רכישת דירה הופכת לחוויית עיצוב שמתחילה הרבה לפני שמקבלים את המפתח. בשוק הנדל"ן המקומי, עיצוב המשרדים של החברות היזמיות הופך לחלון הראווה שלהן בפני הלקוחות הפוטנציאלים. הסגנון נבחר בקפידה, בהתאם למה שהחברה מבקשת לשדר לקהל היעד. ביקרנו בשני משרדי נדל"ן ובמשרד תיווך כדי להתרשם מקבלת הפנים הראשונה.
משרדי עידו חג'ג' בשרונה: ''שואו אוף לפגישות פרטיות''
קבוצת האחים חג'ג' פרסמה לאחרונה את כניסתה לשוק הנדל"ן ברומניה, תחת המותג "חג'ג' אירופה", בהובלת האח צחי. לאח השני, עידו חג'ג', יש בייבי משלו - חברה בת שמתמקדת בנדל"ן בברלין. את משרדי החברה קבע חג'ג' כמה קומות מתחת למשרדי החברה האם, באחד ממגדלי חג'ג' שליד מתחם שרונה.
במשרד, ששטחו 150 מטרים רבועים, עובדים שלושה אנשים בלבד, והוא מיועד לאירוח של אנשי עסקים מחו"ל. "דרישת הלקוח היתה לעצב חלל שלא ייראה כמו משרד, אלא כמו לובי של מלון בוטיק", מספר מעצב הפנים שחר וייס. "שאפשר יהיה לקיים בו פגישות עסקים באווירה פחות רשמית. אז יצרנו שני סלונים, אחד בכניסה ואחד פרטי מאחור, בכל אחד אווירה שונה".
חלל הכניסה הפתוח הוא הסלון הראשון: בהיר, צעיר וקליל יותר, עם רצפת בטון מוחלק ותקרה חשופה שעליה צינורות מיזוג וחשמל צבועים שחור. קיר שלם כוסה בלבנים אדומות, ומולו קיר ויטרינה עם וילון פשתן שקוף. את הבאים מקבל ציור קיר של האמנית הרוסיה OKSI. במרכז פינת ישיבה ביתית מול מטבחון ופינת אוכל. שני ערסלים תלויים מהתקרה ובקצה שולחן עץ אובלי המשמש כפינת העבודה הרשמית היחידה כאן. "עובדים עם הלפטופ על הספה", מסביר המעצב.
הסלון הפרטי של חג'ג' נמצא בחדר השני. "כאן האווירה היא של לאונג' בסגנון ברלינאי", מסביר וייס. "זה סלון שהוא 'שואו אוף' לאירוח של פגישות פרטיות". גם כאן רצפת בטון מוחלק, תקרה חשופה וקיר לבנים אדומות. אך על החדר סוגרים וילונות פשתן כבדים ואטומים, המנתקים אותו מהחוץ ויוצרים חדר כהה וחשוך.
הוא רוהט בשתי פינות ישיבה נפרדות: אחת סלונית, על רקע קיר גרפיטי רווי צבע (גם הוא של OKSI), ספת עור חומה וכורסאות פליז וקטיפה; והשנייה - בר קטן עם כיסאות פליז וקטיפה אדומה, ומאחוריו, על קיר הלבנים, מדפי ברזל שעליהם בקבוקי האלכוהול. תאורה דקורטיבית נמוכה משלימה את אווירת "מועדון הלילה". מאחורי קיר הגרפיטי תוכנן גם חדר רחצה פרטי ומפואר, שלא יחסר דבר.
משרדי חברת ''נגה'' ברמת החייל: אווריריות
"מיקוד" היא חברה משפחתית ותיקה לכוח אדם ואבטחה. לפני ארבע שנים הקימו שניים מהאחים עם שותף נוסף את ''נגה'' - חברת נדל"ן שעוסקת ביזמות ובנייה של בנייני בוטיק במרכז הארץ. לאחרונה עברה החברה למשרדים חדשים, 170 מטרים רבועים לשמונה עובדים, בבניין "בית הרופאים" ברמת החייל.
על עיצוב הפנים הופקדה מעצבת הפנים אולה אלישר, הנשואה לאחד השותפים. "שקיפות היא הקו המוביל כאן", אומרת המעצבת. "זה האני מאמין של החברה שאותו היא רוצה לשקף ללקוחותיה". בהתאם לכך יצרה את הקונספט: "המטרה היתה ליצור אופֶּן ספייס יחד עם אזורים פרטיים לפגישות, אבל כאלה שאינם מנותקים לגמרי מהמרכז".
את המרחב המרכזי הפתוח מקיפה מעטפת של משרדים וחדרי ישיבות, הפונים אליו. המחיצות בין המשרדים וחדרי הישיבות הן שילוב של ויטרינות זכוכית וקירות גבס נמוכים, צבועים בשחור. כך נוצר חדר שיש בו מספיק פרטיות, ועם זאת הוא אינו מנותק מאזור העבודה המרכזי.
במרכז ממוקמת הקבלה, הפונה אל הכניסה. העמדה עשויה עץ, שסביבו מעטפת שיש נמוכה ומאסיבית. אחת הפינות מתפוררת, לכאורה, וחושפת את העץ המעוגל שתחתיה. בגב הקבלה מחיצת ברזל דקיקה, משולבת בזכוכית וצמחייה. המחיצה האוורירית מסמנת הפרדה מעמדות העבודה הפתוחות הצמודות לחלונות בהיקף. התוצאה היא מרחב זורם ואוורירי, שניתן לתפוס את כולו במבט אחד.
חומרי הגמר ופלטת הצבעים המאופקת תואמים לרוח השקיפות. הרצפה - גרניט-פורצלן לבן; המסגרות שחורה, התקרה חשופה. בחדרים הסגורים יש הנמכת גבס עם תאורה שקועה, ואת המרכז מגדיר רק גוף תאורה אחד תלוי - פס במשרדים וטבעת בחדרי הישיבות. "רציתי ליצור ניגוד בין המרכז, היותר עשיר חומרית, למעטפת של החדרים הסגורים, שהם לבנים ושקטים יותר, עם כמה רהיטים ורודים", מסבירה אלישר. בכל חדר היא הקפידה לשלב פריטי עיצוב ואמנות של יוצרים ישראלים, מגלריה "סאגה" ביפו ומגלריה "פחות מאלף" בפלורנטין. "לא רציתי להעמיס באביזרים", אומרת המעצבת, "האמנות כאן היא בנגיעות קטנות, ויחד עם הפריטים הוורודים היא זו שנותנת את נקודות הצבע בחלל".
''יש נדל"ן'' ברחוב דיזנגוף: חיבור למקורות
"יש נדל''ן" היא סוכנות תיווך בבעלותם של מיכאל קלמנוביץ' ושחר רבינוביץ'. לאחרונה הם עברו למשכנם החדש, בבניין פינתי בסגנון הבינלאומי בצפון רחוב דיזינגוף. המשרד, 40 מטרים רבועים בסך הכל, שימש בעבר כמספרה, וכיום הוא מחולק לקומת כניסה וקומת גלריה קטנה, שבה שירותים ומטבחון.
מעצבת הפנים מירב טולדו (ממשרד ליפשיץ-טולדו) הוזמנה לעשות את העיצוב המחודש. "מדובר בחלל קטן ומאתגר, שצריך לשמש חמישה עובדים", היא מספרת. "חיפשנו קונספט והיה די ברור שהמיקום הוא זה שיתווה את אופי העיצוב. משרד תל אביבי, שמדבר על נדל"ן מקומי, צריך להתחבר עם המקורות".
את החיבור למקומיות ולאדריכלות הבניין ביטאה טולדו באמצעות חומרי הגמר: החלל רוצף מחדש באריחי גרניט-פורצלן דמויי טראצו; הפתחים הגדולים כלפי הרחוב מוסגרו בברזל שחור. המדרגות הקיימות נצבעו בשחור והקירות חופו בלוחות עץ ליבנה פשוטים. הלוחות מכסים את הקיר המרכזי לכל גובהו הכפול, ונמשכים גם לכל רוחבו, כשולחן עבודה שיתופי עם יחידות אחסון. בקצהו, השולחן מתקפל ופונה לעבר הוויטרינה של חדר הישיבות הקטן והשקוף, מתחת לקומת הגלריה. אביזרי השולחן (איקאה) תואמים חומרית. קיר הליבנה משמש כרקע למדפי תצוגה ולמנורות מברזל שחור. שאר הקירות צבועים בלבן פשוט, ועליהם תלויים לוחות מחיקים המציגים את הנכסים למכירה.
טולדו הצליחה ליצור חלל פשוט ונעים, שנראה עכשווי ויחד עם זאת קשור לסביבתו, וצנוע באופן שאינו מתנשא על הלקוחות.
----------------------------------------
מה יותר ישראלי מרצפת טראצו? לחצו על התמונה לאפשרויות העכשוויות:
