אין כמו הרגע הזה שאתה נכנס לטרמינל, עם הדרכון והמזוודה, ומרגיש כבר חצי רגל בחו"ל. עם מצב הרוח הטוב הזה אנחנו רוצים גם לחזור הביתה, ולא פחות חשוב - עם אותו ציוד בדיוק. הדרכון, המזוודה וכל מה שלקחנו איתו. לשם כך יש כמה דברים שמומלץ מאוד לבדוק לפני שטסים, וגם רשימה של דברים (או אנשים) שכדאי להיזהר מהם כדי שלא ניפול בפח.
אתרים מזויפים, דרישות תשלום מפתיעות
התרגלנו לרכוש את רוב שירותי התיירות – מטיסות דרך בתי מלון ועד סיורים מודרכים וכרטיסי כניסה לאירועים ומופעים – באופן עצמאי, באמצעות האינטרנט. אבל הכסף הגדול שמסתובב שם מושך גם נוכלים ורמאים, וההונאות רבות מספור: סוכנויות נסיעות פיקטיביות שמציעות דילים מפתים או כרטיסי טיסה זולים במיוחד; בתי מלון וצימרים שקיימים רק בעולם הווירטואלי; כמות עצומה של כרטיסים מזויפים למשחקי כדורגל מבוקשים או למופעים; ומערך עצום של "דיוּג" ("פישינג"), שבמסגרתו מוקמים אתרי אינטרנט מזויפים, שנראים כמו הדבר האמיתי ומפתים אתכם לקנות ולהזמין באמצעותם.
איך נזהרים?
אין מתנות חינם. מה שנראה זול מדי, הרבה מתחת למחיר המקובל של המוצר או השירות - הוא ככל הנראה לא אמיתי, ומומלץ לא לקנות, לא להזמין ולא לגעת. דוגמה: אם כרטיס למשחק כדורגל מבוקש בליגה הספרדית עולה אלף אירו, כרטיס שמוצע לכם באתר אנונימי כלשהו ב־500 אירו כנראה שאינו אמיתי, ואם תקנו אותו – תאבדו גם את הכסף וגם את המשחק.
היכנסו לאתר הנכון. כשאתם גולשים לאתרים בתחום התיירות, בדקו שוב ושוב שאתם נמצאים באתר האמיתי ולא בחיקוי.
אל תמהרו לשלם. היזהרו במיוחד מבקשות לתשלום נוסף או מוקדם לשירות שרכשתם, או מבקשה לשינוי באופן העברת הכסף. דוגמה: אנשים שהזמינו מקומות לינה בחו"ל באמצעות אתרים ידועים ומוכרים, קיבלו דרישה – כביכול מהמלון או מהצימר שהזמינו – להעביר מקדמה לחשבון בנק כלשהו כדי "להבטיח את ההזמנה". מי שעשה כך נפרד מכספו, שכן האקרים השיגו את רשימת הלקוחות של בתי מלון מסוימים ופנו אליהם כביכול בשם המלון.
בכל מקרה של ספק, תמיד תוכלו לפנות לשירות הלקוחות של האתר שבאמצעותו ביצעתם את הזמנה (האתרים הגדולים, כמו למשל בוקינג, עונים במהירות) או פשוט להתקשר ישירות למקום ההזמנה (מלון או צימר).
ביקורות מומצאות, לייקים מפוברקים
איך מזמינים מלון, מסעדה או שירות אם איננו מכירים את המקום? נכנסים לרשת ומחפשים ביקורות. הרי מי שכבר היו במקום – לקוחות, בלוגרים, יוטיוברים או משפיעני אינסטגרם – בוודאי ידעו לספר אם הוא מוצלח או לא. אז זהו, שבעידן הפייק – גם על ביקורות קשה לסמוך. באתרי תיירות מסוימים כל אחד יכול לכתוב ביקורת, גם אם מעולם לא היה במקום; ותוכנות מיוחדות מייצרות לייקים מזויפים לסרטונים ביוטיוב או לצילומים באינסטגרם. בקיצור – לא כל מה שכותבים עליו שהוא נוצץ הוא אכן זהב. כל זה לא אומר שאי־אפשר לסמוך על ביקורות ברשת, על פוסטים של בלוגרים, סרטונים או תמונות, אבל צריך לנסות לזהות מה אמיתי ומה ממוסחר ומזויף, ולבנות תמונה אמיתית מהנאמר באתרים שונים. כי כמו שמשווים כיום מחירים בין מוצרים דומים בסופרמרקט, אין ברירה אלא להשוות גם ביקורות ברשת.
טיסות קונקשן
מיליוני בני אדם טסים מדי יום בטיסות לא ישירות, עם חניית ביניים בדרך, והסיבות רבות: ממחיר זול יותר, דרך נגישות ליעדים שאין אליהם טיסות ישירות ועד רצון לעצור להפסקה של כמה שעות במהלך טיסה ארוכה. תעשיית התעופה מתמודדת היטב עם מעברם של נוסעים כה רבים בתחנות ביניים, אבל לעתים מתרחשות תקלות, שנובעות לרוב משיבושים בזמני ההמראה והנחיתה של הטיסות השונות. התקלה האופיינית ביותר היא החמצה של טיסת ההמשך בגלל נחיתה מאוחרת בתחנת הביניים. תקלה נפוצה נוספת היא מזוודה שלא מספיקים להעמיס על טיסת ההמשך שלכם.
איך נזהרים?
מעדיפים להמריא בטיסה מוקדמת ככל האפשר. כך, גם אם מתרחש איחור ופספסתם את טיסת ההמשך, עדיין חברת התעופה יכולה לנסות להעלות אתכם לטיסה הבאה באותו יום או למצוא פתרון אחר. דוגמה: נאמר שהזמנתם בחברת "סוויס" השוויצרית טיסה לניו־יורק דרך ציריך. מטוסי סוויס ממריאים מתל־אביב ב־5:30 בבוקר וב־16:30 אחר הצהריים. טיסות ההמשך לניו־יורק ממריאות מציריך כשעה אחרי נחיתת המטוס מתל־אביב, ב־9:30 בבוקר וב־20:30 בערב בהתאמה. אם טיסת הבוקר תנחת בציריך באיחור, לרוב עדיין תוכלו לטוס לניו־יורק באותו יום, בטיסת הערב. אבל אם המראתם מתל־אביב באיחור אחר הצהריים והחמצתם את טיסת ההמשך, תיאלצו לבלות את הלילה במלון בציריך ובמקרים גרועים יותר – על ספסלי נמל התעופה.
בוחרים משך זמן ארוך מספיק בין הטיסות. כשהזמן בין הנחיתה להמראת הטיסה הבאה קצר, נניח שעה, הסיכון להחמיץ אותה גדל. לא רק בגלל איחור במועד הנחיתה, אלא בגלל משך הזמן שבו עליכם לעבור ממטוס למטוס, שלעתים כרוך במעבר בין טרמינלים שונים ובהמתנה לביקורת דרכונים או לבדיקה ביטחונית. זמן מעבר קצר בין טיסות עלול למנוע את העברת המזוודה שלכם בין המטוסים.
מצלמות מהירות
בישראל עלו סימני שאלה רבים לגבי המהימנות הטכנית של מצלמות המהירות בכבישים והמשטרה אף הקפיאה את משלוח הדוחות לנהגים. גם בכמה ממדינות אירופה עולים ספקות לגבי יעילות המצלמות הללו במניעת תאונות, אבל במדינות מסוימות מדובר עדיין במרכיב מרכזי בשליטה על אופי הנהיגה בכבישים, ואם לא תיזהרו – זה עלול לעלות לכם כסף רב.
בין המדינות שבהן מצלמות המהירות פעילות במיוחד אפשר למנות את שווייץ ונורווגיה. בראשונה מותקנות אינספור מצלמות, אפילו בדרכים עירוניות או כפריות צדדיות לגמרי (ולפי כמה אגדות אורבניות - אפילו בחניונים). בנורווגיה מוגבלת מהירות הנסיעה גם בכבישים מהירים, ארוכים וריקים לגמרי מתנועה. נסעתם מהר מדי? שילמתם, והרבה. ישראלי שנכנס לאחרונה עם רכב לשווייץ נלכד במצלמה כזאת קילומטרים ספורים אחרי מעבר הגבול, עת נהג במהירות של 120 קמ"ש בכביש "מהיר", שבו מגבלת המהירות היא 80 קמ"ש. זה עלה לו בקנס של אלף פרנק (כ־3,700 שקל) ובאיסור על נהיגה בשווייץ למשך כמה שנים.
איך נזהרים?
מתקינים על הנייד אפליקציית ניווט מעודכנת, שיש בה אפשרות להתרעה על חריגה מהמהירות המותרת בכל קטע כביש. אחת כזאת היא HERE WeGo. לפני הנסיעה מורידים לאפליקציית הניווט הזאת את מפות המדינות שבהן תבקרו, ומגדירים התרעת מהירות קולית. אפשר להשתמש באפליקציה הזאת גם Off Line, כלומר ללא חיבור יקר לאינטרנט.
מלכודות תיירים
כינוי לאטרקציה, שלכאורה נראית טובה ומפתה אך מתגלה כחיקוי עלוב, מאכזב ויקר של הדבר האמיתי. למשל, מסעדה מושקעת במיקום מצוין מול אטרקציית תיירות מבוקשת שגם מצטלמת נהדר, שמגישים בה אוכל עלוב במחיר מופקע.
איך נזהרים?
במסעדות ובבתי קפה זה די ברור: אם המיקום טוב מדי (למשל, לרגלי מגדל אייפל בפריז, מול המדרגות הספרדיות ברומא או בלב שדרות הרמבלה בברצלונה); אם התפריט מוצע גם בגרסה באנגלית (וגרוע מכך – אם יש גם גרסה בעברית); אם בכניסה דרך נוספת לזהות מסעדות ובתי קפה שהם מלכודות תיירים: אם יושבים בהם תיירים בלבד, ולא תושבים מקומיים.
מלכודות תיירות נפוצות נוספות: שוקי פשפשים "אותנטיים", שהפריטים ה"מקוריים" הנמכרים בהם הם מתוצרת סין או מדינות מזרח אסיה האחרות; מורה דרך/ מדריך שמתגלה כחלטוריסט מוחלט וחסר ידע, שכל מטרתו להוציא מכם כמה דולרים; אטרקציות צבעוניות או רומנטיות שעולות הון ותורמות לחוויית הטיול כמעט כלום (למשל: הגונדולות של ונציה, הכרכרות הרתומות לסוסים של וינה, רכיבה על גמל מול הפירמידות של קהיר או ציור דיוקן שלכם ברובע מונמרטר בפריז).
נוכלים, גנבים, כייסים
לרגע אל תאבדו עירנות. הכייסים ממתינים (צילום: Shutterstock)
נמצאים בכל מקום, בכל עיר ובכל מדינה, ומטרתם היא להניח יד על הכסף, הרכוש והתעודות שלכם בכל דרך אפשרית. כייסים מקצועיים תמצאו בעיקר במקומות שבהם מצטופפים בני אדם רבים, החל מקרונות הרכבת התחתית דרך תור בכניסה למוזיאון, למופע או לאצטדיון ועד בתי קפה ומסעדות; גנבי מטען מקצועיים מסתובבים בנמלי תעופה ובבתי מלון, בהמתנה לרגע שבו תסירו את ידיכם ועיניכם מהמזוודה שלכם; נוכלים יציעו לכם בחיוך מתקתק עזרה במציאת כתובת או טרמפ ב"מונית", רק כדי לדרוש מחיר מופקע; שודדים מקצועיים יסממו אתכם בברים ובמועדונים באמצעות החדרת סם למשקה (לרוב בשיתוף פעולה עם הברמנים במקום) וכשתשובו לערנות תגלו שנלקחו מכם הכסף, הדרכון והסמארטפון; ונוכלים בתחנות דלק ממתינים לרגע שבו תיכנסו לפונדק הדרכים ותשאירו את הרכב בלי השגחה, כדי לפרוץ ולקחת ממנו את כל המטען שלכם.
איך נזהרים?
כסף, דרכונים וסמארטפונים נושאים בכיס פנימי של המעיל, רצוי בכזה שניתן לסגור ברוכסן; וגם: לא מומלץ שאדם אחד בזוג או בקבוצה יישא עליו את כל הכסף והמסמכים.
לא מנופפים באופן גלוי בכסף או במכשיר סלולרי יקר.
לא משאירים פריטים באופן גלוי במכונית חונה, ולעולם לא פותחים את תא המטען במקום שבו מתכוונים להחנות את הרכב ללא השגחה.
נזהרים מאנשים שפונים אליכם ביוזמתם ומציעים עזרה: לא עולים על מונית שעוצרת לידכם מבלי שהזמנתם, לא יוצאים לסיור עם זר שמציג עצמו כ"מדריך", לא נענים לדרינק שמישהו מציע לכם בבר.
וככלל, שומרים על ערנות ומודעות לסביבה ולאנשים שמסתובבים בקרבתכם באופן שאינו נראה הגיוני או סביר.
