כמו באמריקה: בית משפחתי בסגנון ''חלף עם הרוח'' בעמק יזרעאל

בזמן שהות ארוכה בחו''ל, בני זוג החליטו להרוס את ביתם הישן במושב ולבנות מחדש. הם ביקשו ''בית קאנטרי'', הסגנון האהוב על האם, תחום במרפסות עצומות ומקורות

אורן פרבמן

|

01.08.19 | 08:14

מבט מהגינה האחורית רחבת הידיים. אופיה ים תיכוני, והיא מטשטשת את סגנונו הזר של הבית ועוזרת בשילובו במרחב. עיקר הבית חד קומתי, צבעיו בהירים, החלונות גדולים, ומראה העץ הושג באמצעות לוחות צמנט מעוצבים, המכסים על שלד רגיל של בטון ובלוקים (צילום: עודד סמדר)
מבט מהגינה האחורית רחבת הידיים. אופיה ים תיכוני, והיא מטשטשת את סגנונו הזר של הבית ועוזרת בשילובו במרחב. עיקר הבית חד קומתי, צבעיו בהירים, החלונות גדולים, ומראה העץ הושג באמצעות לוחות צמנט מעוצבים, המכסים על שלד רגיל של בטון ובלוקים (צילום: עודד סמדר)
תחושת המרחב מתעצמת בזכות התקרה הגבוהה והחלונות הגדולים. עיצוב הפנים אקלקטי, ולא קשור למקור ההשראה (צילום: עודד סמדר)
תחושת המרחב מתעצמת בזכות התקרה הגבוהה והחלונות הגדולים. עיצוב הפנים אקלקטי, ולא קשור למקור ההשראה (צילום: עודד סמדר)
מבט מהרחוב. המרפסת הקדמית עונה על המראה המבוקש, אך אין מכאן כניסה פנימה, אלא מצד הבית (צילום: עודד סמדר)
מבט מהרחוב. המרפסת הקדמית עונה על המראה המבוקש, אך אין מכאן כניסה פנימה, אלא מצד הבית (צילום: עודד סמדר)
מימין: השביל שמוביל לדלת הכניסה, בצד הבית. משמאל: מבט אל חדר המבואה  (צילום: עודד סמדר)
מימין: השביל שמוביל לדלת הכניסה, בצד הבית. משמאל: מבט אל חדר המבואה (צילום: עודד סמדר)
זוהי גולת הכותרת של הבית בעיני דייריו: חדר ביניים שבו אפשר לחלוץ נעליים ולהוריד מעילים. בהתאם, הוא עוצב בשילוב של חומרי פנים (הנגרות) וחוץ (הריצוף). ממול פטיו המחובר לגינה ומסדרון שמחבר בין מרחבי המגורים - ימינה לסלון, שמאלה לחדרי השינה (צילום: עודד סמדר)
זוהי גולת הכותרת של הבית בעיני דייריו: חדר ביניים שבו אפשר לחלוץ נעליים ולהוריד מעילים. בהתאם, הוא עוצב בשילוב של חומרי פנים (הנגרות) וחוץ (הריצוף). ממול פטיו המחובר לגינה ומסדרון שמחבר בין מרחבי המגורים - ימינה לסלון, שמאלה לחדרי השינה (צילום: עודד סמדר)
במטבח אין אי שזולל מקום, אלא שולחן אוכל גדול ונוח. כאן אוכלים, מארחים ועושים שיעורי בית (צילום: עודד סמדר)
במטבח אין אי שזולל מקום, אלא שולחן אוכל גדול ונוח. כאן אוכלים, מארחים ועושים שיעורי בית (צילום: עודד סמדר)
שולחן האוכל נמצא בין המטבח לסלון, שבו גם פינת עבודה ארוכה. משמאל נראות דלתות המבואה (צילום: עודד סמדר)
שולחן האוכל נמצא בין המטבח לסלון, שבו גם פינת עבודה ארוכה. משמאל נראות דלתות המבואה (צילום: עודד סמדר)
חדר ההורים. רבות מההחלטות קיבלה המתכננת בעצמה, משום שהבנייה נעשתה כשהמשפחה עוד התגוררה בחו''ל. יתר ההחלטות נעשו במהירות, בזמן ביקורים בארץ (צילום: עודד סמדר)
חדר ההורים. רבות מההחלטות קיבלה המתכננת בעצמה, משום שהבנייה נעשתה כשהמשפחה עוד התגוררה בחו''ל. יתר ההחלטות נעשו במהירות, בזמן ביקורים בארץ (צילום: עודד סמדר)
מימין: חדר הרחצה של ההורים, שבו האמבטיה היחידה (והפופולרית) בבית. משמאל חדרה של הבת הבכורה (צילום: עודד סמדר)
מימין: חדר הרחצה של ההורים, שבו האמבטיה היחידה (והפופולרית) בבית. משמאל חדרה של הבת הבכורה (צילום: עודד סמדר)
המרפסת האחורית. עץ פקאן ותיק שהיה במגרש נשמר, והוא מפאר אותה בנופו ובצילו (צילום: עודד סמדר)
המרפסת האחורית. עץ פקאן ותיק שהיה במגרש נשמר, והוא מפאר אותה בנופו ובצילו (צילום: עודד סמדר)

היא תמיד אהבה סרטים אמריקאיים בסגנון ''חלף עם הרוח''. בן הזוג שלה הוא הייטקיסט בתחום מדפסות התלת-ממד, והיא מטפלת באמנות. בני הזוג יצאו לשליחות בהונג קונג עם שתי בנות, וכשחזרו אחרי כמה שנים - כבר נוספו למשפחה שני בנים קטנים. היה ברור שביתם, במושב בעמק יזרעאל, קטן למידותיה

של משפחתם המתרחבת, ולכן החליטו להרוס אותו ולבנות בית חדש, גדול יותר, בסגנון הבתים האמריקאיים שהיא אוהבת.

 

באחד מביקוריהם בארץ הם פנו להנדסאית האדריכלות עינב גלילי, נפגשו אתה לשיחת היכרות וסיפרו לה על מבוקשם. "כשהאם אמרה שהחלום שלה הוא בית קאנטרי מאוד שמחתי, כי אני אוהבת את הסגנון ועדיין לא יצא לי לתכנן כזה. הדמיון שלי מיד ניצת", מספרת גלילי. "זה סגנון מובהק, ויש לו מאפיינים ברורים: נראות של בית עץ, גג רעפים, מרפסת בחזית, צבעוניות בהירה, חלונות גדולים".

 

אך בניגוד לבתים האמריקאיים הקלאסיים, כאן לא מדובר בבית עץ: לפי מיטב המסורת המקומית, הוא בנוי מבלוקים ומבטון. מראה העץ הושג באמצעות הדבקה של פרופילים קלים, מעוצבים, עשויים תערובת צמנטית (מליטה מינרלית).

 

המרפסת הקדמית. החדרים פונים אליה, אך אינם יוצאים אליה (צילום: עודד סמדר)
    המרפסת הקדמית. החדרים פונים אליה, אך אינם יוצאים אליה(צילום: עודד סמדר)

     

    עוד הבדל לעומת המקור האמריקאי הוא במיקומים של הפונקציות (השימושים) ברחבי הבית. כמקובל בארץ, בין היתר בגלל החתירה לפרטיות, הגינה היא אחורית. כדי שהמרחב הציבורי יפנה אליה, מוקמו הסלון והמטבח בגב הבית, ודלת הכניסה מוקמה בצד, כך שהיא נפתחת אל קו התפר המחלק את הבית לציבורי ופרטי.

     

    מיקום הכניסה והמבואה חוטא לקונספט שהוביל את התכנון, כי בבתים אמריקאיים מקובל שהכניסה היא בחזית הפונה לרחוב. הפתרון שמצאה גלילי היה תוספת של מרפסת קדמית, שתפקידה הוא בעיקר חזותי, כי אין אליה גישה מתוך החדרים – אך המראה המבוקש הושג.

      

    השביל המוביל לדלת הכניסה שבצד הבית (צילום: עודד סמדר)
      השביל המוביל לדלת הכניסה שבצד הבית(צילום: עודד סמדר)

       

      המבואה היא גולת הכותרת של הבית, גם מבחינת גלילי וגם מבחינתם של הדיירים. היא היתה חלק מהחלום של האם – חדר ביניים הממוקם לאחר הכניסה בדלת הראשית ולפני הכניסה לאזור המגורים. בבתים האמריקאיים החדר הזה נקרא mudroom, שם המסביר את שימושיותו: כאן מורידים את הנעליים ואת המעילים. החדר מתאים גם למנהג ההונג קונגי לחלוץ נעליים בכניסה לבית, שהמשפחה אימצה בעקבות שהותה.

       

      "תכנון הבתים בארץ הוא כזה שדלת הכניסה מכניסה אותך ישר ללב הבית. זה מאוד ישראלי, אנחנו אוהבים להיות ישר בעניינים", מוסיפה גלילי. ''יש במבואה משהו שגורם למי שמגיע לעצור רגע, להוריד הילוך, להתארגן, זה טקס. בהתאמה, האלמנטים העיצוביים שנבחרו הם שילוב של פנים וחוץ. הנגרות היא של פנים, אבל לריצוף נראות של אבן רחוב".

       

      מבט מכיוון חדרי השינה. מימין המבואה, משמאל הפטיו, מלפנים המטבח והסלון (צילום: עודד סמדר)
        מבט מכיוון חדרי השינה. מימין המבואה, משמאל הפטיו, מלפנים המטבח והסלון(צילום: עודד סמדר)

         

        חדר המבואה רוצף בלבני טרקוטה מיובאות מהולנד, שתהליך שריפה שינה את צבען המקורי ויצר מראה מיושן ולא אחיד. בהמשך תהליך הבנייה, כשנוצר צורך להפריד בין הפרקט החום לפרקט המולבן בחדר השינה, חזרה אל לבני הטרקוטה היתה פתרון מתבקש, ומכאן כבר היה זה רק הגיוני להמשיך איתן גם למדרגות. "אלה היו החלטות שהתקבלו תוך כדי תנועה, את הפריסה של המדרגות עשינו בשטח, עם הלבנים בידיים".

         

        המדרגות רוצפו בלבני טרקוטה שרופות, כמו במבואה (צילום: עודד סמדר)
          המדרגות רוצפו בלבני טרקוטה שרופות, כמו במבואה(צילום: עודד סמדר)

           

          מבחינתה של גלילי, את האתגר הגדול בתכנון הבית הציבה ההגבלה של זכויות הבנייה בקומת הקרקע ל-200 מטרים רבועים בלבד, למרות גודלו של המגרש (דונם ו-200 מ''ר). המשפחה שאפה לבית חד קומתי, אך השטח הבנוי האפשרי לא הספיק כדי לתת מענה לכל הפונקציות שנדרשו.

           

          לבסוף הוחלט למקם את החלקים הציבוריים והפרטיים בקומת הקרקע, להוריד את הממ"ד לקומת מרתף, ולהעלות את הקליניקה של אם המשפחה לקומה העליונה. ועדיין נדרשו הרבה פשרות: ''המטבח קטן יחסית לגודל הבית, חדרי השינה קטנו, והיה ויתור לא פשוט על שירותי אורחים'', אומרת גלילי. את תחושת המרחב של הבית השיגה באמצעות הגג הגבוה והחלונות הגדולים.

           

          שולחן האוכל מוקם בין המטבח לסלון. תעלת המיזוג חשופה (צילום: עודד סמדר)
            שולחן האוכל מוקם בין המטבח לסלון. תעלת המיזוג חשופה(צילום: עודד סמדר)

             

            פינת האוכל מוקמה במטבח – החלטה פחות נפוצה היום; רוב המשפחות מבקשות לתחום את הבלגן של המטבח, וגם אי הוא "זללן מקום". במקרה הזה המשפחה ביקשה שולחן מרכזי גדול במיוחד: "החיים שלנו הם סביב שולחן האוכל, אנחנו אוהבים לארח, הבנות מכינות כאן שיעורים ויושבות עם החברות שלהם. השולחן הזה הוא לב הבית".

             

            גם פינת העבודה מוקמה בסלון כדי לתת לילדים מקום נוח למשחק וליצירה מחוץ לחדריהם, במרחב הציבורי, ולהיות יחד עד כמה שאפשר. היא מתארכת לרוחב הקיר, באמצעות חיבור של שתי יחידות (''וסטו'').

             

            פינה בסלון (צילום: עודד סמדר)
              פינה בסלון(צילום: עודד סמדר)

               

              בניגוד לחוץ, עיצוב הפנים אינו תפור לסגנונה של החליפה האמריקאית. הרהיטים ושאר האלמנטים נבחרו באקלקטיות מכוונת. המזגן החשוף בסלון, למשל, מזוהה עם סגנון יותר תעשייתי, ונבחר כתוספת מעניינת למרחב הגדול והגבוה.

               

              האמבטיה היחידה בבית נמצאת בחדר הרחצה של ההורים, שבו חלון גדול במיוחד. "רצינו לעשות אמבטיה ולהרגיש שאנחנו בחוץ. אין שכנים בכיוון הזה, זה כיף גדול וכמעט כל הזמן בשימוש", אומרים בני הזוג. גם הפטיו שתוכנן מול הכניסה נועד להכניס את הגינה פנימה.

               

              מבט מחדר ההורים אל חדר הרחצה הצמוד (צילום: עודד סמדר)
                מבט מחדר ההורים אל חדר הרחצה הצמוד(צילום: עודד סמדר)

                 

                חדר הרחצה של הילדים (צילום: עודד סמדר)
                  חדר הרחצה של הילדים(צילום: עודד סמדר)

                   

                  אופי הגינה, שנבחר בשיתוף עם מתכננת הנוף רונית ויתקון ברקאי, הוא ים תיכוני. הגינה רחבת הידיים עוטפת את הבית ומטשטשת מעט את סגנונו הזר; בסופו של יום, הבית נמצא במושב בעמק.

                   

                  תכנון הבית והשבילים נעשה במטרה לשמר כמה שיותר מהעצים הוותיקים שהיו במגרש. "עץ פקאן שהיה פה היה סוג של מגבלה, כי הכתיב את גודל הפרגולה, אבל הוא נותן צל נפלא ולא בא בחשבון להוריד אותו". הגינה עדיין בתהליך התהוות; בין השבילים כבר נעשתה הכנה לג'קוזי חיצוני, ועוד תוקם בה סוכה.

                   

                  המחסן באחד משבילי הגן (צילום: עודד סמדר)
                    המחסן באחד משבילי הגן(צילום: עודד סמדר)
                     

                     

                    תוכנית הבית. דלת הכניסה נמצאת משמאל, במרכז, והגינה האחורית נפרשת עוד על שטח גדול (תוכנית: עינב גלילי)
                      תוכנית הבית. דלת הכניסה נמצאת משמאל, במרכז, והגינה האחורית נפרשת עוד על שטח גדול(תוכנית: עינב גלילי)

                       

                      • חלונות: מרווין
                      • נגרות: נגריה בסגנון אחר, יניב ודניאל נגר
                      • גג ופרגולה: מוגלי תכנון ובנייה בעץ
                      • תאורה וריהוט: טורקיז האוס בני דרור
                      • אביזרים: באק יארד
                      • פרקט: פרקטים
                      • שיש: מוחמד שריף
                      • תכנון גינה: רונית ויתקון-ברקאי

                       

                       
                      הצג:
                      אזהרה:
                      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד