אי מוכה מונסונים בסין, שהפך לפנינה אקולוגית; כפר שחון בלב אפריקה, שבו מפיקים מים מגשמים מזדמנים ומהלחות שבאוויר; כבישים חכמים בשוודיה ובתל אביב, שיטעינו משאיות חשמליות ואוטובוסים תוך כדי נסיעה; ופארקים על בסיס ביצות נכחדות בערים רועשות: אלה ארבעה מהפתרונות והאלתורים שנובטים במדינות שונות אל מול הסערות, השיטפונות, ההצפות, הבצורות ושאר תופעות הטבע הנובעות מהאיום המשותף לכל יצור שחי כיום על כדור הארץ: משבר האקלים.
בסוף השבוע נפתחה במוזיאון תל-אביב התערוכה "סולאר גרילה – תגובה בונה לשינויי אקלים", שאצרה מאיה ויניצקי ועיצב חנן דה-לנגה. באמצעות 30 פרויקטים, עוסקת התערוכה בהתגייסות של קהילות ובודדים להיערכות מחודשת לנוכח האיום הגלובלי.
ויניצקי, אוצרת במחלקה לעיצוב ואדריכלות במוזיאון, היא חברת סגל במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, והייתה חברה בקבוצת המחקר RDFD . לפני שנתיים היא אצרה במוזיאון את תערוכת "האם 3.5 מטרים רבועים יספיקו" על נושא משיק: תגובה בונה לאסונות טבע. ללא פעולה משמעותית ונמרצת, היא אומרת, העולם ייעשה עוין לתושביו. ועם זאת רובנו לא מקשרים בין הרגלי היומיום שלנו לבין שינויים החלים בסביבתנו, ואיננו מודעים לחלקנו בהסלמתם.
ספר התערוכה, שיצא לאור בהוצאה הבינלאומית היוקרתית Hirmer, נפתח בפרק הראשון של הרומן New York 2140 מאת קים סטנלי רובינסון. סופר המדע הבדיוני נשען ביצירותיו על מחקרים מדעיים, ומצליח להמחיש בכלים ספרותיים את התרחישים שעלולים לחכות לדורות הבאים מעבר לפינה. "ניו יורק 2140" מתאר, למשל, את החיים בניו יורק המוצפת בעוד 120 שנה.
בשיחה עם האוצרת, שמצוטטת בספר התערוכה, אומר לה רובינסון: "העתיד יכול להיות טוב מאוד או רע מאוד, פשוט ,ככה זה. כרגע אנחנו חיים על הקצה, וזה יחזיק מעמד בעשרים השנים הבאות בערך; בשנים אלה ניטֶה לצד זה או אחר ־ אם לכיוון עתיד אסוני, ואם לכיוון עתיד של תקווה ושגשוג (...) טווח האפשרויות הקיצוני הזה הוא אחת הסיבות לכך שרגע ההווה שלנו מוזר כל כך. גובה ההימור מפעיל המון לחץ על חיי היומיום. תחת כובד משקלם של העתידים השונים האלה, הנבדלים זה מזה באופן רדיקלי ,ונוכח האסון העצום כל כך שעלול ליפול עלינו אם לא נפעל עכשיו, אנחנו חייבים לקחת את עצמנו בידיים ולעשות את הדבר הנכון".
1. הכביש החשמלי
אחד הדברים הנכונים הוא מיזם "אלקטריאון" הישראלי, שעשוי למנוע את הצורך לעצור עם הרכב בתחנת דלק, ואפילו לחכות שעות להטענת הסוללה במכונית החשמלית. היא פשוט תיטען מעצמה, תוך כדי נסיעה. חלק ניכר מהשימוש בדלק מאובנים יימחה מהעולם, האוויר יהיה נקי יותר, פליטת גזי החממה לאטמוספירה תקטן, וקצב ההתחממות של כדור הארץ - יש לקוות - יואט מאוד.
כל זה אינו משל ולא חלום, אם תולים תקוות בטכנולוגיה של החברה – שאותה ייסדו שני יוצאי "אלביט" - המוצגת ב"סולאר גרילה". מדובר בטכנולוגיה דינמו–אלחוטית המותקנת מתחת לכביש כתשתית שיתופית. הטעינה מצמצמת את הצורך בהטענת הסוללה לרכב חשמלי במהלך היום או הלילה, ותורמת למזעור הסוללה באופן כללי. היא אמורה לתמוך בכל סוגי הרכב, ובעיקר ברכב אוטונומי.
אתר הפיילוט של המערכת הוא האי גוטלנד בשוודיה, שם יוטענו משאיות חשמליות ואוטובוסים תוך כדי נסיעה. הכביש החשמלי יהיה קטע באורך 1.6 ק”מ בין העיירה ויסבי לשדה התעופה של גוטלנד.
בשיחה עם Xnet מספר אורן עזר, מייסד שותף ומנכ"ל החברה, כי הפרויקט יושק בקרוב גם בתל אביב-יפו כדי לנסות את הטכנולוגיה בסביבה העירונית. התשתית כבר מותקנת בקטע הכביש שבין האוניברסיטה לתחנת הרכבת הסמוכה לה, והשאיפה היא שכבר בסוף שנה זו – או לכל המאוחר בתחילת 2020 – יסע אוטובוס של "דן" בין שתי הנקודות כשהוא נטען על ידי המערכת.
2. מדרכות חכמות
במקביל להתחממות המואצת של הפלנטה, יש החמרה ניכרת בסופות הגשמים הקיצוניות במקומות רבים (למשל השבוע בארצות הברית, תוך כדי גל חום נדיר). דרכי ההתגוננות של הערים הגדולות כבר אינן מצליחות להשפיע, וברור שיש צורך בשיטות מתקדמות ומקיימות לניהול מים בערים.
NOMINATION OF THE WEEK: CLIMATE TILE from The Index Project on Vimeo.
בשכונת נורדרו האופנתית בקופנהאגן, בחזית קפה Heimdalsgade22 הקטן והחמים, הותקנה אשתקד מדרכת הפיילוט של "אריח האקלים". אריח הבטון המחורר ותעלות המים הזורמות מתחתיו יוצרים מערכת המייעלת את מחזור המים העירוני, בהליך פשוט שמתעל את מי הגשמים מהגגות ומהמדרכות לערוגות צמחים ומאגרי מים.
לפי החזון של Third Nature - ממשרדי האדריכלות ואדריכלות הנוף המובילים בדנמרק - מדרכות העתיד יאספו וינהלו מים, ותוך כדי כך יתרמו לצמיחה של טבע עירוני ולמיקרו-אקלים משופר.
3. להפוך שיטפונות להזדמנות
בתכנון של פארק יאנווייז׳ו, במפגש הנהרות ווּיִי, יִיווּ וג'ינהואה, התמודד משרד האדריכלות ואדריכלות הנוף הסיני Turenscape עם שיטפונות המונסון. עד אז חצצו שלושת הנהרות, 100 מטרים רוחב כל אחד מהם, בין קהילותיה של העיר ג'ינהואה שמתרכזות בשלושה אזורים מאוכלסים בצפיפות. במרכזם עמד אי קטן, חלקה בצתית אחרונה שנותרה ללא כל פיתוח בעיר, כשהיא מנוקדת במחצבות חול שוממות ובצמחיית בר.
תכנון הפארק ביקש לענות על ארבעה אתגרים: שמירת בית הגידול הטבעי שלאורך הגדות מבלי לפגוע בצרכי התושבים; תכנון שיעמוד איתן גם בשיטפונות; שילוב המבנה האורגני של בית האופרה שנבנה על האי הקטן, לכדי יצירת נוף מגובש שייתן חוויה ייחודית לשוהים בפארק; חיבור אזורי העיר לטבע ולנוף שלאורך גדות האי, וחיזוק הקהילתיות והזהות התרבותית של תושבי ג'ינהואה.
ועכשיו:
המתכננים הרסו את קירות-התמך, שנבנו לאורך גדות הנהר במטרה לחסום את מי השיטפונות. הקירות הגבוהים אמנם הותירו את האדמה יבשה, אך גם חסמו את הגישה הבלתי אמצעית של התושבים אל הטבע, והרסו מערכת אקולוגית שופעת ודינמית. כעת, החומות הוסרו לטובת טרסות מדורגות של צמחייה עמידה במים. בזמן השיטפונות מתכסה הצמחייה באדמת סחף פורייה, ולכן היא אינה נזקקת לדישון וגם לא להשקיה בשאר ימות השנה.
הצמחייה שוקמה ואף פותחה בעזרת מינים נוספים של צמחי בצה, במטרה לספק מזון לציפורים ולחיות בר נוספות, ובכך להביא להגדלת המגוון הביולוגי בשטח הפארק. חצץ שהופק מאדמת המקום שימש לריצוף שבילי הליכה עקלקלים, התוחמים גינות מים מעגליות המשלבות ערוגות של עצים מקומיים ובמבוק, במערך המדמה את אדוות מי הגשם על פני הנהר. שכבות החצץ גם מסננות את מי הנהר, בדרכם לבריכה הפנימית שבמרכז הפארק.
מערכת של גשרים עיליים להולכי רגל, מפותלים כמו ריקוד הדרקון המסורתי, מחברת את שני הפארקים הנוספים בעיר ואת יתר אזוריה זה לזה, ולפארק יאנווייזו. שנה לאחר שנפתח, במאי 2014, זכה הפרויקט בפסטיבל האדריכלות העולמי בתואר "נוף השנה". הפתרון שוכפל מאז במיזמי שיקום אקולוגי בנהרות אחרים במחוז ג׳ינהואה, גם כן בתכנון המשרד.
פארק אחר בתכנון Turenscape הוא פארק הוטאן בשנגחאי. ברצועת שטח צרה לאורך גדת הנהר הואנגפו, ששימשה בעבר בית חרושת לפלדה, מספנה ומטמנה לפסולת בניין ופסולת תעשייתית, הוקמה ריאה ירוקה של נוף חי ומתחדש הכולל שטחי בצה משוקמים, מערכת אקולוגית לבקרת הצפות, מתקנים מחומרים תעשייתיית ממוחזרים וחקלאות עירונית. כל אלה יצרו מערכת חיה שנועדה לטפל במי הנהר המזוהמים ולהפוך את הגדה למרחב ציבורי בטוח ונעים.
מינים שונים של צמחי בִּצה נשתלו, כדי לספוג מזהמים שונים מהמים. רשת שבילי הליכה מבטיחה חיבור זורם בין כל חלקי הפארק, מזמינה את המבקרים לנוע בין פינות החמד וללמוד מקרוב על כוחו של תכנון-על ירוק, ומספקת גישה נוחה לאזורים שמסביב.
רוחו התעשייתית של האתר, מסבירים האדריכלים, זכתה למחווה בשיקום מבנים קיימים ובמִחזור חומרים תעשייתיים.
שנגחאי היא ערש התעשייה הסינית המודרנית, והמבנים האיקוניים שנותרו באתר הוסבו לגנים תלויים ולבמות תצפית. מלוחות הפלדה שנותרו בשטח עוצבו אלמנטים פיסוליים הממסגרים את הנוף, ויוצרים מעין "תמונות נוף" של קו הרקיע של שנגחאי.
4. לשתות את הגשם לפני שייעלם
בעוד שבמזרח סין מתמודדים עם עודפי המים, באפריקה משוועים למי שתייה זמינים ונקיים. כדי לשרוד, נאלצים אלפי נשים וילדים מהקהילות הכפריות לצעוד מרחקים עצומים מדי יום אל מקווי מים רדודים וחשופים, שהמים בהם מזוהמים לא פעם בהפרשות ובפרזיטים - שלא לדבר על אלפי מקרי המוות של ילדים, ממחלות הקשורות בזיהומי מים.
בהשראת צמחים וחרקים, שפיתחו במשך מיליוני שנים את היכולת לאסוף ולאגור מים מהאוויר ולשרוד בסביבות העוינות ביותר, פיתח ארתורו ויטורי - אמן, אדריכל ומעצב תעשייתי איטלקי – את Warka Tower. מגדל וורקה הוא מבנה קל, פשוט להקמה, הבנוי מחומרים ממוחזרים ומתכלים. הוא נועד לספק בין 40 ל-80 ליטר מי שתייה ביום, לקהילה שבה הוא ממוקם.
מערכת המים מתוכננת "לקצור" מהאוויר מים – לאסוף גשם, לעבות ערפל וטל - לאגור את המים הנקווים ולטהר אותם. שלד המגדל מורכב משישה מודולים מוכנים, שנערמים אחד על השני. את המודולים ניתן להרכיב תוך יום אחד בלבד עם צוות של 16 אנשים ללא מכשירים חשמליים, ואנשי הקהילה אחראים לתפעולו השוטף.
אב-הטיפוס הראשון הוקם בכפר דורזה בדרום אתיופיה, וקיבל את שמו מעץ הוורקה – עץ התאנה המקומי רחב הצמרת, המשמש כפינה מרכזית לניהול ענייני הכפר. כמוהו, גם המגדל המוצל נועד לשמש מקום להתקהלות וסביבתו אף יכולה להתאים לפיתוח גינה קטנה.
- "סולאר גרילה" במוזיאון תל אביב. עד 15 בדצמבר
