח שלא שמעתם על ''ביקאקו''. הסטודיו שהקימו בני הזוג לפני שנה וחצי פעל עד עכשיו מתחת לרדאר, ודרכם לעיצוב רהיטים וחפצי נוי לא היתה שגרתית, ולא נסללה במחלקות לעיצוב באקדמיות.
רק אחרי כמה שנות נדודים וכברת דרך במסלולים נפרדים – הוא בפרזול סוסים והיא כאמנית פרפורמנס – בחרו לאחד כוחות ולפתוח סטודיו לעיצוב. הם חיפשו מקום מתאים שבו יוכלו להתגורר ולהתפתח מקצועית, והתאהבו בקיבוץ הוותיק בעמק יזרעאל, באמצע הדרך בין היישובים הגליליים שבהם גדלו – כליל וחרשים – ובין מרכז הארץ, שם קורים הדברים.
ביפנית, מוסבר בתערוכה, משמעות המילה Bikaku היא "הבזק של מהות מדויקת. עוצמה וחדות שמשרות שלווה. התחושה שעולה מול יופי המייצר מתח בין הארצי לנשגב". החיבור לרוח היפנית אינו מקרי. אמה של סיאה מטוקיו, והוריה נפגשו והתאהבו כשאביה טייל בארץ השמש העולה. האב מפסל, האם מדריכה טיולים ליפן ומתמחה בטקס התה, ושתי התרבויות, הישראלית והיפנית, היו מצע הגידול של חמשת האחים בבית המשפחה ביישוב האקולוגי הגלילי.
לשני בני הזוג יש שורשים בעולמות האמנות והעיצוב: הוא למד בתיכון במגמת עיצוב ואמנות, והיא במגמת תיאטרון. אחרי הצבא טל הספיק לעבוד בשחזור ובשימור מבנים במסגרת רשות העתיקות, לפני שמימש את אהבתו לסוסים. הוא למד גידול ואילוף, עבד בין היתר בחוות סוסים ובקר באוסטרליה ובניו זילנד, ובחר להתמחות בפרזול סוסים באחד מבתי הספר הטובים בעולם בתחום בנברסקה, ארצות-הברית. אחר כך עבד כשוליה אצל גיא קארש, שנחשב למפרזל הסוסים מספר 1 בארץ, וגם הקים עסק משלו לפרזול סוסים, אותו סגר כעבור שנים מעטות.
סיאה למדה בבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים, "ארבע שנים משנות תפיסה", היא אומרת. "הגדולה של בית הספר היא שאין ניסיון לחנך למשהו מסוים, אלא לתת מצבור כלים כדי שתוכלי למצוא ולגבש בתוך כל זה את הקול שלך כאמנית".
בין לבין טיילו. טיול גדול אחד אחרי הצבא, מסע חוצה אסיה מרוסיה לווייטנאם, כשאת חלק מהתוואי עשו על גבי סוסים; והשני, שישה חודשי שהות ביפן, לאחר שנישאו. בכל מסעותיהם תרו אחר בעלי מלאכה מיוחדים, אומנים מסורתיים ויוצרים מקומיים, מאסטרים. היו יושבים במחיצתם שעות וימים, מתבוננים, משוחחים, סופגים. ''ביפן הסתובבנו בכפרים נידחים ופגשנו בעלי מלאכה מעולמות יצירה שונים", מספר טל. ''שריפת ראקו ועבודת עץ לגווניה, עושי רעפים, משחזרי גגות קש, אמני נייר וטקסטיל, אורגי מחצלות טטאמי. התעניינו בטכניקות העבודה, אבל בעיקר שאבנו השראה".
עם הזמן מצא שמלאכת הפרזול אמנם "יוצאת מהכלל", אבל חסרה את המעוף היצירתי. הוא החל לפזול ולהשתעשע להנאתו בפיתוח הנפחות ועבודת הנגרות, התבונן בעשייה של מעצבים אחרים, "ולאט לאט", הוא מספר, "התחלתי לפתח ולשכלל את היכולות והטכניקות בעולם הזה של העץ והברזל והרהיטים בכלל. זה התחיל עם יצירת פריטים לבית שלנו, והתרחב למעגל המשפחתי ולחברים, כשלפרנסה עבדתי בריתוך ובנגרות עם בעלי מקצוע".
עד כמה הם אוהבים לעבוד ביחד גילו השניים בתקופת הלימודים של סיאה. "מצאתי את עצמי עושה מיצגים המושתתים על עיצוב והשתנות של חלל בעוד אני בתוכו. העבודות שלי היו מאוד טכניות, עם מנגנונים משוגעים, ונזקקתי לעזרה בבנייתן. הייתי חוזרת הביתה ומושיבה את טל לעזור לי, ובהדרגה זה נהיה מאוד משולב. היום כשאני עושה עבודה חדשה, אני לא יכולה לעבוד עם איש מקצוע סתם. רק עם טל. הוא מכיר את עולם הדימויים הפנימי שלי''.
הרהיטים של בני הזוג נעים על המנעד שבין השימושי לאמנותי. על אף ההערכה העמוקה שהם רוחשים למלאכות המסורתיות, הם אינם רואים את עצמם מחויבים לאף מלאכה ולאף מסורת: הטכניקה היא אמצעי שנבחן בהתאם לערך המוסף שהיא יכולה להביא עמה.
בגלריה פריסקופ יציגו מבחר מהעבודות שיצרו בשנה האחרונה. "כרגע בלב ההתעניינות שלנו נמצא הברזל. חומר עם נוכחות ומסה מאוד כבדות, שמתעצב במכות פטיש מאומצות. העיצוב שלנו מבקש למצוא את הקלות והאווריריות שיש בו".
בתערוכה "צללים בהירים", כותב בטקסט המלווה אותה האדריכל אריה קוץ, מגדולי המרצים וחוקרי תרבות יפן בארץ, מציג סטודיו Bikaku פרשנות אישית וישירה למורשת היפנית הייחודית של הוואבי-סאבי, ששיאה הוא המהפכה האסתטית של סוף המאה ה-16 ביפן. "קבוצת האסתטיקנים של 'דרך התה' הביאו אל קדמת הסצנה התרבותית מוצרים לכאורה 'פגומים' תוך התפעלות מהפגום, המעוות, ה'חלוד', גילויו מחדש של הנטוש והזנוח – לעיתים קרובות בתפקיד חדש.
"במגוון היצירות המוצג כאן תוכלו לראות את עקבות תהליך העבודה והשפעתו הישירה, בחלקה לא לגמרי נשלטת ובמכוון, על התוצר. עבודת הפרזול והנפחות העומדת ביסוד היצירות, משאירה באורח קבע את חותם הכלים והתהליך על המוצר. לפגמיו הטבעיים של חומר הגלם נמצא ביצירות של Bikaku מקום מרכזי. הפגמים אינם מוסתרים אלא מובילים את אופיו של המוצר. ישירות מבית היוצר של אומני 'דרך התה' אנחנו רואים את החיפוש של Bikaku אחר חומרים 'טריוויאליים' כמו חוטי החיזוק של טפסני בניין או מוטות פלדה של בטון מזויין. לחומרים מוענק מקום חדש, שונה מזה שאליו נוצרו מלכתחילה. ברוח דומה מוענקים חיים חדשים לברזלים מבניינים עתיקים ונטושים במסגרת היצירות העכשוויות של הסטודיו".
משאלתם של סיאה וטל להמשך הדרך היא לייצר אובייקטים בהתאמה אישית. "להגיע למקום וביחד עם דייריו ליצור חפץ ייחודי לאותו חלל – זה כיוון מאוד מרגש עבורנו".
------------------------------------------------------
ואיך נראה בית יפני שרון ארד עיצב את חזיתו? לחצו לכתבה המלאה:
