באוהאוס לילדים במוזיאון ישראל: עשו זאת בעצמכם, ואולי תתאהבו ברעיונות ההם

100 שנה לביה''ס האגדי לאדריכלות ולעיצוב: במוזיאון ישראל לא הלכו בדרך הקלה, וחושפים את הדור הצעיר לרעיונות שעליהם התבססו גדולי הדור. חלק מזה עובד

איתי כ"ץ

|

16.07.19 | 09:38

קיר היכרות עם חומרים מזמין את המבקרים לסובב ולהרגיש (צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל)
קיר היכרות עם חומרים מזמין את המבקרים לסובב ולהרגיש (צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל)
התערוכה דווקא לא נשענת על העבודות המפורסמות, אם כי כמה מהן כן מופיעות בהבלטה, כמו כיסא ואסילי של ברויאר ו"Sleight of Hand" של פול קלה (צילום: The Israel Museum, Jerusalem by Avshalom Avital ©)
התערוכה דווקא לא נשענת על העבודות המפורסמות, אם כי כמה מהן כן מופיעות בהבלטה, כמו כיסא ואסילי של ברויאר ו"Sleight of Hand" של פול קלה (צילום: The Israel Museum, Jerusalem by Avshalom Avital ©)
דגם בית הספר המפורסם בעיר דסאו, שתכנן מייסד ''באוהאוס'' ולטר גרופיוס, נבנה במיוחד לתערוכה. החלונות מוארים ומציגים סצינות סטטיות ודינמיות (צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל)
דגם בית הספר המפורסם בעיר דסאו, שתכנן מייסד ''באוהאוס'' ולטר גרופיוס, נבנה במיוחד לתערוכה. החלונות מוארים ומציגים סצינות סטטיות ודינמיות (צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל)
בפתח התערוכה, המעגל הזה מכיר למבקרים הצעירים והמבוגרים את החזון הבאוהאוסי ומזמין אותם להתנסות בצורה, בחומר ובצבע (צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל)
בפתח התערוכה, המעגל הזה מכיר למבקרים הצעירים והמבוגרים את החזון הבאוהאוסי ומזמין אותם להתנסות בצורה, בחומר ובצבע (צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל)

אם הכותרת "תערוכת קיץ לילדים" מעוררת אצל רוב ההורים אסוציאציה של כיף, קלילות, מזגן משובח ואפשרות להעביר כמה שעות עד התחנה הבאה, הרי שרוב התנאים מתקיימים כאן, אבל לא כולם. מזגן כן, מוזיאון שלם לשוטט בו גם כן, נושא מרתק לתערוכה גם כן - אבל קהל היעד המרכזי הוא אולי דווקא ההורים, ולא בהכרח הילדים שלהם.

 

את הנושא העשיר והמורכב של "100 שנים לבאוהאוס" מציינים בכל העולם, וגם בישראל, בשורה של פסטיבלים, תערוכות וכנסים שמוקדשים לציון מאה שנה להקמתו של בית הספר הידוע ביותר לאדריכלות ולעיצוב. במוזיאון ישראל שקדו בשנה האחרונה על תערוכת נושא, שהוחלט לקיים באגף הילדים והנוער.

 

להתנסות בעץ ובצורה (צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל)
    להתנסות בעץ ובצורה(צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל)

    החומרים שמהם עשויה יצירה (צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל)
      החומרים שמהם עשויה יצירה(צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל)

       

      את שם הקוד "באוהאוס" אפשר לפצח בשלל כיוונים. בגרמניה חושפים עבודות לא ידועות מתחילת ימיו של בית הספר בעיר ויימאר; אוטובוס נודד ברחבי אירופה כדי להעביר את החזון הלאה; בתל אביב מתעסקים במורשת של פליטי בית הספר שברחו לארץ ישראל. כאן, האוצרים אלי ברודרמן ונגה אליאש-זלמנוביץ' חזרו אחורה בזמן, אל ראשית ימיו של בית הספר פורץ הדרך, מיד אחרי שהסתיימה מלחמת העולם הראשונה. גרמניה המובסת ליקקה את הפצעים, כאשר ולטר גרופיוס הקים את "באוהאוס" וסחף אחריו מורים נערצים ותלמידים משתוקקים ליצור, כאשר מולם ניצבת קהילה שמרנית שלא יודעת איך לקבל את החבורה היצירתית והפרועה שקמה להם באמצע העיירה - עד שהיא משליכה אותם החוצה.

       

      משחק. חגיגה. עבודה

       

      נקודת המוצא של התערוכה היא האמירה של יוהנס איטן, אחד המורים הבולטים בבית הספר, שדיבר על "משחק. חגיגה. עבודה". הלימודים לא היו רשימת קורסים נפרדים כמקובל היום, אלא חזון הוליסטי של יצירה משותפת בסדנאות, עבודה ידנית עם חומרים בסיסיים, היכרות עמוקה עם מושגים של צבע, צורה וחומר - והרבה משחקים ומסיבות. החופש הפרוע ליצור, בהנחייתם של אגדות אמנות ואדריכלות כמו וסילי קנדינסקי, פול קלה, לודוויג מיס ואן דר רוהה, לסלו מוהולי-נאג' ומרסל ברויאר, איפשר לתלמידים (וגם למורים) להוציא תחת ידיהם יצירות מופת - מאריגה ועד ציור, מעיצוב מוצר ועד עיצוב גרפי. ואדריכלות, כמובן.

       

      כך המציא מרסל ברויאר את אחד הכיסאות המפורסמים בהיסטוריה (צילום: איתי כ"ץ)
        כך המציא מרסל ברויאר את אחד הכיסאות המפורסמים בהיסטוריה(צילום: איתי כ"ץ)

         

        "עכשיו תורכם", אומרים האוצרים. "אתם מוזמנים לבית-ספר הבאוהאוס – לשחק, ליצור, לחגוג ולבנות". הקונספט מיתרגם לשתי קומות של תערוכה. בקומת הקרקע יש "מפגש עם המורים", באמצעות סרטוני אנימציה שבהם גרופיוס ואחרים מזמינים את הילדים פנימה; אפשר לשחק עם חומרים וצורות, להכיר אמירות מפורסמות של מייסדי בית הספר, ולהכיר כמה עבודות אמנות שנעשו שם. בקומה העליונה, הגדולה יותר, יכולים הילדים וההורים להכיר כמה מהעיצובים האיקוניים שיצאו מ"באוהאוס", לשחק איתם על מסך מחשב, לעשות עליהם מניפולציות ולהדפיס את יצירתם במדפסת תלת-ממד סמוכה, כשבמוזיאון מקווים שהם ישאירו את היצירות בקיר תהילה במרכז החלל (ולא יקחו אותן הביתה, כפי שאפשר להניח).

         

        שלום, אני ולטר גרופיוס

        שלום, אני ולטר גרופיוס

        סגורסגור

        שליחה לחבר

         הקלידו את הקוד המוצג
        תמונה חדשה

        שלח
        הסרטון נשלח לחברך

        סגורסגור

        הטמעת הסרטון באתר שלך

         קוד להטמעה:

         

        ציורים משעשעים מספרים כיצד ראשם הקודח של אנשי בית הספר הגה יצירות מוכרות, כמו "כיסא ואסילי" עם הצינורות המכופפים, שעליו חשב מרסל ברויאר בעודו רוכב על אופניים עם כידון מתכת. יש גם דגם גדול של בניין בית הספר בעיר דסאו, שאותו תכנן ולטר גרופיוס (את הדגם תכנן סטודיו o2a, שעיצב את התערוכה כולה), ובתוך אחת החזיתות השקופות שלו מוצג מדי פעם מופע תיאטרון בובות. יש גם לוח שחמט גדול שהכין מעצב הרהיטים הוותיק ניסו אדוט בהשראת לוח השחמט שהכין יוזף הרטוויג ב-1924, הקרנה של סצינות מתיאטרון המחול של אוסקר שלמר, וגם עבודה עכשווית בהשראת התיאטרון של שלמר - מה שעשוי להיות האלמנט הכי פופולרי בקרב המבקרים הצעירים: קבוצת "טריפלט" (ניצן כהן, שלומי יוסף וים רוסו) מקרינים על הקיר יצורים צבעוניים, שמבליחים מבעד למחילות ומשוטטים על הקיר, מתרבים והולכים, עד שצועקים עליהם - והם נמלטים למחילות. ניכר שהמבקרים אוהבים את הנקודה הזאת בביקור.

         

        קיר האנימציה. הלהיט המסתמן של התערוכה    (צילום: איתי כ"ץ)

        קיר האנימציה. הלהיט המסתמן של התערוכה
        צילום: איתי כ"ץ

        סגורסגור

        שליחה לחבר

         הקלידו את הקוד המוצג
        תמונה חדשה

        שלח
        הסרטון נשלח לחברך

        סגורסגור

        הטמעת הסרטון באתר שלך

         קוד להטמעה:

         

         

         

        מחווה ללוח השחמט של הרטוויג, בעיצובו של מעצב הרהיטים התל אביבי ניסו אדוט (צילום: דרור עינב)
          מחווה ללוח השחמט של הרטוויג, בעיצובו של מעצב הרהיטים התל אביבי ניסו אדוט(צילום: דרור עינב)

           

          בוחרים אייקון, כמו המנורה הזו (צילום: איתי כ"ץ)
            בוחרים אייקון, כמו המנורה הזו(צילום: איתי כ"ץ)

            מעוותים את צורתו ומידותיו, ומדפיסים במדפסת הסמוכה (צילום: איתי כ"ץ)
              מעוותים את צורתו ומידותיו, ומדפיסים במדפסת הסמוכה(צילום: איתי כ"ץ)

              התוצאות מוצגות לראווה בקיר התהילה (צילום: איתי כ"ץ)
                התוצאות מוצגות לראווה בקיר התהילה(צילום: איתי כ"ץ)

                והנה נקודת הסלפי של התערוכה: קיר האנימציה עם היצורים שצועקים עליהם להתחבא במחילות (צילום: איתי כ"ץ)
                  והנה נקודת הסלפי של התערוכה: קיר האנימציה עם היצורים שצועקים עליהם להתחבא במחילות(צילום: איתי כ"ץ)

                   

                  האוצרים לא עשו עבודה קלה לעצמם, וגם לא למבקרים: במקום להישען על יצירות מפורסמות, הם בחרו להנגיש את הנושא במישור אינטלקטואלי שמזמין את הקהל הצעיר לחשוב, להתנסות ולחקור את הבסיס שממנו יוצאים לעיצוב ולאדריכלות. בהיעדר כיתובים על הקירות, ייתכן שהתערוכה תחמיץ הרבה מקהל היעד (בתערוכה השכנה על פיטר פן, השכילו האוצרים למשוך את העין אל אנקדוטות מעניינות שנכתבו על הקירות); סיורים מודרכים הם אופציה מומלצת בתערוכה הזו.

                   

                   
                  הצג:
                  אזהרה:
                  פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד