ירוק עולה: חופשה בזלצבורג עם נופים ואטרקציות שלא הכרתם

חבל הארץ המשגע שבאוסטריה מספק לישראלים המותשים מחום הקיץ מפלט משובח: ירוק, הררי, גדוש במים, באטרקציות לכם ולילדים ובפנינים קולינריות משובחות

טיול בתוך שומר מסך מהסוג הקיטשי ביותר, אבל בקטע טוב. (צילום: עמרי ברנדייס)
טיול בתוך שומר מסך מהסוג הקיטשי ביותר, אבל בקטע טוב. (צילום: עמרי ברנדייס)
בניינים יפים מתקופת הבארוק, קתדרלה, מוזיאונים וגנים, טירה שמתנשאת על צוק סלע במרכזה, נהר שחוצה אותה, חנויות, אוכל נפלא, מוזיקה וחיי לילה (צילום: מיכל שרון)
בניינים יפים מתקופת הבארוק, קתדרלה, מוזיאונים וגנים, טירה שמתנשאת על צוק סלע במרכזה, נהר שחוצה אותה, חנויות, אוכל נפלא, מוזיקה וחיי לילה (צילום: מיכל שרון)
גן עדן לצלמים. "אגם הציידים" בזלצבורג, אוסטריה  (צילום: מיכל שרון)
גן עדן לצלמים. "אגם הציידים" בזלצבורג, אוסטריה (צילום: מיכל שרון)
חמש דקות נסיעה מנמל התעופה המנומנם של זלצבורג, וזה מכה בך: ירוק! ועוד ירוק, ועוד. ואיזה ירוק! עז ובוהק, שהעין לא ראתה מעולם, שאולי אין בה קולטנים לצבע הזה בכלל. ירוק של דשא ואחו פורח, של עצי אשוח ואורן על מורדות ההר. מרחבים על גבי מרחבים של ירוק שלא נגמר. ומדי פעם קוטעים את הירוק־ירוק הזה נחלים שוצפים של מי שלגים זכים, ובתי עץ מחודדי גגות עם אדניות שופעות פרחים במרפסות (בכל בית, כן? ב־כ־ל בית ובית).

 

תאכלי אבק, שווייץ. תאכלי את הלב, צרפת. פה הנוף לא דומה לכלום, חוץ מאשר לעצמו - לאלפים האוסטריים או הבוואריים. ומי שהיה שם בעונת האביב

או הקיץ יודע בדיוק במה מדובר: טיול בתוך שומר מסך מהסוג הקיטשי ביותר, אבל בקטע טוב. כי אפילו אם נקלעים לסיטואציה פחות מצודדת, נניח – לתחנת דלק או לפקק בכביש, ברגע שמסיימים עם הפרוצדורות ומרימים את העיניים – בום! הוא שוב תוקף, הירוק הזה, ומביא לעזרתו שמי תכלת עזים זרועי עננים לבנים. "די!" הבנאדם חושב לעצמו, "כמה אפשר עם היופי הזה! שמישהו יכבה לי את הפילטר של האינסטגרם במוח!"

 

מרחבים של ירוק שלא נגמר  (צילום: עומרי ברנדייס)
    מרחבים של ירוק שלא נגמר (צילום: עומרי ברנדייס)
     

    מים

    זום־אין על מפת האזור ב"גוגל מפות" מעלה תמונה דומה למחזור הדם: אינספור "ורידים" תכלכלים מרשתים כל גבעה והר, כמות בלתי נתפסת של פלגים, נחלים ונהרות שזורמים בכל ימות השנה. המים צלולים וטובים לשתייה, וטעימים יותר מכל מים מינרליים. בכל פינה בשבילי ההרים אפשר למצוא שוקת מעץ ומעליה ברז שיורק קילוח קריר ומרענן. אה, ויש גם אגמים! כאלה שההרים והשמיים משתקפים בהם כמו במראה, עם ברבורים וברווזים, פרחים ושרכים על גדותיהם, ולפעמים כפר קטן או בית קפה נחמד עם נוף מושלם. למשל, "אגם הציידים", או כמו שהמקומיים קוראים לו: Jägersee.

    פרטים על האגם באתר התיירות הרשמי של חבל זלצבורג:

    https://www.salzburgerland.com/en/off-to-jagersee-and-tappenkarsee/ 

     

    מים צלולים וטובים זורמים באינספור נחלים  (צילום: מיכל שרון)
      מים צלולים וטובים זורמים באינספור נחלים (צילום: מיכל שרון)

       

      פלכאו

      העיירה שממוקמת במרחק כשעת נסיעה דרומית־מזרחית לזלצבורג, מפורסמת במדרונות ובמתקני הסקי שלה, שחלקם משמשים לתחרויות בינלאומיות. בחורף עמוסה פלכאו (Flachau) גולשים, אבל אנחנו כאן על תקן תיירי קיץ, תחום שזוכה גם הוא לפופולריות רבה.

      אם שוהים לפחות שני לילות באחד מחדרי האירוח שבה, מקבלים את ה"פלכאו קארד", שנותן כניסה אחת חינם לכל מתקן או אתר מתוך רשימה נכבדה: רכבלים, פארקי שעשועים, מסלולי מזחלות "טובוגן", טיולים בהרים, אימוני חץ וקשת, ואפילו הופעה מוזיקלית ליד מדורה, בערב.

      פלכאו מעולה כבסיס לטיולי כוכב ופעיליות באיזור: סיורים רגליים וטיולי אופני הרים (עם או בלי מנוע עזר), ראפטינג, שווקים, מוזיאונים מקומיים בכפרים הקטנים שסביבה ומופעי פולקלור. יש בכל מקום מתקנים לילדים – מנדנדות ופינות ליטוף ועד לגני חבלים מאתגרים. אפשר לשכור חדרים בבתי חווה או במלונות קטנים, ואפילו במלון 4 כוכבים מפנק כמו ה־Flachauerhof Hotel שממוקם במעלה הרחוב הראשי, ומתגאה בכך שהכל בו אורגני.

      לשכת התיירות של פלכאו: https://www.flachau.com/en/holiday.html

       

      את הגבינה האלוהית מיישנים במשך 12 חודשים  (צילום: מיכל שרון)
        את הגבינה האלוהית מיישנים במשך 12 חודשים (צילום: מיכל שרון)

         

        גבינה

        רוב החקלאים באזור הכפרי סביב זלצבורג מתפרנסים ממשק חלב. כשהשלגים מפשירים, באפריל־מאי, הפרות מטפסות בהר לשטחי המרעה בדנדון פעמונים, כדי ללחך את העשב הראשון. החלב הצהבהב והסמיך שלהן, שהמקומיים נשבעים ש"יש לו טעם של האלפים", עובר פסטור והופך לגבינה צהובה אלוהית, קשה ורכה בו זמנית, ריחנית אבל עדינה מאוד. רופרט, הרפתן/גבן במחלבה האורגנית Bio Aus Dem Tal שמשקיפה מגבוה על הכפר Kleinarl ביקר לפני כמה שנים ברפתות בישראל וחזר המום. "אצלכם זה הארד־קור", הוא אומר. "לי יש רק 20 פרות ולכל אחת מהן יש שם. אם פרה לא מרגישה טוב, אני ניגש אליה ושואל 'מה קרה מותק?'" הפרות שלו יכולות באמת להיות דוגמניות של חפיסות שוקולד, כי הן הדבר האמיתי. והגבינה, איך קוראים לה? ובכן, "גבינה". נורא פשוט.

        אתר המחלבה: http://www.bioausdemtal.at/ (האתר בגרמנית, אפשר להיעזר בגוגל טרנסלייט)

        הדף שלהם בפייסבוק: https://www.facebook.com/bioausdemtal/

         

        כך נראה החלב שמייצרות פרות שאוכלות עשב אלפיני  (צילום: מיכל שרון)
          כך נראה החלב שמייצרות פרות שאוכלות עשב אלפיני (צילום: מיכל שרון)

           

          טירה

          ב־1968 צולם בטירת הוהנוורפן (Hohenwerfen) הסרט "הנשרים פשטו עם שחר", על פי ספרו של אליסטר מקלין, בכיכובם של ריצ'רד ברטון וקלינט איסטווד. העלילה (הבדיונית), שהתרחשה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, עסקה בצוות קומנדו בריטי שהוצנח לטירה, כדי לחלץ קצין בכיר שנשבה על ידי הנאצים והוחזק בה. ולמה קראו לה "טירת הנשרים"? כי היא כל כך גבוהה, מבוצרת ובלתי חדירה, שרק נשרים יכולים להגיע אליה.

          הטירה, שמציצה גם מעבר לכתפה של ג'ולי אנדרוז בשיר "דו־רה־מי" (ב"צלילי המוזיקה"), אכן מרשימה, יפהפייה ומשוחזרת להפליא. דווקא אפשר לטפס אליה ברגל, מי שבכושר, או לעלות בקרונית חשמלית, לשוטט בחדריה ובחצרותיה ולהרגיש לרגע כמו דמות ב"משחקי הכס", כולל "החור בשמיים", שפה הוא בית שימוש עתיק מעל התהום.

          ומה עם הנשרים? בכל יום מתקיים מופע ציפורי הטרף: עופות ענקיים משוחררים לחופשי, ומדי פעם הם מנמיכים לצלילות מהירות מעל ראשי הקהל. לא לבעלי קיבה רגישה: המדריכים זורקים לאוויר אפרוחים, ועיטים או בזים תופסים אותם תוך כדי תעופה. ההדרכה במופע היא בגרמנית בלבד, כך שכדאי לבקר בגוגל לפני הביקור כדי להשלים פרטים. עוד משהו: האתר "קן הנשרים" המקורי נמצא לא רחוק משם, בבוואריה (פרטים בהמשך), ומערת הקרח הגדולה בעולם, אייזריזנוולט (Eisriesenwelt) היא בהר ממש ממול.

          כרטיסים לטירה (קרונית, מופע הציפורים): https://www.salzburg-burgen.at/en/hohenwerfen-castle/

          כרטיסים ופרטים למערת הקרח: https://www.eisriesenwelt.at/en/  

           

          גבוהה ומבוצרת. טירת הוהנוורפן  (צילום: Shutterstock)
            גבוהה ומבוצרת. טירת הוהנוורפן (צילום: Shutterstock)

             

            מסורת

            למה כולם נראים כמו שחקנים בפרסומת ליוגורט? ומה לעזאזל הם לובשים? או. אז הגברים לובשים מכנסי ברך רקומים מעור צבי, עם או בלי כתפיות, שנקראים לדרהוזה (Lederhose), ולא רק לכבוד תיירים. לעתים הם מלווים גם בכובע טירולי וחותלות. הנשים עטויות דירנדל (Dirndl) - שמלות מחוך מעל חולצה לבנה תפוחה וסינר שבקצהו קשר. אם הקשר בצד ימין – היא נשואה. בצד שמאל – רווקה. מאחור – אלמנה. באמצע – בתולה. לא נצפתה אף אחת עם קשר באמצע, חוץ ממלצרית קשישה שכנראה התבלבלה.

             

            לא רק לתיירים: זה מה שלובשים בחבל זלצבורג  (צילום: עומרי ברנדייס)
              לא רק לתיירים: זה מה שלובשים בחבל זלצבורג (צילום: עומרי ברנדייס)

               

              זלצבורג

              העיר הרביעית בגודלה באוסטריה מצליחה להשתחל באופן עקבי לרשימות "הערים היפות/שוות באירופה", ולא בכדי. זלצבורג מספיק גדולה כדי לספק תחושה של עיר תוססת ומודרנית, ומצד שני, החלק העתיק שלה קטן ושוררת בו אווירה של עיירה קסומה.

              אז מה יש בה, חוץ מבניינים יפים מתקופת הבארוק, קתדרלה, מוזיאונים וגנים, טירה שמתנשאת על צוק סלע במרכזה, נהר שחוצה אותה, חנויות, אוכל נפלא, מוזיקה וחיי לילה?

              במילה אחת - מוצרט. את דיוקנו של המלחין הנודע אפשר לראות בכל מקום: בבית הולדתו שהוסב למוזיאון, באקדמיה למוזיקה, בחנויות המזכרות ובעיקר – בשלל סוגי ה"מוצרט־קוגל", אותם כדורי שוקולד שבלבם מרציפן.

              יש לדעת, עם זאת, שהמוצרט־קוגל המקורי (והכי טעים!) הומצא בקפה Fürst הזלצבורגי בשנת 1890, הוא מיוצר גם היום ואפשר להשיגו רק שם. צבע העטיפה שלו כחול וכסוף, וחוץ מהשם – אי־אפשר להשוות בכלל בינו ובין המוצר התעשייתי האדום־זהוב.

              בין אבני המרצפות ברחובות העיר, משובצות לוחיות זיכרון ממתכת שמציינות בתים שבהם גרו יהודים אשר נשלחו אל מותם. זה יפה, אבל חוץ מנקודות אלה אפשר להעביר את הזמן בזלצבורג בלי לדעת בכלל שהייתה שואה, והיו נאצים, והייתה מלחמה. כמו בכל מקום, זלצבורג בחרה איזה פרק בעברה להבליט ואיזה להצניע.

              קפה-קונדיטוריה פורסט: http://www.original-mozartkugel.com/index_e.php

              מוזיאון מוצרט: https://www.salzburg.info/en/sights/top10/mozarts-birthplace

              טירת זלצבורג: https://www.salzburg-burgen.at/en/hohensalzburg-castle/

               

              העוגב הקטן שבו ניגן מוצרט בראשית דרכו המקצועית. קתדרלת זלצבורג  (צילום: מיכל שרון)
                העוגב הקטן שבו ניגן מוצרט בראשית דרכו המקצועית. קתדרלת זלצבורג (צילום: מיכל שרון)

                 

                ארמון

                אי אפשר לבקר בעיר בלי לקפוץ, מרחק רבע שעה ממרכזה, לארמון הלברון. בלב גנים רחבי ידיים שוכנת לה וילת הקיץ של הארכיבישוף של זלצבורג, שהיה שובב לא קטן. חוץ מכל השטיקים שאפשר למצוא בכל מבנה מהתקופה ההיא באירופה שעבר שימור (כמו חדרי ציורים ומוזיקה, שטיחים ופרסקאות), יש גם טריקים: בגנים יש פסלים, תצוגות מכניות והמון מזרקות, שאת רובן לא תגלו עד שלא תמצאו את עצמכם רטובים מכף רגל ועד ראש כי העציץ, או הספסל, או הפסל החביב שמולכם החליט להשפריץ עליכם במפתיע. מומלץ מאוד להצטרף לסיור מודרך שמסביר בדיוק איך בנו את המנגנונים המתוחכמים שפועלים בעזרת כוח המים בלבד (הארמון נבנה בתחילת המאה ה-17!). באחת מפינות הגן תמצאו את הפביליון שנבנה במיוחד לצילומי "צלילי המוזיקה" (פרטים בהמשך) ולא רחוק – את גן החיות החביב של זלצבורג. לשני המקומות אפשר להגיע באוטובוס, ולהיכנס חינם עם כרטיס ה"זלצבורג קארד".

                ארמון הלברון: https://www.hellbrunn.at/en/

                 

                 

                מופע ציפורי הטרף בטירת הוהנוורפן  (צילום: מיכל שרון)
                  מופע ציפורי הטרף בטירת הוהנוורפן (צילום: מיכל שרון)

                   

                  מלח

                  זלץ, בגרמנית, פירושו מלח, וממנו קיבלה העיר את שמה. בסביבת זלצבורג יש עדיין כמה מכרות מלח, אבל מכרה פעיל שיש בו מרכז מבקרים חדיש ומסודר נמצא דווקא בבוואריה השכנה, בברכטסגאדן (Berchtesgaden), מרחק חצי שעה נסיעה משם. באיזשהו שלב עוברים מאוסטריה לגרמניה וצריך ממש להתאמץ ולדמיין שפה עובר גבול, אך יש לקחת דרכון על כל מקרה שיקרה אולי במקרה. בכלל, הגבול בין חבל זלצבורג לחבל בוואריה די מטושטש. המקומיים דומים יותר בלבוש, באוכל ובתרבות לשכנים הגרמנים מאשר לאחים מווינה.

                  בכניסה למכרה המלח מקבלים סרבל כורים שחור, מתיישבים על קרונית ויורדים אל בטן ההר. שם יחכו מדריך (דובר גרמנית, אבל אפשר לקבל מכשיר שמע עם הסברים בשפות שונות), מופע אורקולי, שיט בבריכת מלח בעומק עשרות מטרים מתחת לאדמה, ושיא השיאים – מגלשות כיפיות לירידה ממפלס למפלס. לא לדאוג, יש גם מדרגות. כל העסק לא מתאים לקלאוסטרופובים, אבל הילדים ייהנו עד מאוד.

                  בברכטסגאדן נמצא גם "קן הנשרים" הידוע, בית הנופש של אדולף היטלר ששימש גם בתור אחת המפקדות שלו. אפשר לשלב סיור גם לשם.
                  מכרות המלח ברכטסגאדן: https://www.salzbergwerk.de/en

                   

                  לא לקלאוסטרופובים. המגלשה במכרות המלח  (צילום: Saltmine Berchtesgaden)
                    לא לקלאוסטרופובים. המגלשה במכרות המלח (צילום: Saltmine Berchtesgaden)

                     

                    הסרט

                    האמת חייבת להיאמר: זלצבורג וסביבתה נבראו בראש ובראשונה כדי לשמש לוקיישן לצילומי "צלילי המוזיקה". האוסטרים, שדווקא לא סבלו את הסרט ורבים מהם אפילו לא צפו בו, הפכו בכל זאת את הלימון ללימונדה. יש סיורים באתרי הצילום, יש תיאטרון בובות עתיק שמציג את הגרסה שלו לעלילות משפחת פון־טראפ והמון מזכרות, מסוג הדברים שאותי משמחים.

                    דו-רה-מי, גרסה 1: https://www.youtube.com/watch?v=drnBMAEA3AM

                    דו-רה-מי סצנת הסיום: https://www.youtube.com/watch?v=pLm07s8fnzM

                     

                    טעים

                    אמנם המים פה טעימים שאין דברים כאלה, אך משום מה הזלצבורגרים מעדיפים ללגום בירה מקומית (שטיגל, אוגוסטינר) ובסוף הארוחה - שנאפס. המשקה הריחני עתיר אלכוהול, והוא מה שמכנים יי"ש, מי־אש, סליבוביץ' או צויקה – תלוי מאיפה אתם באים. את השנאפס מזקקים ממשמשים, תפוחים, שזיפים ואפילו מאצטרובלים.

                    חובה לאכול שניצל וינאי (רק תבדקו קודם אם מכינים אותו מעגל או מחזיר) ושטרודל תפוחים, וכדאי לנסות גם מאכלים עם פטריות שנטרל, הגדלות בין עצי היער. מי שאוהב דגים – שינסה את ה־Char, טרוטה חומה (פורל) מנחלי האזור. הזמינו גם את הזלצבורגר נוקרל – קינוח ממרנג ורוטב פירות יער ואת הקייזרשמארן - מעין פיסות של חביתיות מתקתקות.

                    מסעדה אחת נהדרת (ולא זולה) נמצאת בבניין עתיק שהוסב למלון ב־Anif, כפר בפאתי זלצבורג. מומלץ להתלבש יפה ולהזמין מקום לארוחה בחצר המדוגמת. חפשו Schlosswirt zu Anif.

                    המסעדה באניף: http://www.schlosswirt-anif.at/en

                     

                    ה"מוצרט־קוגל" המקורי. טעים ברמות  (צילום: מיכל שרון)
                      ה"מוצרט־קוגל" המקורי. טעים ברמות (צילום: מיכל שרון)

                       

                      טיסה

                      שדה התעופה הנעים של זלצבורג מזכיר מאוד את השדה המנוח באילת, רק בלי החום, הרעש, הדחיפות והתורים. חברת סאן דור הישראלית (חברה בת של אל על) מפעילה שתי טיסות שבועיות ישירות לשם. אלה טיסות ללא חבילת בידור וללא אוכל, אבל מצד שני הן כוללות מזוודה במשקל עד 23 קילו (תכף תבינו למה זה כדאי) ואבטחה של אל על. המחיר: מ־349 דולר, ולפעמים יש גם מבצעים.

                      אם אתם כבר בטרמינל הזלצבורגי, יש שני מקומות שלא כדאי לפספס. האחד הוא "האנגר 7" שמעבר לאחו, מרחק שלוש דקות ברכב. זהו ארגז הצעצועים של דיטריך מאטרשיץ, הבעלים של "רד בול" והאיש הכי עשיר באוסטריה. תחת כיפת זכוכית מרשימה נחים מטוסים קלים, מסוקים, ג'יפים, מכוניות פורמולה 1 ואפילו מטוס קרב (!), כולם מהאוסף הפרטי של מאטרשיץ, כולם צבועים בצבעי המותג ואת כולם הוא מטיס בעצמו. אז נכון שהגברים והבנים ייהנו שם יותר, אבל גם מי שלא ממש עפה על תעופה, עשויה ליהנות: בית הקפה משובח והשירותים הם הכי יפים באוסטריה (באחריות).

                      המקום השני הוא האאוטלט העצום "מקארתור גלן" (McarthurGlen Designer Outlet), שנמצא מעבר לכביש. הרבה נוסעים מגיעים אליו עם המזוודה, ובסוף השופינג הולכים איתה, מרחק של 300 מטרים בערך עד לטרמינל. במרכז הקניות אפשר למצוא המון מותגים, חלקם במחיר מלא וחלקם בהנחות משמעותיות.

                      האנגר 7: https://www.hangar-7.com/en/

                      אאוטלט: https://www.mcarthurglen.com/en/outlets/at/designer-outlet-salzburg/

                       

                      "האנגר 7" של "רד בול", שווה קפיצה משדה התעופה  (צילום: מיכל שרון)
                        "האנגר 7" של "רד בול", שווה קפיצה משדה התעופה (צילום: מיכל שרון)

                         

                        הכרטיס החכם

                        לשוהים בעיר, מומלץ לרכוש את ה"זלצבורג־קארד", שתקף ל־24, 48 או 72 שעות ומחירו משתנה בהתאם. הוא כולל נסיעה חופשית בתחבורה הציבורית וכניסה חינמית למרבית האתרים ההיסטוריים, למוזיאונים, לשיט על הנהר, ביקור בארמון הלברון (שווה ביותר!) ובגן החיות, וכן הנחות במופעים ובאתרים שונים מחוץ לעיר. אפשר להשיגו בבתי המלון או בלשכת התיירות, אבל אם אתם רוצים לקנות אותו אונליין, שימו לב: יש לחפור באתר הרשמי ולדלג על חבילות יקרות שמציעות כרטיס+מלון ולהגיע לכרטיס עצמו, שמחיריו הגיוניים בהחלט (29 אירו למבוגר ו־14.5 לילד, בתוקף ל־24 שעות). פרטים: https://www.salzburg.info/en/hotels-offers/salzburg-card/prices

                        חשוב לא להתבלבל עם הכרטיס שנקרא SalzburgLand Card שמתאים למי שמתכנן טיול של כמה ימים בסביבה. הוא מכסה אטרקציות בכל חבל זלצבורג, ומחירו גבוה בהרבה.
                        מידע נוסף:

                        העיר זלצבורג - salzburg.info/en

                        חבל זלצבורג - salzburgerland.com/en

                         

                         

                        הכותבת הייתה אורחת "סאן דור" ומשרד התיירות של חבל זלצבורג, SalzburgerLand

                         

                         

                        הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים
                        הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים
                         
                        הצג:
                        אזהרה:
                        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד