בשבוע האחרון של יולי ינחתו בישראל 35 בני נוער ממדינות שונות בעולם, שישתתפו בתוכנית חדשנות לצעירים בשם Haifa TeenTech. אל הקבוצה הזו יצטרפו 35 צעירים ישראלים, שהמשותף לכולם הוא היותם מחוננים ובעלי אוריינטציה טכנולוגית. במהלך התוכנית ינסו המשתתפים מהארץ ומחו"ל להמציא פתרונות טכנולוגיים לתאונות דרכים ולתאונות עבודה, וסביר להניח שבמהלך העבודה יבלוט במיוחד ילד אחד: גם הוא, כמו כולם, מוכשר ומלא אמביציה, ובכל זאת הוא שונה.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- השיר שכתב אלתרמן נקטל בביקורת, אבל נעשה להיט נצחי של חנה מרון
מייק רוגלינסקי, בן 17 וחצי, תושב נשר, הוא ילד מיוחד. זה לא מה שהוא מעיד על עצמו: הוא פשוט אובחן ככזה. המסקנה הזו, שקבעה שהוא נמצא על הספקטרום האוטיסטי, התקבלה רק לאחרונה, כשהגיעו תוצאות האבחון שרוגלסקי עבר לפני מספר חודשים. המהלך הזה הסביר למה במשך כל חייו חווה הנער קשיים שמנעו ממנו לפתח חיי חברה ולקיים תקשורת עם הסביבה ושגרה יומיומית נורמטיבית. איש לא ידע שהוא לוקה באוטיזם, ושמכאן נובעים הקשיים שלו.
הכירו את התוכנית Haifa TeenTech שבה הוא ישתתף:
להציל את הילד
רוגלינסקי ממעט לדבר; קשה לו עם אנשים חדשים, ולכן הצטרפו לראיון הוריו, אסתר וברוך – היא ילידת ישראל, הוא יוצא ברית המועצות. מייק הוא בנם הבכור מבין שלושה, והם מספרים שכבר מההתחלה לא היה להם קל איתו. "עוד לפני שהיה בן חודש, מייק היה בסכנת חיים", מספרת אמו. "היו לו בעיות חמורות במעיים, ואני זוכרת שבערב חג המולד נאלצנו להוציא מנתח נוצרי מארוחת חג כדי שיציל לנו את הילד. מייק הונשם והורדם במשך חמישה ימים, ולא ידענו אם הוא ייצא מזה. כבר בשלב הזה הוא לימד אותנו מהם חיים".
גם לאב ברוך יש זיכרונות קשים מתחילת חייו של בנו. "כל הזמן כאב לו, ובתור תינוק הוא לא ידע לבטא את הכאב, ולנו כהורים זו הייתה מצוקה קשה. גם ההתקדמות שלו הייתה מאוד איטית, ורק בגיל חמישה חודשים הוא התחיל לעקוב אחרי עצמים עם העיניים. המומחים טענו שייקח המון זמן עד שיוכל ללכת, אבל כבר בגיל שנה הוא הסתובב לנו בבית. הקפדנו על טיפולים פיזיותרפיים אינטנסיביים לצד ריפוי בעיסוק, וזה הביא תוצאות".
מה זה עשה לחיים שלכם? הצלחתם להמשיך לעבוד?
"אני התחלתי ללמוד ראיית חשבון באותה תקופה, ונאלצתי להפסיק באמצע", אומרת האם. "הייתי צריכה להתמסר לחלוטין לטיפול במייק. עד גיל שלוש הוא לא הוציא מילה מהפה, ועשינו הכל כדי לעזור לו. גם נעזרנו בקלינאית תקשורת. כשרצינו ללמד אותו צבעים, למשל, שזה דבר לא מסובך בדרך כלל, היינו צריכים לבצע פרויקט שלם: במשך חודש שלם כיסינו את כל הבית במדבקות ובבדים אדומים כדי שהוא יקלוט את הצבע האדום, וככה עשינו עם כל צבע וצבע".
עם ראייה היה לו קשה במיוחד: בשנים הראשונות לחייו הייתה לו רטייה קבועה על עין ימין, משום שהעין ריצדה בצורה מוזרה, והרופאים חשבו שהיא עצלה, ושבעזרת רטייה אפשר יהיה לחזק אותה. כשהגיע הילד לגיל שש, התברר שלא חל שיפור בראייה שלו, מה שהוביל לאבחנה שהוא לוקה בתסמונת נדירה. "אני לא רואה בכלל בעין שמאל וגם לא מצליח לראות עומק", אומר רוגלינסקי. "אצלי הכל דו-ממדי. למדתי לנסות להעריך מרחקים ועצמים, אבל להוציא חלב מהמקרר כשהוא נמצא מאחורי משהו אחר, זו משימה ממש קשה בשבילי. זו הסיבה שאני לעולם לא אוכל לנהוג".
בתחילה ניסו המומחים לקשור בין לקות הראייה לבין הקשיים התקשורתיים, אבל האם אסתר לא קיבלה את זה. "ידעתי שמדובר במשהו אחר", היא אומרת. "בדיעבד", מוסיף האב, "אני יכול להגיד שנמנענו מאבחון בגלל החינוך הסובייטי שמוטמע אצלנו, ושאומר שדברים כאלה משאירים בבית". אז כדי למנוע תהיות בחוץ, הכל היה בסדר, לכאורה. הילד גם למד בבית ספר רגיל. "בהתחלה הייתה לו סייעת שתמכה בו פעמיים בשבוע, בגלל הראייה", נזכר האב, "אבל משלב מסוים הוא הסתדר לבד. הוא אף פעם לא חווה קשיים בלימודים".
ומבחינה חברתית?
"אתה צריך להבין", אומר האב, "שמייק אף פעם לא עומד בקצב של שאר הילדים. כשכולם רצים בהפסקה לשחק כדורגל, הוא לא יכול להצטרף".
"אני אולי יכול להשתתף", מסביר מייק, "אבל יש סיכוי גבוה שהכדור יפגע לי בראש, ואני לא אדע מאיפה הוא הגיע, ואיך הוא פגע בי".
"מאז ומתמיד היה לו קושי להשתלב בחברה, ולא היו לו חברים", מספרת האם. "הוא רואה את העולם בצורה שונה מאחרים. ניסינו לדחוף אותו, שילך לסרט עם חברים; הוא ניסה, אבל פשוט אין כימיה. הוא ילד מיוחד".
וזה משהו שאתה רוצה לשנות, מייק? להשתפר בו?
מייק מהסס למשך כמה דקות, ואז ממלמל משהו ומשתתק. ניכר שהנושא קשה לו. "הוא שואף להשתפר", אומר אביו, "אבל הוא לא חי בייסורים על מה שאין לו. הוא נהנה ממה שיש לו, ויש לו הרבה".
הכל אצלו ממוספר
עם כל הקושי, בדבר אחד הוא גילה יכולות יוצאות דופן כבר בגיל צעיר - מספרים. הכישרון הזה בא לידי ביטוי בכל פעולה בחיים שלו. מסביר אביו: "הכל אצלו ממוספר; הכל עובד לפי סדרות מספריות וחשבוניות. את הדרך הביתה הוא זוכר לפי מספור של רמזורים. הוא לא מתמצא במרחב, אז כשהוא הולך לאיבוד, הוא מתקשר אלינו ואומר ליד איזה רמזור הוא עומד, לפי מספר. הסיסמאות שלו במחשב הן דוגמה מצוינת לכך".
מה הכוונה?
"מה הסיסמה שלך?" שואל אותי מייק. "אני מנחש שרצף מספרים מסוים או אותיות שמסמלות משהו שקשור אליך. אצלי זה קצת שונה. בכיתה ה' קיבלנו בפעם בראשונה גישה למחשבים של בית הספר ונדרשנו לבחור סיסמה. מספרים כבר אז היו המקום הכי נוח בשבילי, אז הרכבתי סיסמה על בסיס צופן שהיה לי בראש – חילופי אותיות בשם שלי וגימטריות. עם השנים הסיסמאות שלי נהפכו למורכבות הרבה יותר".
הכישורים האנליטיים יוצאי הדופן שלו הובילו אותו לכיתה מדעית בתיכון שבו למד, מקיף נשר. הוא שובץ מיד במגמות פיזיקה ומחשבים וגם עשה חמש יחידות מתמטיקה ("זה היה קל: 15 דקות, ופתרתי את כל השאלות"). כשאמו ראתה שהוא משקיע את מירב זמנו בלימודים, הבינה שהוא מוכן לשלב הבא. "אני למדתי אז באוניברסיטה הפתוחה וחשבתי שיכול להתאים לו לעשות כמה קורסים בזמנו הפנוי. לאט-לאט זה נהפך לתואר במדעי המחשב".
רגע, שאבין: בגיל 15 התחלת תואר במדעי המחשב?
"כן, נכון", הוא אומר בביישנות.
אביו מספר: "הוא הגיע לשם וביקש קורס ב-JAVA, אז הציעו לו קורס למתחילים או למתקדמים. הוא בחר את המסובך יותר, וימים ספורים לאחר מכן כבר סיים אותו ובא לבחור קורס נוסף".
את התיכון הוא סיים ממש עכשיו, ובקרוב יתחיל לימודי י"ג-י"ד בכיתה מיוחדת לנערים שנמצאים על הרצף. "קיבלתי פטור מהצבא", הוא מספר, ואמו מוסיפה: "אני חוששת שהוא ילך לאיבוד עם מדים. הצבא לא מוכן לילדים כמו מייק, והוא לא מוכן לצבא. אמנם, מבחינה קוגניטיבית הוא הרבה יותר מפותח מרוב האנשים, אבל מבחינה מנטלית הוא עדיין ילד. ההתפתחות החברתית שלו הרבה יותר איטית".
מה אתה מתכנן לקראת תוכנית Haifa TeenTech?
"אני רוצה לבנות מערכת שתזהיר נהגים על התחלפות האור ברמזור לפני שהם מגיעים לצומת. לפעמים לא שמים לב שהאור מתחלף לאדום. גם יש כאלה שלא רואים".
הרעיון מגיע מהקושי האישי שלך?
"כן. אני לא יכול לראות את הרמזור. בגלל הקושי שלי עם ראייה של המרחב אני מפספס את הרמזורים הרבה פעמים. אני לא חושב שהפיתוח הזה יאפשר לי לקבל רישיון נהיגה, אבל אולי אם המודעות לנושא הזה תעלה, ויהיו פיתוחים נוספים, נוכל לשנות משהו".
הילד הזה לא ידע לקרוא ולכתוב עד גיל 18. והיום? הקליקו על התמונה:
