שלוש נשים מספרות על הדימוי העצמי שנפגע, מצבי הרוח הקשים, התרופות שנטלו וגם על ההשלמה שהגיעה אחרי הרבה לילות ספוגי זיעה.
"הרופא אמר: השחלות שלך עייפות מאוד"
לפני שבע שנים עברה כרמית שגב (44), מאמנת אישית, מרצה ומעבירה סדנאות מכרמיאל, כמה טלטלות משמעותיות: היא התגרשה מאבי בתה בת השלוש וחצי, עברה ניתוח לקיצור קיבה, שבעקבותיו ירדה 44 ק"ג, והתבשרה בגיל 37 שהמחזור שלה פסק כי היא בעיצומו של גיל המעבר. "כשהמחזור שלי התחיל להתנהג מוזר ולפעמים לא היה מגיע, הנחתי שזה קשור לקשיים שעברתי", אומרת שגב. "אני זוכרת שהתחלתי להתעורר באמצע הלילה ולא הייתי מסוגלת להירדם חזרה, או שלפעמים הייתי סובלת מדופק מואץ. אבל גם את התופעות הללו ייחסתי למתח נפשי".
מתי הבנת שזו לא הסיבה?
"אחרי כמה חודשים התחילו גלי חום נוראיים. לפעמים זה היה אמצע היום, בכלל לא קיץ, ובזמן שישבתי עם אנשים, פתאום התפשטה אצלי בכל הגוף תחושת חום איומה שגרמה לי להזיע. בגלל שגם המחזור לא הגיע, שיערתי שמדובר בתופעה הורמונלית אבל בגלל גילי הצעיר לרגע לא חשבתי שמדובר במנופאוזה. הלכתי בהתחלה למדקרת שמתמחה באיזון הורמונלי. היא נתנה לי לשתות כל מיני תכשירים שהיה להם טעם של אדמה. בהתחלה הם קצת עזרו, אבל אחרי זה התסמינים חזרו ביתר שאת. הבנתי שמשהו אצלי ממש לא סבבה ושאני חייבת להיבדק אצל רופא נשים".
מה הוא אמר?
"הוא שלח אותי לעשות פרופיל הורמונלי ואולטרסאונד וגינלי. את האולטרסאונד עשיתי קודם וכבר שם הרופא שאל אותי: 'כמה ילדים יש לך?' כשעניתי 'אחת', הוא שאל: 'תרצי עוד ילדים?' שאלתי למה? והוא השיב: 'כי השחלות שלך מאוד עייפות'. בדיקות הדם אישרו שהתפקוד השחלתי שלי נמוך במיוחד ונכנסתי לשלב המנופאוזה".
כשאת ממש צעירה!
"זה בהחלט מאוד הפתיע אותי. אבל אני מודה שבאיזשהו מקום הרגשתי גם סוג של הקלה. התסמינים באותה תקופה רק הלכו והחמירו והפכו את חיי לבלתי נסבלים. התנחמתי בכך שלפחות מבינים עכשיו את המקור לבעיה, ושיודעים איך לטפל בה".
איך?
"הרופא הציע הורמונים שמעלימים את התסמינים ושבעזרתם, אם ארצה, אוכל להמשיך לקבל מחזור. אני נוטלת אותם עד היום ובאמת לא חווה מאז את כל התופעות הלא נעימות".
ומה עם הבאת עוד ילד לעולם?
"כבר בפגישה שבה הרופא בישר לי שאני בגיל המעבר, הוא ציין שאם ארצה ילדים נוספים, אזדקק לתרומת ביצית. ברור שאלה לא חדשות שהיה כיף לשמוע, אבל עדיין, אני בפירוש זוכרת שלא הרגשתי שמדובר בסוף העולם. חשבתי: אכיר מישהו, איעזר בתרומת ביצית, אבל יחד עם הזרע שלו, עדיין יהיה לנו ילד משלנו. מובן שאז לא תיארתי לעצמי שהחיים יפתיעו אותי עוד יותר: בהמשך הכרתי את בן זוגי הנוכחי ויש בינינו אהבה מטורפת. אבל כשהגיע הרגע לדבר על ילד משותף, הוא אמר שמסיבותיו שלו (שהבנתי לחלוטין אגב) הוא אינו מעוניין להביא לעולם ילדים נוספים. אחרי הרבה כאב וטלטלות, בחרתי להביא לעולם ילד מתרומת ביצית ומתרומת זרע. היום הוא בן שנה וחצי ובדיוק כפי שאני אמא שלו והוא קורא לי 'אמא', בן זוגי משמש לו אבא והוא קורא לו 'אבא'".
שאלת את הרופאים למה גיל המעבר פקד אותך בגיל כל כך צעיר?
"כן, אבל לא קיבלתי תשובה ודאית. רופא אחד אמר שזה גנטי, ואכן גם אמי נכנסה מוקדם לגיל המעבר, בגיל 42. רופא אחר אמר שזה אולי קשור לירידה הדרסטית שלי במשקל, בעוד שזו שעשיתי אצלה דיקור האמינה שזה קשור למצב הרגשי. אף אחד לא התחייב על תשובה חד־משמעית ואני מניחה שבאמת אין דרך ודאית לדעת".
"זה קצת כמו להגיד לגבר שהוא אימפוטנט"
יום אחד, לפני כמה שנים, בזמן ששוחחה עם לקוחות במסגרת עבודתה בבית המרקחת, הרגישה פנינה מרצי (45) שהיא מתחילה לבעור. זה היה חודש יולי. כבר לפני כן הרגישה שמדי פעם תוקפים אותה גלי חום, אבל הניחה, ובכן, שזה בגלל החום. אלא שהפעם היה משהו מוזר: המזגנים בבית המרקחת עבדו בעוצמה, ונראה שליתר העובדים והלקוחות קריר ונעים.
"עדיין הייתי בטוחה שמשהו לא בסדר עם המזגן", היא נזכרת. "הורדתי עוד ועוד את הטמפרטורה. לא האמנתי שזה משהו שקשור לגוף שלי, ובטח לא חשבתי שזה בגלל שאני חווה את גיל המעבר. אחרי הכל, הייתי רק בת 40".
מרצי, מנהלת מחלקת קוסמטיקה בבית מרקחת, נשואה ואמא לשניים (בן 19 ובת 14), מספרת שבמהלך עבודתה היא פוגשת נשים רבות שמבקשות תכשירים טבעיים נגד תסמינים של גיל המעבר. אבל לרגע לא חשבה שהתופעות שגם היא סובלת מהן קשורות למנופאוזה, בגלל גילה הצעיר.
"קצת לפני גיל 40 המחזור התחיל לשחק", היא אומרת. "לפעמים היה מגיע בזמן, לפעמים היה נעלם. הקיץ חלף לו, גלי החום נשארו, ופתאום שמתי לב שלא קיבלתי מחזור לפחות ארבעה חודשים. בהתחלה חשבתי שאולי אני בהיריון אבל עשיתי בדיקה שיצאה שלילית. אז כבר הלכתי לגינקולוגית. היא שלחה אותי לעשות בדיקות דם לפרופיל הורמונלי וכשהתוצאות חזרו התברר שנכנסתי לגיל המעבר".
איך הרגשת?
"נורא. זו ממש לא בשורה נחמדה לקבל בגיל 40. יש משהו מאוד לא נעים בצירוף המילים 'גיל מעבר'. אני חושבת שזה קצת כמו להגיד לגבר שהוא אימפוטנט. זה פוגע מאוד בדימוי העצמי שלך".
שאלת את הרופאה איך זה קרה לך כל כך מוקדם?
"אני לא זוכרת מה היא אמרה, אבל אני כן זוכרת שעוד לפני שהלכתי אליה סיפרתי לאמא שלי שאני לא מקבלת מחזור. היא זו שהפצירה בי ללכת להיבדק וסיפרה שכמה נשים מהמשפחה שלנו נכנסו למנופאוזה מוקדמת ושזה יכול להיות גנטי. לאמא שלי המחזור נפסק בגיל 48".
לדברי מרצי, הרופאה הסבירה שאין דרך "לתקן" את המצב, אבל היא יכולה לתת לה הורמונים שיקלו את התסמינים: "באותו רגע סירבתי. קיוויתי שכל מה שעובר עליי נובע מלחץ והעדפתי לראות אם הדברים יסתדרו לבד. אבל הם לא. התסמינים רק הלכו והחמירו. נוסף על גלי חום התחלתי להתעורר באמצע הלילה כשכולי מכוסה זיעה. התחלתי לסבול מחרדות וממצבי רוח משתנים. בנוסף, הרגשתי שאני מתנפחת. למרות שהמשכתי לעשות התעמלות שלוש פעמים בשבוע ולא שיניתי דבר בתזונה שלי, התחלתי להשמין. בסוף הרגשתי שמספיק לי וביקשתי מרשם להורמונים".
והם עזרו?
"כן. מהר מאוד כל התסמינים נעלמו. אבל חצי שנה אחרי זה, החלטתי להפסיק לקחת אותם".
למה?
"לא אהבתי להיות תלויה בתרופות והייתה לי תחושה שחוויתי את התסמינים בצורה קיצונית כי סירבתי לקבל את העובדה שאני בגיל המעבר. אחרי שכבר קיבלתי את המצב, הרגשתי שהגוף שלי יגיב טוב יותר גם בלי הורמונים. לשמחתי צדקתי. גלי החום הלכו ושככו והיום אני כבר לא סובלת מהם. מה שכן, לפעמים עדיין יש שינויים במצב הרוח ואני בעיקר מרגישה שחילוף החומרים נפגע. אני לגמרי מאמינה שברגע שלאישה אין מחזור היא משמינה. אני זוכרת שבתור נערה כשהייתי אומרת: 'איזה באסה, קיבלתי מחזור', סבתא שלי הייתה מפצירה: 'כל עוד יש לאישה מחזור, זו אישה בריאה'. היום אני מסכימה איתה לגמרי".
"נכנסתי לדיכאון"
אפרת גת (50), רפלקסולוגית ומאמנת אישית לגיל המעבר משדה־ורבורג, יכולה לומר בוודאות שהסיבה שהיא נכנסה למנופאוזה בגיל מוקדם, אינה קשורה לגנטיקה. "התסמינים החלו אצלי קצת לפני גיל 44", היא אומרת, "ולא רק שאצל אמא שלי המחזור נפסק אחרי גיל 55, אלא שבאותו זמן אפילו אחותי, שמבוגרת ממני בשש שנים, עדיין המשיכה לקבל וסת כרגיל ולא סבלה משום תסמין".
גת, נשואה ואמא לשלושה (14, 13 ותשע), התחילה לסבול מגלי חום והזעות לילה קשות. "מאחר שבאותה תקופה היה לי התקן הורמונלי, אני לא יכולה להגיד שהמחזור התחיל לתעתע. גם כך לא ממש קיבלתי מחזור. מאחר שלא שייכתי את זה לבעיה הורמונלית, אני מודה שבהתחלה הייתי בטוחה שיש לי משהו מסוכן. את עושה חיפוש בגוגל, כותבת 'הזעות ליליות', ויוצאות כל מיני מחלות מפחידות".
אז מיהרת לרופא?
"לא. למרות האבחנה הלא סימפטית של ד"ר גוגל, השתדלתי לא להיכנס להיסטריה. ניסיתי לתת לזמן לעשות את שלו ולראות אם זה יחלוף לבד. אלא שאז, בדיוק בבוקר יום הולדת 44, קיבלתי עוד מתנה: דיכאון עמוק. התעוררתי עם תחושת חלל עצומה. כאילו בור ענקי נפער בי. בן הזוג שלי בא אליי למיטה עם מגש ארוחת בוקר ומצא אותי בוכה. הוא שאל: 'מה קרה?' ואמרתי לו: 'אני לא יודעת'. ככל שחלפו הימים תחושות הריקנות והעצבות רק התעצמו: לא רציתי לקום מהמיטה, בכיתי בלי סוף, איבדתי את התיאבון. אני רזה מטבעי והדיכאון הוביל לירידה ניכרת במשקל. במקביל, גלי החום הפכו לבלתי נסבלים. כאילו שאת הופכת לתנור. גם ההזעות בלילה החמירו: הייתי מתעוררת בתוך שלולית של מים. לפעמים, לא רק שהייתי צריכה להחליף את הפיג'מה, אלא גם את כל המצעים. אז כבר הלכתי לרופאת משפחה ולגינקולוג. בין היתר עשו לי פרופיל הורמונלי ונאמר לי שנכנסתי לגיל המעבר, שזו הסיבה לכל התסמינים".
איך הרגשת?
"זוועת עולם. לא רק שעד לפני הופעת התסמינים נראיתי כמו בת 20 והרגשתי כמו בת 20, הייתי אז גם אמא לילד בן שנתיים. לא הבנתי איך זה יכול להיות שאני בגיל הבלות. זה פשוט לא הסתדר לי".
שאלת למה זה קרה לך?
"היה רופא שאמר שלדעתו זה בגלל שאנחנו קצת בוגדות בגוף שלנו. הוא הסביר שהגוף שלנו מתוכנת ביולוגית ללדת במהלך שנות ה־20, רק שאנחנו לוקחות את הזמן, מעמיסות על הגוף את הלידות בשלב מאוחר, ובכך מזעזעות את המערכת ההורמונלית. אני לא יודעת אם זה נכון, אבל אחותי אכן ילדה את בנה הראשון כשהייתה בת 22, בעוד אני ילדתי לראשונה בגיל 36".
איך טיפלת בתסמינים?
"הפתרון המקובל הוא הורמונים, רק שלצערי לא יכולתי ליטול אותם כי אני סובלת מקרישיות יתר. ניסיתי תחליפים טבעיים אבל הם לא עזרו. בגלל שסבלתי גם מדיכאון, המליצו לי לקחת ציפרלקס (תרופה פסיכיאטרית נוגדת חרדה ודיכאון, י"מ). הסבירו שהכדור לא יקל את ההזעות הליליות וגלי החום, אבל כן יעזור בשיפור מצב הרוח. הכדורים הללו אכן עזרו מעט, אבל כנראה בגלל המצב הנפשי הקשה שבו הייתי, זמן קצר אחרי זה סבלתי מפריצת דיסק חמורה שבעקבותיה הייתי מרותקת למיטה יותר משנתיים. הציפרלקס כבר חדל להשפיע ונכנסתי לדיכאון עוד יותר קשה. אז הרופאים הציעו להעביר אותי לוויפקס. הסבירו לי שאלה כדורים אנטי־דיכאוניים ובנוסף גם עוזרים לגלי חום, שבחו"ל נוהגים לתת אותם לנשים בגיל המעבר שבעבר חלו בסרטן, כי הם ללא הורמונים ומקלים את התסמינים. זה נשמע מושלם, אז מובן שהסכמתי. רק שלצערי זו הייתה טעות. הכדורים האלה הפכו אותי לזומבי, ממש לא החזירו לי את שמחת החיים, וגלי החום וההזעות הליליות לא חלפו. לפני שנה וחצי החלטתי להפסיק לקחת אותם, אבל התברר שגם להיגמל מהם זו משימה לא פשוטה בכלל. בשביל זה הייתי צריכה ללכת לפסיכיאטר שבכלל היה בשוק שנתנו לי אותם לטיפול בתסמינים של גיל המעבר".
איך את מרגישה היום?
"כל הסימפטומים של גיל המעבר עדיין מלווים אותי, אבל אחרי שהפסקתי עם הכדורים הבנתי ששיפור המצב תלוי רק בי. התחלתי לעשות מדיטציות ובמקביל למדתי אימון עצמי בשיטת 'פוקוסינג', שמאוד עזרה לי. הרעיון שעומד מאחורי השיטה הוא להכיר את הרגשות שלך ולהתיידד איתם. במקרה שלי הייתי צריכה ללמוד לקבל את גיל המעבר. אחרי שאת מפרקת את הרגשות והמחשבות שעולות בך, כמו 'אני זקנה בלה', 'אני כבר לא שווה הרבה', את מקבלת גם הרבה כלים להתמודד. היום למשל, כשמגיע גל חום, אני לא מתנגדת לו יותר. למדתי שברגע שאני מקבלת אותו וזורמת איתו, הוא עובר יותר בקלות".
האם העובדה שעכשיו את בת 50, גיל שבו רבות בגילך מתחילות אף הן לחוות את התסמינים, מסייעת בקבלת המצב?
"לא, חוסר הקבלה אף פעם לא היה קשור לסביבה אלא ביני לבין עצמי. הרגשתי שהגוף שלי בגד בי. אבל בזכות ה'ותק' שלי אני מרגישה שאני יכולה לעזור לנשים שחוות אותו עכשיו. אני בחרתי בסופו של דבר לראות במנופאוזה סוג של שעון מעורר. הרי גיל מעבר זה מעבר בין תקופות: מתקופה שבה היינו צריכות לטפח קריירה, להתחתן, ללדת ולגדל ילדים, לתקופה שבה אנחנו יכולות יותר להשקיע בעצמנו. אני תמיד אומרת לעצמי שכל התופעות הללו נועדו להזכיר לנו למצות את כל הדברים שייחלנו לעצמנו ושעדיין לא קרו".
האם את בפרימנופאוזה?
====================
הסימנים: מחזור לא סדיר שבהתחלה מתקצר (הווסת מופיעה פעמיים בחודש), ובהמשך מתארך (הווסת נעלמת לכמה חודשים). עשויים להצטרף לזה תסמינים כמו גלי חום, הזעות לילה ונדודי שינה. התופעה הזו יכולה להימשך כמה חודשים ולפעמים אף כמה שנים.
האבחון: ביצוע פרופיל הורמונלי שבודק את רמת האסטרוגן וה־FSH (רזרבה שחלתית). מצב שבו רמת האסטרוגן נמוכה ורמת ה־FSH גבוהה, מעיד על ירידה בתפקוד השחלתי.
הבירור: נשים שבשלב הזה עדיין מעוניינות להרות, לרוב נוטים לשלוח אותן גם לבדיקת הורמון AMH שמספקת הערכה נוספת למידת הפוריות של האישה, וכן לאולטרסאונד וגינלי כדי לבדוק אם יש פעילות של זקיקים בשחלות.
גנטי או לא?
==========
"אישה מוגדרת רשמית שהיא במנופאוזה אחרי שלא הייתה לה וסת במשך שנה. הגיל הממוצע למנופואזה הוא 50, אבל כל גיל בטווח 55-45 נחשב בגדר הנורמה", מסביר פרופ׳ אמנון בז׳זינסקי, מנהל מרפאות גיל המעבר בהדסה עין כרם, הדסה מדיקל רמת־גן ומור לאישה רמת־אביב.
"מנופאוזה בגילי 44-40 נחשבת מוקדמת, אבל לרוב לא מייחסים לזה משמעות, כי זה עדיין נופל בתחום הסטטיסטיקה. מתחת לגיל 40 זה כבר נחשב לפתולוגי ונקרא 'כישלון שחלתי מוקדם' שדורש התייחסות מיוחדת. למרות שברוב המקרים לא מוצאים את הסיבה, ממליצים לעשות מגוון בדיקות כדי לשלול כמה מצבים".
כמו למשל?
"הסיבה השכיחה היא תסמונת האיקס השביר. מדובר בהפרעה כרומוזומלית, שאחד המאפיינים שלה הוא הפסקת פעילות שחלתית בגיל צעיר. ברוב המקרים גם האם או הסבתא סבלו מאותה הפרעה. אין לכך טיפול אך חשוב לעשות בירור: רוב הסיכויים שגם בנותיה של אותה אישה יסבלו מזה, ורצוי שידעו את זה בבגרותן. בנוסף, לעתים הפסקת פעילות שחלתית היא ביטוי ראשון למחלות אוטואימוניות, כמו לופוס (זאבת), ועשויה לנבוע גם ממחלות של בלוטת התריס".
האם נשים שחוות גיל מעבר בגיל מוקדם חשופות יותר לסיכונים בריאותיים?
"כל אישה שנכנסת למנופאוזה חשופה יותר למחלות לב ולאוסטיאופורוזיס (דילול העצם) עקב הירידה החדה בהורמון האסטרוגן. הפן החיובי הוא שעקב הירידה ברמת האסטרוגן, יש סיכון נמוך יותר לחלות בסרטן השד".
האם טיפולי פוריות או טלטלות נפשיות עלולים להקדים את גיל המעבר?
"מחקרים לא מצאו קשר בין טיפולי פוריות להקדמת גיל המעבר. הדבר היחיד שהוכח בוודאות הוא שעישון עלול להקדים את הפסקת הווסת. לגבי סטרס מוגבר, זה עשוי להיות גורם, אבל המסקנות עד היום לא היו חד־משמעיות".
הורמונים או תחליפים טבעיים?
=========================
"ישנה גישה כלל עולמית גורפת, שלפיה אישה שפסקה לה הווסת בגיל צעיר, צריכה לקבל טיפול הורמונלי לפחות עד הגיל הממוצע של הפסקת הווסת, שהוא 51-50", אומר ד"ר יאיר פרנקל, רופא בכיר במרכז הרפואי שיבא ומנהל מרפאת גיל המעבר. "הסיבה לכך היא, שאם זה נניח קרה לה בגיל 37, כשהיא תגיע לגיל 50, מבחינה ביולוגית היא תהיה כמו אישה בת 63.
"ברגע שיש ירידה חדה ברמת האסטרוגן, מעבר לעובדה שזה יכול לגרום אוסטיאופורוזיס ותחלואת לב, גם שיעור ההזדקנות של האישה יהיה מואץ יותר. העור יהיה דק, יבש ומקומט, שיער הראש ייעשה דליל, ינשור ויתחיל שיעור יתר. גם מבנה הגוף משתנה והשומן מתרכז יותר באזור הבטן".
האם הורמונים מגבירים סיכון לסרטן?
"הפאניקה הגדולה החלה ב־2002 בעקבות מחקר של מכון WHI שקבע שההורמונים מעלים את הסיכון לסרטן השד. בהמשך הוכח כי דרגת הסיכון נמוכה ומהווה תוספת של שמונה ל־10,000 נשים וזה אמור לגבי התכשיר שהשתמשו בו במחקר, שלא נמצא בשימוש בארץ. יתרה מזו, הוכח כי טיפול הורמונלי מפחית ב־50 אחוז את הסיכון לסרטן המעי הגס לנשים בסיכון ובאופן כללי נמצא שנשים שמקבלות טיפול הורמונלי חיות יותר מנשים שאינן מקבלות טיפול".
לא עדיף לקחת תחליפים טבעיים, כמו שיח אברהם או קוהוש שחור?
"הבעיה עם התכשירים הטבעיים היא שאין עליהם פיקוח ולא ידוע מה בדיוק הם מכילים. בנוסף הם מסייעים רק בהקלת ההזעות וגלי החום אבל לא ביתר התסמינים והסיכונים של המנופאוזה".
