הורים רבים שואלים אותי לאחרונה אם הופתעתי מהצילומים המזעזעים מהגן בראש־העין שבו ילדים סבלו מהתעללות. למרבה הצער, התשובה היא לא. הורים לא יכולים להיות בטוחים במאה אחוז שהילד שלהם נמצא במקום מוגן, וזו אמירה שקשה מאוד לשמוע.
כן, אני יודע שבגנים הפרטיים ובמשפחתונים יש המון גננות נפלאות, מסורות, חמות ומנוסות. אני גם מאמין שלרוב מי שעובד עם ילדים לא רוצה לפגוע בהם ושמעבר לצורך בפרנסה, הוא גם מחובר לתחום. אבל זה לא מספיק.
המצב הנוכחי בישראל, שבו אין הכשרה מסודרת ופיקוח ראוי על החינוך לגיל הרך, אבסורדי. העובדה במשך שנים הגוף המפקח על מעונות היום הוא משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים הוא מחדל מערכתי ממדרגה ראשונה. הפיקוח היה צריך לעבור כבר מזמן למשרד החינוך. זה יותר חשוב מחמש יחידות במתמטיקה. היתרון של משרד החינוך: יש בו צוות איכותי של פסיכולוגים, יועצים ומנתחי התנהגות שיודעים להתמודד עם בעיות שהגיל מציב, וללמד את הצוותים בשטח איך לעשות את זה. ילדים לומדים בגן הרבה דברים חשובים: לשתף פעולה, לדחות סיפוקים, לתקשר גם כשהתקשורת המילולית מוגבלת. אבל בשביל זה צריך צוות מיומן! דווקא בשלב שבו הילדים שלנו זקוקים לאנשי מקצוע שמכירים לעומק את הצרכים הנפשיים, ההתפתחותיים והקוגניטיביים של הגיל הזה, הם מצויים בידי אנשים שאולי יש להם כוונות טובות, אבל לא תמיד יש להם כלים מתאימים לטיפול בסיטואציות מאתגרות. וכשאין כלים יש תסכול, שלעתים מוביל למצבים קיצוניים.
גננות, אל תחששו ממצלמות
אז איך אדע שהילד שלי מוגן ובטוח? השאלה הזו מטרידה הורים רבים. מה שבטוח, לא תוכלו לדעת על סמך פרסומת לגן, עלון או יום פתוח. הדרך היחידה היא לראות במו עיניכם, ולכן אני ממליץ לכל הגננות להתקין מצלמות מרצונן. כשילדיי היו קטנים היינו בשבתונים בקנדה ובארצות־ברית, וזה היה מקובל שם. זה נהדר כשיש אפשרות לראות את הילד כשאתה בעבודה (והמציאות מכתיבה לרבים מההורים שעות ארוכות בעבודה).
אם לגננת אין מה להסתיר, היא לא צריכה לחשוש ממצלמות. אני מנחש שגננות רבות חוששות מדבר אחר: ההורים הישראלים הם אינם ההורים הקנדים, ומצלמות עלולות לגרור אינספור בקשות: תסדרו לרומי את הקוקו ותרחיקו את יהלי מהמזגן. אבל אני מאמין שגננת מקצועית תדע לתאם ציפיות עם ההורים ולשים להם גבולות.
מובן שההורים נדרשים לברר עם צוות הגן מבעוד מועד עניינים שונים: מה סדר היום? מה אתם עושים כשיש קושי בגן? מי הצוות המקצועי שתומך בכם? האם יש מנהלת במקום, או רק גננת ועוזרת? איך מתמודדים עם אלימות, עם ילד שלא שומע בקולכן או מסרב לאכול? אם התשובות אינן משביעות את רצונכם - אל תשלחו אותו לגן הזה! לגננות אני מציע לא לחכות לתחקיר כזה, אלא לפרט את המידע מראש וגם במשך השנה, ולא לפחד להציף בעיות שמתעוררות ולשתף באופן הטיפול.
מחאת ההורים הנוכחית מבטאת מצוקה אמיתית ומבוססת. עד שהמדינה תדאג לשינוי משמעותי במוסדות החינוך לגיל הרך, על ההורים להיות ערניים במיוחד למה שעוברים הילדים בגן - כמובן תוך שמירה על שיח מכבד עם הצוות ופתרון בעיות באווירה טובה ושיתוף פעולה, כך שכל הצדדים במשולש ילד־הורה־גננת יצאו נשכרים
