מרילין מונרו
רגע, במי מדובר? האייקון הכי בלונדיני של המאה ה-20. מי שהפכה להיות הפנים (והגוף) של תקופתה, הלכה לעולמה השבוע בשנת 1962 ועדיין מפרנסת מאות מאמרים, מחקרים, סרטים דוקומנטריים, פסטיבלים וחלומות נעורים של אנשים מבוגרים. על פי דיווחים בחו"ל, בימים אלה אף יוצאת לדרך העבודה על "בלונד", סרט בהפקת נטפליקס שיגולל את סיפורה של מרילין מונרו עם השחקנית אנה דה ארמס בתפקיד הראשי.
נורמה ג'ין בייקר, שהפכה לאגדת מרילין מונרו, היתה כל מה שצריך כדי ליצור מיתוס נצחי – הכי יפה, הכי מתעתעת, עם המאהבים הכי נחשקים והמוות הכי מסתורי. היא זו ש"חיה את חייה כמו נר ברוח", הרבה לפני שאלטון ג'ון העביר את הלפיד לליידי דיאנה.
כל מה שמקוטלג במילון הקולקטיבי תחת הערך "בלונדינית", חב את הגדרותיו למרילין מונרו: יפה וטיפשה, נהנית יותר, זו שגברים מעדיפים, חמימה וטעימה, ויום הולדת שמח מיסטר פרזידנט. אלה החומרים שמהם עשויים אלים מודרניים. וכמו תמיד, זה לא ממש משנה אם לחייהם האמיתיים יש רק קשר קלוש למקדשים שהקמנו עבורם.
הסיפור של מרילין מונרו הוא האמא של כל הקלישאות ההוליוודיות – הנערה שגדלה בבתי אומנה, הגיעה ללוס אנג'לס, עבדה בבית חרושת, נצבעה בבלונד, התגלתה על ידי צלם מקומי, והפכה לדוגמנית מבוקשת ולכוכבת-על. לוס אנג'לס, כמו גם תל אביב, עמוסה לעייפה בבלונדיניות עם אמביציה שרוצות להיות מרילין מונרו, ומסיימות בניקוי שולחנות במסעדה. לא כולן יכולות להיות מרילין מונרו, בקושי היא עצמה היתה. את סופה העצוב מצאה בגיל 36, עם מנת יתר של סמי הרגעה ואינספור שמועות וקונספירציות שלא נעלמו מאז.
למה אייקון? מרילין מונרו לא היתה "קולו של הדור", היא היתה קולם של החלומות של הדור. היא מה שעולה לנו בראש כשאנחנו אומרים את המילה "זוהר" - הבלונד הנוצץ, החיוך, נקודת החן, המחשופים, ההתחככות באליטה החברתית, הפרסום וההערצה. לכל אלה מתלווה יסוד טראגי ותחושה של חיים בהחמצה, שיוצר את התמהיל האהוב עלינו ביותר: קנאה ורחמים.
בתעשיית קולנוע שנעה בין מציצנות לשמרנות, מרילין מונרו מילאה את המסך בסקס אפיל. הדמות שלה, בסרטים כמו גם במציאות, גררה אחריה תחושת חטא. היא לא רק גרמה לצופה לרצות לחטוא, היא היתה החטא עצמו.
האישה שהלכה לישון לבושה רק בבושם שאנל 5, הזינה את התדמית הפרובוקטיבית שלה בעזרת מחשופים נדיבים ואמירות נועזות כמו "כל מה שהיה לי זה שיער בלונדיני וגוף שגברים אהבו", או "למה הצטלמתי בעירום? מפני שזה שילם את שכר הדירה". היום זה אולי היה נחשב לגירל פאוור א-לה ביונסה, אך בתקופה ההיא אמירות מסוג זה רק חיזקו את תדמית ה"בלונדינית עם יותר במחשוף מאשר בראש".
מרילין מונרו היא יותר מסמל סקס נוסטלגי, היא ההתגלמות הוויזואלית של מה שסומן על ידי התרבות הפופולארית כאידיאל יופי נחשק. נכון, היום התרגלנו לראות דוגמניות שכל המראה שלהן זועק רזון מורעב ומבט עצוב, אך כל אלה לא יכולים באמת להתחרות בחיוך וקריצה של מונרו.
למה לא? בסופו של דבר, מרילין מונרו היא יציר תקופתה – אישה שהוחלשה ונאלצה להתרחק מעצמה כדי להפוך לקלישה קלה לעיכול עבור החברה השמרנית והפטריאכלית, שהתאוששה ממלחמת העולם השנייה ולא רצתה להתמודד עם נשיות מורכבת. מרילין מונרו היא אייקון של יופי, ללא עוררין, אבל היא מייצגת את מי שנרמסה תחת כובד תדמיתה שלה.
ובכל זאת? גם עם ההצלחה, מרילין מונרו נשארה פגיעה ואנושית. הטרגיות הגלומה בדמות שהיתה בעת ובעונה אחת נערצת, בודדה, נלעגת וחסרת ביטחון, היא מתכון לחיים אומללים, אך גם למקום בהיכל הנצח של התהילה.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
